רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו (1923)
 | |
| סוג | רעידת אדמה |
|---|---|
| תאריך התרחשות |
1 בספטמבר 1923  |
| שעה | 11:58:32 |
| משך האסון | 4 דקות |
| מגניטודה | 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט |
| הרוגים | 142,000-120,000 |
| נזק |
4,500,000,000 ין יפני |
| קואורדינטות | 35°19′48″N 139°08′06″E / 35.33°N 139.135°E |
  | |
רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו (ביפנית: Kantō daishinsai ,関東大震災) הייתה רעידת אדמה חזקה שפקדה את מישור קאנטו שבאי הונשו, יפן, ביום שבת, 1 בספטמבר 1923 בשעה 11:58:44. ממקורות שונים עולה שהרעידה נמשכה בין ארבע לעשר דקות.[1]
רעידת האדמה הייתה בעוצמה 7.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ומקורה הייתה מתחת לאי אושימה שבמפרץ סגאמי, השוכן דרומית למחוז קנאגאווה. הסיבה לרעידה הייתה זעזוע בגבול הסגירה בין לוח אוחוצק והלוח הפיליפיני, העובר במפרץ סגאמי.
רעידת האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעידת האדמה זעזעה את טוקיו, את עיר הנמל יוקוהמה, ואת המחוזות האזור, צ'יבה, קנאגאווה ושיזואוקה, והסבה נזק כבד בכל אזור קאנטו. בשל עוצמתה הרבה של הרעידה, זז פסל הבודהה הענק במקדש קוטוקו-אין שבקמקורה, שמשקלו 121 טון, יותר מחצי מטר ממקומו.
הרוגים ונזקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שרעידת האדמה ארעה לקראת שעת הצהריים, אנשים רבים עסקו באותה עת בבישול אוכל, ורבים נספו בשריפות שפרצו בעקבות זאת. חלק מהשריפות הפכו לסופות אש שכילו חלקים גדולים מהערים. אובדן החיים הגדול ביותר התרחש כשסופת אש הציתה מחסני מדים צבאיים בטוקיו, בהם חיפשו כ-38,000 אנשים מקלט לאחר הרעידה. בזמן רעידת האדמה, נשבה סופת טייפון באזור קאנטו, והרוחות העזות ליבו את האש, וגרמו להתפשטותה לאזורים נוספים. השריפות אף הרסו את תשתית המים של העיר, דבר שהקשה מאוד על מאמצי הכיבוי, שנמשכו עד 3 בספטמבר. מרבית מההרוגים ברעידת האדמה מתו כתוצאה מהשריפות. מפולות אדמה שהתרחשו במחוז קנאגאווה בעקבות רעידת האדמה קברו כפרים שלמים או סחפו אותם, וגרמו למותם של 800 בני אדם. מפולת בוץ אחת סחפה כפר שלם, רכבת נוסעים ותחנת רכבת לתוך הים.
רעידת האדמה גם גרמה לגל צונאמי בגובה 10 מטרים שפגע במפרץ סגאמי בתוך דקות. הגל הרס כ-570,000 בתים, והציף את כל האזורים הסמוכים לים.
מספר ההרוגים אינו ידוע בוודאות, אך ההערכות נעות בין 142,000-120,000 הרוגים מרעידת האדמה, מהשריפות ומהצונאמי.[2][3][4]
אלימות לאחר הרעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הרעידה הודיעה ממשלת יפן על ממשל צבאי, והורתה לכל יחידות המשטרה לשמור על הסדר הציבורי. במקביל, החלו להתפשט שמועות שקוריאנים מנצלים את המצב, מציתים שריפות נוספות ובוזזים בתים. הרגשות האנטי-קוראנים התגברו נוכח פעילותה של תנועת העצמאות הקוריאנית, תנועה למען שחרור קוריאה מהסיפוח היפני שהתנקשה בבכירים יפנים והייתה מעורבת בפעילות אנטי-יפנית. ברחבי טוקיו ויוקוהמה החל המון לטבוח בקוריאנים. ממשלת יפן דיווחה שבשבוע הראשון של חודש ספטמבר נרצחו 231 בני אדם, אך מקורות אחרים מעריכים שהמספר האמיתי הוא בין 6,000 ל-10,000 קורבנות.[5][6] קבוצות אזרחים הקימו מחסומי דרכים שעצרו אנשים, ובחנו באמצעות שיבולת את מוצאם, כאשר אנשים ממוצא קוריאני הוכו, נעצרו או נרצחו, כל זאת בשיתוף פעולה עם הרשויות. גם אנשים שלא היו ממוצא קוריאני אך היו שונים מהיפנים, כגון סינים, אוקינאווים ואפילו יפנים מאזורים אחרים ביפן, הותקפו ואף נרצחו.
בתגובה, פרסה ממשלת יפן את הצבא היפני הקיסרי ברחבי המדינה, וזאת כדי להגן על התושבים הקוריאנים. כמו כן, פרסם הצבא עלונים שהפריכו את השמועות והזהירו את התושבים מפני פעולות לא חוקיות, אך לרוב פעולות אלה נפסקו רק כשהצבא פעל כנגד אותן קבוצות תוקפניות. במקביל, השתמשה ממשלת יפן וההנהגה הצבאית בהתקוממות ובפרעות שהתרחשו במדינה כדי לרסן מתנגדים למשטר הקיים, ולעצור אותם באשמת ניצול המצב כדי להפיל את הממשלה ואת הקיסר. מנהיגים סוציאליסטים, אנרכיסטים וקומוניסטים נעצרו ונרצחו על ידי המשטרה והצבא.
זיכרון הרעידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יפנים רבים פירשו את רעידת האדמה כעונש משמיים על כך שהעם היפני התדרדר לסגנון חיים מערבי שכלל אנוכיות, חוסר מוסר וחומרנות. הם ראו ברעידה הזדמנות לבנות מחדש את עיר הבירה, ובכך לבנות מחדש את מערכת הערכים היפנית.[7]
בשנת 1960 נקבע 1 בספטמבר כיום מניעת אסון כדי לזכור את קורבנות רעידת האדמה ואת חשיבות ההתכוננות אליה. בבתי הספר ברחבי המדינה עומדים תלמידים דקת דומייה, ונערכים תרגילי חירום לפינוי בעת רעידת אדמה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Charles Scawthorn, John M. Eidinger & Anshel Schiff (eds.) Fire Following Earthquake. Volume 26 of TCLEE Monographs, ASCE Publications, 2005. מסת"ב 9780784475515
- Schencking, J. Charles. "The Great Kanto Earthquake and the Culture of Catastrophe and Reconstruction in 1920s Japan" in The Journal of Japanese Studies, Volume 34, Number 2, 2008.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Denawa, Mai. Behind the Accounts of the Great Kanto Earthquake of 1923. 2005.
- James, Charles D. The 1923 Tokyo Earthquake and Fire. University of California, 2002.
- Neff, Robert. The Great Kanto Earthquake Massacre. 2006.
- Great Kanto Earthquake 1923.
- Japan Earthquake 1923, סרטונים מאזור קאנטו לאחר רעידת האדמה.
- רעידת האדמה והצונאמי בקאנטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)