רנה קלייר

רנה קלייר
René Clair

רנה קלייר ואריק סאטי, 1924
לידה	11 בנובמבר 1898 פריז, צרפת
פטירה	15 במרץ 1981 (בגיל 82) ניי-סיר-סן, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות העתיק בניי-סיר-סן
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1924
מקום לימודים	תיכון לואי הגדול תיכון מונטן
בן או בת זוג	ברוניה קלייר (2 ביוני 1928–15 במרץ 1981)
פרסים והוקרה	פרס לואי דלוק (1955) ordre de la Grande Gidouille הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי מפקד מסדר האמנויות והספרות קצין גבוה בלגיון הכבוד
פרופיל ב-IMDb

רנה קלייר (בצרפתית: René Clair‏; 11 בנובמבר 1898 – 15 במרץ 1981), במאי קולנוע ותסריטאי צרפתי.

קורות חייו

קלייר נולד בפריז כ"רנה שוֹמֵט" (Chomette), בנו של סוחר בסבון. בשנת 1917 התנדב לשרת במלחמת העולם הראשונה כנהג אמבולנס. בשנת 1918 הפך לעיתונאי ופרסם מאמרים תחת שם העט "רנה דפרה". בנוסף, כתב שירים לזמרת הפופולרית דמיה, תחת שם העט "דנסני". קלייר, בעל השאיפות האומנותיות, לא זכה להצלחה רבה ונותר אלמוני. הוא הסתופף בשולי החברה הבוהמית הפריזאית, והופיע כשחקן במספר סרטי ראינוע של התקופה. הוא תיעב את המשחק, אך הוקסם מן הבימוי. בשנת 1922 נסע לבריסל שם שימש אחיו כעוזר לבמאי, ובמשך מספר חודשים למד שם את אומנות הבימוי.

בשנת 1924 כתב את התסריט לסרט "הקרן המטורפת" (Rayon diabolique). באותה השנה נפגש עם הצייר והמשורר הצרפתי האוונגרדי פרנסיס פיקבייה. פיקבייה הגה רעיון לסרט אוונגרדי בשם "אנטרקט", והציע לקלייר לביימו. קלייר קיבל על עצמו את בימויו של הסרט, הנחשב לאחד הסרטים האוונגרדים הראשונים, ומושפע מאוד מזרם אומנות הדאדא. קלייר, שרצה לשמור את שמו האמיתי (שומט) לתהילתו העתידית כסופר, בחר להיקרא "רנה קלייר", ובשם זה נודע מעתה ואילך.

קלייר לא המשיך זמן רב בדרך הקולנוע האוונגרדי. השפעתו של צ'ארלי צ'פלין הראתה לו כי הקולנוע הוא בעיקרו צורת בידור, וכי העשייה האוונגרדית יוצרת נתק בין האמן וההמון. לאור זאת החל לביים סרטים קליטים ומסחריים יותר. הראשון שביניהם "הפנטום ממולן רוז'" (1925) ולאחריו באו יצירות כ"כובע הקש האיטלקי" (1927). הצלחתו בקופות הייתה מעורבת, אך הצלחתו הביקורתית הייתה גדולה. סרטיו אלו נחשבים ליצירות מופת, אם כי יצירותיו הגדולות באו לאחר עידן הראינוע.

