מועצה אזורית רמת הנגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רמת הנגב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועצה אזורית רמת הנגב
Ramat Negev Regional Council New Logo.png
Ramat Han006.jpg
בניין המועצה האזורית
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
ראש המועצה ערן דורון
תאריך ייסוד 1954
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:‏[1]
  - אוכלוסייה 6,400 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎8.4%‏ בשנה עד דצמבר 2014
  - צפיפות אוכלוסייה 2 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 4,099,240 דונם
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4107
לאום ודת
יהודים: 89.4% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 5.8% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 4.8%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 12.0%
גילאי 5 - 9 11.0%
גילאי 10 - 14 7.8%
גילאי 15 - 19 9.4%
גילאי 20 - 29 13.7%
גילאי 30 - 44 24.4%
גילאי 45 - 59 13.0%
גילאי 60 - 64 2.8%
גילאי 65 ומעלה 5.8%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2014
חינוך
סה"כ בתי ספר 5
תלמידים 1,030
 –  יסודי 723
 –  על-יסודי 307
מספר כיתות 39
ממוצע תלמידים לכיתה 26
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014)
פרופיל מועצה אזורית רמת הנגב נכון לשנת 2014 באתר הלמ"ס
rng.org.il
מישורי לס ברמת הנגב (בין רתמים לצאלים)
מרכז השיטור הקהילתי ליד בניין המועצה האזורית

מועצה אזורית רמת הנגב היא מועצה אזורית בנגב שבמדינת ישראל.

סמל המועצה הישן (לפני המיתוג)

גבולות ושטח המועצה האזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגב מורכב משישה אזורי משנה. אחד האזורים הוא רמת הנגב. המועצה גובלת במזרח במועצה אזורית הערבה התיכונה, בדרום במועצה אזורית חבל אילות, במערב בגבול ישראל-מצרים ובצפון במועצה אזורית בני שמעון ובמועצה אזורית אשכול. בשטח הנתון מתקיימות ארבע מועצות: מועצה אזורית רמת הנגב, מועצה אזורית נווה מדבר (של תושבי הפזורה הבדואית בנגב), מועצה מקומית מצפה רמון ומועצה מקומית ירוחם.

נתוני המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצה אזורית רמת הנגב היא המועצה הגדולה ביותר בשטחה בישראל, היא משתרעת על 4.3 מיליון דונם, שהם למעלה מ-22% משטח מדינת ישראל. אוכלוסיית המועצה כוללת 5,000 תושבים המתגוררים ב-20 יישובים מוכרים, בהם קיבוצים, מושבים, יישובים קהילתיים, מוסדות לימוד וטיפול ומחנות צבא. בנוסף נמצאים בשטח המועצה האזורית 23 חוות בודדים. אזור רמת הנגב מצטיין בנקודות משיכה לתיירים: הערים העתיקות עבדת, שבטה, ניצנה וחלוצה, המכתשים, הנוף המדברי וההררי, דרכים ושבילים אשר הוכנו במיוחד למטיילים וכן 23 התיישבויות בודדים אגרו-תיירותיות שקמו בתחומה של המועצה. כל אלה נותנים יתרון גדול לאזור מבחינה תיירותית.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2014, מתגוררים במועצה אזורית רמת נגב 6,400 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎8.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2014, המועצה האזורית מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ד (2013‏-2014) היה 46.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2013 היה 8,241 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,247 ש"ח).[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור רמת הנגב הייתה בשנת 1943 בהקמת רביבים, אחת משלושת המצפים שהיו תחנות ניסוי חקלאיות בהן נלמדו התנאים האקלימיים והחקלאים של הסביבה כדי ליעל את שיטות עיבוד האדמה ולהגדיל את תוצרתה. בנובמבר 1947 עלתה על הקרקע קיבוץ משאבי שדה שנקרא בתחילה "חלוצה" ושכן עד אחרי מלחמת העצמאות במרחק כ-11 קילומטר מצפון מזרח לרביבים[3]. משאבי שדה ורביבים נותרו לבדם באזור בשנות ה-50, ונאבקו יחד להנחת צינור מים שתאפשר את הרחבת ההתיישבות באזור[4]. דרומית לשני קיבוצים אלו קמה שדה בוקר בראשית שנות ה-50.

