רנה שיקלה

רנה שיקלה
René Schickele

לידה	4 באוגוסט 1883 אוברנה, צרפת
פטירה	31 בינואר 1940 (בגיל 56) ואנס, צרפת
מדינה	צרפת
שם עט	Sascha, Paul Lavreux
שפות היצירה	צרפתית, גרמנית
בן או בת זוג	Anna Schickele

רְנֶה שִׁיקֶלֶה (בגרמנית: René Schickele; 4 באוגוסט 1883 – 31 בינואר 1940) היה סופר, מסאי, מתרגם ופציפיסיט גרמני-צרפתי.

קורות חיים

קברו של רנה שיקלה

רנה שיקלה היה בנו של יינן וקצין משטרה אלזסי, במקור ממוציג , ואם צרפתייה. הוא למד היסטוריה של הספרות, מדעי הטבע ופילוסופיה בשטרסבורג, מינכן, פריז וברלין. לאחר מכן ערך מספר מגזינים עם חבריו אוטו פלאקה וארנסט שטאדלר ופרסם מספר כרכי שירה. בשנת 1914, שיקלה הפך לעורך ה"די וייסן בלטר" (Die Weißen Blätter, "העלים הלבנים"), שאותו עזר להפוך לאחד מכתבי העת האקספרסיוניסטיים החשובים ביותר. עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, הוא היה פעיל כעיתונאי ופוליטיקאי. במהלך המלחמה, מחברים פציפיסטים כמו יוהאנס ר. בכר , לאונהרד פרנק, ולטר האזנקלבר והיינריך מאן פרסמו ב"די וייסן בלטר". הפרסום תמך באופן רופף ב"ליגת המולדת החדשה ". יחד עם הלנה שטקר , מגנוס הירשפלד ופעילים אחרים, הוא פעל בסוף 1918 למען הקמת רפובליקה דמוקרטית-סוציאליסטית, אך גם נגד שלום שסתר את רעיונותיו של וודרו וילסון ורצה לנתק שטחים כמו אלזס-לורן מהרייך הגרמני ללא משאל עם.

בשנת 1917, מערכת היחסים שלו עם הרופאה והסוציאליסטית מינה פלאקה הניבה את בתם רנאטה מרים פלאקה.

משנת 1918 ואילך, שיקלה ביקר לעיתים קרובות את אנרי ון דה ולדה באוטוויל וחי תקופה קצרה עם משפחתו בשכנות לוון דה ולדה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, שיקלה עבר לבאדנוויילר והתמסר בלהט לקידום ההבנה בין גרמניה לצרפת. הדבר הושג, בין היתר, באמצעות עבודתו במדור השירה של האקדמיה הפרוסית לאמנויות . בבאדנוויילר הוא התיידד עם הסופרת אנט קולב והצייר אמיל ביצר .

כבר בשנת 1932, הוא חש בעלייה הקרבה של הנאצים לשלטון והיגר לסנארי-סור-מר שבדרום צרפת. כפר דייגים קטן זה, שבו התגוררה בעבר קתרין מנספילד, היה גם ביתם של היינריך ותומאס מאן, ארנולד צווייג, פראנץ ורפל, ליון פויכטוונגר, ארנסט טולר, ברטולט ברכט וסופרים גרמנים אחרים. שיקלה נפטר מאי-ספיקת לב בינואר 1940, מספר חודשים לפני המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה.

שנת 1956, שרידיו של שיקלה הועברו לבית הקברות באדנוויילר-ליפבורג (Badenweiler-Lipburg). הקבר נמצא ליד קפלת בית הקברות תחת מספר קבר 159/160. מיקום מנוחת עולמים שלו משקף את מה שרנה שיקלה חי למענו: מבית הקברות, הממוקם גבוה מעל העיירה, נשקף נוף רחב ידיים של הנופים הגרמניים והצרפתיים על הריין העליון. בליפבורג (חלק מבאדנוויילר), פונדק "שוואנן" (Schwanen – "ברבורים") לשעבר שיכן חדר זיכרון לרנה שיקלה עם מזכרות של המשורר, שהיה אורח תכוף שם, רצוי בגינה. הפונדק לשעבר הוסב מאז לדירות. מקום הימצאות המזכרות אינו ידוע.

שיקלה היה נשוי לאנה ברנדנבורג (Anna Brandenburg) (1882–1973), אחותו המבוגרת של הסופר האנס ברנדנבורג . בניהם ריינר וולפגנג שיקלה (1905–1989), כלכלן חקלאי, והאנס שיקלה (Hans Schickele) (1914–2001), אדריכל, היגרו לארצות הברית. המלחין האמריקאי פיטר שיקלה היה נכדו.

