רמי דנוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמי דנוך
רמי דנוך.jpg
לידה 1951 (בן 68 בערך)
שכונת התקווה בתל אביב
שם לידה רחמים דנוך
עיסוק זמר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים צלילי העוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רמי (רחמים) דנוך (נולד ב-1951) הוא זמר ישראלי. ממקימי להקת צלילי העוד.

ילדות ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמי דנוך נולד בשכונת התקווה שבתל אביב למשפחה דתית ממוצא תימני ולו שלוש אחיות. בגיל 7 הצטרף למקהלת בית הכנסת בשכונתו. במקהלה היה גם חבר משה גיאת. בגיל 10 החל להופיע בלהקתו של נגן העוד שלמה מוקעה. דנוך שלמד בישיבה תיכונית שיחק כדורגל בנעוריו בקבוצת בני יהודה תל אביב, אך בלחץ אביו נאלץ להפסיק לשחק עקב חילול השבת. בגיל 16 הקים להקה שהופיעה בחתונות ונקראה "להקת הצוקים". את שירותו הצבאי עשה בבסיס חיל התובלה בית נבאלא. במהלך השירות היה שותף להרכב שהופיע בבסיסי חיל התובלה. לאחר שירותו הצבאי הצטרף כנגן דרבוקה להופעותיה של אהובה עוזרי, שאותה הכיר בשירותו הצבאי, ולעיתים הוא שר בהופעותיה שירים תימניים.

צלילי העוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 עם נישואיו עבר דנוך להתגורר בקריית אונו. הוא ראה בגינה ציבורית את קרוב משפחתו יהודה קיסר אשר סבתאותיהם אחיות, מנגן בגיטרה. דנוך שבפעם הקודמת פגש את קיסר כילד, הציע לקיסר שנהג עד אז לנגן בעיקר מוזיקה עם השפעות מערביות, להקים עמו להקה. ההרכב נקרא בתחילה בשם "צלילי העוד והנבל", שעל אף שמו לא כלל נגינת עוד. הלהקה שילבה כלי נגינה מזרחיים ומערביים וניגנה בחתונות ובמועדונים. דנוך היה הסולן, קיסר הגיטריסט וחברים נוספים בלהקה היו נגן הקאנון דוד גזלה ונגן כלי ההקשה דוד יסין. הלהקה הקליטה קלטת שהופצה באופן לא מסחרי בקרב מכריהם ובריהם. הקלטת שהושמעה בתחנה המרכזית בתל אביב, הגיעה לידי "האחים אזולאי" שהחתימו אותם והפיקו עבורם אלבום מסחרי, עם אותם השירים אך בהפקה מקצועית יותר. האלבום הראשון "ביצוע מקורי תקליט מספר 1" שיצא ב-1975 כלל את השירים "איילת חן", "חסידה צחורה", "בזוכרי מימים ימימה", "לנר ולבשמים", "שלום לבן דודי" ו"חנהל'ה התבלבלה". עטיפת התקליט עוטרה באיור של רקדנים ממוצא תימני ושל נרגילה גדולה. השירים שהוקלטו לאלבום היו שירים שהיו מושרים בחפלות ולא נכתבו במיוחד ללהקה. להקת צלילי הכרם שקמה אף היא באותה תקופה הוציאה זמן קצר לאחר מכן אלבום שבו ארבעה מהשירים היו זהים לשירים שהקליטו צלילי העוד ("חסידה צחורה", "בזכרי ימים ימימה", "איילת חן" ו"חנה'לה התבלבלה"), מה שהוביל לסכסוך מתוקשר בין שתי הלהקות. "צלילי העוד" הוחתמה למסע הופעות על ידי יהודה טלית כאשר דודו אלהרר ביים את המופע ויעקב בנאי ביצע קטעי קישור.

התקליט השני של הלהקה "ביצוע מקורי תקליט מספר 2" הוקלט ב-1975 וכלל את הפיוט "יודוך רעיוני" שגם אותו הקליטו צלילי הכרם. השירים הגיעו ממקורות עממיים, שירי רבי שלום שבזי, שירים שכתב והלחין אביהו מדינה ושירים שכתבה סמדר שיר. על העיבודים המוזיקליים באלבום הופקדו אלדד שרים ואצ'י שטרו. ב-1976 הוציאה הלהקה את האלבום "ביצוע מקורי תקליט מספר 3" שכלל את הלהיט "אני גדליה" ("גדליה רבע איש"), "סורו מני" (שזכה לאינספור ביצועים), "יער זקן" הקלאסי ונעימת הנושא של הלהקה "נעימת פופ-עוד", שהיה קטע הפתיחה של הלהקה בהופעות חיות. עיבודי האלבום שנעשו על ידי מרקו בכר (למעט השיר "אין לי מה לומר לך" שהולחן ועובד על ידי אלדד שרים) נטו יותר לכיוון הפופ-רוק. בין כותבי המילים לשירים: אילן גולדהירש, סמדר שיר (בשיר "החייל" שהלחין דנוך), ויורם טהר לב. מלבד דנוך וגזלה הוחלפו כל הנגנים באלבום. בהקלטות האלבום השתתפו, בין היתר, גם האחים פיאמנטה: יוסי פיאמנטה בגיטרה חשמלית, עם אחיו אבי שניגן בחליל. באותה שנה יצא אלבום נוסף ללהקה הכולל אוסף של שיריה בעבר ושיר נוסף "ילה ילה ביתר" שהוקלט לרגל זכייתה בשנה זו של בית"ר ירושלים בגביע המדינה בכדורגל. ב-1977 הקליטה הלהקה את תקליטה החמישי. בשנה זו הוזמנה הלהקה להופיע במשדר יום העצמאות המרכזי של הטלוויזיה הישראלית וביצעה את "חנה'לה התבלבלה",. האלבום החמישי שילב בין סגנון המוזיקה המזרחית והפופ-רוק וממנו בלטו השירים "בגלל בנות", "יומא" ו"זה לא פייר" שכתב יורם טהר לב והלחין אלדד שרים. ב-1978 הוציאה הלהקה את "ביצוע מקורי תקליט מספר 6". העיבודים של גזלה נטו לכיוון מוזיקה טורקית ומרוקאית והשפעות ממוזיקה לבנונית.

