רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)
תאריך התרחשות 11 ביולי 1927 עריכת הנתון בוויקינתונים
שעה 15:04
מגניטודה 6.2-6.25 בסולם מגניטודה לפי מומנט
במדינות או באזורים ארץ ישראל, עבר הירדן
מוקד צפון ים המלח
הרוגים 285
פצועים 940
חסרי קורת גג אלפים
נזק נזקים כבדים ליריחו, רמלה, לוד, שכם, ירושלים, עמאן, עג'לון, א-סאלט ו-מדבא
קואורדינטות 31°36′N 35°24′E / 31.6°N 35.4°E / 31.6; 35.4
רעידת האדמה בארץ ישראל (1927) is located in Israel
רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)
רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ב-11 ביולי 1927 (י"א בתמוז ה'תרפ"ז) התרחשה רעידת אדמה בארץ ישראל. שעת הרעידה הייתה 15:03:55[1], ומוקדה היה בצפון ים המלח[2]. היא פגעה קשות בערים: ירושלים, יריחו, רמלה, לוד טבריה ושכם. הרעידה נקלטה ב-79 תחנות סייסמוגרפיות ברחבי העולם, הקרובות שבהן היו: קסרה (Ksara) שבלבנון וחילואן (Helwan) שבמצריים[1].

הנזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי ירושלים חשו היטב ברעש. העיתון "דואר היום" תיאר זאת למחרת:

אתמול בשעה שלש ושבעה רגעים בדיוק הופתעו תושבי ירושלים השאננים ברעידת אדמה נוראה שכמוה לא הורגשה בירושלים זה הרבה שנים. אפילו הזקנים שבדור אינם זוכרים רעש קשה וחזק שנמשך שניות אחדות כמו בפעם הזאת.

גם כל העיתונים העבריים שיצאו בארץ ישראל בעת ההיא, דיווחו על הרעידה למחרת היום.

רעידת האדמה גרמה בכל הארץ ובעבר הירדן ל־285 הרוגים ולכ-940 פצועים[3]. עשרה מההרוגים נמנו בירושלים, ולפחות 25 פצועים. כ-300 בתים התמוטטו או ניזוקו עד כדי חוסר אפשרות לשהות בהם, ביניהם אגף של מסגד אל-אקצא (שאינו מיוסד על קרקע סלעית אלא על קשתות-תמיכה ומילוי מימי הורדוס). קירות במתחם אוגוסטה ויקטוריה, שהיה מעונו של הנציב העליון, נסדקו עד כדי סכנה לשהייה במקום. בעקבות הרעש עבר מעונו של הנציב לבית מחניים, שפונה מדיירו הקודם - מנחם אוסישקין. בנוסף נהרסו בתים רבים בעיקר באזור המזרחי של העיר, הר הזיתים והעיר העתיקה. גם בנייני האוניברסיטה העברית על הר הצופים ניזוקו אך לא היו נפגעים בנפש והלימודים נמשכו. בבית הכנסת החורבה נפלה הנברשת והרסה את בימת העץ של בית הכנסת, שהוחלפה בעקבות זאת בבימת שיש.

כרזה בנוגע לרעידת האדמה
לציון 90 ו- 180 שנה להתרחשותן, קיימה אונ' בן-גוריון בנגב יום עיון לדיון בחשיבות רעידת 1927, ובסוגיות ההתכוננות והמוכנות לקראת רעה"א ההרסנית הבאה. עיצוב: גב' רוני ליבנון ו-ד"ר רון אבני, המח' לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטה.

