רפאל אמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

רפאל אמיר (1923 - 25 באוקטובר 2015) היה מראשוני השדרנים בקול ישראל. התפרסם ככתב שליווה את כניסת הצנחנים לעיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים ותיאר את שחרור הכותל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות הארבעים, בעודו סטודנט, השתתף בתסכיתים ברדיו המנדטורי קול ירושלים. בשנת 1950 החל את עבודתו בקול ישראל. במשך שנים רבות היה בסגל הכתבים של יומן החדשות. בשנות החמישים ערך את סדרת התוכניות "אבני דרך", שהביאה את סיפוריהם של דמויות ואנשים ממקומות שונים בישראל אשר היה להם חלק בבניית הארץ. היה זה אחד הניסיונות הראשונים של קול ישראל בהפקת תוכנית רדיו המשלבת תעודה ורפורטז'ה עם בידור קליל. התוכניות כללו כתבות שטח וקטעי מוזיקה עברית מן התקופה. אחד השירים שהושמעו בשידור בכורה בתוכנית היה השיר "שיר העגלון" ששר הזמר מישה אפלבוים, ועד מהרה הוא הפך ללהיט ישראלי.

במבצע סיני שידר אמיר מן השטח. לאחר מכן נסע ללונדון, שם שהה ארבע שנים, ובשובו התמנה למזכיר מערכת עתי"ם בירושלים. בשנת 1964 נקרא על ידי חגי פינסקר לשוב לרדיו. במלחמת ששת הימים שובץ ככתב בירושלים. בשנים שלאחר מכן שידר סדרה בת עשרות תוכניות בשם "בית אבא", ובה ראיין אישים שונים בתולדות המדינה שהעלו זכרונות וחוויות ילדות. בשנות השישים הגיש במשך תקופה את הפינה היומית "אור ירוק", ששודרה במשך שלושים שנה רצופות (1962 - 1993; 27 שנים מתוכן היא הוגשה על ידי גדעון הוד).

במלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים בוצעו השידורים על ידי "רשת השידורים העבריים". כתבי קול ישראל נשלחו לשטח, והכתבים שכיסו את פיקוד המרכז היו, בין השאר, רפאל אמיר ואלימלך רם. המערכת בירושלים נאלצה לעבוד תחת אש. ביומה השלישי של המלחמה, ה-7 ביוני, נקלע רפאל אמיר לאחד הרגעים הדרמטיים בתולדות המדינה, כשליווה את כניסת הצנחנים לעיר העתיקה. הוא הקליט תוך כדי תנועה, ותיאר את שחרור העיר העתיקה, כששיאה של ההקלטה היה התיאור הנרגש של שחרור הכותל.

רפאל אמיר: השעה עשר ועשרים, השבעה ביוני. ברגע זה, יחד עם סגן הרמטכ"ל בג'יפ ואלוף הפיקוד, אנו עוברים את שער האריות. אני נמצא עכשיו בצל, בצל של השער, ושוב אנו יוצאים לתוך השמש, לרחוב. אנחנו בתוך העיר העתיקה. החיילים צמודים לקירות (ברקע נשמעים קולות ירי, וקריאות חיילים: "לכותל, לכותל". קולות שופר. קולות חיילים שרים "ירושלים של זהב").
עוזי נרקיס (אלוף פיקוד המרכז): תגיד, איפה הכותל, איך הולכים?...
רפאל אמיר: אני יורד ברגע זה, ברגע זה, אני יורד במדרגות אל הכותל. אינני אדם דתי, מעולם לא הייתי, אבל זהו הכותל, ואני נוגע באבני הכותל המערבי! (קולות של חיילים: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה").

הדיווח של אמיר לא היה בשידור חי, אולם סרט ההקלטה שהובא לאולפן לא נערך והושמע כפי שהוא, כדי לשמור על אותנטיות מוחלטת. לאחר המלחמה פרסם אחד הלוחמים את חוויותיו מן המלחמה, ובין השאר הוא כותב על שידורו של אמיר: "סוללות הטרנזיסטור נחלשות והקליטה קשה. שבעה זוגות אוזניים צמודות למכשיר. שעת ערביים קרירה בלב המדבר. אנו קולטים שידור המספר על כיבוש העיר העתיקה... הנה מתאר הקריין רפאל אמיר את ירידתו בעקבות הלוחמים לכותל המערבי. קולו נרגש, חנוק מבכי. אנו מאות קילומטרים מהגבול נרגשים לא פחות..."[1].

שידור זה של אמיר הפך לאחד הקטעים המפורסמים בתולדות הרדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר הכותל - מאת מאיר בן דב, מרדכי נאור וזאב ענר, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 162.