רני רביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רני רביב
Rani Raviv.jpg
לידה 28 בנובמבר 1969 (בן 52)
רמת השרון, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
תקופת הפעילות 1988–הווה (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק כותב, עורך, עיתונאי, דובר
קישורים חיצוניים
טוויטר raviv1969
https://www.raniraviv.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רני (רן) רביב (נולד ב-28 בנובמבר 1969) הוא כותב ועורך ישראלי, המשמש ככותב הנאומים של ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, וכעורך המגזין "ליברל".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביב נולד וגדל ברמת השרון לאורה ולמנחם רביב (במקור רבין) ולו אח אחד. אביו, שהיה פדוי שבי פעמיים, היה חייל בצבא הבריטי ולאחר קום המדינה קצין השלישות של בה"ד 1.

מגיל צעיר התעניין רביב בעיתונות, בתקשורת ובפוליטיקה, ובהיותו בבית הספר היסודי החל לערוך את עיתון בית הספר. כמו כן, היה במשך שנתיים כתב נוער ב"מעריב לנוער". הוא בוגר המחזור הראשון של תיכון אלון.

בשנת 1988 התגייס לצה"ל ושירת ככתב צבאי בשבועון "במחנה", בין היתר לצד יואב לימור, ג'קי חוגי, דב אלבוים, חן קוטס-בר ואלדד יניב. בשנת 1991 השתחרר מצה"ל והצטרף לרשת "ידיעות תקשורת" בתור סגן עורך המקומון "כל הדרום" ולאחר כחצי שנה מונה לעורך. בהמשך מונה לסגן עורך עיתון "במקום" – מקומון הערים ראשון לציון, רחובות ונס ציונה.

בשנת 1994 מונה לדובר עיריית גבעתיים, בתקופתו של ראש העיר אפי שטנצלר. הוא כיהן בתפקיד כשנתיים, ולאחריהן שב לתחום העריכה. בין השנים 19962000 שימש כעורך המקומון "חולון בת-ים" ובהמשך כעורך עיתוני השרון של הרשת.

בשנת 2001 הצטרף מחדש למערכת "במחנה", הפעם כעובד צה"ל, ושימש כעורך המגזין וכממלא מקום העורך הראשי.

בשנת 2004 מונה למפקד ועורך ראשי של "במחנה"[1] וכיהן בתפקיד כארבע שנים[2], לרבות במהלך יישום תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. בהיותו בתפקיד זה השלים קורס קציני דוברות ולימים קיבל דרגת רב-סרן (במילואים).

בסוף 2006 מונה על ידי דוברת צה"ל מירי רגב לראש ענף תקשורת בחטיבת דובר צה"ל, אך לבסוף ויתר על התפקיד[3]. בשנת 2008 מונה על ידי ראש אגף כוח האדם אבי זמיר לדובר האגף, ושירת בתפקיד זה כחמש שנים, תחת פיקודם של זמיר ושל אורנה ברביבאי.

בשנת 2013 מונה למפקד בית הספר הצבאי לתקשורת בחטיבת דובר צה"ל, האמון על הכשרות הדוברות היחידתיות והכלל-צה"ליות. במסגרת תפקיד זה שימש כמפקד קורס מש"קי דוברות שש פעמים.

בשנת 2016 סיים רביב את תפקידו, ומונה על ידי דובר צה"ל מוטי אלמוז לראש מדור אסטרטגיה בחטיבה, שלימים הפך למדור אסטרטגיה, מחקר ותכנון (אמ"ת). ביולי 2021 סיים רביב את שירותו כאזרח עובד צה"ל.

עוד בטרם שחרורו פתח רביב, באישור מפקדיו, עסק לכתיבה ולעריכה, ובכלל זה כתיבת נאומים – תחום בו עסק כשלושה עשורים באופן פרטי. במהלך השנים כתב רביב נאומים ותכנים נוספים לראשי ממשלות, לשרים, לראשי ערים ולבכירים במערכת הביטחון. עם פרישתו מצה"ל מונה לכותב הנאומים של ראש הממשלה נפתלי בנט[4] ובמקביל, לעורך המגזין "ליברל"[5], במקום רותם דנון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביב בזוגיות ואב לשלושה. מתגורר בתל אביב.

על דודתו, זהבה ברלינסקי (לבית רבין), אשתו של השחקן זאב ברלינסקי, נכתב השיר "עטור מצחך".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוהד סברדלוב, רני רביב מונה לעורך "במחנה", NRG מעריב, ‏19 במאי 2004
  2. ^ מירב קריסטל, אנחנו עיתון מטעם, אבל יצירתי, ynet, ‏8 ביולי 2008
  3. ^ ערן סויסה, רני רביב עוזב את "במחנה", NRG מעריב, ‏2 ביולי 2008
  4. ^ כמה מקבלים כותבי הנאומים של בנט לשנה?, ice, ‏28 ביוני 2021
  5. ^ ציוץ של רביב בטוויטר, 22 ביולי 2021