הגאולוג נתן שלם תיעד את האירוע ביומנו:

יום ב' 11.7.1927. חזר החום לסורו הרע, ויעבור שוב את גבול השלושים. אולם קרוב לשעה ארבע, ירעדו מוסדות תבל ורעשה ירושלים. המהומה והמבוכה הייתה גדולה. בתים רבים נהרסו או שנסדקו ונפתחו פרצים. יש פצועים ומתים. מספרים מדויקים אין עדיין, אבל מספרים שבסביבות ירושלים האסונות גדולים יותר. הנני מחכה בכליון עיניים לידיעות שתבואנה בעיתונים.
יום ג' 12.7 . ליל נדודים נורא. נעורתי בכל רבע שעה בבהלה ופחד, בחושבי כי הבית נפל תחתי, וכי הפסל, פסל השיש, נפל ארצה וישבר. מה שמחתי, כשהאיר היום, למצוא את הכל עומד על מקומו בשלום.

יומני נתן שלם(הקישור אינו פעיל, 12.2.2020)

הסופר ש"י עגנון, שהתגורר במרכז ירושלים, סיפר על האירוע במכתב לשלמה זלמן שוקן:

אודיעהו כי האסון הנורא לא פגע בנפשותינו. רק הבית אשר ישבנו בו התמוטט, והעירייה צוותה לצאת מדירתו במשך עשרים וארבע שעות, מפני הסכנה".

שאר הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביריחו התמוטטו מספר בתים, ביניהם מלון Winter Palace שנבנה אך זמן קצר לפני כן. קריסת המלון גרמה למותן של "שלוש נסיכות" הודיות שהתארחו בו[4]. נהר הירדן נחסם למשך כ-21 שעות בעקבות התמוטטות מצוקי החוואר שבגדותיו[5]. גשר אלנבי נפגע קשות.

שכם סבלה אבדות כבדות ברכוש ובנפש, 60 הרוגים ו-474 פצועים לפחות. עיתון "הצפירה" מיום 17 ביולי דיווח על נזק קשה שספגה קהילת השומרונים, ש-175 נפש מתוכה נותרו ללא קורת גג[6]. חלק גדול מההרוגים בעיר נמנו על קהילה זו, שבתיהם נבנו לגובה, וללא ביסוס אלמנטרי. הבנייה לגובה הייתה אילוץ בעקבות הגבלת התפשטותם לשטחים נוספים על ידי פרנסי העיר המוסלמים. מאיר דיזנגוף, שבעת הרעידה היה ראש מחלקת התעשייה והמסחר של הסוכנות היהודית (במסגרת פסק זמן שלקח מראשות עיריית תל אביב), היה קרוב בליבו לקהילה השומרונית בשכם, ופנה לנדבן נתן שטראוס, שתרם כמה אלפי ליש"ט לקרן הסיוע לנפגעי הרעידה שהקימה ממשלת המנדט, בבקשה לייחד סכום כלשהו לשומרונים בשכם. דיזנגוף נענה בשלילה, ובטענה שהנדבן סומך על ממשלת המנדט שתדע לחלק ולהקצות את כספי הסיוע כיאות[7]/ בנוסף לכך, ארגן מאיר דיזנגוף, למחרת הרעידה, שיירת משאיות לחם מתל אביב ומיפו לעזרת התושבים בשכם, דבר שעורר התפעלות בקרב העיתונות הערבית, וטענה נגד המוסלמים בארץ שלא נחלצו לעזרת אחיהם המוסלמים כמו שהיהודים עשו. לדברי "הצפירה": "בכל העיר אין אף בית אחד שלא ניזוק מהרעש".

הרס רב נגרם גם ברמלה, לוד ובטבריה: ברמלה נהרגו 17 איש, ונפצעו 70; בלוד נהרגו 32 ונפצעו 86, ובכפרים שמסביבה נהרגו עוד 8 אנשים ונפצעו 16 לפחות; טבריה לא סבלה מהרוגים. בעניין זה יאמר, שבקרב היהודים בארץ לא נהרג איש, דבר ששימש גורמים דתיים יהודים שונים לראות בכך "אצבע אלוהים". הסיבה האמיתית לכך היא כנראה בהבדלים באיכות הבנייה, וביד המקרה.

