רמון קנו

רמון קנו
Raymond Queneau

דיוקן של קנו, מאת הצייר ז'אן-מקס אלבר
לידה	21 בפברואר 1903 לה האבר, צרפת
פטירה	25 באוקטובר 1976 (בגיל 73) הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Raymond Auguste Queneau
מדינה	צרפת
מקום קבורה	ז'וביזי-סור-אורז'
מקום לימודים	סורבון
שפות היצירה	צרפתית
זרם ספרותי	סוריאליזם
בן או בת זוג	Janine Kahn
צאצאים	ז'אן-מארי קנו
פרסים והוקרה	הפרס שטראלן למתרגמים מטעם הקרן NRW (2017) פרס לה דה מאגו
חתימה

רֵמוֹן אוגוסט קֶנוֹ (בצרפתית: Raymond Queneau;‏ 21 בפברואר 1903 – 25 באוקטובר 1976) היה סופר ומשורר צרפתי, מייסד חוג אוליפו.

ביוגרפיה

קנו נולד בשנת 1903 בלה הבר, בן יחיד לאוגוסט קנו ולז'וזפין לבית מיניו, סוחרי בדים. בשנת 1919 קיבל תעודת גמר בלטינית וביוונית, ובשנת 1920 קיבל תעודת גמר בפילוסופיה. בשנים 1921–1923 למד בסורבון וסיים עם תעודה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה. כמו כן למד באקול פרטיק דה אוטז אטיד בין, השאר, בקורס של אלכסנדר קוז'ב על תורתו של גאורג פרידריך הגל. בשנים 1925–1926 שירת בצבא הצרפתי ביחידת זואבים באלג'יריה ובמרוקו. בשנת 1928 נשא לאישה את ז'אנין קאהן, בת של סוחר יהודי אלזסי (שאחותה, סימון קאהן, נישאה למשורר אנדרה ברטון) ובשנת 1934 נולד בנם. נישואיהם נמשכו עד לפטירתה של ז'אנין ב-1972.

בשנת 1924 הצטרף קנו לזמן קצר לסוריאליסטים, אך לא הסכים עם נטייתם לכתיבה אוטומטית וזיקתם לשמאל הקיצוני. בדומה לסוריאליסטים רבים, בשנים 1933–1939 עבר קנו פסיכואנליזה (אצל המטפלת פאני לובצקי, שעלתה אחר כך לארץ ישראל), אך לא כדי להעצים את יכולת היצירה שלו, אלא מסיבות אישיות, במקביל לאשתו. הוא קיים קשר עם הסופר והמשורר אנדרה ברטון, מראשי הזרם הסוריאליסטי באמנות, אך בשנת 1930 אחרי גירושי ברטון מאשתו, סימון, גורש קנו על ידי ברטון מקבוצת הסוריאליסטים יחד עם כל מי שהיה קשור לגרושתו. קנו התייצב נגד ברטון ונגד הסוריאליסטים בקונטרס "Un Cadavre" שחיבר יחד עם ז'ורז' בטאיי ואחרים. קנו פרסם סקירות בכתב העת "La Critique sociale" שבעריכת בוריס סוברין, שיצא לאור בשנים 1930–1934. בשנת 1933 יצא לאור רומן ראשון פרי עטו, "Le Chiendent" ("היבלית").

בשנת 1939 גויס בעקבות פלישת גרמניה הנאצית לפולין, ושוחרר ב-1940. בהמשך המלחמה דאג בשנים 1942–1943 להסתיר את אשתו היהודיה ואת בנו בקומונת סן לאונאר דה נובלא, שבחבל לימוזן אחר כך הוסתרו בפריז. בשנת 1938 החל קנו לעבוד בהוצאת גלימאר, והמשיך להיות מועסק בה במשך מרבית חייו. לימד ב-École Nouvelle de Neuilly, ובשנת 1950 הצטרף ל-Collège de ‘Pataphysique. עסק גם בתרגום, וערך ופרסם את הרצאותיו של מורו לשעבר, אלכסנדר קוז'ב על הפנומנולוגיה של הרוח של הגל. בשנים 1955–1957 נמנה עם חבר השופטים של פסטיבל קאן.

בשנת 1959 יצא לאור ספרו "זאזי במטרו", ובשנת 1960 יצר הבמאי לואי מאל סרט בשם זה, המבוסס על הספר. הספר בוחן את הצרפתית המדוברת כמנוגדת לצרפתית הכתובה התקנית (כדוגמת השפות דמוטיקי וקאתארבוסה אותן הכיר במסעו ביוון). המילה הפותחת את הספר היא "Doukipudonktan", תעתיק פונטי של המשפט "D'où qu'ils puent donc tant?" ("איך קרה שהם מסריחים כל כך?").

שירו "Si tu t'imagines" (צר') הולחן בידי ז'וזף קוסמה וזכה לפרסום בביצועה של ז'ולייט גרקו.

