רנוואלונה השלישית

שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

רנוואלונה השלישית
Ranavalona fahatelo

צילום מאת ז'. גייזר בסביבות שנת 1905
לידה	22 בנובמבר 1861 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, ממלכת מרינה
פטירה	23 במאי 1917 (בגיל 55) אלג'יר, אלג'יריה הצרפתית, הרפובליקה הצרפתית השלישית
שם לידה	Razafindrahety
מדינה	ממלכת מרינה
מקום קבורה	אמבוהימאנגה
בן או בת זוג	ראינילאיאריבוני
פרסים והוקרה
צלב גדול של לגיון הכבוד
חתימה

רנוואלונה השלישית או לפי ההיגוי המלגשי - רוונואלו השלישית (במלגשית:Ranavalona fahatelo, ‏, 22 בנובמבר 1861 - 23 במאי 1917) הייתה מלכת מדגסקר (ממלכת אימרינה), השליטה הריבונית האחרונה של האי, בין 30 ביולי 1883 ל-28 בפברואר 1897 . שלטונה התאפיין במאמצים נואשים למנוע את המזימות הקולוניאליות של צרפת בנוגע למולדתה. בצעירותה, כנסיכה, נמצאה ראויה לרשת את המלכה רנוואלונה השנייה. בדומה למלכות הקודמות, התחתנה בנישואים פוליטיים עם גבר בן לאליטת הובה, ראינילאיאריווני, שבתור ראש ממשלה היה אחראי על הניהול השוטף של הממלכה ועל מדיניות החוץ שלה. כדי לנטרל את השפעת צרפת, ניסתה המלכה רנוואלונה השלישית לחזק את הסחר והיחסים הדיפלומטיים עם מעצמות אחרות, אולם מתקפות צרפתיות על ערי הנמל ועל עיר הבירה אנטננריבו הביאו בשנת 1895 לכיבוש הארמון המלכותי על ידי הצרפתים ושמו קץ לריבונות ואחר כך אף לאוטונומיה של המדינה בת המאה.

רנוואלונה וחצרה הורשו תחילה להישאר בתפקידים סמליים, אבל פריצת תנועת ההתנגדות העממית - ההתקוממות מנאלאמבה וחשיפת מזימות אנטי-צרפתיות בחצר המלכה גרמו בשנת 1897 להגלייתה באי ראוניון. בעלה, ראינילאיאריווני, מת באותה שנה. בהמשך הועברה רנוואלונה לווילה בעיר אלג'יר, יחד עם כמה מבני משפחתה. לה, לבני משפחתה ולמשרתים שליוו אותה, הוענקו קצבאות והובטחה להם רמת חיים נאותה, לרבות מסעות מזדמנים לפריז לשם קניות וטיולים. עם זאת, על רנוואלונה נאסר לצמיתות לשוב למדגסקר, על אף בקשותיה החוזרות. בשנת 1917 היא נפטרה בגלל תסחיף בווילה שלה באלג'יר בגיל 55. גופתה נקברה באלג'יר אך כעבור 21 שנה הועברה באונייה למדגסקר, והונחה בתוך קבר המלכה רסוהרינה במתחם הארמון רובה באנטננריבו.

קורות חייה

ראשית חייה

רנוואלונה השלישית נולדה ב-22 בנובמבר 1861 בכפר אמפריבה, במחוז מנג'קאזפי, קרוב לאנטננריבו, בשם "הנסיכה רזפינדראהטי" (Razafindrahety ). הוריה היו אנדריאנצימיאנטרה ואשתו ודודניתו, הנסיכה רקטאקה. היא הייתה אחיינית המלכה רוונאלונה השנייה ונינה של המלך אנדריאנמפואינימרינה, מה שהפך אותה ליורשת פוטנציאלית של כתר מדגסקר. בילדותה אחת השפחות ששירתה את המשפחה הופקדה על הטיפול בה .