עבר הירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שנפגעה ביותר הייתה א-סלט שבה נמנו 32 הרוגים ו- לפחות 34 פצועים, בשאר הממלכה נמנו עוד כ-20.

חקר מוקד הרעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוני מחקר באירופה מצאו, לפי רישומי סיסמוגרפים ועדויות שמקור הרעש היה בגשר אדם ושגודלו היה 6.2–6.25 בסולם ריכטר. בארץ חקר את הרעש מקרוב הגאולוג נתן שלם. לפי מדידותיו ותצפיותיו מוקד הרעש לא היה בגשר אדם אלא כ-30 קילומטר דרומה משם, בצפון ים המלח. 70 שנה לאחר מכן עסק צוות של אוניברסיטת בן-גוריון, המכון הגיאופיסי לישראל ואוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה במחקר מחודש של רעידת האדמה, בלי להכיר את מחקריו של שלם. תוצאות המחקר (ראו הפריט הביבל' השני ב-"לקריאה נוספת") הזיזו אף הן את מוקד הרעש לצפון ים המלח, כ־50 קמ' דרומית למיקום הקודם בגשר דמיה (מול קיבוץ "מצפה שלם" דהיום שנקרא, בצירוף מקרים, על שמו של נתן שלם). הגם שמוקד זה התקבל רשמית בקטלוג הרשמי של רעידות האדמה בארץ ישראל, ניתחו (Aldersons & Ben-Avraham 2014) את "היסטוריית מיקומי רעה"א" וקבעו שאין יכולת לקבוע באופן פסקני איזה מהמוקדים שנמצאו במחקרים השונים (הנ"ל ואחרים), הוא המוקד האמיתי[8].

תוצאות רעידת האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים הבאים הורגשו רעידות משנה קלות בארץ ישראל, לבנון ומצרים. הן לא גרמו כל נזק אך עוררו בהלה גדולה ותושבים רבים ברחו מבתיהם וישנו תחת כפת השמיים. הימים היו ימים חמים ביותר והשלטונות הורו על קבורה מהירה של הנספים כדי לא לגרום למחלות. ביישוב היהודי נוסד ועד ציבורי לסיוע לנזקקים ולקבורה. נתן שלם מדווח ביומנו כי 17 ביולי היה יום אבל רשמי.

הנציב הבריטי נאלץ לעזוב את מעונו באוגוסטה ויקטוריה ועבר לבית מחניים (ברחוב הנביאים), דבר שהביא ל"נדידתו" של אוסישקין משם לרחביה, בה הקים את בית מחניים ברחביה. במקביל החלה בנייתו של מבנה חדש שייועד לשמש כמגורים רשמיים ומרכז שלטוני בג'בל מוכאבר, שלימים נקרא ארמון הנציב.

באירופה נפוצו שמועות לפיהן ניזוקה מאד כנסיית הקבר, ואכן היא ניזוקה, גם אם לא באופן חמור מאד. בעקבות הנזקים, פרץ ויכוח סוער למדי בין הזרמים הנוצריים שנציגיהם מאיישים את כנסיית הקבר מזה מאות בשנים. כל זרם ניסה להתעקש שהוא בלבד יישא בהוצאות התיקונים, או לכל הפחות ברוב התיקונים. לקורא הרגיל ויכוח כזה עלול להישמע מוזר ביותר, אך הבקיאים בניסיונות הזרמים הללו להשתלט על חלקים שונים מכנסיית הקבר, עניין זה מובן וברור. הנושא בעלות הנזקים, נוהג כמנהג "בעל בית", וכל זרם ביקש להיחשב כבעל הבית בכנסייה. המזכיר הראשי של ממשלת המנדט בכבודו ובעצמו, הקולונל סטיוארט סיימס, נאלץ לשבת בראש ועדה, שתקבע יחד עם נציגי הזרמים השונים, את החלוקה ביניהם באשר למימון תיקון הנזקים[9]. למעשה בכנסיית הקבר אירעו נזקים קלים יחסית אך מצבה עורר את חשש השלטונות הבריטיים שיצקו בטון לחיזוק היסודות והכניסו לתוכה פיגומים לתמיכה בקירות, בעמודים ובתקרה. פיגומים אלה הוסרו רק 70 שנה מאוחר יותר, ב־1997. כחלק ממהלכי החיזוק ניצלו ארכאולוגים בריטיים את ההזדמנות וביצעו מספר חפירות ארכאולוגיות בתוך הכנסייה, דבר שלא היה ניתן לביצוע בכל דרך אחרת.

