רמי דה גורמון
 | |
| לידה |
4 באפריל 1858 Bazoches-au-Houlme, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1915 (בגיל 57) הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Rémy Marie Charles de Gourmont |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קן נורמנדי |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| זרם ספרותי |
סימבוליזם |
| בן או בת זוג |
Berthe de Courrière |
| פרסים והוקרה |
Saintour Prize (1904) |
  | |
רמי דה גורמון (בצרפתית: Remy de Gourmont; 4 באפריל 1858 – 27 בספטמבר 1915) היה סופר, משורר ומבקר ספרות צרפתי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמי דה גורמון נולד ליד העיר ארז'נטן (כיום במחוז אורן שבחבל נורמנדי תחתית בצרפת) כנצר למשפחה נורמנית עתיקה שעסקה בהוצאה לאור ובהדפסה. אביו היה הרוזן אוגוסט-מארי דה גורמון, ואמו - הרוזנת מתילד דה מונפור. בין 1868 ו-1876 למד בבית הספר התיכון של העיר קוטאנס (כיום במחוז מאנש בחבל נורמנדי תחתית). הוא היה תלמיד מצטיין שמוחו היה תמיד מלא דמיון. ב-1876 עבר להתגורר בעיר הנמל קאן שבחבל מולדתו, שם למד משפטים. ב-1879 קיבל תואר ראשון במשפטים ועבר להתגורר בפריז.
בנובמבר 1881 השיג משרה בספרייה הלאומית שבעיר, והתחיל לפרסם מאמרים בכתבי עת שונים ובהם "לה מונד". החל ב-1882 פרסם יצירות היסטוריות שונות וב-1886 פרסם את הרומן הראשון שלו "מרלט" שעלילתו מתרחשת במחוזות ימי ילדותו, אך לא זכה להצלחה בציבור. באותה שנה רמי דה גורמון שעד אז התעניין בהיסטוריה ובספרות עתיקה, גילה את תנועת הסימבוליזם באמצעות כתב העת "לה ווג" של המשורר הסימבוליסטי גוסטב קאהן.
רמי דה גורמון פגש בברט דה קורייר (ששימשה כמודל בסדנתו של הפסל אוגוסט סלזינגר) והיא הפכה למאהבתו. במשך 1887 הוא כתב לה מכתבי אהבה נלהבים שאחרי מותו התפרסמו בשם "מכתבים לסיסטין". הוא עבר להתגורר בביתה והשניים חיו שם יחדיו עד מותם. ברט דה קורייר נשארה תמיד נאמנה לו ובהשראתה כתב את הרומן "סיסטין" (1890).
ב-1889 רמי דה גורמון היה אחד המשוררים הסימבוליסטים שייסדו את כתב העת לספרות "מרקור דה פראנס", אשר לו תרם במשך עשרים וחמש שנה ואשר נקשר בשמו קשר אמיץ. ב-1892 פרסם את ספרו "המיסטיקן הלטיני" שבו תיאר את משוררי המזמורים הנוצריים ואת השירה הסמלית של ימי הביניים. ב-1896 פרסם את "ספר המסכות" הכולל תיאור ממקור ראשון של חיי המשוררים הסימבוליסטים בפריז.
באותה תקופה נתקף בזאבת העור שפגעה בפניו ובראייתו והשאירה צלקות. מאז נשאר מסוגר בביתו אך יצא מדי פעם למשרדו ב "מרקור דה פראנס". מכאן ואילך לא היו בעבורו אלא ספריו ועבודתו בכתב העת שבו פרסם קטעי רומנים, מחזות, שירים, מסות ומאמרים שבהם גילה את בקיאותו הרבה בספרות בשירה ובאמנות.
ב-1910 פגש בסופרת האמריקנית נטאלי קליפורד בארני שהתגוררה בפריז. הוא התאהב בה וכתב לה מכתבי אהבה נלהבים, "מכתבים לאמזונה" שפורסמו ב-1914. אתה הוא ניאות לצאת מביתו ואפילו לערוך מסע קטן בנורמנדיה, אך מחלה שבה לקה מספר שנים לפני כן הגבילה את יכולתו להתנועע. מלחמת העולם הראשונה גרמה לו לשברון לב, כי רוב חבריו יצאו לחזית וכתב העת "מרקור דה פראנס" לא הופיע מזה שנה תמימה.
רמי דה גורמון מת ב-1915 כתוצאה משבץ מוחי, ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז. ברט דה קורייר ירשה את כל כתבי ידו ואת ספרייתו שאותם העבירה לאחיו, ז'אן דה גורמון, לפני שנפטרה שנה מאוחר יותר. כעבור מספר שנים אחיו פרסם כמה מיצירותיו שעד אז לא ראו אור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רמי דה גורמון (מצרפתית: ליאורה בינג-היידקר), מסורת ודברים אחרים, דחק ז', 2016, עמ' 256–262
- ממאמריו של רמי דה גורמון (בצרפתית)
- רמי דה גורמון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי רמי דה גורמון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- רמי דה גורמון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
רמי דה גורמון, דף שער בספרייה הלאומית
