לדלג לתוכן

רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906)
הריסות בקרבת שדרות פוסט וגרנט(אנ'). מבט לצפון מזרח.
הריסות בקרבת שדרות פוסט וגרנט(אנ'). מבט לצפון מזרח.
תאריך התרחשות 18 באפריל 1906 עריכת הנתון בוויקינתונים
שעה 05:12
משך האסון 48 שניות[א]
מגניטודה 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט
מוקד מאסל רוק, כ-3 ק"מ מחוף העיר
הרוגים 3,000 +
פצועים לא ידוע
נעדרים לא ידוע
חסרי קורת גג 225,000 עד 300,000
נזק 524 מיליון דולר בערכים של 1906 (שווה ערך ל-10.5 מיליארד דולר בשנת 2023)
קואורדינטות 37°45′0″N 122°33′0″W / 37.75000°N 122.55000°W / 37.75000; -122.55000
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רעידת האדמה בסן פרנסיסקו 1906 (באנגלית: San Francisco earthquake1906) התרחשה ביום 18 אפריל בשעה 5:12 לפנות בוקר, זמן מקומי, והחריבה את העיר. גודלה המשוער של הרעידה היה 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט[ב], והעוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה XI (קיצונית) בסולם מרקאלי[1].

עוצמות סייסמיות גבוהות הורגשו מיוּריקָה(אנ') שבחוף הצפוני ועד לעמק סאלינס(אנ'), אזור חקלאי מדרום לאזור מפרץ סן פרנסיסקו. שריפות הרסניות פרצו עד מהרה בסן פרנסיסקו ונמשכו מספר ימים. יותר מ-3,000 בני אדם נהרגו, ולמעלה מ-80% מהעיר נהרסו. האירוע זכור כרעידת האדמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית. מניין ההרוגים נותר האובדן הגדול ביותר של חיים מאסון טבע בהיסטוריה של קליפורניה, ונמצא במקום גבוה ברשימת האסונות האמריקנים הגרועים ביותר.

רעידת האדמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע טקטוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק סן אנדראס הוא העתק הסטה אופקית (העתק חילוף) יבשתי, המהווה חלק מהגבול הטקטוני בין הלוח הפסיפי ללוח הצפון אמריקאי[2][ג]. העתק ההחלקה מתאפיין בעיקר בתנועה אופקית ימנית, כאשר הלוח המערבי (הפסיפי) נע צפונה ביחס ללוח המזרחי (הצפון אמריקאי). שבר זה עובר לאורכה של קליפורניה מימת סלטון בדרום ועד קייפ מנדוס'ינו(אנ') בצפון, מרחק של כ-1,300 ק"מ. התזוזה המקסימלית של פני השטח שנצפתה הייתה כ-6 מ'; מדידות גאודטיות מראות תזוזות של עד 8.5 מ'[3].

גאולוגיה וסייסמולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעידת האדמה של 1906 קדמה להתפתחות סולם ריכטר בשלושה עשורים. ההערכה המקובלת ביותר עבור גודל הרעידה בסולם המומנט המודרני היא כאמור 7.9. הוצעו ערכים מ-7.7 ועד ל-8.3 . על פי ממצאים שפורסמו בכתב העת Journal of Geophysical Research, עיוותים חמורים בקרום כדור הארץ התרחשו לפני ואחרי פגיעת רעידת האדמה. העומס המצטבר על ההעתקים במערכת הוקל במהלך רעידת האדמה, שהיא הגורם כביכול לנזק לאורך הקטע באורך 450 ק"מ של הגבול בין שני הלוחות לאורך ה-סן אנדראס[4]. ההעתק שעליו התרחשה רעידת האדמה של 1906, התפרס הן צפונה והן דרומה באורך של 476 ק"מ[5][6]. זעזועים הורגשו מאורגון ועד לוס אנג'לס, ועד למרכז נבדה[7]. רעידה מקדימה חזקה קדמה לרעידה העיקרית בכ-20 עד 25 שניות. הזעזוע החזק של הרעידה העיקרית נמשl כ-42 שניות. לפני רעידת 1906, היו עשרות שנים של רעידות אדמה קלות רבות, רבות יותר מבכל זמן אחר בתיעוד ההיסטורי של צפון קליפורניה. הם התפרשו בעבר כפעילות מקדימה לרעידת האדמה של 1906, ונמצא כי יש להם תבנית עונתית ברורה. כיום מאמינים שהרעידות הללו נגרמים מעומסי משקעים עונתיים גדולים במפרצי החוף, שגורמים למי התהום "לשמן" מישורי העתקים שהקדימו להחליק ולשחרר אנרגיה בצורה של רעידות אדמה קלות. בנוסף חלקם נגרם מהשחיקה שנגרמה על ידי כרייה הידראולית באזור בשנים מוקדמות יותר של הבהלה לזהב בקליפורניה[8].

מערכת ההעתקים של סן אנדראס לאורך קליפורניה, שעליה התרחשה ההחלקה שגרמה לרעידת האדמה.

במשך שנים, ההנחה הייתה שמוקד הרעידה נמצא ליד העיירה אולמה(אנ'), באזור פוינט רייס(אנ') במחוז מרין(אנ'). זאת עקב מדידות תזוזה מקומיות של כדור הארץ. בשנות ה-60, סייסמולוג מאוניברסיטת ברקלי הציע שהמוקד נמצא בסבירות גבוהה מול החוף של סן פרנסיסקו, מצפון-מערב לשער הזהב. הניתוחים העדכניים ביותר תומכים במיקום המוקד במפרץ סן פרנסיסקו, אם כי נותרה אי ודאות משמעותית[9][ד]. מיקום זה נתמך בהתרחשות צונאמי מקומי שתועד על ידי מד גאות ושפל בפרסידיו של סן פרנסיסקו. לגל הייתה משרעת של כ-7.6 ס"מ, וזמן מחזור משוער של 40-45 דקות[10].

ניתוח נתוני הטריאנגולציה לפני ואחרי רעידת האדמה מצביע על כך, שהקרע לאורך שבר סן אנדראס היה באורך של כ-500 ק"מ, בהתאם לנתוני העוצמה הסייסמית שנצפו. הנתונים הסייסמולוגיים הזמינים תומכים באורך קרע קצר הרבה יותר, אך ניתן ליישב תצפיות אלו על ידי מתן אפשרות התפשטות במהירויות הגלים מעל למהירות גלי הגזירה - גלי ה-S (רעידת על-גזירה - Supershear). התפשטות Supershear הוכרה עד כה עבור רעידות אדמה רבות הקשורות להעתקי תזוזה אופקית[11]. בשנת 2019, באמצעות תצלום ישן ודיווח של עד ראייה, הצליחו החוקרים לחדד את מיקומו של האפיצנטר של רעידת האדמה כסמוך לחוף סן פרנסיסקו או ליד סן חואן באטיסטה, ואישר הערכות קודמות[12].

