רפאל אורדנטה

רפאל אורדנטה
Rafael Urdaneta
לידה	24 באוקטובר 1788; מרקייבו, הקפטן הכללי של ונצואלה, האימפריה הספרדית
פטירה	23 באוגוסט 1845 (בגיל 56); פריז, צרפת
מקום קבורה	הפנתאון הלאומי של ונצואלה (אנ'), קראקס
שם מלא	Rafael José Urdaneta y Farías
שם לידה	Rafael José Urdaneta Farías
מדינה	רפובליקת קולומביה הגדולה ; ונצואלה
השכלה	Colegio Mayor de San Bartolomé; St. Bartholomew Major College ;
עיסוק	מצביא, פוליטיקאי
השקפה דתית	הנצרות הרומית-קתולית
בת זוג	דולורס ורגס פריז (1822-1845) (אנ')
ילדים	Luciano Urdaneta Vargas, Rafael Guillermo Urdaneta Vargas
	1828–1829; (כשנה)
מונרך בתקופה	סימון בוליבר
	→ קרלוס סובלט קרלוס סובלט ←
	2 בספטמבר 1830 – 2 במאי 1831; (243 ימים)
אירועים בתקופתו	רפובליקת קולומביה הגדולה מתפרקת סופית
	→ חואקין מוסקרה דומינגו קייסדו ←
	1839–1845; (כ־6 שנים)
מונרך בתקופה	חוסה אנטוניו פאז (1839–1843) ; קרלוס סובלט (1843–1847)
	→ גיירמו סמית' פרנסיסקו מג'יה ←

רפאל חוסה אורדנטה אי פריאס (בספרדית: Rafael José Urdaneta y Farías) (24 באוקטובר 1788 – 23 באוגוסט 1845) היה גנרל ונצולאני וגיבור מלחמות העצמאות של אמריקה הספרדית.^[1] כיהן כנשיא רפובליקת קולומביה הגדולה מ-1830 עד 1831. אורדנטה היה תומך נלהב של סימון בוליבר ואחד מבעלי בריתו הנאמנים ביותר.^[2]

חיים אישיים

רפאל אורדנטה נולד במרקאיבו, הקפטן הכללי של ונצואלה למשפחה בולטת ממוצא ספרדי ב-24 באוקטובר 1788. הוא היה בן לנישואים בין מיגל ז'רונימו דה אורדנטה אי טרקוניס ומריה אלחנדרינה דה פאריאס. הוא החל את לימודיו היסודיים במרקאיבו, ואת השכלתו התיכונית בקראקס. לפני מלחמת העצמאות היה סטודנט ללטינית ופילוסופיה^[1]

אורדנטה התחתן עם דולורס וארגס פאריס, גיבורה צעירה ונודעת של העיר סנטה פה דה בוגוטה. היא נולדה בסנטה פה, קולומביה הגדולה, ב-31 באוגוסט 1822. לפני פירוק רפובליקת קולומביה הגדולה ב-1831, והנישואים נהנו מפופולריות רבה. אולם בעקבות הפירוק והקמתה של דיקטטורה ברפובליקת גרנדה החדשה, הם נאלצו לברוח מהמדינה. כשהגיעו למרקאיבו, ונצואלה (עיר הולדתו של אורדנטה), הם סבלו מרדיפות מצד הגנרל פאז, שהפך לאחד היריבים האידאולוגיים של סימון בוליבר לאחר תום מלחמת העצמאות של ונצואלה. אורדנטה ודולורס היו תומכי מטרתו של בוליבר; אז הם נאלצו לברוח שוב, הפעם לקוראסאו.

ב-1832 הם יכלו לחזור לקראקס באמצעות רישיון שניתן למשפחה על ידי ממשלת ונצואלה, אך הוא קבע שאורדנטה לא יתערב בפוליטיקה של המדינה. המשפחה עברה לסנטה אנה דה קורו, שם פרץ מרד נגד הממשלה. זה פתח את הדלתות לאורדאנטה להיכנס שוב לפוליטיקה. בסופו של דבר הוא הצליח לשמור על תפקיד כסנאטור עד 1845.

ב-1845 הוא מונה לשליח ונצואלה לספרד, אך הוא מת בפריז, צרפת, ב-23 באוגוסט של אותה שנה מסיבוכים של אבנים בכליות, ולפני שהגיע אי פעם לספרד.

אורדנטה קבור בפנתיאון הלאומי בוונצואלה מאז 16 במאי 1876.