רעידת האדמה הייתה אחד מן הגורמים, בנוסף למאורעות תרפ"ט שבאו שנתיים לאחר מכן, שדחפו את התושבים היהודים אל מחוץ לעיר העתיקה ובפרט אל מחוץ לרובע המוסלמי.

המהנדסים הבריטים שמו לב שמבנים ירושלמיים ותיקים אשר חוזקו באמצעות עוגני מתיחה (מוט ברזל העובר דרך המבנה ומעוגן באמצעות אומים גדולים משני צדדיו) לא התמוטטו. לפיכך חייבו השלטונות הקמת בתים חדשים משולבים בקורות ברזל ("רלסים") או עוגני מתיחה כתקן לשמירה על המבנה מפני רעידות אדמה.

בעקבות הרעש החלה התפתחות בנייה בעיר שכם. מפחד רעידת האדמה, התגוררו התושבים במשך תקופה ארוכה מחוץ לבתיהם, אפילו עד לשלושה חודשים לאחר מכן. הממשלה הבריטית סייעה לתושבים שבתיהם נפגעו בהלוואות בתנאים נוחים, לתיקון הבתים או לבניית בתים חדשים. הלוואות אלו נוצלו על ידי תושבים רבים לבניית בתים מחוץ לעיר העתיקה בעיקר באזורים בצפון-מזרח העיר. לאחר רעידת האדמה, השתפר במידת מה מערך הרחובות בשכם, בשל מאמצי העירייה להרחיב את הרחובות בכל מקום שבתים ישנים התמוטטו.

רעידת האדמה הייתה בעלת ערך למחקר הגאופיזי[8][10].לכל רעידת אדמה הרסנית ניתן בקהילה המדעית שם. בדר"כ, השם ניתן לפי האתר הידוע כקרוב ביותר למוקד רעה"א. על כן, רעידת האדמה הזו ידועה בעולם המחקר כ- The Jericho 1927 Earthquake in the Holy land[11].

ישובים ואתרים שסבלו מעוצמה סייסמית, קרי; מתאוצות קרקע, ובדר"כ מעוצמת נזק גדולה יותר מהצפוי, על פי מרחקם ממוקד רעידת האדמה. בטבלה: ה-"שארית" היא ההפרש בין הערך הנצפה לערך הצפוי של ה-עוצמה הסייסמית. ה-"הגברה צפויה" היא צפי ההגברה המחושבת הצפויה על פי התשתית הגאולוגית, ואשר מסבירה חלק מההגברה הנצפית (השארית).

יישובים ואתרים שהעוצמה הסייסמית בהם חרגה מאד מהצפוי על פי המרחק מהמוקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב רעידות האדמה, מתקיימת במקומות שונים תופעה הקרויה "תגובת אתר סייסמית". מחקר מפורט אודות רעידת האדמה הזו, איתר 45 תצפיות שהתרחשה בהן תופעה זו[12] (ראו טבלה המוצגת משמאל וההסבר לה). התצפיות המודגשות הן תצפיות שהיו חריגות על פי שני מבחנים שונים שבחנו את הסוגיה: מבחן אחד על פי תצפיות שהשארית שלהן חרגה ממוצע השאריות של כלל התצפיות במחקר, ומבחן שני על פי משוואת ניחות אופיינית לאזור ארץ ישראל.