דו"ח לוסון משנת 1908, שהינו מחקר מקיף מאד על רעידת האדמה של 1906, שהוביל וערך פרופסור אנדרו לוסון מאוניברסיטת קליפורניה ברקלי (ראו להן פרק מיוחד שעוסק בוועדת "לוסון"), הראה כי אותו העתק בסן אנדראס שגרם לאסון בסן פרנסיסקו, מגיע גם קרוב ללוס אנג'לס[13]. רעידת האדמה הייתה אסון הטבע הראשון בסדר הגודל שלו שתועד על ידי צילום וצילומי קולנוע, והתרחש בתקופה שבה מדע הסיסמולוגיה התחיל לפרוח[14].

מפת תפרושת מרחבית ממוחשבת של העוצמה הסייסמית ברעידת האדמה, ובמקביל להן, ערכי תאוצת הקרקע המקסימלית בכל אתר.

עוצמות סייסמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין החשוב ביותר של עוצמת הזעזועים שצוין בדוח של אנדרו לוסון משנת 1908[15] היה המתאם הברור, של העוצמה הסייסמית עם התנאים הגאולוגיים הבסיסיים. אזורים הנמצאים בעמקים מלאי משקעים, ספגו זעזועים חזקים יותר מאתרי סלע סמוכים, והטלטול החזק ביותר התרחש באזורים של המפרץ לשעבר, שבהם התרחשה התנזלות קרקע. פרקטיקה מודרנית של אִזוּר (Zoning) סיסמי מסבירה את ההבדלים בסכנה הסיסמית הנובעת מתנאים גאולוגיים משתנים[16]. העוצמה הסייסמית המקסימלית ברעידה כפי שתוארה בסולם מרקאלי הגיעה ל-XI (קיצוני) בסן פרנסיסקו, ובאזורים מצפון כמו סנטה רוזה שבהם ההרס היה כמעט מוחלט[17].

רעידות עוקבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעידה העיקרית גררה אחריה רעידות עוקבות רבות, כמה מהן היו אירועים רחוקים. כמו רעידת האדמה בפורט טהון של 1857, היו פחות רעידות משנה ממה שהיה צפוי עבור רעידת אדמה בגודל כזה. מעט מאוד מהם אותרו לאורך עקבות ההעתק של 1906, ונטו להתרכז ליד קצוותיו, או במבנים גאולוגיים אחרים, הרחק מהשבר של סן אנדראס, כגון העתק הייוורד(אנ'). הרעידה העוקבת היחידה בימים הראשונים במגניטודה 5 ומעלה התרחשה ליד סנטה קרוז ב-18 באפריל בשעה 14:28 זמן מקומי, במגניטודה של כ-4.9 MI. רעידת המשנה הגדולה ביותר אירעה ב-23 באפריל בשעה 01:10 זמן מקומי, מערבית ליוּרִיקה במגניטודה של כ-6.7, עם עוד אחת באותו גודל יותר משלוש שנים מאוחר יותר, ב-28 באוקטובר 1909, בשעה 22:45 זמן מקומי ליד קייפ מנדוסינו[18]. אירועים שהתרחשו רחוק מהמוקד כללו נחיל רעידות אדמה באזור עמק אימפריאל, שהגיע לשיאו ברעידת אדמה במגניטודה של כ-6.1 שהתרחשה ב-18 באפריל 1906 בשעה 16:30 זמן מקומי. אירוע נוסף מסוג זה התרחש ב-19 באפריל 1906 בשעה 12:31 זמן מקומי, עם מגניטודה משוערת של כ-5.0, ומוקד מתחת למפרץ סנטה מוניקה[18].

הרס בעיירה סנטה רוזה שמצפון לסן פרנסיסקו.

נפגעים ונזקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירה ראשונית של הקורבנות בנפש הגיעה ליותר מ-500[19]. עם זאת, מאות הרוגים בצ'יינה טאון לא תועדו. המספר הכולל של מקרי המוות עדיין אינו ברור, אך דיווחים שונים הציגו טווח של 700 - 3,000. בשנת 2005, מועצת המפקחים של העיר(אנ') הצביעה פה אחד בעד החלטה שנכתבה על ידי הסופר ג'יימס דלסנדרו(אנ') ("1906"(אנ')) והיסטוריונית העיר גלדיס הנסן(אנ') ("Denial of Disaster"[20]), להכיר בנתון של 3,000+ כמספר הרשמי[21]. רוב מקרי המוות התרחשו בעיר סן פרנסיסקו, אך 189 מקרים דווחו במקומות אחרים באזור המפרץ לדוגמה: סנטה רוזה וסן חוזה שסבלו מנזק חמור.

מחנה הפליטים בפארק שער הזהב.

בין 227,000 ל-300,000 איש נותרו ללא קורת גג מתוך אוכלוסייה של כ-410,000. מחצית מאלה שפונו ברחו אל מעבר למפרץ, לאוקלנד ולברקלי. עיתונים תיארו את פארק גולדן גייט(אנ'), הפרסידיו, הפאנדנדל(אנ') והחופים בין אינגלסייד(אנ') לחוף נורת'(אנ') כמכוסים באוהלים מאולתרים. יותר משנתיים לאחר מכן, רבים ממחנות הפליטים הללו עדיין היו פעילים. זה של פרסידיו למשל נסגר רק ביוני 1908[22].

רעידת האדמה והשריפה הותירו השפעות ארוכות שנים ומשמעותיות על פיתוח קליפורניה. בזמן האסון, סן פרנסיסקו הייתה העיר התשיעית בגודלה בארצות הברית, והגדולה בחוף המערבי. במשך תקופה של 60 שנה הפכה העיר למרכז הפיננסי, המסחרי והתרבותי של המערב, והפעילה את הנמל העמוס ביותר בחוף המערבי. זה היה "השער לאוקיינוס השקט", דרכו הוקרן הכוח הכלכלי והצבאי הגדל של ארצות הברית אל האוקיינוס השקט ואסיה. יותר מ-80% מהעיר נהרסו ברעידת האדמה והשריפה. למרות שסן פרנסיסקו נבנתה מחדש במהירות, האסון הסיט את המסחר, התעשייה וגידול האוכלוסייה דרומה ללוס אנג'לס, שבמהלך המאה ה-20 הפכה לאזור העירוני הגדול והחשוב ביותר במערב[23]. רבים מהמשוררים והסופרים המובילים בעיר נסוגו לכרמל-ליד-הים(אנ')' שם הם ביססו את המוניטין של מושבת האמנויות שנמשך גם היום.

דליקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת מהדליקות בעיר בעקבות רעידת האדמה.

עד כמה שרעידת האדמה והרעידות העוקבות היו מזיקות, הדליקות שבערו ויצאו משליטה היו הרסניות הרבה יותר[19]. ההערכה היא שלפחות 80%, ומעל 95%, מההרס הכולל, היה תוצאה של הדליקות שלאחר הרעידה[24]. בתוך שלושה ימים, למעלה מ-30 שריפות, שנגרמו כתוצאה מפריצה של רשת הגז, הרסו כ-25,000 בניינים ב-490 מבננים[25]. עלות נזקי הדליקות נאמדה ב-350 מיליון דולר באותה עת (שווה ערך ל-10.5 מיליארד דולר ב-2023)[26].

