רמון קנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של קנו, מאת הצייר ז'אן-מקס אלבר

רֵמוֹן קֶנוֹצרפתית: Raymond Queneau;‏ 21 בפברואר 1903 - 25 באוקטובר 1976) היה סופר ומשורר צרפתי, מייסד חוג אוליפו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנו נולד בשנת 1903 בלה הבר, בן יחיד לאוגוסט קנו ולג'וזפין מינו. בשנת 1919 קיבל תעודת גמר בלטינית וביוונית, ובשנת 1920 קיבל תעודת גמר בפילוסופיה. בשנים 1921–1923 למד בסורבון וסיים עם תעודה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. בשנים 1925–1926 שירת בצבא הצרפתי ביחידת זואבים באלג'יריה ובמרוקו. בשנת 1928 נשא לאיש את ז'נין קאן, ובשנת 1934 נולד בנם. נישואיהם נמשכו עד לפטירתה של ז'נין ב-1972.

בשנת 1924 הצטרף קנו לזמן קצר לסוריאליסטים, אך לא הסכים עם נטייתם לכתיבה אוטומטית (אנ') וזיקתם לשמאל הקיצוני. בדומה לסוריאליסטים רבים, עבר פסיכואנליזה, אך לא כדי להעצים את יכולת היצירה שלו, אלא מסיבות אישיות. הוא קיים קשר עם הסופר והמשורר אנדרה ברטון, מראשי הזרם הסוריאליסטי באמנות, אך בשנת 1930 התייצב נגדו ונגד הסוריאליסטים בקונטרס "Un Cadavre" (אנ') שחיברו ז'ורז' בטאיי ואחרים. קנו פרסם סקירות בכתב העת "La Critique sociale" שבעריכת בוריס סוברין, שיצא לאור בשנים 1930–1934. בשנת 1933 יצא לאור רומן ראשון פרי עטו, "Le Chiendent" ("היבלית").

בשנת 1939 גויס בעקבות פלישת גרמניה הנאצית לפולין, ושוחרר ב-1940. בהמשך המלחמה התגורר עם משפחתו בקומונת סן לאונרד דה נובלה שבחבל לימוזן. בשנת 1938 החל לעבוד בהוצאת גלימאר, שבה עבד במשך מרבית חייו. לימד ב-École Nouvelle de Neuilly, ובשנת 1950 הצטרף ל-Collège de ‘Pataphysique. עסק גם בתרגום, וערך ופרסם את הרצאותיו של אלכסנדר קוז'ב על הפנומנולוגיה של הרוח של הגל. בשנות ה-30 היה קנו תלמידו של קוז'ב, ובאותה תקופה היה מקורב לסופר ז'ורז' בטאיי.

בשנים 1955–1957 נמנה עם חבר השופטים של פסטיבל קאן.

בשנת 1959 יצא לאור ספרו "זאזי במטרו", ובשנת 1960 יצר הבמאי לואי מאל סרט בשם זה, המבוסס על הספר. הספר בוחן את הצרפתית המדוברת כמנוגדת לצרפתית הכתובה התקנית. המילה הפותחת את הספר היא "Doukipudonktan", תעתיק פונטי של המשפט "D'où qu'ils puent donc tant?" ("איך קרה שהם מסריחים כל כך?").

שירו "Si tu t'imagines" (צר') הולחן בידי ז'וזף קוסמה וזכה לפרסום בביצועה של ז'ולייט גרקו.

קנו נמשך למתמטיקה כמקור השראה, ובשנת 1948 התקבל לחברה המתמטית של צרפת. אחת מיצירותיו המשפיעות ביותר של קנו היא הספר "תרגילים בסגנון" משנת 1947, שבו סיפור קצר ופשוט מסופר ב-99 וריאציות, שמדגימות את המספר העצום של סגנונות ספרותיים שבהם ניתן לספר סיפור. הספר תורגם לעשרות שפות, ובשנת 2016 יצא לאור תרגומו לעברית.[1]

בשנת 1960 הקים, יחד עם המתמטיקאי פרנסואה לה ליאונה (אנ'), את חוג "אוליפו" (ראשי תיבות של כינויו הצרפתי: Ouvroir de litérature potentielle ובעברית: הסדנה לספרות פוטנציאלית), שמטרתו הייתה ליצור מבנים ודגמים ספרותיים חדשים שנכתבו תוך כפייה מראש של אילוצים או על פי אלגוריתמים. המניפסט האוליפיאני הראשון היה חיבורו של קנו בשם: מאה אלפי מיליארדים של שירים (Cent Mille Milliard de Poèms), שיצא בהוצאת גלימר - ספרון ובו עשר סונטות, שכל אחת מהן חתוכה לרוחבה ל-14 רצועות (רצועה לכל שורת שיר). דפדוף אקראי ברצועות יכול ליצור 10 בחזקת 14 צירופים, כולם נכונים מבחינת המבנה והמשמעות (בדומה לספר ילדים שבו דמויות אנושיות מורכבות לאלפי צירופים משעשעים). קריאת סונטה שסודרה באופן אקראי שכזה היא כמעט חד-פעמית.

קנו נפטר ב-25 באוקטובר 1976 ונקבר ליד הוריו בבית הקברות הישן של Juvisy-sur-Orge שבחבל איל-דה-פראנס.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Le Chiendent (1933)
  • Gueule de pierre (1934)
  • Les derniers jours (1936)
  • Odile (1937)
  • Les enfants du Limon (1938)
  • Un rude hiver (1939))
  • Les temps mêlés (1941))
  • Pierrot mon ami (1942)
  • Loin de Rueil (1944).
  • On est toujours trop bon avec les femmes (1947)
  • Saint-Glinglin (1948)
  • Le journal intime de Sally Mara (1950)
  • Le dimanche de la vie (1952) - תורגם לעברית: היום השביעי של החיים
  • Zazie dans le métro (1959) - תורגם לעברית: זאזי במטרו
  • Les fleurs bleues (1965)
  • Le vol d'Icare (1968)

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Chêne et chien (1937)
  • Les Ziaux (1943)
  • L'Instant fatal (1946)
  • Petite cosmogonie portative (1950)
  • Cent Mille Milliards de Poèmes (1961)
  • Le chien à la mandoline (1965)
  • Battre la campagne (1967)
  • Courir les rues(1967)
  • Fendre les flots (1969)
  • Morale élémentaire (1975)

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bâtons, chiffres et lettres (1950)
  • Pour une bibliothèque idéale (1956)
  • Entretiens avec Georges Charbonnier (1962)
  • Bords (1963)
  • Une Histoire modèle (1966)
  • Le Voyage en Grèce (1973)
  • Traité des vertus démocratiques (1955)

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • En passant (1944) - מחזה
  • Exercices de style (1947) - תורגם לעברית: תרגילים בסגנון
  • La Mort en ce Jardin (1956) – תסריט, יחד עם לואיס בוניואל, לסרט שהופק במקסיקו.
  • Les fondements de la littérature d'après David Hilbert (1976)
  • Contes et propos (1981) - סיפורים קצרים ומערכונים
  • Journal 1939–1940 (1986)
  • Journaux 1914–1965 (1996)

ספריו שראו אור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "זזי במטרו" (מצרפתית: איילה רהב, הוצאת כנרת 1983)
  • "היום השביעי של החיים" (מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת עם עובד 1987)
  • "תרגילים בסגנון" (מצרפתית: רותם עטר, הוצאת מקום לשירה 2016)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותם עטר, תרגילים בסגנון, בבלוג "קורא מובלע"