בשנת 1930 ביים את הסרט הצרפתי המדבר הראשון "תחת גגות פריז" עם פולה אילרי ואלבר פרז'אן בתפקידים ראשים. הסרט הקנה לו מוניטין בינלאומי. בשנה זו כתב גם את התסריט לסרט מיס אירופה. בשנת 1931 ביים את הסרט שנחשב לסירטו הגדול והחשוב "לנו החירות" (À nous la liberté). הסרט עוסק בבריחתו של אסיר מן הכלא, ובעבודתו לאחר מכן בבית החרושת. הרמיזה המשתמעת מן הסרט היא כי העבודה בבית החרושת המודרני אינה שונה מן השהות בכלא. סרט זה מושפע מאוד מן היצירה הצ'פלינית. על אף הביקורת החברתית הנוקבת העולה ממנו, אין קלייר מביא פתרון חד וחלק לבעיות החברתיות, אלא מסיים את סרטו בפנטזיה בה פועל בית החרושת ומייצר באופן אוטומטי אלפי גרמופונים שלצליליהם פוצחים הפועלים הפריזאים בריקוד. סרטו של צ'פלין, "זמנים מודרניים" שיצא מספר חודשים לאחר צאת סרטו של קלייר, היה דומה ברוחו ובנושאיו לסרט זה, וקלייר האשים את צ'פלין בפלגיאט. השניים בילו שנים רבות בבתי המשפט, לדרישת חברת ההפקה של קלייר, ולמורת רוחו המפורשת. יש הטוענים כי חברת ההפקה של קלייר "טוביס" אשר עברה בשנת 1935 לשליטה גרמנית, שימשה כלי בידיו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס לפגוע בצ'פלין ובקלייר באמצעות ליבוי הסכסוך ביניהם.

סירטו הבא של קלייר "המיליארדר האחרון" (1934) היה סאטירה חברתית כושלת, העוסקת במדינה דמיונית בה בוטל השימוש בכסף. לאחר כישלון הסרט הסכים קלייר לעבוד בלונדון. קלייר שהה בלונדון וביים שם כשנתיים, ובשנת 1938 שב לפריז. בשנת 1939 החל בהסרטת סרט בשם "אוויר נקי" אשר לא הושלם בשל פרוץ מלחמת העולם השנייה. עם תבוסת צרפת בשנת 1940 נמלט קלייר לספרד ומשם לפורטוגל ולארצות הברית. ממשלת צרפת של וישי שללה את אזרחותו הצרפתית. לימים תוחזר לו אזרחותו, ועמה מושב של קבע באקדמיה הצרפתית, השמור, כידוע ל"בני אלמוות".

קלייר התקבל באהדה בהוליווד ויצר שם מספר סרטים. סרטיו בתקופה זו הם יצירות קונבנציונליות יותר מהסאטירות המתוחכמות שביים בצרפת, כשם שסרטיו האנגליים לא הגיעו לרמה זו. נראה כי קלייר הוא יוצר צרפתי, אשר אין באפשרותו לבצע את המעבר לתרבות האמריקאית כשם שעשו אחרים. עם זאת גם סרטים אלו נחשבים לסרטים ברמה אמנותית גבוהה, והם אהובים ומקובלים על קהל צופי הקולנוע בארצות הברית.

בשנת 1946 שב לצרפת, ויצר את "השתיקה היא מוזהבת" (1947) ו"היפהפייה והשטן" (1949). בשנת 1955 יצר את סרטו הצבעוני הראשון "התמרון הגדול". והמשיך בעשיית סרטים עד לפרישתו בשנת 1965. סרטיו מתקופה זו שלאחר המלחמה היו טראגי-קומדיות עצובות ומרירות, אך רוויות באהבת אדם, אשר לא הצליחו לשחזר את הצלחתו כבמאי לפני המלחמה.

בשנת 1960 התקבל לאקדמיה הצרפתית, והיה הקולנוען הראשון שעשה כן. באותו הזמן החל "הגל החדש" בקולנוע הצרפתי, אשר מרד בחוקי הקולנוע והתעשייה ליצירתם היה קלייר שותף.

לאחר פרישתו מבימוי פעיל הקדיש עצמו קלייר לכתיבה ולביקורת, כמו גם לתיאטרון ולאופרה. בשנת 1974 שימש כנשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן. קלייר מת בפריז בשנת 1981.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנה קלייר בוויקישיתוף

• רנה קלייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רנה קלייר, באתר AllMovie (באנגלית)
• רנה קלייר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רנה קלייר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רנה קלייר, באתר Discogs (באנגלית)
• רנה קלייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רנה קלייר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)