השריפה של "Ham & Eggs"[27], בבוקר ה-18 אפריל ברחובות הייז וגוֹף (Gough), בעמק הייז(אנ'), נגרמה על ידי אישה שהדליקה את הכיריים שלה כדי להכין ארוחת בוקר, מבלי שהייתה מודעת לארובה שניזוקה קשות[28]. דליקה זו הרסה אזור בן 30 מבננים[29], כולל מכללה, "היכל הרשומות" ששרד את הדליקה[30] והעירייה[31][32][33]. הדלקה בעיר התעצמה כאשר רבים ממערכות המים והגז של סן פרנסיסקו נשברו. דליפת גז הייתה הזרז לשריפות שהתפשטו במהירות ברחבי העיר, והמחסור במים הפך את כיבוי השריפות לאתגר. כשעה לאחר רעידת האדמה, מחלקת האש של סן פרנסיסקו שלחה שליח לפרסידיו כדי לבקש מחטיבת הארטילריה שתסייע בבלימת השריפות. מספר שעות לאחר מכן, חיילי ארטילריה מפורט מיילי(אנ') הגיעו לסן פרנסיסקו וניסו ללא הצלחה לשלוט בשריפות על ידי פיצוץ של מבנים אסטרטגיים בעזרת דינמיט, כדי שלא ישמשו את התפשטות האש (ראו להלן). עד הצהריים, הרובע הפיננסי נבלע בלהבות וכשירד הערב נשרף גם מרכז העיר[34].

כאמור, חלק מהשריפות נגרמו כאשר כבאים של מחלקת האש של סן פרנסיסקו(אנ'), ללא הכשרה בשימוש בדינמיט, ניסו להרוס מבנים כדי ליצור "שבילי אש"(אנ'). המבנים הללו עלו לעיתים קרובות באש. מפקד הכיבוי של העיר, דניס טי. סאליבן, שהיה אחראי על תיאום מאמצי הכיבוי, מת מפציעות שנגרמו ברעידת האדמה הראשונית[35]. בסך הכל הדליקות בערו במשך ארבעה ימים ולילות[36][37].

רישום של אדווין דיקין(אנ') של הדליקה בסן פרנסיסקו.

רוב ההרס בעיר יוחס לשריפות, שכן נוהג נפוץ של חברות הביטוח היה לשפות נכסים בסן פרנסיסקו מאש, אך לא מנזקי רעידת אדמה. חלק מבעלי הנכסים הציתו בכוונה נכסים שניזוקו, כדי לתבוע אותם בביטוח שלהם. קפטן לאונרד ד' ווילדמן מחיל האותות[ה] של צבא ארצות הברית דיווח, שהוא "נעצר על ידי כבאִי שסיפר לי שאנשים בשכונה ההיא שורפים את בתיהם... נאמר להם שהם לא יקבלו את הביטוח שלהם על בניינים שניזוקו ברעידת האדמה, אלא אם כן נפגעו מאש"[38].

כמה מהאבדות הגדולות ביותר כתוצאה מאש היו במעבדות מדעיות. אליס איסטווד(אנ'), אוצרת הבוטניקה באקדמיה למדעים של קליפורניה בסן פרנסיסקו, הצילה כמעט 1,500 דגימות, כולל כל אוסף הדגימות של מין חדש שהתגלה ונדיר ביותר, לפני ששאר האוסף הבוטני הגדול ביותר ב- מערב ארצות הברית נהרס בשריפה[39]. המעבדה כולה וכל הרישומים של בנימין ר' ג'ייקובס(אנ'), ביוכימאי שחקר את התזונה של מאכלי היומיום, הושמדו[40]. דגל קליפורניה המקורי(אנ') ששימש במרד דגל הדובים(אנ') ב-1846 בסונומה, שבאותה עת אוחסן בבניין המדינה בסן פרנסיסקו, הושמד אף הוא בשריפה[41]. גם כל התפאורה והתלבושות של המטרופוליטן אופרה של ניו יורק, שהופיעו בערב שקדם לרעידה, והתאכסנו במלון פאלאס, הושמד בדליקה, יחד עם המלון האייקוני שנהרס.

תגובת הראשויות וארגוני ההצלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הכיבוי של העיר, דניס טי סאליבן(אנ'), נפצע באורח קשה כאשר רעידת האדמה הכתה לראשונה ומת לאחר מכן מפצעיו[35][42]. מפקד הכיבוי הזמני שלח בקשה דחופה ל-Presidio, מוצב של צבא ארצות הברית בקצה העיר, בבקשה לדינמיט. הגנרל פרדריק פנסטון(אנ') מפקד המוצב כבר החליט שהמצב מחייב שימוש בכוחות פדרליים. בטלפון לקצין משטרת סן פרנסיסקו, הוא שלח הודעה לראש העיר יוג'ין שמיץ(אנ') על החלטתו לסייע, ולאחר מכן הורה לכוחות פדרליים מהאי אנג'ל(אנ') הסמוך להתגייס ולהיכנס לעיר. חומרי נפץ הועברו למפרץ מ-California Powder Works(אנ') במה שהוא כיום העיירה הרקולס(אנ')[43][44].

במהלך הימים הראשונים, חיילים סיפקו שירותים יקרי ערך כמו סיור ברחובות, כדי למנוע ביזה ולשמור על מבנים כמו המטבעה(אנ') האמריקאית, סניף הדואר והכלא המחוזי. הם סייעו למכבי האש לפוצץ מבנים בנתיב השריפות. הצבא הפך גם אחראי להאכלה, מתן מחסה והלבשה של עשרות אלפי תושבי העיר. בפיקודו של הממונה על גנרל פנסטון, המייג'ור גנרל אדולפוס גרילי(אנ'), המפקד של דיוויזיית האוקיינוס השקט, למעלה מ-4,000 חיילים פדרליים השתתפו במהלך פעולות החירום. שוטרים, כבאים וחיילים היו מפקדים בקביעות על אזרחים כדי לשלבם בעבודות לפינוי הריסות וסיוע בחילוץ. ב-1 ביולי 1906, רשויות אזרחיות קיבלו אחריות על מאמצי הסיוע, והצבא עזב מהעיר.

ב-18 באפריל, בתגובה להתפרעויות בין מפונים וביזה, ראש העיר שמיץ פרסם, והורה לפרסם כרוז, כי "הכוחות הפדרליים, אנשי כוח המשטרה הסדיר וכל השוטרים המיוחדים הוסמכו על ידִי לירות כדי להרוג כל אדם ואדם שנמצא מעורב בביזה או בכל פשע אחר"[45]. האשמות של חיילים שעסקו בביזה עלו גם כן[46]. קפטן בדימוס אדוארד אורד מרגימנט הרגלים ה-22(אנ'), מונה לקצין משטרה מיוחד על ידי שמיץ, והיה בקשר עם גנרל גרילי לצורך עבודות הסיוע עם רגימנט חיל הרגלים ה-22 ויחידות צבאיות אחרות המעורבות בפעילויות במצב החירום. מאוחר יותר כתב אורד מכתב ארוך לאמו ב-20 באפריל בנוגע לפקודת "לירות להרוג" של שמיץ, ואיזו התנהגות "בזויה" של חיילים מסוימים בחיל הרגלים ה-22 שבזזו. הוא גם הבהיר שרוב החיילים שירתו היטב את הקהילה[46].

