רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רעידת האדמה בארץ ישראל (1927)
1927 earthquake in Palestine.jpg
מפת מוקדי הרעש
תאריך 11 ביולי 1927
שעה 16:00 בערך
מגניטודה 6.2-6.25 בסולם מגניטודה לפי מומנט
במדינות או באזורים ארץ ישראל , עבר הירדן
מוקד צפון ים המלח
הרוגים לפחות 500
פצועים בין 700 ל-1,000
חסרי קורת גג אלפים
נזק נזקים כבדים ליריחו, רמלה, טבריה, שכם וירושלים

ב-11 ביולי 1927 התרחשה רעידת אדמה בארץ ישראל. שעת הרעידה הייתה 16:00 בערך, ומוקדה היה בצפון ים המלח. היא פגעה קשות בערים: ירושלים, יריחו, רמלה, טבריה ושכם.

הנזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושבי ירושלים חשו היטב ברעש. העיתון "דאר היום" תיאר זאת למחרת:

אתמול בשעה שלש ושבעה רגעים בדיוק הופתעו תושבי ירושלים השאננים ברעידת אדמה נוראה שכמוה לא הורגשה בירושלים זה הרבה שנים. אפילו הזקנים שבדור אינם זוכרים רעש קשה וחזק שנמשך שניות אחדות כמו בפעם הזאת.

רעידת האדמה גרמה ליותר מ-130 הרוגים ו-450 פצועים. כ-300 בתים התמוטטו או ניזוקו עד כדי חוסר אפשרות לשהות בהם. בהם אגף של מסגד אל אקצא (שאינו מיוסד על קרקע סלעית אלא על קשתות-תמיכה ומילוי מימי הורדוס). קירות במתחם אוגוסטה ויקטוריה נסדקו עד כדי סכנה לשהייה במקום, שהיה מעונו של הנציב העליון. בעקבות הרעש עבר מעונו של הנציב לבית מחניים, שפונה מדיירו הקודם - מנחם אוסישקין. בנוסף נהרסו בתים רבים בעיקר באזור המזרחי של העיר, הר הזיתים והעיר העתיקה. גם בנייני האוניברסיטה העברית על הר הצופים ניזוקו אך לא היו נפגעים בנפש והלימודים נמשכו. בבית הכנסת החורבה נפלה הנברשת והרסה את בימת העץ של בית הכנסת, שהוחלפה בעקבות זאת בבימת שיש.

הגאולוג נתן שלם תיעד את האירוע ביומנו:

יום ב' 11.7.1927. חזר החום לסורו הרע, ויעבור שוב את גבול השלושים. אולם קרוב לשעה ארבע, ירעדו מוסדות תבל ורעשה ירושלים. המהומה והמבוכה הייתה גדולה. בתים רבים נהרסו או שנסדקו ונפתחו פרצים. יש פצועים ומתים. מספרים מדויקים אין עדיין, אבל מספרים שבסביבות ירושלים האסונות גדולים יותר. הנני מחכה בכליון עיניים לידיעות שתבואנה בעיתונים.
יום ג' 12.7 . ליל נדודים נורא. נעורתי בכל רבע שעה בבהלה ופחד, בחושבי כי הבית נפל תחתי, וכי הפסל, פסל השיש, נפל ארצה וישבר. מה שמחתי, כשהאיר היום, למצוא את הכל עומד על מקומו בשלום.

יומני נתן שלם

הסופר ש"י עגנון, שהתגורר במרכז ירושלים, סיפר על האירוע במכתב לשלמה זלמן שוקן:

אודיעהו כי האסון הנורא לא פגע בנפשותינו. רק הבית אשר ישבנו בו התמוטט, והעירייה צוותה לצאת מדירתו במשך עשרים וארבע שעות, מפני הסכנה".

ש"י עגנון-ש"ז שוקן: חילופי אגרות (תרע"ו-תשי"ט), עמ' 209

שאר הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביריחו התמוטטו מספר בתים, ביניהם מלונות שנבנו אך זמן קצר לפני כן. גשר אלנבי התמוטט, ונהר הירדן נחסם למשך כ-21 שעות בעקבות התמוטטות מצוקי החוואר שבגדותיו.‏‏[1]

שכם סבלה אבדות כבדות ברכוש ובנפש, 150 הרוגים ו-250 פצועים לפחות. עיתון "הצפירה" מיום 17 ביולי דיווח על נזק קשה שספגה קהילת השומרונים, ש-175 נפש מתוכה נותרו ללא קורת גג.‏[2] לדברי "הצפירה": "בכל העיר אין אף בית אחד שלא ניזוק מהרעש".

הרס רב נגרם גם ברמלה ובטבריה.