בהגיעה לגיל בית הספר נלקחה הנסיכה תחת חסות דודתה, המלכה רוונאלונה השנייה שדאגה שתתחנך אצל מורה פרטי ברוח הקונגרגציונליסטית הקלוויניסטית שהתשייכה לחברה המיסיונרית מלונדון LMS . הצטיירה כילדה חרוצה וסקרנית שאהבה ללמוד ולקרוא, כולל לימוד את כתבי הקודש הנוצריים, ויצרה קשרים לבביים עם מוריה. המשיכה במסגרת בית הספר הקונגרגציה של אמבטונאקאנגה, בית הספר התיכון לבנות ובית הספר המרכזי לבנות של החברה המיסיונרית של לונדון והצטיינה בלימודיה.

בבגרותה

בצעירותה הנסיכה רזפינדראהטי נישאה לאציל ("אנדריאנה") בשם רטרימו (רטרימואריבוני). אולם בעלה נפטר כעבור שנים מעטות, ב-8 במאי 1883, כשהיה בן 22 בלבד והנסיכה הפכה לאלמנה צעירה. לפי שמועות בעלה הורעל מסיבות פוליטיות בידיעת ראש הממשלה ראינילאיאריבוני. במדינה הונהגה החל משנת 1863 מונרכיה חוקתית בעקבות "המהפכה האריסטוקרטית" שניזומה על ידי אחיו הגדול של ראינילאיאריבוני, ראש הממשלה ראיניבונינאהיטריוני. מאז ואילך התחלק השלטון בין מונרך שנבחר מקרב האצולה ("אנדריאנה") לראש ממשלה שאינו אציל ("הובה"). הסדר כזה חוזק על ידי נישואים פוליטיים בין ראש הממשלה למלכה השלטת שנבחרה במכוון על ידו. חושדים שראינילאיאריבוני ביקש להרעיל במזיד את רטרימו כדי שאלמנתו, הנסיכה רזפינדראהטי, היורשת הצפויה של הכתר, תוכל להתפנות כדי להתחתן עם ראש הממשלה ולעלות על כס המלכות.

תואר המלכה

הוד מלכותה רנוואלונה השלישית, בחסד האל ומרצון העם, מלכת מדגסקר ומגינה על חוקי האומה

התחלת שלטונה

המלכה רנוואלו השלישית בגלות

פוסטר צרפתי המהלל את המלחמה נגד מדגסקר

אחרי מות המלכה רנוואלונה השנייה ב-13 ביולי 1883 התחילו ההכנות להכתרת יורשתה, רנוואלונה השלישית. מיד עם הכתרתה עברה המלכה החדשה, לפי המסורת, ל"צרהפאטרה" בית מעץ במתחם ארמון המלוכה, רובה, באנטננריבו. טקס ההכתרה התחולל ברובע מהממאסינה של עיר הבירה ביום הולדתה ה-22 ב-22 בנובמבר 1883 לפי המנהג, בשטקס ההכתרה נכחו אנשי צבא. רנוואלונה השלישית צירפה לטקס מיוזמתה עוד חמש מאות נערים וארבע מאות נערות, מתלמידי בתי הספר העילית שלעיר הבירה. הנערות היו לבושות בלבן והנערים לבשו מדי חיילים וביצעו תרגילי סדר עם חרבות. המלכה הצעירה לבשה שמלת משי לבנה עם שובל אדום מקושט בזהב ותחרה העיתונות האמריקאית תיארה את המלכה במילים אלה:"היא קצת מעל הגובה הממוצע ויש לה תווי פנים עדינים, צבע פניה קצת יותר כהים מזה של נתיניה. נראית די ביישנית ומנהלת היטב את הטקסים החגיגיים של החצר".