בשנת 1953 הוחל בהקמת היאחזויות נח"ל באזור חולות חלוצה ובדרך אליה. תחילה הוקמה גבעת רחל ובהמשך הוקמו אשלים, בארותיים והיאחזויות נח"ל נוספות. בגלל התנגדות הקרן הקיימת, שלא ראתה סיכוי להתיישבות אזרחית במקום, הם לא אוזרחו ובסופו של דבר ננטשו.

המועצה הוקמה ביוני 1954, והיא כללה בראשיתה 4 יישובים: רביבים, משאבי שדה, שדה בוקר וכפר ירוחם[5]. ראש המועצה הראשון היה יוחנן זריז, שהיה ממפקדי הפלמ"ח. הוא כיהן עד 1956. ככלל, בעשורים הראשונים במועצה זו, קדנציות נמשכו שנתיים - פחות או יותר. בתקופת כהונתו של זריז, המועצה העסיקה את זריז בחצי משרה והעסיקה בנוסף אליו גם עובדת משרדית בודדת, במשרה מלאה. למועצה לא היה בניין משלה. גם לא חדר משלה. זריז, שהיה גם רכז היישוב משאבי שדה, בחצי משרה, החזיק משרד אחד עבור שתי המשרות וכול רכוש המועצה היה ארונית ושולחן עבודה, שהיו בפינה של משרד מזכירות משאבי שדה וג'יפ שחנה בחוץ. אחד המיזמים העיקריים של זריז היה רכישת אמבולנס בודד עבור המועצה.

אחרי זריז כיהן יהודה דרור (צ'ובינסקי), שכונה "צ'ובה"[6]. יהודה דרור כיהן בשתי קדנציות לא רצופות. בין שתי הקדנציות של צ'ובה כיהן עודד ברזלי, בן אותו קיבוץ. בתקופה מאוחרת יותר, עודד ברזילי שימש במשך עשרים שנה כמהנדס המועצה[7]. בין 1964 לבין 1969 כיהן בתפקיד חגי אבריאל, גם הוא היה איש הפלמ"ח.

בינתיים, למועצה כבר היו מבני קבע. הם היו בבאר שבע. בכהונתו של יעקב יוגב הם עברו לתוך שטח המועצה.

התעוררות מחודשת להתיישבות ברמת הנגב החלה בראשית שנות ה-70[8] וקיבלה תאוצה בימי ממשלת הליכוד לאחר הסכמי קמפ דיוויד וההחלטה על מסירת סיני למצרים. באתר קראוונים שהוקם בצומת משאבים עברו בזה אחר זה הגרעינים שהקימו את אשלים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1979), טללים (עברו לנקודת הקבע בתחילת 1980) ורתמים (עברו לנקודת הקבע ב-1983). בהמשך קמו עזוז (1985), ניצני סיני (1986), וכמהין (ב-1988).

שמואל ריפמן כיהן כראש המועצה משנת 1991 עד לפטירתו בינואר 2017, ריפמן היה הראשון שכיהן כמה קדנציות רצופות, בין השאר בגלל שבקדנציה הראשונה שלו בוטל ההסכם בין היישובים, שלא איפשר זאת. (ריפמן היה נשוי לטליה, בתו של יהודה דרור). בתקופתו קמה באר מילכה (ב-2006). ריפמן הגדיל וסידר את המועצה.

שלב נוסף בהתיישבות במקום החל בשנות ה-2000, עת החלה תנועת אור לכוון גרעיני התיישבות של חילונים ודתיים לנגב. במסגרת זאת קמו ברמת הנגב מרחב עם ובאר מילכה, חודשה ההתיישבות ברתמים והוקם היישוב שיזף. מ-2017 ראש המועצה הוא ערן דורון.

רשימת ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המועצה זמן הכהונתו יישוב מגוריו
יוחנן זריז 19541956 משאבי שדה
יהודה דרור 19571959 רביבים
עודד ברזילי 19601962 רביבים
יהודה דרור (בשנית) 19631964 רביבים
חגי אבריאל 19641969 משאבי שדה
יהושע לבבי 19701971 רביבים[9]
יעקב כהן 1972 - 1975 משאבי שדה[10]
רפי בכרך 19761977[11][12] שדה בוקר
יעקב יוגב 19781982 רביבים
משה חקלאי 19831987[13] משאבי שדה[14]
רפי בכרך (בשנית) 19881990 שדה בוקר
שמואל ריפמן 1991 עד לפטירתו בינואר 2017 רביבים
ערן דורון מ-2017 מדרשת בן-גוריון


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]