עבר הירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שנפגעה ביותר הייתה א-סלט שבה נמנו 80 הרוגים, בשאר הממלכה נמנו עוד כ-20.

חקר מוקד הרעש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכוני מחקר באירופה מצאו, לפי רישומי סיסמוגרפים ועדויות שמקור הרעש היה בגשר אדם ושגודלו היה 6.2–6.25 בסולם מגניטודה לפי מומנט. בארץ חקר את הרעש מקרוב הגאולוג נתן שלם. לפי מדידותיו ותצפיותיו מוקד הרעש לא היה בגשר אדם אלא כ-30 קילומטר דרומה משם, בצפון ים המלח. 70 שנה לאחר מכן עסק צוות של אוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה במחקר מחודש של רעידת האדמה, בלי להכיר את מחקריו של שלם. תוצאות המחקר הזיזו אף הן את מוקד הרעש לצפון ים המלח ואיששו את מחקרו של שלם.

תוצאות רעידת האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים הבאים הורגשו רעידות משנה קלות בארץ ישראל, לבנון ומצרים. הן לא גרמו כל נזק אך עוררו בהלה גדולה ותושבים רבים ברחו מבתיהם וישנו תחת כפת השמיים. הימים היו ימים חמים ביותר והשלטונות הורו על קבורה מהירה של הנספים כדי לא לגרום למחלות. ביישוב היהודי נוסד ועד ציבורי לסיוע לנזקקים ולקבורה. נתן שלם מדווח ביומנו כי 17 ביולי היה יום אבל רשמי.

הנציב הבריטי נאלץ לעזוב את מעונו באוגוסטה ויקטוריה ועבר לבית מחניים (ברחוב הנביאים), דבר שהביא ל"נדידתו" של אוסישקין משם לרחביה, בה הקים את בית מחניים ברחביה. במקביל החלה בנייתו של מבנה חדש שייועד לשמש כמגורים רשמיים ומרכז שלטוני בארמון הנציב.

באירופה נפוצו שמועות לפיהן ניזוקה כנסיית הקבר, למעשה בכנסיית הקבר אירעו נזקים קלים יחסית אך מצבה עורר את חשש השלטונות הבריטיים שיצקו בטון לחיזוק היסודות והכניסו לתוכה פיגומים לתמיכה בקירות, בעמודים ובתקרה. פיגומים אלה הוסרו רק 70 שנה מאוחר יותר, ב-1997. כחלק ממהלכי החיזוק ניצלו ארכאולוגים בריטיים את ההזדמנות וביצעו מספר חפירות ארכאולוגיות בתוך הכנסייה, דבר שלא היה ניתן לביצוע בכל דרך אחרת.

רעידת האדמה הייתה אחד מן הגורמים, בנוסף למאורעות תרפ"ט שבאו שנתיים לאחר מכן, שדחפו את התושבים היהודים אל מחוץ לעיר העתיקה ובפרט אל מחוץ לרובע המוסלמי.

המהנדסים הבריטים שמו לב שמבנים ירושלמיים ותיקים אשר חוזקו באמצעות עוגני מתיחה (מוט ברזל העובר דרך המבנה ומעוגן באמצעות אומים גדולים משני צדדיו) לא התמוטטו. לפיכך חייבו השלטונות הקמת בתים חדשים משולבים בקורות ברזל ("רלסים") או עוגני מתיחה כתקן לשמירה על המבנה מפני רעידות אדמה.

בעקבות הרעש החלה התפתחות בנייה בעיר שכם. מפחד רעידת האדמה, התגוררו התושבים במשך תקופה ארוכה מחוץ לבתיהם, אפילו עד לשלושה חודשים לאחר מכן. הממשלה הבריטית סייעה לתושבים שבתיהם נפגעו בהלוואות בתנאים נוחים, לתיקון הבתים או לבניית בתים חדשים. הלוואות אלו נוצלו על ידי תושבים רבים לבניית בתים מחוץ לעיר העתיקה בעיקר באזורים בצפון-מזרח העיר. לאחר רעידת האדמה, השתפר במידת מה מערך הרחובות בשכם, בשל מאמצי העירייה להרחיב את הרחובות בכל מקום שבתים ישנים התמוטטו.

רעידת האדמה הייתה בעלת ערך למחקר הגאופיזי וסייעה למפות במדויק את קו השבר הסורי אפריקאי ולהסביר את היווצרותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רון אבני, רעידת האדמה של שנת 1927: מחקר מאקרוסייסמי על בסיס מקורות התקופה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יאיר קורן, ‏מוצא השבטים - חלק ג
  2. ^ המצב הנואש של השומרונים, הצפירה, 17 ביולי 1927 (לקריאת המאמר כולו יש לדפדף קדימה ואחורה באמצעות החצים שבקצה השמאלי התחתון של הדף)