יצירתו

עבודתו של רנה שיקלה כסופר מאופיינת במיקומה המיוחד של אלזס במתח שבין התרבות הצרפתית והגרמנית. הוא היה משקיף חד הבחנה של תקופתו, מאפיין ומבקר בחריפות את הפוליטיקה, החברה והתרבות.

הוא פרסם את מאמריו בספרים "צעקות בשדרות" (Schreie auf dem Boulevard) (1913), "המסע לז'נבה" (Die Genfer Reise) (1919), ו"אנחנו לא רוצים למות" (Wir wollen nicht sterben) (1922).

בשתי יצירותיו הבאות, "הגבול" (Die Grenze) (1932) ו"נוף שמימי" (Himmlische Landschaft) (1933), ביסס את טיעונו על יופיו של הנוף, שחייב את הגרמנים והצרפתים ללכת בדרך אירופית משותפת. במקום הגירתו, כתב את הרומן "האלמנה בוסקה" (Die Witwe Bosca), שנולד מתוך אכזבתו מכישלון רפובליקת ויימאר. מאמריו האחרונים של שיקלה, "האהבה והעצבנות של ד.ה. לורנס" (Liebe und Ärgernis des D. H. Lawrence) (1935) והספר המלנכולי-פסימי "השיבה" (Le Retour) (1938), היחיד שנכתב בצרפתית, מעידים על אכזבתו מהפיוס הכושל בין גרמניה לצרפת ומתעדים את החלטתו הכואבת לטובת צרפת הדמוקרטית.

יצירתו הידועה ביותר של שיקלה היא טרילוגיית הרומנים "המורשת על הריין" (Das Erbe am Rhein) על שלושת חלקיה: "מריה קאפוני" (Maria Capponi) (1925), "נוף הרי הווז'" (Blick auf die Vogesen) (1927) ו"הזאב במכלאה" (Der Wolf in der Hürde) (1931).

הנצחה

ברוח של רנה שיקלה, אגודת רנה שיקלה (Culture et Bilinguisme d'Alsace et de Moselle), שנוסדה בשנת 1968, שואפת לבנות גשר בין התרבות הגרמנית והצרפתית באמצעות מחויבותה לדו-לשוניות צרפתית-גרמנית, כולל האלזסית. היא מעניקה את פרס התקשורת ע"ש רנה שיקלה בשטרסבורג.

פרס רנה שיקלה נקרא על שמו, אם כי הוא הוענק רק פעם אחת, בשנת 1952.

בבאדנוויילר, בית הספר רנה שיקלה נקרא על שמו.

מבחר מיצירותיו

• Sommernächte. Ludolf Beust, Straßburg 1902.
• Pan. Sonnenopfer der Jugend. Joseph Singer, Straßburg 1902.
• Mon Repos. Seemann Nachfolger, Berlin, Leipzig 1905.
• Voltaire und seine Zeit. Seemann Nachfolger, Berlin, Leipzig 1905.
• Der Ritt ins Leben. Axel Juncker, Stuttgart, Berlin, Leipzig, 1906.
• Der Fremde. Morgen-Verlag, Berlin 1909.
• Weiß und Rot. Paul Cassirer, Berlin 1910.
• Meine Freundin Lo. Paul Cassirer, Berlin 1911. (Erweiterte Fassung 1931)
• Das Glück. Axel Juncker, Berlin 1913. (Neuausgabe 1919)
• Schreie auf dem Boulevard. Paul Cassirer, Berlin 1913.
• Benkal der Frauentröster. Verlag der weißen Bücher, Leipzig 1914.
• Die Leibwache. Verlag der weißen Bücher, Leipzig 1914 (Digitalisat).
• Mein Herz mein Land. Verlag der weißen Bücher, Leipzig 1915.
• Hans im Schnakenloch. Verlag der weißen Bücher, Leipzig 1915 (Uraufführung am 16. Dezember 1916 im Neuen Theater, Frankfurt a ;M.)
• Die Genfer Reise. Paul Cassirer, Berlin 1919.
• Der neunte November. Erich Reiß, Berlin 1919.
• Die Mädchen. Erzählungen. Paul Cassirer, Berlin 1920.
• Wir wollen nicht sterben! Kurt Wolff, München 1922.
• Das Erbe am Rhein. Roman in 2 Bänden. Kurt Wolff, München 1925. (Späterer Titel: Maria Capponi; Band 1 von Das Erbe am Rhein)
• Symphonie für Jazz. S. Fischer, Berlin 1929.
• Blick auf die Vogesen. Berlin 1927. (Band 2 von Das Erbe am Rhein.)
• Der Wolf in der Hürde. Berlin 1931. (Band 3 von Das Erbe am Rhein.)
• Die Witwe Bosca. S. Fischer, Berlin 1933.
• Liebe und Ärgernis des D. H. Lawrence. Verlag Allert de Lange, Amsterdam 1934.
• Die Flaschenpost. Verlag Allert de Lange, Amsterdam 1937. Neuauflage: Verlag F. Stülten, Escheburg 2011, ISBN 978-3-9813133-1-4.
• Le Retour. Fayard, Paris 1938. (Dt.: Heimkehr, übers. von Ferdinand Hardekopf, Strasbourg 1939 (Edition Sebastian Brant)).
• Werke in 3 Bänden, herausgegeben von Hermann Kesten. Kiepenheuer & Witsch, Köln, Berlin 1959.
• Überwindung der Grenze. Essays zur deutsch-französischen Verständigung. Herausgegeben von Adrien Finck. Kehl 1987, ISBN 3-88571-166-4.
• (Predigt an das) Großstadtvolk, in: Menschheitsdämmerung. Ein Dokument des Expressionismus. Hg. Kurt Pinthus. Hamburg 1919 u. ö.
• Abschwur