לאחר הרעידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שוך ההלם הראשוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובדן רכוש מהאסון נאמד ביותר מ-400 מיליון דולר ב-1906 דולר[21]. זה שווה ערך ל-10.5 מיליארד דולר ב-2023 דולר[26]. מקור בענף הביטוח מגדיר את ההפסדים המבוטחים ב-235 מיליון דולר, שווה ערך ל-5.97 מיליארד דולר ב-2023 דולר[47][36]. עלות נזקי הדליקות נאמדה ב-350 מיליון דולר ויחד עם הנזקים ממקורות שונים הגיע הנזק לסך כולל של 524 מיליון דולר בערכים של 1906 (שווה ערך ל-10.5 מיליארד דולר ב-2023)[26]. במאמר שנכתב ב-1913, ג'ון סי ברנר, שהיה הראשון שהחל לחקור את ההעתק בסן אנדראס לאחר רעידת האדמה שהתרחשה 15 שנים קודם לכן ב-1891, התלונן על כך שהממשלה הפדרלית של ארצות הברית לא ערכה את המחקרים הרציניים הדרושים לאיסוף נתונים על רעידות אדמה בחוף המערבי. לדבריו, הדיון הציבורי נחנק מחשש שההכרה ברעידות אדמה תבריח עסקים ומשקיעים, וכי נאמר לגאולוגים לא לאסוף מידע על רעידת האדמה של 1906, ובוודאי לא לפרסם אותו. כמה אנשים הרחיקו לכת והכחישו שארעה רעידת אדמה. ברנר טען שההכנה לרעידות אדמה אפשרית והכרחית[48].

מנהיגים פוליטיים ועסקיים הפחיתו מאוד מההשפעות של רעידת האדמה, מחשש לאובדן השקעות חיצוניות בעיר שהייתה נחוצה מאוד לבנייה מחדש. הם ניסו להציג את האסון שהינו תוצאה של דליקות ומאידך ניסו לטשטש את העובדה שהכל היה תוצאה של רעידת האדמה[49][ו]. בהצהרה הפומבית הראשונה שלו, מושל קליפורניה ג'ורג' פרדי(אנ') הדגיש את הצורך לבנות מחדש במהירות: "זו לא הפעם הראשונה שסן פרנסיסקו נהרסה בשריפה, אין לי שמץ של ספק שהעיר ליד שער הזהב תיבנה מחדש במהירות. וכמעט לפני שנדע זאת, תחדש את פעילותה הגדולה לשעבר". רעידת האדמה אפילו לא מוזכרת בהצהרה. הערכות למוות ונזק כספי טופלו.

חלק מההרס באוניברסיטת סטנפורד.

אחד-עשר ימים לאחר רעידת האדמה, נערך בניו יורק משחק בייסבול נדיר של יום ראשון (לא יתאפשר משחק בייסבול רגיל של יום ראשון עד 1919) בין ההיילנדרס (בהמשך ה-"ינקיז") לבין פילדלפיה אתלטיקס כדי לגייס כסף לניצולי רעידת אדמה[50]. וויליאם ג'יימס(אנ'), הפסיכולוג האמריקני החלוצי, לימד באוניברסיטת סטנפורד בזמן רעידת האדמה ונסע לסן פרנסיסקו כדי לצפות ממקור ראשון בתוצאותיה. הוא התרשם ביותר מיחסם החיובי של הניצולים, ומהמהירות שבה הם אלתרו שירותים ויצרו סדר מתוך כאוס[51]. זה היווה את הבסיס לפרק בשם "על כמה השפעות נפשיות של רעידת האדמה" בספרו "זיכרונות ומחקרים"[52].

הסופר הבריטי הרברט ג'ורג' ולס בדיוק הגיע לניו יורק בביקורו הראשון באמריקה כשנודע לו על רעידת האדמה בסן פרנסיסקו. מה שהדהים אותו בתגובת הסובבים אותו הוא קור הרוח שבו נתקל בקרב התושבים[53].

בניין פְלָאד(אנ'), מהבודדים ששרד את הרעידה והדליקה, ונזקק לשיפוץ בן שנתיים.

תכנון ובנייה מחדש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעידת האדמה הייתה מכרעת בפיתוח אוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו והמתקנים הרפואיים שלה. עד 1906, סגל בית הספר סיפק טיפול בבית החולים סיטי-קאונטי (כיום בית החולים הכללי של סן פרנסיסקו(אנ')), אך לא היה לו בית חולים משלו. בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב-1906, יותר מ-40,000 בני אדם הועברו לעיר אוהלים מאולתרת בפארק גולדן גייט וטופלו על ידי הפקולטה של המכללות המשולבות. זה הביא את בית הספר, שעד אז היה ממוקם בפאתי העיר המערביים, להיות בקשר עם אוכלוסייה משמעותית, והֵזין את המחויבות של בית הספר לאחריות אזרחית וטיפול בריאותי, והגביר את המומנטום לקראת הקמת מתקני בריאות משלו. באפריל 1907 שופץ אחד המבנים לטיפול חוץ, ובו 75 מיטות. זה יצר את הצורך להכשיר סטודנטים לאחיות, והוקם בית הספר להכשרה לאחיות של UC(אנ'), והוסיף בית ספר מקצועי רביעי למכללות המשולבות(אנ')[54].

הפאר של תוכניות שיקום עירוניות הצריך השקעה ממקורות כספיים שבמזרח ארצות הברית, ומכאן הספין והזנחת הדגש על רעידת האדמה, פרסום חוקי הבנייה החדשים והקשוחים, ופעולות רגישות למוניטין שלאחר מכן, כמו מניין ההרוגים הרשמי הנמוך. אחת התוכניות המפורסמות והשאפתניות יותר הגיעה ממתכנן הערים המפורסם דניאל ברנהאם. התוכנית הנועזת שלו קראה, בין היתר, לשדרות בסגנון האוסמן(אנ'), שדרות, צירי תנועה שהקרינו על פני העיר, מתחם מרכז אזרחי ענק עם מבנים קלאסיים, ומה שהיה הפארק העירוני הגדול בעולם, המשתרע מ"טווין פיקס"(אנ') לאגם מרסד(אנ') עם מוסד אקדמי גדול כלשהו בשיאו. אבל תוכנית זו נדחתה במהלך רעידת האדמה[55][ז] לדוגמה, משקיעי נדל"ן ובעלי קרקעות אחרים היו נגד הרעיון בגלל כמות הקרקע הגדולה שהעיר תצטרך לרכוש כדי לממש הצעות כאלה[56]. בזמן שרשת הרחובות המקורית שוחזרה, רבות מההצעות של ברנהאם ראו אור יום ממילא, כמו מתחם מרכז אזרחי נאו-קלאסי, רחובות רחבים יותר, העדפה של צירי תנועה, רכבת תחתית מתחת לרחוב מרקט(אנ'), רציף דייגים ידידותי יותר לאנשים, ואנדרטה לעיר בטלגרף היל(אנ')/ אבן הגיר ששימשה לשחזור מבני vעיר נחצבה במחצבת רוקאווי(אנ') הסמוכה.

צ'יינטאון סן פרנסיסקו אחרי רעידת האדמה.