בשנת 2015, ה-24 באוקטובר נקבע כחג לאומי בוונצואלה להנצחתו.^[3]

שירות צבאי

בעידוד דודו, מרטין דה אורדנטה אי טרקוניס, שהועסק בסנטה פה, בממלכת המשנה של גרנדה החדשה כמנהל חשבונות הראשי של בית המשפט לחשבונות של האודינסיה האמיתית של סנטה פה. אורדאנטה נסע לעיר זו ב-1804 במטרה לפתח את לימודיו. הוא חי מספר שנים בסנטה פה, רכש ניסיון בניהול ענייני צבא.

ב-20 ביולי 1810 הוקמה חונטה בסנטה פה: אחת מתנועות העצמאות הרבות שהחלו להתגבש ברחבי היבשת כולה, בעקבות הקמת חונטת קראקס באפריל אותה שנה; אורדנטה הצטרף לתנועה. הוא שולב בגדוד הראשון של הצבא הפטריוטי של גרנדה החדשה ב-1 בנובמבר 1810 כלויטננט, ובשנה שלאחר מכן לחם בקמפניה דל סור של גרנדה החדשה. לאחר קרב סנטה פה ב-1813, הוא נתפס על ידי המלוכה ונכלא לכמה חודשים לפני ששוחרר.

קמפיין ראוי להערצה

סימון בוליבר הוגלה משטח ונצואלה לאחר התמוטטות הרפובליקה הראשונה שהקים ב-1811, אך עד 1813 הוא נאבק במלוכנים באזור גרנדה החדשה. בתקופה זו יכל אורדנטה להצטרף לצבא המהפכני של בוליבר. הקמפיין המעורר הערצה של בוליבר להשבת ונצואלה הוכיח את עצמו כשלב עבור אורדנטה. הוא התבלט בפיקודו של קולונל חוסה פליקס ריבאס ב-2 ביולי 1813, בקרב ניקיטאו, והיה מכריע לניצחון הפטריוטי בקרב טאגאנס נגד כוחות המלוכה של קולונל ג'וליאן איזקווירדו.

בעקבות הניצחון הפטריוטי והקמת הרפובליקה השנייה של ונצואלה, בדו"ח לפני קונגרס גרנדה החדש בטוניה, תיאר בוליבר את אורדאנטה כ: "ראוי להמלצה וראוי לכל הערכה מהממשלה על הגבורה והאינטליגנציה שבה הבחין בפעולה".

מאותו רגע הוא הוביל פעולות צבאיות רבות, ביניהן בולטות קרב ברבולה, יציאת קראקס ב-1814, המצור על סנטה פה (שאחריו הועלה לדרגת לוטננט גנרל בגיל 26 בלבד), לכידת מרקאיבו, והצעדה לסן קרלוס ב-1821 ששחרר את מחוז קארבו וקבע את הבמה לשלב הקרב של קרבובו. הוא לא השתתף בקרב קרבובו מאחר שבוליבר חשב שהתשישות שספגו חייליו במהלך הצעדה הייתה גדולה מדי. לאור שירותו של אורדנטה, ביקש בוליבר ברגע זה לקדם אותו לגנרל. בעקבות קרב קרבובו ב-1821, יחד עם ונצואלה כעצמאית ואחרי שנים של שירות למען המטרה הפטריוטית, אורדנטה הפך לאחד מחבריו הקרובים ומשתפי הפעולה של בוליבר.

קונספירציית ספטמבר

בשנת 1828 אורדנטה, אז שר ההגנה וראש הקבינט, היה אחראי לשפוט את הבוגדים לכאורה מאחורי קונספירציית ספטמבר שבאמצעותה נעשה ניסיון התנקשות בחיי בוליבר, נשיא קולומביה הגדולה דאז. אורדנטה היה משוכנע ללא כל ספק כי פרנסיסקו דה פאולה סנטנדר עמד מאחורי ההתנקשות. אורדנטה, יחד עם רוב השרים בקבינט, גזר עליו עונש מוות. בוליבר חשש ליציבות האיחוד בין גרנדה החדשה לוונצואלה, ולכן אילץ את סנטנדר לגלות לכל החיים במקום זאת. עם זאת, סכסוכים כמו זה, בנוסף לרצח אנטוניו חוסה דה סוקרה ב-1830, הובילו בסופו של דבר להתמוטטות קולומביה הגדולה, והאיחוד שלמענו בוליבר הקריב כל כך הרבה לשמור עליו מאז הושגה העצמאות, התפרק.

לאורך חייו שירת אורדנטה גם כראש מטה הצבא וכשר המלחמה והצי.

בוליבר כינה אותו "אל ברילאנטה" ("המבריק"), בשל תחושת האסטרטגיה המדהימה שלו בקרב; שם המשמש כיום להתייחס אליו בהיסטוריוגרפיה של ונצואלה.^[4]

הוא נחשב ל"הנאמן ביותר מבין הנאמנים לבוליבר".^[3] נאמנותו לעניין הפטריוטי ולאידיאלים של בוליבר הונצחה במילים שאמר לו פעם:

...אם יספיקו שני אנשים כדי לשחרר את מולדתנו, מוכן אני ללכת אחריך.

