רנה לליק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
René Lalique 01.jpg

רנה לליק (René Jules Lalique ) נ‏ולד 6 באפריל 1860 באי מרנה - ונפטר ב - 1 במאי 1945 בפריז. היה אמן ומעצב זכוכית. מפורסם ביצירות הזכוכית האמנותיות שלו, בבקבוקי הבושם, באגרטלים, בתכשיטים, במנורות, בשעונים ובתכשיטי המכוניות (פסלונים ששמשו לעיטור מכסי רדיאטורים במכוניות פאר).[1][2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו לליק למד טכניקות בענפי האמנות השונים שעסק בהם בבגרותו. בגיל שנתיים עברה משפחתו לפרוורי פריז אבל הרבתה לחזור לכפר איי בחופשות הקיץ. שם קיבל את ההשראה מהטבע שמשפיעה וניכרת מאוחר יותר בעבודות הזכוכית שלו. שנתיים לאחר מות אביו לליק החל לעבוד כשוליה אצל צורף הזהב לואי אוקו Louis Aucoc בפריז. רנה לליק נפטר ב-1 במאי 1945 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז. גם נכדתו מארי קלוד לליק הייתה אמנית זכוכית. נולדה ב-1936 ונפטרה ב-14 באפריל 2003 בפורט מייר בפלורידה-[1]Fort Myers, Florida

בשנת 1872, בגיל 12, החל ללמוד ציור ורישום בקולג' טורגו Collège Turgot . בבית הספר לאמנויות דקורטיביות Ecole des arts décoratifs למד בשיעורי ערב בשנים 1874–1876 ושנתיים נוספות בבית הספר לאמנות בארמון הבדולח בסידנהם שבלונדון-Crystal Palace School of Art Sydenham. במקביל הוא התמחה כשוליה של לואי אוקו, Louis Aucoc צורף הזהב והתכשיטן המוביל אז בפריז בסגנון הארט נובו. בקולג' האנגלי הוא שיפר את כישורי העיצוב הגרפי שלו ופיתח את גישתו הנטורליסטית (הרבה מנושאי היצירות שלו מקורם בטבע) לאמנות.[1]


מעצב תכשיטים בסגנון "ארט נובו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשרנה לליק חזר לפריז עבד כאמן פרילנס ועיצב תכשיטים לבכירי התכשיטנים ביניהם קרטייה ובושרון Boucheron. ב-1885 פתח עסק משלו בו עיצב וייצר תכשיטים ופריטי זכוכית אמנותיים.

עד 1890 לליק כבר היה מוכר כאחד מתכשיטני הצמרת בסגנון הארט נובו וייצר פריטים לחנותו החדשה של סמואל בינג Samuel Bing, "הבית של הארט נובו" Maison de l'Art Nouveau/\. התכשיטים שלו עוצבו ברוח סגנון הארט נובו מחמרים לא שגרתיים, מזכוכית, אמייל, קרן ושנהב ואת היהלומים החליף באבנים חצי יקרות. השחקנית, האגדה של התקופה-שרה ברנאר, ענדה את תכשיטיו.[4] ב-1897 זכה לליק במקום ראשון בתערוכה הבינלאומית בבריסל, לאחר התערוכה בפריז של 1900 שם תצוגת התכשיטים שלו עוררה התלהבות הוא זכה בתואר "אביר לגיון הכבוד". לליק הפך לאחד המפורסמים בתחומי האמנות שעסק בהם. שמו היה שם נרדף ליצירתיות, לאיכות וליופי.[1]

אמן זכוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרסום העיקרי של לליק היה בזכות עבודות הזכוכית האמנותיות שלו. לליק ידוע בכלי הזכוכית האמנותיים שלו. שכללו בין השאר בקבוקי בושם, אגרטלים ותכשיטים למכסי מנוע של מכוניות. החל מ-1920 היה מוכר בזכות עבודותיו בסגנון הארט-דקו, הוא זה שעיצב את קירות הזכוכית המוארים ואת עמודי הזכוכית אשר מלאו את חדרי האוכל והסלונים של אוניות הפאר הצרפתיות חוצות האוקייאנוס ה-SS ואת העיצוב אביזרי הפנים, הצלב והגופנים של של כנסיית מת'יו הקדוש במילברוק שבג'רזי. (מכונה כנסיית הזכוכית של לליק).[5] החוויות הראשונות שלו של ילדותו בכפר מצאו את ביטויין בתכשיטים שעיצב ובעבודות הזכוכית שמקושטים בפרחים, צמחים וחרקים (שפיריות למשל). עבודותיו של לליק הן חלק מאוספים ומוצגות במוזיאונים חשובים כמו המוזיאון לאומנויות דקורטיביות ומוזיאון אורסיי בפריז, המוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, ויקטוריה ואלברט בלונדון, בריקס מוזיאון באמסטרדם ובליסבון ב-Museu Calouste Gulbenkian