קנו נמשך למתמטיקה כמקור השראה, ובשנת 1948 התקבל לחברה המתמטית של צרפת. אחת מיצירותיו המשפיעות ביותר של קנו היא הספר "תרגילים בסגנון" משנת 1947, שבו סיפור קצר ופשוט מסופר ב-99 וריאציות, שמדגימות את המספר העצום של סגנונות ספרותיים שבהם ניתן לספר סיפור. הספר תורגם לעשרות שפות, ובשנת 2016 יצא לאור תרגומו לעברית.

בשנת 1960 הקים, יחד עם המתמטיקאי פרנסואה לה ליאונה , את חוג "אוליפו" (ראשי תיבות של כינויו הצרפתי: Ouvroir de litérature potentielle ובעברית: הסדנה לספרות פוטנציאלית), שמטרתו הייתה ליצור מבנים ודגמים ספרותיים חדשים שנכתבו תוך כפייה מראש של אילוצים או על פי אלגוריתמים. המניפסט האוליפיאני הראשון היה חיבורו של קנו בשם: מאה אלפי מיליארדים של שירים (Cent Mille Milliard de Poèms), שיצא בהוצאת גלימר - ספרון ובו עשר סונטות, שכל אחת מהן חתוכה לרוחבה ל-14 רצועות (רצועה לכל שורת שיר). דפדוף אקראי ברצועות יכול ליצור 10 בחזקת 14 צירופים, כולם נכונים מבחינת המבנה והמשמעות (בדומה לספר ילדים שבו דמויות אנושיות מורכבות לאלפי צירופים משעשעים). קריאת סונטה שסודרה באופן אקראי שכזה היא כמעט חד-פעמית.

קנו נפטר ב-25 באוקטובר 1976 ונקבר ליד הוריו בבית הקברות הישן של ז'וביזי-סור -אורז' (Juvisy-sur-Orge) שבחבל איל-דה-פראנס.

כתביו

סיפורת

• Le Chiendent (1933)
• Gueule de pierre (1934)
• Les derniers jours (1936)
• Odile (1937)
• Les enfants du Limon (1938)
• Un rude hiver (1939))
• Les temps mêlés (1941))
• Pierrot mon ami (1942)
• Loin de Rueil (1944).
• On est toujours trop bon avec les femmes (1947)
• Saint-Glinglin (1948)
• Le journal intime de Sally Mara (1950)
• Le dimanche de la vie (1952) - תורגם לעברית: היום השביעי של החיים
• Zazie dans le métro (1959) - תורגם לעברית: זאזי במטרו
• Les fleurs bleues (1965)
• Le vol d'Icare (1968)

שירה

• Chêne et chien (1937)
• Les Ziaux (1943)
• L'Instant fatal (1946)
• Petite cosmogonie portative (1950)
• Cent Mille Milliards de Poèmes (1961)
• Le chien à la mandoline (1965)
• Battre la campagne (1967)
• Courir les rues(1967)
• Fendre les flots (1969)
• Morale élémentaire (1975)

מאמרים

• Bâtons, chiffres et lettres (1950)
• Pour une bibliothèque idéale (1956)
• Entretiens avec Georges Charbonnier (1962)
• Bords (1963)
• Une Histoire modèle (1966)
• Le Voyage en Grèce (1973)
• Traité des vertus démocratiques (1955)

אחרים

• En passant (1944) - מחזה
• Exercices de style (1947) - תורגם לעברית: תרגילים בסגנון
• La Mort en ce Jardin (1956) – תסריט, יחד עם לואיס בוניואל, לסרט שהופק במקסיקו.
• Les fondements de la littérature d'après David Hilbert (1976)
• Contes et propos (1981) - סיפורים קצרים ומערכונים
• Journal 1939–1940 (1986)
• Journaux 1914–1965 (1996)

ספריו שראו אור בעברית

• "זזי במטרו" (מצרפתית: איילה רהב, הוצאת כנרת 1983)
• "היום השביעי של החיים" (מצרפתית: אביטל ענבר, הוצאת עם עובד 1987)
• "תרגילים בסגנון" (מצרפתית: רותם עטר, הוצאת מקום לשירה 2016)

לקריאה נוספת

James Patrick Gosling Raymond Queneau’s Dubliners: Bewildered by Excess of Love, Cambridge Scholars Publishing 2019

קישורים חיצוניים

• רמון קנו, ברשת החברתית Goodreads
• רותם עטר, תרגילים בסגנון, בבלוג "קורא מובלע"
• רמון קנו, בתוכנית הרדיו "חיים של אחרים"
• רשימת הפרסומים של רמון קנו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של רמון קנו, באתר "סימניה"
• Raymond Queneau (1903-1976), באתר של הוצאת גאלימר (בצרפתית)
• רמון קנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רמון קנו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רמון קנו (1903-1976), דף שער בספרייה הלאומית