גם אבות העיר ניסו בזמנו להעביר את האוכלוסייה הסינית ו"לייצא" את צ'יינטאון (וגם אוכלוסיות עניות אחרות) לקצה המחוז, שבו הסינים עדיין יכלו לתרום לבסיס המס המקומי[57]. לדיירים הסינים היו רעיונות אחרים והם ניצחו. צ'יינה טאון נבנתה מחדש בצורה חדשה יותר, המודרנית והמערבית הקיימת היום. הרס בניין העירייה והיכל השיאים, אפשרו לאלפי מהגרים סינים לתבוע תושבות ואזרחות, ויצר דלת אחורית לחוק הדרת הסינים, ולהביא את קרוביהם מסין[58][59].

רעידת האדמה הייתה אחראית גם לפיתוח שכונת פסיפיק הייטס(אנ'). העוצמה העצומה של רעידת האדמה השמידה כמעט את כל האחוזות בנובּ היל(אנ') פרט לאחוזת ג'יימס סי פְלוּד(אנ'). אחרים שלא הושמדו הופעלו על ידי כוחות הצבא שסייעו למאמצי הכיבוי בניסיונות ליצור שבילי אש. כתוצאה עקיפה אחת, העשירים הביטו מערבה היכן שהאדמה הייתה זולה ולא מפותחת יחסית, ושם היו נופים יפים הרבה יותר. בניית אחוזות חדשות מבלי להשיב ולפנות הריסות, זירזה השגת בתים חדשים בעיר האוהלים במהלך השיקום[60][61].

השיקום היה מהיר, והושלם ברובו עד 1915, בזמן לתערוכת היריד פנמה-פסיפיק הבינלאומי(אנ') ב-אותה שנה, אשר חגגה את שיקום העיר ו"עלייתה מהאפר"[ח]. מאז 1915, העיר מציינת את האסון באופן רשמי מדי שנה על ידי איסוף הניצולים הנותרים במזרקת לוטה(אנ'), מזרקה ברובע הפיננסי של העיר, ששימשה כנקודת מפגש בזמן האסון עבור אנשים, לחפש את יקיריהם ולהחליף מידע[62].

דיור ותרומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא בנה 5,610 "בתי סיוע" מעץ סקויה ואשוח כדי להכיל 20,000 עקורים. הבתים קובצו באחד עשר מחנות, והושכרו לאנשים תמורת שני דולרים לחודש, עד להשלמת הבנייה מחדש. המחנות מנו אוכלוסיית שיא של 16,448 אנשים, אך עד 1907 רוב האנשים עזבו. המחנות שימשו אז כמוסכים, מקומות אחסון או חנויות. הקוטג'ים עלו בממוצע 100 דולר לבניית כל אחד מהם. מחנה הפליטים הרשמי האחרון נסגר ב-30 ביוני 1908[63].

במהלך הימים הראשונים לאחר שהידיעות על האסון הגיעו לשאר העולם, מאמצי הסיוע הגיעו ליותר מ-5,000,000 דולר[64], שווה ערך ל-169,560,000 דולר בשנת 2023. לונדון גייסה מאות אלפי דולרים. אזרחים ועסקים בודדים תרמו סכומי כסף גדולים עבור מאמצי הסיוע: סטנדרד אויל ואנדרו קרנגי נתנו כל אחד 100,000 דולר; הדומיניון של קנדה העניק הקצאה מיוחדת של 100,000 דולר; וגם הבנק של קנדה באוטווה נתן 25,000 דולר[64]. ממשלת ארצות הברית הקצתה מיליון דולר באספקת סיוע שהוזנקה מיד לאזור, כולל אספקה למטבחי מזון ואלפים רבים של אוהלים שתושבי הערים ישתכנו בהם בשנים הקרובות[58]. כל התושבים היו זכאים לארוחות יומיות שהוגשו במספר בתי תמחוי משותפים, ואזרחים רחוקים מאיידהו ויוטה היו ידועים כששולחים כיכרות לחם יומיות לסן פרנסיסקו, כאשר אספקת הסעד תואמה על ידי מסילות הברזל[65].

ביטוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברות ביטוח, שעמדו בפני תביעות של 250 מיליון דולר[66], שילמו בין 235 ל-265 מיליון דולר על תביעות מבוטחים, לרוב בגין נזקי שריפה בלבד, שכן נזקי רעידות אדמה לא נכללו בכיסוי ברוב הפוליסות[67]. לפחות 137 חברות ביטוח היו מעורבות ישירות, ועוד 17 כמבטחות משנה[67]. 20 חברות פשטו רגל. לויד'ס מלונדון דיווחה ששילמה את כל התביעות במלואן, יותר מ-50 מיליון דולר[68]. חברות ביטוח בהרטפורד, קונטיקט, דיווחו על תשלום מלא של כל תביעה, כאשר חברת ביטוח האש של הרטפורד שילמה למעלה מ-11 מיליון דולר וחברת הביטוח Aetna כמעט 3 מיליון דולר. תשלומי הביטוח השפיעו רבות על המערכת הפיננסית הבינלאומית. העברות זהב מחברות ביטוח אירופאיות למבוטחים בסן פרנסיסקו הובילו לעליית שיעורי הריבית, לאחר מכן להיעדר הלוואות זמינות ולבסוף למשבר Knickerbocker Trust Company באוקטובר 1907 שהוביל לפאניקה של 1907[69].

דוח לוסון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד רעידת האדמה של 1906, המחקר הסייסמולוגי בארצות הברית פיגר באופן משמעותי אחרי המחקרים ביפן ובאירופה. הסייסמוגרפים הראשונים שם הותקנו בשני אתרים בקליפורניה: במצפה הכוכבים ליק שבהר המילטון ובאוניברסיטת קליפורניה ברקלי[14], ולאחר מכן בעוד 9 אתרים (כולל אחת בפיליפינים), ו-2 אתרים בקנדה[70].

התחנות הסייסמוגרפיות שפעלו בארצות הברית וקנדה, בזמן רעידת האדמה.

כמעט כל המדענים בקליפורניה החלו מיד לאסוף תצפיות על תוצאות הרעידה. פרופסור אנדרו סי. לוסון(אנ'), יו"ר המחלקה לגאולוגיה באוניברסיטת ברקלי, נקט את הצעדים הראשונים שהובילו למינויו על ידי מושל קליפורניה, ג'ורג' סי פרדי(אנ'), שלושה ימים בלבד לאחר הרעידה העיקרית, כיו"ר של "ועדת חקירה ממלכתית של רעידת האדמה", כדי לאחד את עבודת החקירות המדעיות שהיו אז, תחת קורת גג אחת[71].

