רן אדליסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

רן אֶדֶליסט (נולד ב-1943) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדליסט נולד בעפולה. עם גיוסו לצה"ל התנדב לסיירת שקד[1]. בסיירת עבר אדליסט מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור. עם תום המסלול השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת בפיקוד הדרום ובהמשך השלים קורס קציני חי"ר ושירת ביחידה כקצין.[2]

עבד ככתב צבאי בטלוויזיה הישראלית. באפריל 1969, במהלך מלחמת ההתשה, נפצע מירי תוך כדי סיקור חדשותי.[3] בנובמבר 1969 נפצע בעת שירות מילואים בתעלה.[4] בדצמבר 1969 התלווה לכוחות הפושטים במבצע תרנגול 53.[5]

ב-1978 היה ממייסדי תנועת שלום עכשיו. במאמר שפרסם במעריב בפברואר אותה שנה תחת הכותרת "שלום עכשיו" טען ש"רק גל ציבורי של מורעבי שלום שיסחוף אותנו ואת הממשלה יביא אותנו למצב שבו נהיה מוכנים לשלום. גל שיגאה תחת הכותרת שלום - עכשיו, ויידחף על ידי אלה שאין להם מה להפסיד פרט לארץ ישראל ולמלחמה הבאה, ויהפוך את הממשלה לממשלת עם ישראל ולא רק לממשלת ארץ ישראל".[6]

אדליסט כתב בעיתון "חדשות" ובירחון "מוניטין", אותו גם ערך בשנות ה-90. פרסם כתבות רבות בעיתונות הישראלית, בעיקר בנושאי צבא וביטחון. כמו כן כתב ספרים רבים, בעיקר מותחנים וספרי עיון בנושאים ביטחוניים.

בשנות האלפיים שימש אדליסט הכתב הצבאי של הערוץ הראשון וביים תוכניות דוקומנטריות בטלוויזיה.

בחודש מרץ 2007 יצר אדליסט סרט תיעודי בשם "רוח שקד" על סיירת שקד, אשר עורר תקרית דיפלומטית בין ישראל למצרים.[7] בסרט נטען כי חיילי הסיירת, בפיקודו של בנימין בן אליעזר, הרגו 250 שבויי מלחמה מצריים לא חמושים בסיני בתום מלחמת ששת הימים, לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף. בדיעבד הסתבר שההרוגים היו לוחמי פדאיון פלסטינים שנהרגו בקרב ולא בשבי. בשלב עריכת הסרט הוכנסו בו בשוגג תמונות של שבויים מצריים. אדליסט התנצל על תקרית זו.

אדליסט שימש מספר שנים כמנהל התוכן הישראלי בתחנת הרדיו "כל השלום".

כיום הוא כותב בעיתון "מעריב השבוע" ובמגזין "ליברל".

הוא מחזיק ב-2.5% ממניות ערוץ הלא TV.

אדליסט הוא חבר קיבוץ עין שמר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציידים: סיפורים (מרחביה, ספרית פועלים, תשכ"ט 1968)
  • הפרוטוקולים של צעירי ציון: סיפורים (מרחביה, ספרית פועלים, תשל"ב 1972), עם רישומים של שאול קנז
  • מגדלים פורחים (תל אביב, ספרית פועלים, תש"ם 1980)
  • הרי החושך (ירושלים, דביר, תשמ"ג 1982)
  • מלון פלשתינה (תל אביב, מודן, 1986) - אוסף כתבות שהופיעו בירחון "מוניטין", בשיתוף רון מיברג
  • כן ולא (תל אביב, ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1992)
  • חוט הרימה (הוצאת פלג, 1992)
  • האיש שרכב על הנמר (תל אביב, זמורה-ביתן, 1995) - סיפור מותו המסתורי של עמירם ניר
  • עיוורון: המודיעין המערבי וקריסת ברית-המועצות, 1980־1991 - עשר השנים שלא זיעזעו את העולם (תל אביב, ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1998) בשיתוף דוד ארבל
  • רון ארד - התעלומה (תל אביב, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2000) בשיתוף אילן כפיר
  • ביזנס טריפ (הוצאת אחיאסף, 2003)
  • אהוד ברק - מלחמתו בשדים: מה קרה לברק? מה קרה לכולנו? (אור יהודה, כנרת, תשס"ג 2003) בעריכת רון מיברג
  • אנשי הקצה - החיים אונליין (הוצאת ינשוף-דיאלוג, 2007)
  • מי-שלח פרא חפשי (הוצאת משרד הביטחון, 2009) – סיפור חייו של אברהם יפה, בשיתוף דני יפה
  • איפה טעינו (הוצאת נובמבר 2012 ) ביוגרפיה היסטורית של רצף הטעויות של מדינת ישראל מאז ועד היום.
  • הקפטן האחרון - (הוצאת סטימצקי 2013 ). מותחן פילוסופי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]