רנה שני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רנה שני
רנה שני
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 16 באוגוסט 1937
חדרה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בנובמבר 1983 (בגיל 46) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 בנובמבר 1983 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תמונה מן הסט של "חבורה שכזאת", 1962. משמאל לימין: אמנון סלומון, רינה שני, ניסים לאון, רוני יעקב
אולם על שם רנה שני בחדרה

רִנה שני (16 באוגוסט 1937, ט' באלול תרצ"ז17 בנובמבר 1983) הייתה משוררת עברית, סופרת ילדים, מתרגמת ומנהיגת כת בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם "רינה שומרוני" בחדרה כבכורה מבין שני ילדים. אמה, רעיה, הייתה יוצאת ליטא. להוריה הייתה מסעדה קטנה בצומת ככר המשטרה. מגיל צעיר גילתה כישרון כתיבה יוצא דופן, והשירים הראשונים שלה התפרסמו ב"משא", המוסף הספרותי של למרחב ב-1958. מאוחר יותר קיצרה את שם משפחתה ל "שני". היא סיימה את לימודיה התיכוניים בחדרה, שירתה כקצינת חינוך בצה"ל והמשיכה לשרת כמה שנים בשירות הקבע. עברה לירושלים ושם השלימה תואר ראשון בלשונות רומאניות. במהלך לימודיה הכירה את משה לזר ודרכו את לאה גולדברג, אשר התרשמה מכתיבתה וסייעה לה לפרסם מיצירותיה. לאה גולדברג היא שהציעה לה לקצר את שם משפחתה לשני.

לאחר סיום לימודיה עברה לתל אביב עם המחזאי בן-ציון תומר. תומר הפגיש אותה עם אנשי הבוהמה התל אביבית שישבו אז בבתי הקפה ברחוב דיזנגוף: קליפורניה בבעלות אייבי נתן, וכסית. עם פרסומה החלה להיות דמות מוכרת בשנות השישים. באותה תקופה הייתה בקשרי חברות עם הסופרת והמחזאית אידה צורית. ב-1964 הכירה את האדריכל דן איתן, אשר עזב למענה את אשתו הראשונה הסופרת והמשוררת רחל איתן. לבני הזוג נולדה בת, תמר, ב-1966. הם התגוררו ביפו העתיקה ושם, מתוך קשרי חברות עם דן בן אמוץ, אשתו בתיה אפולו והבוהמה של שנות השישים, נטלה לראשונה חשיש (וגם אל אס די באופן חד-פעמי) שגרמו לה לדבריה "לראות את האור" ולשנות כיוון בחיים. שני עזבה את איתן ועברה להתגורר בכפר שמריהו עם בתה, לאחר כתשע שנות זוגיות.

בשנים 1975–1977 חיה שני בארצות הברית עם המשורר יעקב רוטבליט, שהיה צעיר ממנה בשמונה שנים. היא החליפה את שמה לריין שיין (Rain Shine). ב-1976 נפרדה מרוטבליט, נישאה לאמריקאי וקיבלה מעמד תושבות. שני שבה לישראל בעקבות בתה תמר ועברה להתגורר בבית שכור ברחוב האהבה במושבה מגדיאל.

לאחר חוויית התעוררות חזקה ב-1979, החלו אנשים להתאסף סביבה במסגרת של פגישות שבועיות במגדיאל ולאחר מכן בזכרון יעקב. הקבוצה של שני ספגה ביקורת רבה מפיה של ח"כ מרים גלזר-תעסה. נטען כי הקבוצה היא למעשה כת ושני הכריזמטית משמשת בה הלכה למעשה גורו, תוך שטיפת מוחם של צעירים תועים וחשיפתם לסמים קשים תוך כדי ניצולם לצרכיה הפרטיים, ביניהם גם צרכים מיניים. כינתה את הקבוצה "אצבע האלוהים". תחקיר שערך העיתונאי עמנואל רוזן על הקבוצה, האשים את שני בהסתת הצעירים הנתונים להשפעתה נגד הוריהם. במקביל התנהל נגדה משפט על שימוש במריחואנה, זאת לאחר שכבר הורשעה בעבר בגידול הסם[1].

בפברואר 1983 צעיר ממשתתפי הכת, שבריאותו הנפשית התדרדרה בעקבות גיוסו לצבא, שם קץ לחייו. לאחר מותו של הצעיר, פורסמה פרשת הכת של שני ברחבי הארץ, והיא עזבה להודו עם חבר, בעקבות הזמנה של שני מאמיניה, ששהו שם. עם יציאתה להודו והתמסרותה לתורת המסתורין שלה, המשיכה לכתוב שירים ויומנים. שני ספרים התפרסמו לאחר מותה.

רנה שני נפטרה במקדש בעיר בודגאיה שבהודו מסיבוכי מחלת הצהבת ומלאריה. מלוויה, שלא טיפלו בה כראוי ולא הביאו אותה בזמן לבית החולים, פיזרו את אפרה, כמקובל בהודו.

בשנת 2003 נחנך אולם תרבות על שמה ליד בית הספר "תיכון חדרה", בעיר הולדתה חדרה.

מספריה ותרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיר זרה, שירים, עם עובד תל אביב, תשכ"א 1961.
  • ים נעול, שירים, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשכ"ד 1963.
  • פנים אחדים, איחוד הקבוצות והקיבוצים, תשכ"ו 1966.
  • שלום לאדוני המלך, עם עובד, תל אביב, תש"ל 1970.
  • ביום שקוף רואים לנצח, שירים, ספרית פועלים תל אביב, תשמ"ו 1986.

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרוניתו של דני דרבני, מאנגלית רנה שני, מחברות לספרות תל אביב, תשי"ט 1959.
  • יתומי הרוח (שני תרגמה את השירים ורנה לוטן את הפרוזה), מאת אריק הוגארד, "ספרי דן חסכן", עם עובד תל אביב, תש"ל 1970.
  • אהרן והעפרון הסגול, מאת קרוקט ג'ונסון, תרגמה רנה שני, עם עובד תל אביב, תש"ל 1970.
  • שלושה ידידים קטנים, הציורים מרים ברטוב, החרוזים - רנה שני, ספרית פועלים מרחביה, תשכ"ב 1962.
  • שני דובונים קטנים, מאת אילה, תרגמה ועיבדה רנה שני, חותם ירושלים, תשכ"ב 1962.
  • כושיה עם שמשיה, הציורים - מרים ברטוב, הסיפור - רנה שני, עם עובד תל אביב, תשכ"ד 1964.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "יהודי הדממה" של אלי ויזל (מצרפתית) - עבור תיאטרון 'הבימה'.
  • "גוג ומגוג" של גבריאל ארוט (Gabriel Arout) (מצרפתית) - עבור תיאטרון 'הבימה'.
  • "יצור מוזר האדם" של גבריאל ארוט (מצרפתית, על פי סיפורי צ'כוב) - עבור תיאטרון 'זווית', 1965.
  • "זהב נאפולי" של אדוארדו דה פיליפו (מאיטלקית) - עבור תיאטרון ה'קאמרי'.
  • "המלך צבי" (Il re cervo) של קרלו גוצי (Carlo Gozzi) (מאיטלקית) - עבור תיאטרון ה'קאמרי'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]