בראש הוועדה עמד כאמור פרופסור אנדרו לוסון. חברי הוועדה האחרים היו: ג'יי סי בראנר(אנ'), פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת סטנפורד; צ'ארלס בורקהאלטר(אנ'), מנהל מצפה הכוכבים צ'בוט באוקלנד; וו. וו. קמפבל(אנ'), מנהל מצפה הכוכבים ליק; ג'ורג' דיווידסון(אנ'), פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת קליפורניה; ג'יי. קיי. ג'י גילברט(אנ'), גאולוג של המכון הגאולוגי של ארצות הברית; איי. או. לושנר(אנ'), פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת קליפורניה; ו-H.F. ריד(אנ'), פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. למעט גילברט וריד, אף אחד מחברי הוועדה לא היה ידוע אז כמומחה בחקר רעידות אדמה. אף על פי כן, הם היו קבוצה מכובדת ומוכשרת מאוד של מדענים שניים מהגאולוגים ושניים מהאסטרונומים היו אז חברים באקדמיה הלאומית למדעים ושלושה אחרים הפכו לאחר מכן לחברים בגוף זה[72].

המדינה חָסְרה משאבים להקצות כספים למחקר עבור "הוועדה לחקירת רעידת האדמה של מדינת קליפורניה", ובמקום זאת הוועדה מומנה על ידי מכון קרנגי למדע[72].

בישיבתה הראשונה, שלושה ימים לאחר מינויהּ, התארגנה הוועדה לשתי ועדות משנה. אחת בראשות לוסון, הייתה לקבוע שינויים פני השטח הקשורים לרעידת האדמה, ולאסוף נתונים על העוצמה הסייסמית באתרים שונים. השנייה, עם לושנר כיו"ר, הוטל איסוף הנתונים על זמני ההגעה של הגלים הסייסמיים בתחנות הסייסמוגרפיות השונות. כמה שבועות לאחר מכן, כאשר נודעו המאפיינים העיקריים של רעידת האדמה, מונתה ועדה שלישית, בראשות ריד, שתבחן בעיות של הגאופיזיקה של רעידת האדמה. שלוש הוועדות כללו את חברי הוועדה ועוד 21 מדענים נוספים, שרבים מהם - כמו פוסאקיצ'י אומורי(אנ'), פרופסור לסייסמולוגיה באוניברסיטה האימפריאלית בטוקיו ואחד מגדולי הסיסמולוגים של יפן - כבר היה ידוע בעולם, ורבים אחרים, אשר מאוחר יותר נודעו בעולם כמובילים בגאולוגיה, מתמטיקה, מטאורולוגיה ותחומי מדע אחרים[72].

פרופסור אנדרו לוסון(אנ'), יו"ר ועדת החקירה המדינתית לחקר רעידת האדמה.

הוועדה הגישה דוח ראשוני בן עשרים עמודים למושל פרדי ב-31 במאי 1906. לקראת הדוח הסופי רואיינו מאות אנשים, ונאספו ממצאים מכל אזור פגוע, וכן סייסמוגרמות מתחנות ברחבי העולם. לוסון בילה את החורף של 1906-1907 בוושינגטון הבירה, באיסוף ועריכה של דוחות בודדים של יותר מעשרים מדענים שהשתתפו במחקר, כדי להפוך אותם לדוח אחד שלם. הדוח כולל מבוא על הגאולוגיה של רכסי החופים, עם הסברים והערות שוליים לרוב. כרך א', חלקים 1 ו-2, ואטלס הפוליו הנלווה אליו, פורסמו ב-1908 על ידי מכון קרנגי בוושינגטון. כרך זה ייסד מודל של חקירה ודיווח של רעידת אדמה שזכתה מאז למעקב נרחב. התיעוד המפורט שלו, מאפשר להשוות שינויים טקטוניים וגאולוגיים אחרים מאז 1906[72].

דוח סופי זה של הוועדה (כיום מכונה בדרך כלל דו"ח לוסון), הוא אוסף ממצה של דוחות מפורטים של יותר מעשרים מדענים תורמים ממוסדות מחקר שונים, על: נזקי רעידת האדמה, התנועה היחסית לאורך העתק סן אנדראס, תיעוד הסייסמוגרמות של הרעידה מתחנות ברחבי העולם והגאולוגיה הבסיסית בצפון קליפורניה. המכון הגאולוגי של ארצות הברית מכנה את הדוח הזה כראשיתה של מהפיכה מדעית בתחום[14]. אם לציין מאפיין אחד יחידי, שחשוב יותר מהאחרים, הוא עוצמת הרעד, שהיה מִתְּאָם ברור של העוצמה הסייסמית עם התנאים הגאולוגיים הבסיסיים. אזורים הנמצאים בעמקים מלאֵי משקעים, סבלו מזעזועים חזקים יותר מאתרי סלע סמוכים, והזעזועים החזקים ביותר התרחשו באזורים שבהם אָדְמַת מילוי, שנחפרה ממפרץ סן פרנסיסקו, שימשה תשתית עליה נבנוּ מבנים. פרקטיקה מודרנית של אִזוּר סייסמי (Seismic microzonation)(אנ') מסבירה את ההבדלים בסכנה הסיסמית, הנובעת מתנאים גאולוגיים משתנים, קרי; תופעות של תגובת אתר סייסמית[14].

כרך ב', המכניקה של רעידת האדמה, שחיבר H. F. Reid(אנ'), פורסם בשנת 1910[72][73]. ההצגה של ריד את תאוריית הריבאונד האלסטי של רעידות אדמה בכרך זה, נותרה כיום ההסבר המשכנע לאחד המנגנונים החשובים ביותר של פעילות סיסמית[72].

דו"ח לוסון נותר המחקר החשוב ביותר של רעידת אדמה בודדת[14].

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המאה 1906[74] הוקמה לריכוז אירועי מאה שנים לציון רעידת האדמה. מצגות פרסים, שירותי דת, סרט טלוויזיה של נשיונל ג'יאוגרפיק[75], הקרנת אש על מגדל קויט, אנדרטאות והרצאות, היו חלק מההנצחה. תוכנית U.S.G.S. רעידת אדמה הוציאה סדרה של מסמכי אינטרנט, ותעשיית התיירות קידמה גם את יום השנה ה-100[76].

בשנת 2005, הוסיף ארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית את "סן פרנסיסקו רעידת אדמה ושריפה, 18 באפריל 1906"(אנ'), סרט דוקומנטרי שנעשה זמן קצר לאחר רעידת האדמה, לרשימת הסרטים האמריקאים הראויים לשימור[77][78].

הגלריה של וילארד וורדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשעבד לביסוס הקריירה שלו כצלם בסן פרנסיסקו, וילארד וורדן(אנ') ניצל את ההזדמנות ללכוד היסטוריה בהתהוות, הקלטת סצנות של השריפה ותוצאותיה באמצעות מצלמת מסרטת כף יד, ומצלמת תצוגה בגודל ארבעה על חמישה אינץ' עם זכוכית. הוא גם צילם נזקים לקמפוס של אוניברסיטת סטנפורד. העבודה שהתקבלה ריתקה את הציבור הרחב לתוכן הסנסציוני, אך עניינה גם סייסמולוגים, אדריכלים ומתכנני ערים, כפי שמעידה הכללת תמונותיו בדוח לוסון - דוח של הוועדה לחקירת רעידת האדמה, שפורסם על ידי מכון קרנגי בוושינגטון הבירה, בשנת 1908(ראו לעיל). הדפסים של וורדן המתעדים את ההרס מאוחר יותר, נאספו על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית(אנ') ומוזיאון אוקלנד של קליפורניה(אנ').

