רסן הסוררת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רסן מהמאה ה-18

רסן הסוררתאנגלית: Scold's bridle) היה אמצעי ענישה ששימש לעינוי והשפלה פומבית בשלהי ימי הביניים. הרסן הוא מסכת ברזל שהולבשה על ראשו של הקרבן וכללה לשונית ממתכת שהוחדרה לפיו כשהיא נלחצת על לשונו ומונעת ממנו אפשרות דיבור. לעתים הלשונית הכילה גם קוצים ממתכת שהיו גורמים לפציעת הלשון כשהאדם ניסה לדבר.

השימוש המתועד הראשון ברסן הסוררת נעשה בסקוטלנד בשנת 1567. גם באנגליה השתמשו בו כאמצעי ענישה אך ככל הנראה לא היה מדובר בענישה חוקית. בסקוטלנד בתי משפט פיאודליים ובתי דין כנסיתיים השתמשו בו בעיקר כאמצעי ענישה כלפי נשים שנחשבו פטפטניות, גסות, וכחניות, או חצופות יתר על המידה.

במאות ה-16 וה-17 רווח אמצעי ענישה זה בסקוטלנד ובאנגליה. בדרך כלל נענשו בעונש זה נשים מהמעמדות הנמוכים ולעתים קרובות הופנה כלפי נשים שהואשמו בכישוף. רסן הסוררת היה מולבש על ראשו של הקרבן, והוא היה מוצב במקום ציבורי לשם השפלה פומבית, ולעתים אף היה סופג מכות. אף כי לרוב הופנה כאמצעי ענישה כלפי נשים, קיים תיעוד בסקוטלנד גם על שימוש כנגד גברים.

במהלך המאה ה-16 התפשט השימוש ברסן הסוררת גם למדינות אחרות באירופה כולל גרמניה שם נהגו לתלות על גבי הקרבן בנוסף לרסן פעמון מצלצל ממתכת, על מנת להגביר את ההשפלה הפומבית. בבתי מחסה בגרמניה הוסיפו להשתמש באמצעי ענישה זה עד ראשית המאה ה-19. בארצות הברית דווח על שימוש ברסן בוירג'יניה באמצע המאה ה-18 כלפי עבדים גברים ונשים שהושמו בסד.

בשנת 1856 רסן הסוררת היה עדיין בשימוש כאמצעי ענישה בבולטון לה מורס לנקשייר שבאנגליה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רסן הסוררת בוויקישיתוף