בשנת 1981 הוציאה הלהקה אלבום נוסף בחברת תקליטים חדשה ותחת האמרגן והמפיק אלי בנאי. שם הלהקה הוחלף בשנה זו מצלילי העוד ל"ללהקת העוד ורמי דנוך". על העיבודים הופקד גיטריסט הלהקה יואב חייבי. הקאנון הוחלף בכלי נשיפה ולצליליו התווסף פסנתר. רוב שירי האלבום נכתבו על ידי דנוך. בין השירים שכתב ""בלדה לחבר הרצל" ללחן עממי שהוקדש לנהג המונית של הלהקה הרצל מזרחי, "את לי כל חיי" ו"נגילה עם נרגילה" שירים בולטים מהאלבום היו "אופירה" שהוקדש לשארם א שייח ו"עופרה", ללחן טורקי עממי.

ב-1982 השתתפה להקת העוד ורמי דנוך בדואט עם משה ענקי בפסטיבל הזמר המזרחי בשיר "קסם המזרח"[1]. במקום הראשון בתחרות זכה זוהר ארגוב בשיר הפרח בגני. האלבום האחרון של הלהקה "בנתיב הזכרונות" הוקלט בשנת 1984 בחברת "התקליט". על העיבודים באלבום היו אחראים ננסי ברנדס ויהודה גבאי[2].

תקופת הזוהר של הלהקה הייתה עד סוף שנות ה-70 ולאורך השנים התחלפו חברי הלהקה. בין חבריה לאורך השנים: דנוך, יהודה קיסר שניגן בלהקה עד תקליטה השני, דוד גזלה, דוד יסין, אבי הרשקו, האחים אבי ויוסי פיאמנטה, אבי שם טוב ומרקו בכר. בשנת 1984 הודיע נגן הקאנון דוד גזלה על עזיבתו והלהקה התפרקה. לאחר פירוק הלהקה המשיך דנוך בקריירת סולו.

לאחר התפרקותה של צלילי העוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1990 - 2003 בעקבות תהליך של התאדקות דתית, הוריד דנוך מנפח פעילותו, והתרכז בהופעות באירועים דתיים וכנסי החזרה בתשובה בלבד. בשנת 2003 החל דנוך לחזור לתודעת הקהל. בשנים 2003 - 2004 התאחדה צלילי העוד למסע הופעות בו חברו יחד דנוך ויהודה קיסר, ובשנת 2009 התאחדה הלהקה לסיבוב הופעות נוסף[3]. במלאת 30 שנה להקמתה הוציאה הלהקה אלבום אוסף.

בשנת 2012 דנוך הקים את פרויקט "הפקולטה" בו חברים ששי יעיש שותפו בעבר לצלילי העוד, בנו רונן דנוך, זוהר יעיש בנו של ששי יעיש וקובי שי[4].

בשנת 2016 הופיע בחלק האמנותי של טקס הדלקת המשואות לרגל יום העצמאות ה-68 למדינת ישראל בשיר "חסידה צחורה" עם יהודה קיסר ומירי מסיקה[5].

בשנת 2018 נערך פיוס בין דנוך לבין דקלון מצלילי הכרם שסיים את הסכסוך הארוך בין שתי הלהקות. דנוך ודקלון ובאוגוסט 2018 החלו לצאת בסיבוב הופעות משותף[6]. למופע המשותף נלווה דואט שהקליטו לשירים "איילת חן" ו"גדליה רבע איש" בעיבודים חדשים ובהפקה מוזיקלית של דודו טסה וניר מימון.

בנובמבר 2018 זכה בפרס משרד התרבות והספורט לאמנים ותיקים בקטגוריית זמר עברי. זוכים נוספים שהוכרזו בקטגוריה קורין אלאל ושם טוב לוי[7].

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנוך אב לחמישה ומתגורר בראשון לציון. בשבתות הוא משמש כחזן בבית כנסת בעירו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צלילי העוד:

  • ביצוע מקורי תקליט מספר 1 - 1975
  • ביצוע מקורי תקליט מספר 2 - 1975
  • ביצוע מקורי תקליט מספר 3 - 1976
  • ביצוע מ-ורי תקליט מספר 4 - 1976
  • ביצוע מקורי ת'ליט מספר 5 - 1977
  • אמצע הדרך - 1981 (אלבום אוסף)
  • רמי דנוך ולהקת העוד - 1981
  • אהבת הנווד - 1981
  • היו זמנים - 1981
  • פעמי הגאולה - 1982
  • סיפור חיים - 1984
  • בנתיב הזכרונות - 1984

קריירת סולו

  • כמו שפעם - 1985
  • כפיים - 1986
  • צללים - 1986
  • נגן לי עוד - 2006
  • רחמן בינבדע - 2007
  • רמי דנוך באוסף שירי זהב קודש 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]