לאחר ההרס, כל מה שנותר מאחוזת אלבן נ' טאון בגבעת נוב, היו שישה עמודי שיש ומשקוף. במבט מזווית מסוימת, המרפסת הריקה מסגרה בצורה מושלמת את הריסות בית העירייה הבוער. התמונה הפכה לאייקון של רעידת האדמה של 1906. בשנת 1909, העמודים והמשקוף הועברו לפארק שער הזהב, שם, הם הפכו לאנדרטה מתמשכת לזכר צערה של העיר ולסמל של עמידתה[79].

  • Firefighters
    Firefighters
  • View from Kearny Street
    View from Kearny Street
  • Observatory in ruins
    Observatory in ruins
  • Union Street
    Union Street
  • Market Street
    Market Street
  • Portals of the Past: Portals of the Past, original location and after being moved to Golden Gate Park.
    Portals of the Past: Portals of the Past, original location and after being moved to Golden Gate Park.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906)

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מדובר במשך הרעידה העיקרית על מישור ההעתק שלה. באתרים רבים משך הרעידה היה ארוך יותר, על פי התשתית הגאולוגית בכל אתר.
  2. ^ המגניטודה ה"מסורתית" של 8.3 עבור רעידת אדמה זו התבססה על ספרו של צ'ארלס ריכטר (Elementary Seismology, 1958 עמ' 469). מחקר עדכני יותר מצביע על כך שהערכות בטווח שבין 7.7 ל-7.9 אמינות יותר. סימוכין: כאן.
  3. ^ לצפייה במפה טקטונית ראו כאן. ראו את יוריקה המוזכרת בפתיח בצפון המפה, וימת סלטון ממזרח לסן דייגו (לא מופיעה במפה).
  4. ^ המקור אינו מוסד אקדמי, אלא סייסמולוג בעל בלוג אישי מפורט מאד בנושא, ומסתמך על מקורות רלוונטיים מוסמכים.
  5. ^ Signal Corps-חיִיל הדומה לחיל הקשר והאלקטרוניקה בצה"ל
  6. ^ צ'ארלס ריכטר, ממציא סולם ריכטר, טען כל חייו המקצועיים, שבעלי אינטרסים ניסו כל הזמן למזער את ההרסנות של רעידת האדמה הזו.
  7. ^ הוא הקדיש פחות משני עמודים לחיים הכלכליים של העיר, והגביל את עצמו לסיכום דפוסים קיימים והרחבות צפויות שלהם, אך לא הציג תכנון אמיתי לעתידה הכלכלי של העיר. בסך הכל, תוכנית האב שלו לא הייתה כדאית כלכלית, לא מעשית, אפילו לא מאוד מקורית. סימוכין כאן.
  8. ^ לצאת כְּחָדַש ממשהו שנהרס, כמו בחודשים הספורים שלאחר רעידת האדמה, חלקים גדולים של העיר קמו מהאפר. ביטוי זה רומז לעוף החול האגדי, ציפור שעלתה כביכול מאפר מדורת ההלוויה שלה עם נעורים מחודשים. סימוכין:כאן.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Where can I learn more about the 1906 Earthquake?, BSL - Berekely Seismological Laboratory
  2. ^ Paul Segall and Mike Lisowski, 1990, Surface Displacements in the 1906 San Francisco and 1989 Loma Prieta Earthquakes, Science 250: pp. 1241-1244
  3. ^ How large was the offset?, U.S.G.S.
  4. ^ Wayne Thatcher, 1975, Strain Accumulation and Release Mechanism of the 1906 San Francisco Earthquake, Journal of Geophisical Research 80: pp. 4862-4872
  5. ^ How long was the 1906 rupture?, U.S.G.S. - Earthquake Hazards Program
  6. ^ The Great 1906 San Francisco Earthquake, U.S.G.S. - Earthquake Hazards Program
  7. ^ Christine Gibson, Our Ten Worst Natural Disasters: 9. San Francisco Earthquake, 1906, estimated 700 dead., American Heritage, Vol. 57, August/September 2006
  8. ^ Westaway, R., 2002. Seasonal Seismicity of Northern California Before the Great 1906 Earthquake. Pure appl. geophys. 159: pp. 7–62 .
  9. ^ Anthony Lomax, Location of the Focal Region and Hypocenter of the California Earthquake of April 18, 1906, alomax, 2006
  10. ^ Pacific Coastal and Marine Science Center, Tsunami Record from the Great 1906 San Francisco Earthquake, U.S.G.S., December 11, 2019
  11. ^ Seok Goo Song, et al., 2008, A Unified Source Model for the 1906 San Francisco Earthquake, Bulletin of the Seismological Society of America 98: pp. 823–831
  12. ^ Swetha Veeraraghavan, Toppled Train Offers Insight into 1906 Earthquake, Seismological Society of America, 30 January 2019
  13. ^ Andrew C. Lawson et al., 1908, The California Earthquake of April 18, 1906 Report, Washington D.C.: Carnegie Institution, 192 p. (from now on: "Lawson et al., 1908"), p. 25
  14. ^ 1 2 3 4 5 1906 Marked the Dawn of the Scientific Revolution, U.S.G.S. Earthquake Hazards Program.
  15. ^ "Lawson et al., 1908"
  16. ^ Brocherdt R., D., (Ed.), 1975, Studies for Seismic Zonation of the San Francisco Bay Region, Washington D. C.: United States Department of Interior - Geological Survey: 102 p.
  17. ^ A Dreadful Catastrophe Visits Santa Rosa, The Press Democrat, April 19, 1906.
  18. ^ 1 2 Aron J. Meltzner and David J. Wald, 2003, Aftershocks and Triggered Events of the Great 1906 California Earthquake, ,Bulletin of the Seismological Society of America 93: pp. 2160–2186
  19. ^ 1 2 Over 500 Dead and $ 200,000,000 Lost In San Francisco Earthquake. The New York Times, April 1906, Internet Archive
  20. ^ Hansen Gladys & Condon Emmet, Denial of Disaster: The Untold Story and Photographs of the San Francisco Earthquake of 1906, AbeBooks: Cameron & Company, 1989 160 p.
  21. ^ 1 2 Casualties and Damage after the 1906 Earthquake, U.S.G.S.
  22. ^ 1906 Earthquake: Refugee Camps, National Park Service - Presidio of San Francisco
  23. ^ Philipp Ager et al., 2020, How the 1906 San Francisco Earthquake Shaped Economic Activity in the American West, Explorations in Economic History 77: 12p.
  24. ^ Stephen Tobriner, 2006, An EERI Reconnaissance Report: Damage to San Francisco in the 1906 Earthquake—A Centennial Perspective, Earthquake Spectra 22: S1 - S41
  25. ^ The Great 1906 Earthquake & Fires of San Francisco, San Francisco Earthquake 1906 – Web Resources, 2008
  26. ^ 1 2 3 Philipp Ager, et al., et al., 2019, [https://www.nber.org/system/files/working_papers/w25727/w25727.pdf How The 1906 San Francisco earthquake Shaped Economic Activity (in the American West (Working Paper 25727], National Bureau of Economic Research
  27. ^ View of fires--including Ham and Eggs fire, right center--looking east along Fell St. City Hall, center., CaliSphere - University of California, 1906
  28. ^ Ham and Eggs fire. Hayes between Franklin and Gough. (Started because a woman insisted on getting breakfast for her husband.), Online Archive of California
  29. ^ Are you Ready for Earthquake Related Fires?, CalfirePrevention.Org/Earthquake-Fires