בדומה לקודמותיה התחתנה רנוואלונה בנישואים פוליטיים עם ראש הממשלה ראינילאיאריבוני. תפקידה היה במידה רבה טקסי, כאשר את ההחלטות המדיניות החשובות החליט ראש הממשלה המבוגר והמנוסה ממנה בהרבה. רנוואלונה נקראה תכופות לנאום נאומים רשמיים ("קבארי") בפני העם וחנכה בניינים ציבוריים חדשים כמו בית החולים באיסובינאדנריאנה ובית הספר לבנות באמבודין'אנדוהאלו. לאורך שנות שלטונה מילאה דודתה, רמיסינדראזנה, תפקיד של יועצת סתרים. אדם אחר קרוב למלכה היה אחותה הגדולה, רסנדראנורו, שהתגוררה בארמון רובה יחד עם בנה רקטומנה ובתה רזפינאנדריאמאניטרה. עיתונאי אמריקאי שביקר בארמון דיווח שהמלכה אהבה להזניק עפיפיונים לשחק משחק החברה שנקרא "לוטו" בחברת מקורביה ווגבירות החצר. היא נהנתה גם לתפור ולסרוג ונהגה לעיתים קרובות לבצע עבודות מסוג זה גם בישיבות הממשלה . היא הייתה חובבת בגדים איכותיים והייתה המלכה המלגשית היחידה שייבאה את רוב תלבושותיה יותר מפריז מאשר מלונדון. רנוואלונה הזמינה את הקוסם הצרפתי מריוס קאזנב להופיע בחצרה. נפוצו שמועות שביניהם התפתח קשר רומנטי ושהקוסם היה סוכן של שרותי הביון הצרפתי וקידם את האינטרסים של צרפת בחצר המלגשית.

המלחמות בין מדגסקר לצרפת

בני מרינה מצויידים עם ארטילריה נאבקים בצרפתים

החל מתחילת המאה ה-19 בין בריטניה לצרפת נוצרה תחרות לגבי ההשפעה במדגסקר. שלוש שנים לפני הכתרת רוואנולונה השלישית עלה המתח בין מדגסקר לצרפת שהעצימה את מתקפותיה בחדשים שקדמו להכתרה. בפברואר 1883 הפגיזו הצרפתים את החוף הצפון-מערבי, במאי הם כבשו את מאהאז'אנגה וביוני הפגיזו וכבשו את טומאסינה עם טמטב. ממש בעת ההכתרה בקיץ 1883 תקפו הצרפתים גם את החוף הצפוני. זמן קצר אחרי הסיבוב האחרון של העימותים, החליט ראש הממשלה ראינילאיאיובוני להשכיר את שירותיו של הלוטננט קולונל דיגבי וילובי, הרפתקן בריטי שרכש ניסיון בקרבות במלחמה נגד בני זולו בדרום אפריקה, על מנת לפקח על המאמץ הצבאי ולאמן את צבא המלכה נגד פלישה צרפתית עתידית שנחשבה לוודאית. בתקופה זו התנהל בין מדגסקר לצרפת משא ומתן שנכשל כאשר שני הצדדים לא יכלו להסכים בנקודות המרכזיות. אחרי שנתיים של מבוי סתום בדצמבר 1885 הגישה צרפת אולטימטום לאנטננריבו עם דרישה לויתורים לצרפת בחוף הצפוני-מזרחי של האי, השכנת חסות צרפת על נחלתם של בני סקאלאווה, הכרה בדרישות הרכוש הצרפתיים ופיצוי בשווי 1,500,000 פרנק. מדגסקר נענתה לדרישות הצרפתיות ובינואר 1886 הסכם השלום אושרר על ידי רנוואלונה וראינילאיאריבוני וכעבור חדשיים על ידי נציגיה של ממשלת צרפת. טרם האשרור ביקשו המלכה וראש הממשלה הבהרות לגבי כמה סעיפים בהסכם הראשי שבהם נטען ש" "יחסי החוץ" יימצאו בשליטת הנציב הצרפתי והתיחסו ל"התיישבויות" במפרץ דייגו סוארז. השר פטרימוניו והאדמירל מיו סיפקו הסבר שפורט בנספח של ההסכם ושהשביע את רצונם את מנהיגי מדגסקר. הם השתכנעו שההסכם יתן ערבות מספקת לריבנות האומה המלגשית ולכן ניתן לאשר אותו לחתום עליו. עם זאת, ההסכם הרשמי פורסם בפריז ללא הנספח או כל איזכור שלו. כשמאוחר יותר פורסם הנספח בלונדון, צרפת שללה לו כל תוקף חוקי. על אף התנגדות הממשלה המלגשית צרפת הכריזה על האי כ"בן חסות" ("פרוטקטורט") אף על פי שהמונח לא צויין בהסכם.