דיאגרמה המציגה את מועדי הרעידות העוקבות של רעידת 1927 בארץ ישראל (על פי רון אבני, 1999).

רעידות עוקבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעידות עוקבות (Aftershocks) מאפיינות כל רעידת אדמה חזקה[13]. גם לרעידת 1927 התלוו רעידות עוקבות, ברם חלקן הגדול לא הורגש, ועל כן ניתן היה "לאתר" אותן בדיעבד רק על ידי סריקת הקטלוג של התחנה הסייסמוגרפית הקרובה ביותר שהייתה בקסרה שבלבנון, ובסריקת עיתוני התקופה שדיווחו על הרעידות שכן הורגשו. מחקר לאיתור הרעידות העוקבות נילווה למחקר של רון אבני[14]. דיאגרמת עמודות המתארת את הרעידות שאותרו מוצגת בצד שמאל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון אבני, 1999. רעידת האדמה של שנת 1927: מחקר מאקרוסייסמי על בסיס מקורות התקופה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע, 64 עמ' ועוד נספחים (להלן: רון אבני, 1999).
  • רון אבני, דן באומן, אבי שפירא ועמוס נור, מיקום רעידת האדמה של ה-11 יולי 1927 בארץ ישראל – אנטומיה של טעות. "אופקים בגאוגרפיה" 53, עמ' 85–94, תשס"א, 2001.
  • מוטי זוהר, אסף זלצר, "את הפרצות במכון לחימיה מתקנים": נזקי רעידת האדמה ביולי 1927 באוניברסיטה העברית בירושלים ומעשה השיקום, קתדרה, 171, 2019, עמודים 75–96.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 I.S.S., The Summary for 1927, International Seismological Summary, 1928, עמ' 247 - 248.
  2. ^ רון אבני, דן באומן, אבי שפירא ועמוס נור, מיקום רעה"א שלה- 11 יולי 1927 בארץ ישראל - אנטומיה של טעות, אופקים בגאוגרפיה, 2001, עמ' 85-94
  3. ^ על פי דוח מזכיר ממשלת המנדט, ראו בעמ' 18 וטבלה מס' 2 של הפריט הביבליוגרפי הראשון ב-"לקריאה נוספת" - להלן: "רון אבני, 1999"
  4. ^ מברק של הקונסול האמריקאי בירושלים - ראו עמ' 61 בכרך ב' של "רון אבני, 1999"
  5. ^ עובדה זו שנויה במחלוקת. פורסמה לראשונה במאמר בשנת 1931 על ידי Garstang, J בספר פרשנות מקראי, אך הוזמה בעבודתו של "רון אבני, 1999" עמ' 20 - 21
  6. ^ המצב הנואש של השומרונים, הצפירה, 17 ביולי 1927 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)
  7. ^ "מתוך חליפת מכתבים שנמצאים בארכיון הציוני בירושלים"
  8. ^ 1 2 Freddy Aldersons and Zvi Ben Avraham.,, The Seismogenic Thickness in the Dead Sea Area, Dead Sea Transform Fault System: Reviews, Springer, 2014, עמ' 53-90
  9. ^ רון אבני, 1999 כרך ב' עמ' 32-60
  10. ^ היא ההרסנית היחידה שהתרחשה במהלך המאה ה-20 ועד כה. ביולי 2019 נערך באונ' ב.ג. בנגב כנס במלאת 90 שנה לרעידת האדמה, בה נדונו השלכות הרעידה הזו על המחקר ועל רעידת האדמה ההרסנית שאמורה לבוא עלינו שלא לטובה - ראו פוסטר הכנס.
  11. ^ רון אבני, 1999
  12. ^ רון אבני 1999, עמ' 39-38א'.
  13. ^ לפירוט נוסף אודות התופעה ראו בערך הויקיפדי "רעידה עוקבת"
  14. ^ רון אבני, 1999 עמ' 45 - 49ב'.