  30. ^ Hall of Records circa 1905 .... survived the earthquake and was demolished in 1916 [131 hall of Records, SF, CA], SFMemory
  31. ^ John Galvin, Earthquake Fire: San Francisco, April 1906, Popular Mechanics, Jul 29, 2007.
  32. ^ Lisa Krissoff Boehm, 2007, The Great San Francisco Earthquake: One of America's Worst Urban Disasters (review), Film & History: An Interdisciplinary Journal of Film and Television Studies Center for the Study of Film and History 37.1: pp. 87-88
  33. ^ 1906 San Francisco Earthquake Facts & Lessons, Jumpstart Blog, May 9, 2021
  34. ^ 1906 Earthquake: Fire Fighting, National Park Service - Presidio of San Fransisco
  35. ^ 1 2 Carl Nolte, The Great Quake: 1906-2006 / The Dynamite Disaster, SFGATE, April 13, 2006
  36. ^ 1 2 Marina Garcia, A Look Back In History: The Great 1906 Earthquake and Fire, San Francisco Water, Power, Sewer, April 18, 2024
  37. ^ Kristi Finefield, San Francisco: Before and After the 1906 Earthquake and Fire, Library of Congress Blogs, April 18, 2012
  38. ^ Capt. Leonard D. Wildman, A letter from "Fort Mason", California, April 27, 1906, The Museum of thr City of San Francisco
  39. ^ Hartlaub Peter, The 1906 Earthquake Destroyed S.F. It Made This Woman a Hero, The San Francisco Chronicle, April 18, 2023
  40. ^ Benjamin R. Jacobs, Bionity. Com
  41. ^ The California Bear Flag, The San Francisco Chronicle
  42. ^ Nash, Jay Robert., 1976, Darkest Hours: A Narrative Encyclopedia of Worldwide Disasters from Ancient Times to the Present, Michigen University: Nelson-Hall: p.492.
  43. ^ California Powder Works, Military-History.FandoM
  44. ^ "How the Army Worked to Save San Francisco, by Brigadier General Frederick Funston (U.S.A.)". Cosmopolitan Magazine, July 1906.
  45. ^ E.E. Shmitz. Mayor, Proclamation by the Mayor, Virtual Museu, of the City of San Francisco, by WayBackMachine
  46. ^ 1 2 Looting Claims Against the U.S. Army Following the 1906" Earthquake". Virtual Museum of the City of San Francisco. Archived from the original on March 28, 2008, by WayBackMachine.
  47. ^ John J. McCusker, 1997, How Much Is That in Real Money? A Historical Price Index for Use as a Deflator of Money Values in the Economy of the United States: Addenda et Corrigenda: pp.327-335., American Antiquarian Society
  48. ^ J. C. Branner, Earthquakes and Structural Engineering, The Bulletin of the Seismological Society of America. March, 1913
  49. ^ Hough 2007", pp. 51-61"
  50. ^ Baseball in the Garden of Eden: The Secret History of the Early Game, John Thorn, Simon & Schuster Paperbacks, 2011.
  51. ^ Johann Hari, The Myth of the Panicking Disaster Victim -- and Why We Should Be Inspired This Week, HuffPost, Mar 18, 2011
  52. ^ William James, Memories and Studies, Books Google
  53. ^ H. G. Wells, The Future of America - A Search After Reality, Harper & Brothers Publishers. New York & London, 1906 via Internet Archive
  54. ^ 1868–1898 The Origins of the University of California and Affiiated Colleges, UCSF - University of California San Francisco
  55. ^ Robert Cherny, Burnham Plan 1905 - Historical Essay, FoundSF
  56. ^ Robert W. Cherny, Review: The Lost Dream: Businessmen and City Planning on the Pacific Coast: 1890-1920, by Mansel G. Blackford, University of California Press
  57. ^ Gladys Hansen, Relocation of Chinatown, The Museum of the City of San Francisco, June 1, 1996
  58. ^ 1 2 Strupp Christoph, Dealing with Disaster: The San Francisco Earthquake of 1906, German Historical Institute, 2007: 44p.
  59. ^ Chinese Historical Society of America., Great Earthquake and Fire of 1906: Its Effects on Chinatown, WayBackMachine
  60. ^ Wilson James Russel, San Francisco's Horror of Earthquake and Fire, OAC - Online Archive of California, 1906, pp.139-160
  61. ^ After the Great Earthquake, Fillmore San Francisco
  62. ^ 1906 Earthquake and Fire Anniversary Commemoration, DownTown SF
  63. ^ Fradkin, Philip L., 2005. The Great Earthquake and Firestorms of 1906: How San Francisco Nearly Destroyed Itself. Berkeley: University of California: p.225
  64. ^ 1 2 Morris, Charles ed,. The San Francisco Calamity by Earthquake and Fire. Intro by Roger W. Lotchin. Philadelphia : J.C. Winston Co. Urbana : University of Illinois Press, 2002.
  65. ^ R. K. Mackenzie, The San Francisco earthquake & conflagration. Typoscript, Bancroft Library, Berkeley, 1907.
  66. ^ The New York Herald (European Edition) of April 21, 1906, p. 2.
  67. ^ 1 2
    Tilmann Röder, From Industrial to Legal Standardization, 1871-1914 - Transnational Insurance Law and the Great San Francisco Earthquake, Brill.Com
  68. ^ Lloyd’s and the San Francisco Earthquake, Lloyds.Com
  69. ^ Kerry A. Odell & Marc D. Weidenmier, 2004, Real Shock, Monetary Aftershock: The 1906 San Francisco Earthquake and the Panic of 1907, The Journal of Economic History 64, via ResearchGate
  70. ^ The Popular Science Monthly, 1906: Volume 69, Internet Archive
  71. ^ Lawson et al., 1908": p. VIII".
  72. ^ 1 2 3 4 5 6 [1]"Lawson et al., 1908: p. IX"
  73. ^ Reid, H.F. (1910) The Mechanics of the Earthquake. The California Earthquake of April 18, 1906. Report of the State Earthquake Investigation Commission, Vol. 2. Carnegie Institute of Washington DC, Washington DC.
  74. ^ The 1906 Earthquake Centennial Alliance, Seismological Research Letters 2004; Vol. 75
  75. ^ The Great Quake, National Geogtaphic Channel, 2006
  76. ^ Dan Schlossberg, Earthquake Centennial Draws Curious to San Francisco, Consumer News, April 26 2006
  77. ^ San Francisco Earthquake and Fire, April 18, 1906, Library of Congress, Film, Video
  78. ^ San Francisco Earthquake & Fire: April 18, 1906, IMDb, 1906, 13m
  79. ^ James A. Ganz, Portals of the Past: The Photographs of Willard Worden, Fine Arts Museums of San Francisco


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רעידת_האדמה_בסן_פרנסיסקו_(1906)&oldid=40621282"