רעידת האדמה בצפון אנטוליה (1668)
| סוג | העתק היסטי |
|---|---|
| תאריך התרחשות |
17 באוגוסט 1668  |
| שעה | שעות הבוקר המאוחרות |
| עוצמה | Ms 7.8–8.0 |
| במדינות או באזורים | צפון אנטוליה, האימפריה העות'מאנית |
| צונאמי | כן |
| הרוגים | 8,000 הרוגים |
| קואורדינטות | 40°54′N 36°00′E / 40.9°N 36°E |
 | |
  | |
רעידת האדמה בצפון אנטוליה התרחשה ב־17 באוגוסט 1668 בשעות הבוקר המאוחרות, בעת שרעידת אדמה גדולה פגעה בצפון אנטוליה.[1] עוצמתה הוערכה בטווח של Ms 7.8–8.0 והעוצמה המורגשת המקסימלית הייתה IX בסולם מרקאלי.[2] מוקד הרעידה היה על גדתו הדרומית של אגם לאדיק.[2] היא גרמה לנזקים נרחבים החל ממערב בבולו ועד מזרח בארזינג'אן, וגרמה לכ־8,000 הרוגים. רעידת האדמה הזו נחשבת לחזקה ביותר בהיסטוריה של טורקיה.[3][4]
מבנה טקטוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]צפון אנטוליה נמצאת על גבול העתק (קו השבר) העיקרי בין הלוח האנטולי ללוח האירואסייתי. ביחס ללוח האירואסייתי, הלוח האנטולי נדחף מערבה על ידי תנועתו הצפונית המתמשכת של הלוח הערבי. תנועה זו מתאפשרת על ידי מערכת העתק ההסטה אופקית (העתק חילוף) של צפון אנטוליה. מבנה זה באורך 1,500 km (930 mi) משתרע ממזרח בצומת קרליובה המשולשת עד מערב בים אגאי. בפירוט, ההעתק מורכב ממספר רב של קטעים נפרדים. תנועה בחלקים ממערכת ההעתק הזו אחראית לרעידות אדמה רבות גדולות וקטלניות. הן נוטות ליצור רצף רעידות אדמה מתפשטות מערבה שיכולים להימשך עשרות שנים. הרצף האחרון החל ברעידת האדמה בארזינג'אן 1939, והמשיך ברעידות גדולות ב־1942, 1943, 1944, 1949, 1951, 1957, 1966, 1967, 1992 ושתי רעידות ב־1999.[5]
רעידת האדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתוח רשומות היסטוריות מראה כי רעידת האדמה ב־17 באוגוסט 1668 לוותה במספר רעידות מקדימות בקצה המערבי של אזור השבר. רעידת האדמה המשמעותית ביותר הייתה בעוצמה גדולה, המוערכת הנעה בין 7.8 Ms (מבוסס על גודל השטח שנפגע מרעידות בעוצמה VI) ל־8.0 Ms (מבוסס על הערכת אורך השבר).[6] אורך השבר המוערך נע בין 380 קמ״ר[7] ל 600 קמ״ר.[6] לאחר רעידת האדמה דווח על לפחות בשישה חודשי רעידות משנה בטוקט.[4]
עדויות גאולוגיות לרעידת אדמה גדולה בסביבות זמן זה שפגעה לאורך 600 km (370 mi) נמצאו בחפירות במספר רב של אתרים לאורך ההעתק. אורך 600 ק"מ מבוסס על ההנחה שאירעה רעידה אחת גדולה ולא מספר אירועים קטנים יותר. הערכה זו מסתמכת על ההנחה שבתוך שבר אחד מתמשך ייתכנו דילוגים של 10 קילומטר, כפי שנמצא בהעתק בניקסאר. על פי עדויות מאירועים קודמים הנתמכים גם במודלים של שבר דינמי, רוב הרעידות אינן מסוגלות יצר שבר עם פערים של מעל 5 קילומטר. רעידת האדמה בקונלון 2001 מראה עדויות ברורות להתפשטות עם דילוג רחב בהרבה, ומחקרים נוספים מציגים מודלים התומכים בכך שפערים בשבר יכולים להגיע ל 8 קילומטר או יותר במערכות העתק בוגרות.[8]
רעידת האדמה של 1668 נחשבת לראשונה ברצף מתפשט בעיקר מערבה שנמשך עד המאה ה־19, כולל רעידות האדמה ב־1719, 1754, רעידת האדמה באיסטנבול 1766, רעידת האדמה בארזרום 1859 ורעידת האדמה באיסטנבול 1894.[9]
נזק
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הדיווחים, העיר בולו הושמדה כמעט לחלוטין על ידי רעידת האדמה, עם 1,800 הרוגים. מזרחה לאורך ההעתק דווח על עוד 6,000 נפגעים בין מרזיפון לניקסאר.[10] נזקים נוספים דווחו גם ממזרח עד ארזינג'אן ובמספר מיקומים לאורך חוף הים השחור. חלק מהחומות והמגדלים של מבצר סמסון (אנ') נפגעו וחלקים מהמבנה קרסו.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Samsun İl Halk Library Manuscripts, no. 711, folio 1r.
- 1 2 Tarihsel Depremler - B.Ü. KRDAE Bölgesel Deprem-Tsunami İzleme ve Değerlendirme Merkezi (בטורקית)
- ↑ "Historic Worldwide Earthquakes". United States Geological Survey. אורכב מ-המקור ב-2009-08-25.
- 1 2 3 Ambraseys, N. (2009). Earthquakes in the Mediterranean and Middle East: A Multidisciplinary Study of Seismicity up to 1900. Cambridge University Press. pp. 512–515. ISBN 9781316347850.
- ↑ Stein, R. S.; Barka, A. A.; Dieterich, J. H. (1997). "Progressive failure on the North Anatolian fault since 1939 by earthquake stress triggering". Geophysical Journal International. 128 (3): 594–604. Bibcode:1997GeoJI.128..594S. doi:10.1111/j.1365-246x.1997.tb05321.x.
- 1 2 Albini, P.; Musson, R.M.W.; Gomez Capera, A.A.; Locati, M.; Rovida, A.; Stucchi, M.; Viganò, D. (באוקטובר 2013). "Global Historical Earthquake Archive and Catalogue (1000-1903)" (PDF). GEM Technical Report 2013-01 V1.0.0. אורכב מ-המקור (PDF) ב-1 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Tarihsel Depremler - B.Ü. KRDAE Bölgesel Deprem-Tsunami İzleme ve Değerlendirme Merkezi (בטורקית)
- ↑ Zabci, C.; Akyüz, H. S.; Karabacak, V.; Sançar, T.; Altunel, E.; Gürsoy, H.; Tatar, O. (2011). "Palaeoearthquakes on the Kelkit Valley Segment of the North Anatolian Fault, Turkey: Implications for the Surface Rupture of the Historical 17 August 1668 Anatolian Earthquake". Turkish Journal of Earth Sciences. 20: 411–427.
- ↑ Şengör, A.M.C.; Tüysüz, O.; İmren, C.; Sakınç, M.; Eyidoğan, H.; Görür, N.; Le Pichon, X.; Rangin, C. (2005). "The North Anatolian Fault: A new look". Annual Review of Earth and Planetary Sciences. 33: 37–112. Bibcode:2005AREPS..33...37S. doi:10.1146/annurev.earth.32.101802.120415.
- ↑ Gündüz, A.; Türkmen, S.; Eryiğit, U.; Karaca, Y.; Aydın, M. (2013). "Is Turkey an Earthquake Country?". The Journal of Academic Emergency Medicine. 12: 33–37. doi:10.5152/jaem.2013.012.