לקריאה נוספת

• Friedrich Bentmann (Hrsg.): René Schickele. Leben und Werk in Dokumenten. 2. Aufl. Carl-Verlag, Nürnberg 1976, ISBN 3-418-00553-5.
• Albert M. Debrunner: Freunde es war eine elende Zeit! René Schickele in der Schweiz 1915–1919. Huber, Frauenfeld 2004, ISBN 3-7193-1315-8.
• Hanns Heinz Ewers, Victor Hadwiger, Erich Mühsam, René Schickele: Führer durch die moderne Literatur. 300 Würdigungen der hervorragendsten Schriftsteller unserer Zeit. Revonnah Verlag, Hannover 2006, ISBN 3-934818-23-4. (Korrigierter und kommentierter Neudruck der Erstausgabe [Berlin 1906] von Arne Glusgold Drews und Danielle Winter).
• Annemarie Post-Martens (Hrsg.): Rene Schickele. Die blauen Hefte. Edition und Kommentar. (Edition Text; 5). Stroemfeld Verlag, Frankfurt am Main 2002, ISBN 3-87877-871-6. (2 Bde.)
• Holger Seubert: Deutsch-französische Verständigung: René Schickele. Verlag Eberhard, München 1993, ISBN 3-926777-32-X.
• Adolf J. Schmid: René Schickele und die „himmlische Landschaft“ am Oberrhein. In: Badische Heimat. 2003, S. 533 ff.
• Sikander Singh: Zur Ideengeschichte des Pazifismus. Grenzerfahrungen im Werk von René Schickele, Yvan Goll und Gustav Regler. In: Miłosława Borzyszkowska-Szewczyk, Gertrude Cepl-Kaufmann, Jasmin Grande und Eliza Szymańska (Hrsg.): Gedächtnistopografien in Grenzräumen. Das Pommernland, Danzig und das Rheinland als trilaterale Kulturregionen. fibre, Osnabrück 2022 (Einzelveröffentlichungen des Deutschen Historischen Instituts Warschau; 44), ISBN 978-3-944870-78-6, S. 303–313.
• Hans Wagener: Rene Schickele. Europäer in neun Monaten. Bleicher, Gerlingen 2000, ISBN 3-88350-667-2.
• Hans Wysling und Cornelia Bernini (Hrsg.): Jahre des Unmuts. Thomas Manns Briefwechsel mit René Schickele 1930–1940. Vittorio Klostermann, Frankfurt am Main 1992, ISBN 978-3-465-02517-7.
• Literarische Gesellschaft Karlsruhe, Christian Luckscheiter, Hansgeorg Schmidt-Bergmann (Hrsg.): «Das Wort hat einen neuen Sinn» – Prosa, Lyrik, Essays, Briefe. Mitteldeutscher Verlag, Halle (Saale) 2014, ISBN 978-3-95462-285-6.
• Rolf Parr: Das jüngste Elsaß/Stürmerkreis, in: Wulf Wülfing, Karin Bruns, Rolf Parr (Hrsg.): Handbuch literarisch-kultureller Vereine, Gruppen und Bünde 1825–1933. Stuttgart : Metzler, 1998, S. 207–218

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנה שיקלה בוויקישיתוף

• רנה שיקלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי רנה שיקלה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• Literature by and about René Schickele in the catalogue of the German National Library
• Works by and about René Schickele in the German Digital Library
• René Schickele in the Internet Archive
• René Schickele in Sanary-sur-Mer
• Christiane Kohser-Spohn: « Hier Allemand, aujourd’hui citoyen français, je m’en contrefous ». René Schickelé (1883–1940), alsacien, européen, pacifiste, Themenportal Europäische Geschichte, 2009