רמת אביב ג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמת אביב ג'
רמת אביב ג' - מבט לדרום-מערב
רמת אביב ג' - מבט לדרום-מערב
מידע
עיר תל אביב-יפו
שטח 1,076 דונם
מספר תושבים 11,950 (2012)[1]
קואורדינטות 32°07′37″N 34°47′59″E / 32.1269444°N 34.7997222°E / 32.1269444; 34.7997222 קואורדינטות: 32°07′37″N 34°47′59″E / 32.1269444°N 34.7997222°E / 32.1269444; 34.7997222 
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מגדלי מגורים בלב השכונה וקצהו המערבי של "מרכז שוסטר", 10/07

רמת אביב ג' (מוכרת גם בראשי התיבות רמא"ג) היא שכונה בתל אביב, אחת משכונות עבר הירקון בצפון מערב העיר. היא תחומה בין כביש החוף במערב, שדרות קק"ל ושכונת אפקה מדרום, נתיבי איילון במזרח ושטחי חקלאות שבאזור צומת גלילות מצפון.

השכונה משתרעת על פני כ-1,076 דונם, והשטח הבנוי בה הוא כ-573 דונם, מתוכן, 4,554 יחידות דיור. השכונה מונה 11,950 איש, מהם כ-16% מעל גיל 65 (נתוני שנת 2012).[1]

השכונה מאופיינת ברבי קומות יוקרתיים לצד בתי מגורים צנועים יותר, ומספר רחובות שבהם בתים פרטיים צמודי קרקע. בנוסף, בשכונה "שטחים ירוקים" רבים ושירותים מגוונים. זו הייתה השכונה הראשונה בתל אביב בה הוטמנו כל התשתיות מתחת לפני הקרקע. מרבית שמות רחובות השכונה מנציחים את עולי הגרדום.

התפתחות השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה התפתחה כחלק מהתפשטותה של שכונת רמת אביב צפונה, במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, באזור שלא היה יוקרתי במיוחד עקב ריחוקו ממרכז העיר. השכונה תוכננה על ידי משרד האדריכלים "יצחק פרלשטין ושות' אדריכלים ובוני ערים " בתחילת שנות ה-70 .הקמת השכונה הייתה חלק מתנופת הבנייה של ממשלת רבין הראשונה, והיא אוכלסה בזוגות צעירים ובזכאים אחרים לדיור, ודירות רבות נרכשו בהגרלה של משרד השיכון.[2]

האינפלציה של ראשית שנות ה-80 סייעה בידי זוגות רבים לשלם בקלות יחסית את המשכנתאות שלקחו, דבר שסייע להפיכת אוכלוסיית השכונה למבוססת במרוצת שנות ה-80. גם התפתחותה העירונית של תל אביב העלתה את קרנן של השכונות הצפוניות ורמת אביב ג' בכללן. בו בזמן התפתחו השירותים הקהילתיים בשכונה עם התבססותו והתרחבותו של בית הספר היסודי ע"ש ישראל אפשטיין, הקמת שבט הצופים בחצר בית הספר (בשנת 1987), אשר זכה מאוחר יותר למתחם משלו והקמת המרכז המסחרי "אלרם", ומאוחר יותר מרכז "שוסטר" לצדו. התפתחויות אלו הביאו להתגבשותה של השכונה סביב אירועים שכונתיים, כגון מצעד לפידים בחנוכה, טקסים שכונתיים ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פסטיבל בשבט הצופים ופורימון.

במהלך שנות ה-90 התרחבה השכונה ועל בניניה, שעד אז התנשאו רובם לגובה של שש עד שמונה קומות לכל היותר, וכללו דירות של שלושה וארבעה חדרים לרוב, התווספו מגדלי מגורים יוקרתיים, ובהם דירות רחבות ידיים. בשנת 1990 הוקם בשכונה מרכז קהילתי רוזין על ידי קרן תל אביב לפיתוח ונקרא על שם משפחת רוזין ממיאמי, אשר תרמה את הסכום הדרוש להקמתו. במרכז ספרייה (שהחליפה את הספרייה הניידת העירונית), חוגים ואודיטוריום. מאוחר יותר הוקם בסמוך למתנ"ס גם מרכז ספורט, ושטחים ריקים בלב השכונה הוכשרו והפכו לגינות.

מוסדות ואתרים בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה שני מרכזי קניות עיקריים, ועוד מספר מרכזים קטנים יותר. כמו כן בשכונה מספר סניפי בנקים, ייצוג לכל קופות החולים ובהם תחנת בריאות לאם ולילד, סניף דואר ומרכז שיטור קהילתי.

בשכונה מספר גני ילדים ובמרכזה בבית הספר היסודי רמת אביב ג' ע"ש ישראל אפשטיין.[3] רוב בוגרי בית הספר ממשיכים את לימודיהם בבית הספר התיכון אליאנס ברמת אביב, ומיעוטם לומדים בבתי ספר תיכוניים אחרים בצפון תל אביב. כמו כן החל מראשית המאה ה-21 פועל בשכונה בית ספר אזורי לחינוך מיוחד, "ברושים". בשכונה שבט של תנועת הצופים[4] וכן מתנ"ס[5] ובו פעילויות לנוער ולמבוגרים. החל משנת 1991 פועלת במתנ"ס להקת "השכנים של צ'יץ'", בה הופיעו, בין השאר, נועה תשבי, יעל בר זוהר ויהודה לוי. בשכונה שני מרכזי ספורט המפעילים בריכה, חוגים ומגרשי טניס ושאר משחקי כדור. אחד משני מרכזי הספורט, "קאנטרי ג'", מקיים החל משנת 2005 מרוץ בשכונה ובסביבתה.