בזירה הבינלאומית התגובות היו מגוונות, צבועות במידה רבה על ידי האינטרסים הלאומיים. בריטניה לא רצתה להגן על ריבונות מדגסקר מחשש שהצרפתים יוכלו להתנקם בהם ויסרבו להכיר בפרוקטורטים בריטים לח פרוטקטורטים בריטים.כל מעורבות רשמית בריטית נדונה עם הנציב הצרפתי אבל הכרזות מסוג זה לא הוכרו רשמית על ידי רנוואלונה וחצרה. ארצות הברית וגרמניה, מצד שני, המשיכו לנהל דו שיח עם ממשלת המלכה בתור הסמכות החוקית במדגסקר. הפער כפה פירוש מחודש של אחד מסעיפי ההסכם, דהיינו, סוגיית סמירת סמכות המלכה בענייני פנים. ב-1886 ניסתה המלכה להשיג את תמיכת ארצות הברית בשמירת הריבונות של מדגסקר. היא שלחה לנשיא האמריקאי גרובר קליבלנד מתנות שכללובגדי אקוטופהנה ממשי, סיכה משנהב וסל ארוג. אף על פי שארצות הברית לא הייתה מסוגלת או לא חפצה להתערב בדרכים צבאית או דיפלומטית למען שמירת עצמאות מדגסקר. ב-12 בדצמבר 1878 חתמה רנוואלונה על הסכם שהבטיח לצרפת זכויות נוספות

אותות הוקרה

• 1885 - מדגסקר הנפיקה לכבוד הכתרת המלכה מטבע של 10 סנטים הנשמר כיום במוזיאון הבריטי

(על מטבע כתוב:RANAVALOMANJAKA / MPANJAKA NY MADAGASCAR)

לקריאה נוספת

• Marie-France Barrier, Ranavalo, dernière reine de Madagascar, Balland, 1996
• Frank G.Carpenter - "Madagascar's Ex-Queen". In Pattengill, Henry (ed.). Moderator-Topics. 28. Lansing, MI. January 23 1908 pp. 370–372.
• William Edward Cousins - Madagascar of to-day. The Religious Tract Society 1895. p. 73
• Ministère de la marine et des colonies . Revue maritime et coloniale, Volume 81. Paris: Gouvernement de la France 1884
• Didier Nativel - Maisons royales, demeures des grands à Madagascar.Karthala Éditions Antananarivo, Madagascar: .2005 ISBN 978-2-84586-539-6.
• Herbert Ingram Priestley France overseas: a study of modern imperialism. p. 305. 1967 ISBN 978-0-7146-1024-5 .
• Isabel Stuart Robson - "The Childhood of a Queen IV: The Queen of Madagascar". Children's Friend. 36. London: S.W. Partridge & Co 1896 .
• The Queen of Madagascar". Scientific American Supplement (1037). New York: Munn & Co. Publishers. November 16, 1895. p. 16568.
• 1964 Arthur Stratton - The Great Red Island. Berlin: Scribner.
• Mary Titcomb - "Madagascar and the Malagasy". Frank Leslie's Popular Monthly, November 1896
• Thomas Trotter Matthews -Thirty years in Madagascar. London: A. C. Armstrong 1904

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנוואלונה השלישית בוויקישיתוף

• רנוואלונה השלישית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)