המקור בספרדית

General, si dos hombres bastan para libertar la patria, presto estoy yo para acompañarlo a usted

— ^[5]

נשיאות

בשנת 1830, האיבה הגואה בין הגרנדים חדשים לוונצואלה הגיעה לנקודת רתיחה. באותה תקופה הוצב בבוגוטה גדוד ונצולאני קאלאו, נאמן לגנרל בוליבר. גדוד אחר, ששמו ניאוגרנאדין, נאמן לגנרל פרנסיסקו דה פאולה סנטנדר, ומוצב אף הוא באותה עיר, שכנע את הממשלה להעביר את הגדוד קאלאו לעיר טונג'ה. פעולה זו עוררה סערה באוכלוסייה האזרחית מוונצואלה שהתגוררה בבוגוטה, וגררה עימות בין שני הגדודים.

גדוד קאלאו הביס את גדוד ניאוגרנאדין והנשיא חואקין מוסקרה אי ארבולדה וסגן הנשיא דומינגו קאיסדו אי צאנז דה סנטמריה ברחו מהבירה. ב-5 בספטמבר 1830 השתלט הגנרל אורדנטה על הנשיאות תחת התואר "הראש הזמני של ממשלת הרפובליקה של קולומביה". הייתה זו תקוותם של הגנרל אורדנטה ובעלי בריתו לשכנע את בוליבר, שהתפטר במאי אותה שנה, לחזור לבירה ולהשתלט שוב עליה כנשיא.

כשהתברר כי בוליבר לא יחזור לבירה, ובמאמץ להחזיר את השקט והסדר, הורה אורדנטה לקונגרס להתכנס ב-15 ביוני 1831 בעיר וילה דה לייבה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רפאל אורדנטה בוויקישיתוף

רפאל אורדנטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² Sergio A Martínez-Millán, Correlación entre el proceso migratorio de médicos especialistas venezolanos (2000-2020) y las teorías de migración humana, Gaceta Médica de Caracas 130, 2022-03-20, עמ' 35–52 doi: 10.47307/gmc.2022.130.1.6
^ Luiz Eduardo Abreu, Casos, Jurisprudência e monografias: As possibilidades do estudo de caso nas monografias em direito, Universitas Jus 24, 2013-09-03 doi: 10.5102/unijus.v24i2.2421
^ ¹ ² Sebastián López Escarcena, El asunto de la obligación de negociar un acceso al Océano Pacífico. Comentario de la sentencia de la Corte Internacional de Justicia, de fecha 1 de octubre de 2018, Revista Chilena de Derecho 47, 2021-01, עמ' 925–951 doi: 10.7764/r.473.17
^ Lluís Casado Esquius, Erase una vez… Una revista, Revista de Psicoterapia 32, 2021-07-01, עמ' 5–13 doi: 10.33898/rdp.v32i119.854
^ Alejandro Próspero Reverend, Autopsia del cadáver del excelentísimo señor Libertador General Simón Bolívar., Biomédica 24, 2004-06-01, עמ' 11 doi: 10.7705/biomedica.v24isupp1.1296

[:0-1] ¹ ² Sergio A Martínez-Millán, Correlación entre el proceso migratorio de médicos especialistas venezolanos (2000-2020) y las teorías de migración humana, Gaceta Médica de Caracas 130, 2022-03-20, עמ' 35–52 doi: 10.47307/gmc.2022.130.1.6

[2] Luiz Eduardo Abreu, Casos, Jurisprudência e monografias: As possibilidades do estudo de caso nas monografias em direito, Universitas Jus 24, 2013-09-03 doi: 10.5102/unijus.v24i2.2421

[:1-3] ¹ ² Sebastián López Escarcena, El asunto de la obligación de negociar un acceso al Océano Pacífico. Comentario de la sentencia de la Corte Internacional de Justicia, de fecha 1 de octubre de 2018, Revista Chilena de Derecho 47, 2021-01, עמ' 925–951 doi: 10.7764/r.473.17

[4] Lluís Casado Esquius, Erase una vez… Una revista, Revista de Psicoterapia 32, 2021-07-01, עמ' 5–13 doi: 10.33898/rdp.v32i119.854

[5] Alejandro Próspero Reverend, Autopsia del cadáver del excelentísimo señor Libertador General Simón Bolívar., Biomédica 24, 2004-06-01, עמ' 11 doi: 10.7705/biomedica.v24isupp1.1296

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]