בשכונה עצמה ניתנים שירותי דת שונים על ידי בית חב"ד ברמת אביב ג' המופעל על ידי הרב יהודה ליפש וממוקם במרכז שוסטר. בעבר פעל בית כנסת בנוסח תימני בשבתות ובחגים במבנה בית הספר היסודי "רמת אביב ג' ", אך בשנת 2015, בעקבות תלונות הורי תלמידי בית הספר לעיריית תל אביב, נסגר בית הכנסת.[6][7]מצפון לשכונה נמצאות מערות אפקה, מערכת מערות קבורה שומרוניות עתיקות. עד תחילת שנת 2000 עמד בצדה המערבי של השכונה "בית ידלין", שלד חשוף של מבנה בלתי גמור שהיה מיועד להיות בית קופת חולים כללית בשכונה. השלד שהיה קשור בפרשת ידלין נהרס, ובמקומו נבנו על השטח 6 מגדלי מגורים הנקראים פרויקט "אביב בגימל" של חברת אביב-אוסיף. מטרים ספורים צפונית לפרויקט המגדלים נבנה על ידי חברת הבנייה א. דורי מגדל "גימל על הים" ומספר מטרים מערבה נבנה על ידי חברת הבניה "שמשון זליג" מגדל מגורים חדש. בשנת 2015 החלה בניית בית הכנסת הראשון בשכונה שיהיה במבנה קבוע בצומת הרחובות אליהו חכים ועקיבא ברון.

מאבקים לשימור אופי השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדלי מגורים חדשים במערב השכונה

במהלך שנות קיומה של השכונה התחוללו בה מספר מאבקים, רובם על רקע של איכות חיי התושבים בשכונה. במחצית שנות ה-70 ביקשה החברה קדישא להקים בית קברות בשטחים הפתוחים שמצפון לשכונה, כדי להרחיב את עתודות הקבורה לגוש דן. משמעות הקמת בית הקברות הייתה כי מסעי הלוויות יעברו ברחובות השכונה וכן ירידת ערך דירות לבתים הסמוכים אליו. כוונה זו עוררה מאבק ציבורי ממושך בהנהגת ועד השכונה הפעיל ומנהלת בית הספר היסודי, נחמה בר כוכבא, שהביא לחתימת הסכם פשרה בשנת 1987 בו חזרה בה החברה קדישא מכוונתה המקורית, ופנתה לפיתוח בית העלמין ירקון.

השכונה מצפון

בסוף שנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 התחוללו מספר מאבקי זוטא על אופייה החילוני של השכונה. נושאי המאבק היה התוכניות להקמתו של מרכז חרדי ובו מקוואות, שלושה בתי כנסת וחדרי לימוד וכן הקמת גן חרדי בשכונה וסגירתו. במאבקים השונים היו פעילים תושבי השכונה, אנשי שינוי ומרצ, וכן עמותת עם חופשי.[8]

בשנת 2002 נחשפו ליקויי בטיחות וביטחון במתקן פי גלילות הסמוך לשכונה. תושבי השכונה חששו כי ליקוי חמור, אשר יגרום לפיצוץ במתקן, יסכן גם את תושבי השכונה. המאבק השתלב באינטרסים עירוניים הן של תל אביב והן של רמת השרון להמיר את השטח לשכונת מגורים שתבנה מצפון לרמת אביב ג' מחד, ובמאבק כנגד תוכניות אלו לשימור ערכי טבע באזור, בכללם מערות אפקה, עמק גלילות וגבעות הכורכר באזור מאידך. על רקע זה התחולל מאבק משפטי ששיאו בעתירה לבג"ץ שכוונתה הייתה לחייב את סגירת המתקן. ביולי 2002 נדחתה העתירה, אולם בינואר 2003 החליטה מועצת מקרקעי ישראל על סגירת האתר. פינוי האתר החל בצורה מדורגת אולם לאחר התפוצצות מטען מתחת למשאית סולר שתדלקה באתר הואץ הפינוי, אשר הושלם ביוני 2004.[9]

רמת אביב ג' בתרבות וסטריאוטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1995 ל-2000 שודרה בערוץ 2 אופרת סבון בשם רמת אביב גימל שזכתה לפופולריות רבה. הסדרה פרסמה את השכונה, אך יצרה לה תדמית של נהנתנות ורמת חיים גבוהה. הסטריאוטיפ חודד על ידי פוליטיקאים מחוגים שונים שניסו להשתמש בתדמית השכונה לצרכיהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ‫דפנה בירנבוים-כרמלי, "צפונים": על מעמד בינוני ישראלי, ‫הוצאת מאגנס, תש"ס 2000. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רמת אביב ג' בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]