רמי רחמימוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמי רחמימוב
לידה 17 במאי 1937
סופיה, ממלכת בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במרץ 2008 (בגיל 70)
ענף מדעי נוירוביולוגיה
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה פרס ישראל בחקר מדעי הרפואה לשנת תשנ"ח
בן או בת זוג חנה רחמימוב עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איריס רחמימוב, נמרוד רחמימוב עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
ביופיזיקה של העברה סינפטית, חקר תעלות יונים עצביות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רמי רחמימוב (17 במאי 193715 במרץ 2008) היה רופא, חוקר מערכת העצבים, פרופסור לפיזיולוגיה, והמדען הראשי של משרד הבריאות. חתן פרס ישראל לחקר מדעי הרפואה לשנת תשנ"ח (1998).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמימוב נולד בעיר סופיה שבבולגריה. עלה לישראל בשנת 1949 ולמד בגימנסיה הרצליה בתל אביב.

בשנת 1963 סיים לימודי רפואה באוניברסיטה העברית. בשנים 1965–1967 עשה פוסט-דוקטורט בלונדון אצל הפיזיולוג זוכה פרס נובל ברנרד כץ. בשנת 1971 הועלה לדרגת פרופסור חבר[1] בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, ובשנת 1975 מונה לפרופסור מן המניין. בשנים 19811985 כיהן כדיקן הפקולטה. הוא זכה באופן קבוע מדי שנה בתואר המרצה המצטיין. לאחר מותו, קרא בית הספר לרפואה את פרס המרצה המצטיין בשלב הפרה-קליני על-שמו של רחמימוב.

במסגרת התמחותו בחקר המוח היה רחמימוב מחלוצי מדעני הנוירוביולוגיה ועבודתו ביססה את תחום הנוירוביולוגיה המודרנית בישראל. בין תפקידיו האקדמיים, למד וחקר במוסדות שונים בישראל ובעולם: האוניברסיטה העברית, הטכניון, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת סטנפורד ומכון מקס פלאנק. מחקריו עסקו בתקשורת במערכת העצבים, וביססו את היחס הכמותי בין יון הסידן ושחרור הנוירוטרנסמיטר. בהמשך עסק בחקר תכונותיהן של תעלות יונים במערכת העצבים. לאורך השנים פרסם עשרות מאמרים בעיתונות הרפואית והמדעית[2] . עבודתו המדעית זכתה להוקרה עם קבלתו את פרס ישראל לחקר הרפואה בשנת 1998.

משנת 1992 עמד בראש מרכז מינרווה של האוניברסיטה העברית והטכניון לביופיזיקה של התא.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחמימוב עסק בפעילות ציבורית נרחבת עוד כסטודנט ובמשך כל חייו. בין תפקידיו: יו"ר אגודת הסטודנטים לרפואה בישראל, יו"ר ועדת הביקורת של הסתדרות הסטודנטים, יו"ר וחבר ועדות בדיקה של המועצה להשכלה גבוהה ויו"ר האגודה הישראלית לביולוגיה ניסויית (אילנית). בשנת 1989 מונה רחמימוב לראשות ועדה שבדקה את המחקר הרפואי בישראל.

רחמימוב היה יו"ר ראשון של המועצה לניסויים בבעלי חיים (19951999), יו"ר ועדת מקצוע הביולוגיה במשרד החינוך (משנת 1999), חבר הוועדה המדעית המייעצת וחבר הנאמנים של המכון הלאומי לפסיכוביולוגיה בישראל, חבר הוועדה של המרכז למחקר רפואי באוניברסיטת תל אביב, יו"ר ועדת פרס אלקלס למחקר רפואי מטעם קרן קיימת לישראל, יו"ר חבר הנגידים של הקרן הדו-לאומית ארצות הברית-ישראל (20062007), ואחרים. משנת 2001 ועד לפטירתו שימש כמדען הראשי של משרד הבריאות.


רחמימוב היה נשוי לפרופסור לביוכימיה חנה רחמימוב והוא אביהם של נמרוד רחמימוב, רופא אורתופד, איריס רחמימוב, פרופ' להיסטוריה, ותמר רחמימוב-הוניג, דיפלומטית ומומחית במשפט בין לאומי. אחיו של רחמימוב הוא האדריכל אריה רחמימוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]