יש גם מוזיאון של לליק ב-Hacone ביפן[1]

דוגמאות מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה לליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לליק היא חברה צרפתית המייצרת פריטים אמנותיים מזכוכית. החברה נוסדה על ידי רנה לליק 1888 בצרפת[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות מייסדה, רנה ללליק. בשנות החמישים של המאה ה-20, החברה החלה לייצר כלי בדולח בניהולו של הבן של רנה-מרק. מאז 2010 החברה נרכשה על ידי חברה שווייצרית לאמנות ובשמים (Art & Fragnance).

ציפור האש: של האמן רנה לליק

בשנות העשרים והשלושים של המאה רנה לליק היה בין אמני הזכוכית המוערכים בעולם. לאחר מותו ב-1945 העסק עבר לבנו מרק לליק. האחרון סימן את מוצריו תחילה בחותמת "M lalique" ומאוחר יותר ב-"Cristal Lalique" בניהולו של מרק לליק עברה החברה מייצור זכוכית לליק המפורסמת שלה לייצור זכוכית המכילה תחמוצת עופרת (lead glass), הידועה בשם "בדולח". עם מותו של מרק לליק ב-1977 הבעלות עברה למרי-קלוד לליק. ב-1994 החברה נמכרה ל פושה (Pochet) ובשנת 2008 לשותפות של חברת ארט אנד פרגננס Art&Fragnance וחברת האחזקות פיננסייר סנט ג'רמן Financière Saint-Germain. מ-2010 הבעלות היא של חברת ארט אנד פרגננס בלבד.[1][3][7][8]

בית החרושת לזכוכית של החברה קריסטלין לליק ב- וינג סיר מוד Wingen-sur-Moder. נוסד בשנת 1921 בשם עבודות זכוכית אלזסיות ורנייה ד'אלזס Verrerie d'Alsace. השם הנוכחי ניתן לו ב-1962. התוצר היחיד שלו הוא זכוכית הקריסטל של לליק "Cristallene Lalique".[9].

יצירות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת לליק מייצרת היום קשת של מוצרי מותרות בחמש קטגוריות עיקריות: תכשיטים, פריטים קישוטיים - דקורטיביים, עיצוב פנים, בשמים ואמנות. החברה מוכרת בעיקר בזכות ייצור פריטי זכוכית אמנותיים, החל ממחצית המאה ה-עשרים בעיקר מקריסטל. הבשמים, החל מ-1992 וייצור פריטים קישוטיים לא מזכוכית החל מ-2011, הן תוספות מאוחרות לקווי הייצור. ייצור רפרודוקציות של פריטים שעוצבו על ידי רנה לליק גדל מאז 2009. מתחילת הארט נובו ועד שקיעתה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 לליק כשרנה בראשה עמדה בראש מעצבי התכשיטים בצרפת. בהמשך לליק כמעצב והחברה הפכו ליצרני הזכוכית האמנותית מהמוערכים ביותר בצרפת. במחצית הראשונה של המאה העשרים. החברה ייצרה בקבוקי בשמים, כדים (כ-300), תכשיטי מכוניות (hood ornaments) ופריטי זכוכית דקורטיביים כמו פסלוני זכוכית, קסתות דיו, מחזיקי ספרים ומשקולות לנייר. לליק עיצב והחברה ייצרה חללים פנימיים של מבנים ואוניות תוך שימוש בכמויות גדולות של זכוכית. בין השאר עוצבו ויוצרו חללי פנים של אוניות הפאר חוצות האוקיינוס האטלנטי: נורמנדי, פריז ואיל דה פרנס, את קרונות הרכבת של האוריינט אקספרס, מלון השלום בשנחאי, בניין אוליבטי בלוס אנג'לס וכנסיית מת'יו הקדוש בג'רזי.[1][3][7][8]



לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Philippe Thiebaut, ORSAY DECORATIVE ARTS, Scala, Paris, 2003
  • Bayer, Patricia & Waller, Mark: The Art of René Lalique, Bloomsbury Publishing Ltd, London 1988 ISBN 0-7475-0182-3
  • Dawes, Nicholas M.: Lalique Glass, Crown Publishers, London 1986 ISBN 978-0-517-55835-5
  • Elliott, Kelley J. René Lalique: Enchanted by Glass, The Corning Museum of Glass, Corning, New York 2014. ISBN 978-0-300-20511-4
  • Weiner, Geoffrey George Unique Lalique Mascots, The Book Guild Ltd., Brighton 2014 ISBN 978-1909-984219

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנה לליק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]