רנה שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רנה שני
רנה שני.jpg
לידה 16 באוגוסט 1937
חדרה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בנובמבר 1983 (בגיל 46) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משוררת, מתרגמת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אולם על שם רנה שני בחדרה

רִנה שני (16 באוגוסט 1937, ט' באלול תרצ"ז17 בנובמבר 1983) הייתה משוררת עברית, סופרת ילדים, מתרגמת ומנהיגת כת בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם רינה שומרוני בחדרה, הבכורה מבין שני ילדים (אחיה דניאל). אמה, רעיה, הייתה יוצאת ליטא. להוריה הייתה מסעדה קטנה בצומת ככר המשטרה. מגיל צעיר גילתה כשרון כתיבה יוצא דופן, והשירים הראשונים שלה התפרסמו ב"משא", המוסף הספרותי של למרחב ב-1958. מאוחר יותר קיצרה את שם משפחתה ל "שני". היא סיימה את לימודיה התיכוניים בחדרה, שירתה כקצינת חינוך בצה"ל והמשיכה לשרת כמה שנים בשירות הקבע. עברה לירושלים ושם השלימה תואר ראשון בלשונות רומאניות. במהלך לימודיה הכירה את משה לזר ודרכו את לאה גולדברג, אשר התרשמה מכתיבתה וסייעה לה לפרסם מיצירותיה.

לאחר סיום לימודיה עברה לתל אביב עם המחזאי בן-ציון תומר. תומר הפגישה עם אנשי הבוהמה התל אביבית שישבה אז בבתי הקפה ברחוב דיזנגוף: קליפורניה בבעלות אייבי נתן וכסית. עם פרסומה החלה להיות דמות מוכרת בשנות השישים. באותה תקופה הייתה בקשרי חברות עם הסופרת והמחזאית אידה צורית. ב-1964 הכירה את האדריכל דן איתן, אשר עזב למענה את אשתו הראשונה הסופרת והמשוררת רחל איתן. לבני הזוג נולדה הבת תמר ב-1966. לאחר כתשע שנים יחד עזבה שני את איתן ועברה להתגורר בכפר שמריהו עם בתה.

בשנים 1973–1975 חיה שני בארצות הברית עם המשורר יעקב רוטבליט, שהיה צעיר ממנה בשמונה שנים, ושם ככל הנראה נטלה סמים שגרמו לה לדבריה "לראות את האור" ולשנות כיוון בחיים. היא החליפה את שמה לריין שיין (Rain Shine) ומאוחר יותר נפרדה מרוטבליט. שני שבה לארץ בעקבות בתה תמר ועברה להתגורר בבית נטוש ברחוב האהבה במושבה מגדיאל. לאחר חווית התעוררות חזקה ב-1979, החלו אנשים להתאסף סביבה במסגרת של פגישות שבועיות בזכרון יעקב ובהוד השרון.

הקבוצה של שני שנקראה "אצבע האלוהים" זכתה לביקורת רבה מפיה של ח"כ מרים גלזר-תעסה. נטען כי הקבוצה היא למעשה כת ושני הכריזמטית משמשת בה הלכה למעשה גורו, תוך שטיפת מוחם של צעירים תועים וחשיפתם לסמים קשים תוך כדי ניצולם לצרכיה הפרטיים, ביניהם גם צרכים מיניים. תחקיר שערך העיתונאי עמנואל רוזן על הקבוצה, האשים את שני בהסתת הצעירים הנתונים להשפעתה נגד הוריהם. במקביל התנהל נגדה משפט על שימוש במריחואנה, זאת לאחר שכבר הורשעה בעבר בגידול סם מסוכן[1].

בפברואר 1983 צעיר ממשתתפי הכת, שבריאותו הנפשית התדרדרה בעקבות השפעתה השלילית, שם קץ לחייו. לאחר מותו של הצעיר, פורסמה פרשת הכת של שני ברחבי הארץ, והיא עזבה להודו עם חבר, בעקבות הזמנה של שני מאמיניה לשעבר, ששהו שם. עם יציאתה להודו והתמסרותה לתורת המסתורין שלה המשיכה לכתוב שירים ויומנים. שני ספרים התפרסמו לאחר מותה.

נפטרה במקדש בעיר בודגאיה שבהודו מסיבוכי מחלת הצהבת. מלוויה פיזרו את אפרה, כמקובל בהודו.

בשנת 2003 נחנך אולם תרבות על שמה, ליד בית הספר תיכון-חדרה, בעיר הולדתה חדרה.

מספריה ותרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיר זרה, שירים, עם עובד תל אביב, תשכ"א 1961.
  • ים נעול, שירים, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשכ"ד 1963.
  • פנים אחדים, איחוד הקבוצות והקיבוצים, תשכ"ו 1966.
  • שלום לאדוני המלך, עם עובד, תל אביב, תש"ל 1970.
  • ביום שקוף רואים לנצח, שירים, ספרית פועלים תל אביב, תשמ"ו 1986.

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרוניתו של דני דרבני, מאנגלית רנה שני, מחברות לספרות תל אביב, תשי"ט 1959.
  • יתומי הרוח (שני תרגמה את השירים ורנה לוטן את הפרוזה), מאת אריק הוגארד, "ספרי דן חסכן", עם עובד תל אביב, תש"ל 1970.
  • אהרן והעפרון הסגול, מאת קרוקט ג'ונסון, תרגמה רנה שני, עם עובד תל אביב, תש"ל 1970.
  • שלושה ידידים קטנים, הציורים מרים ברטוב, החרוזים - רנה שני, ספרית פועלים מרחביה, תשכ"ב 1962.
  • שני דובונים קטנים, מאת אילה, תרגמה ועיבדה רנה שני, חותם ירושלים, תשכ"ב 1962.
  • כושיה עם שמשיה, הציורים - מרים ברטוב, הסיפור - רנה שני, עם עובד תל אביב, תשכ"ד 1964.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יהודי הדממה" של אלי ויזל (מצרפתית) - עבור תיאטרון 'הבימה'.
  • "גוג ומגוג" של גבריאל ארוט (Gabriel Arout) (מצרפתית) - עבור תיאטרון 'הבימה'.
  • "יצור מוזר האדם" של גבריאל ארוט (מצרפתית, על פי סיפורי צ'כוב) - עבור תיאטרון 'זווית', 1965.
  • "זהב נאפולי" של אדוארדו דה פיליפו (מאיטלקית) - עבור תיאטרון ה'קאמרי'.
  • "המלך צבי" (Il re cervo) של קרלו גוצי (Carlo Gozzi) (מאיטלקית) - עבור תיאטרון ה'קאמרי'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]