רפאל בנשלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפאל בנשלום
רפאל בנשלום, שנות ה-40
רפאל בנשלום, שנות ה-40
לידה 6 במאי 1920
קלוז', טרנסילבניה,רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בספטמבר 1996 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רפאל (רפי) בנשלום (פרידל) (6 במאי 1920 קלוז', רומניה - 5 בספטמבר 1996) היה דיפלומט ישראלי, יהודי, יליד חבל טרנסילבניה שברומניה, שכיהן, בין השאר, כנציג הדיפלומטי הישראלי הראשון במעמד שגריר ברומניה (1969).[1]

בצעירותו בנשלום היה פעיל בתנועת השומר הצעיר, במחתרת החלוצית היהודית בסלובקיה ובהונגריה, ובמוסד לעלייה ב', שבמסגרתו סייע לעליית ניצולי השואה לארץ ישראל ולרכש הצבאי של המדינה היהודית שבדרך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנשלום נולד בשנת 1920 בשם רפאל פרידל בעיר קלוז' שבטרנסילבניה, רומניה. הוריו היו אלפרד פרידל, שנפטר כשבנו היה בן שלוש, וארנה, ילידת גרמניה. רפאל היה בנם הקטן מבין שלושה ילדים. מנעוריו גילה כישורים, בין היתר, לשפות ולמוזיקה. בילדותו גדל בעיר טימישוארה. בגיל 11 היגר עם משפחתו לגרמניה, לעיר נוישטאט, שבה התגוררו סביו מצד אמו. אחרי עליית הנאצים לשלטון, עברו לגור בברטיסלבה, בירת סלובקיה, אז חלק מצ'כוסלובקיה. הוא למד שם זמן מה בגימנסיה הגרמנית. החל מגיל 14 היה חניך של תנועת "השומר הצעיר" בברטיסלבה, ובשנת 1937 נמנה עם מקימי קן של תנועה זו בפראג.

בימי הכיבוש הנאצי נמלט מצ'כיה למדינת החסות הסלובקית וחי בה תחת זהות בדויה - "רודולף באלוג". גויס לצבא הסלובקי ושירת בו כצלם. בשנת 1941 ירד למחתרת באזור טרנצ'ין. עבד זמן מה כנגן עוגב בכנסייה ביישוב בסביבה. כחבר במחתרת היהודית בסלובקיה, עזר לקליטת פליטים יהודים שברחו מפולין. בלילה האחרון של שנת 1943 בהוראת מועצת "השומר הצעיר", יחד עם משה אלפנט (אלפן), גם הוא דובר הונגרית, עבר רפי פרידל להונגריה, שם השתתף בניסיונות המחתרתיים להצלה של יהודים.

אחרי כיבוש הונגריה על ידי הצבא הנאצי ב-19 במרץ 1944, היה פרידל נציגו של השומר הצעיר מול המוסדות הציוניים והיהודיים בהונגריה. הוא קיים מגעים גם עם הממשל ההונגרי, אנשי הצבא והמשטרה ועם קבוצות התנגדות לא-יהודיות. היה דובר גרמנית רהוטה ובעל חזות מרכז-אירופית וחונן בכישרון לניהול משא ומתן ורכישת בני ברית. כישורים אלה עזרו לו, למשל, לעסוק בשחרור אסירים מבתי הסוהר. באותה תקופה חברתו ואשתו לעתיד, תמרה, ילידת מזרח צ'כוסלובקיה, הייתה שותפה לפעילותו. אחרי סיום המלחמה הקים את המשרד הארצישראלי בפראג השתתף בארגון עלייתם של ניצולים יהודים מצ'כוסלובקיה. בעת פעילותו במסגרת המוסד לעלייה ב' עסק בן שלום ברכש צבאי למען מדינת ישראל שבדרך.

בשנת 1947 עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו תמרה ובנו דני והפך לחבר בקיבוץ העוגן. הוא עיברת אז את שם משפחתו לבנשלום. בהמשך הצטרף לשרותי משרד החוץ של ישראל. עבד בין השאר כמזכיר ראשון וקונסול של הצירות הישראלית בפראג, אחר כך כשגריר במאלי, בקמבודיה, ואחרי שרומניה העלתה ב-1969 את רמת יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל לרמת שגרירויות, היה בנשלום הראשון שכיהן בתפקיד שגריר בבוקרשט.

נפטר ב-5 בספטמבר 1996.

בנו של רפאל בנשלום, דני בנשלום (יליד בודפשט 1945) הוא מורה ומדריך לריקודי עם, המלמד, בין השאר, במכון וינגייט. לו יש שלושה ילדים וארבעה נכדים.[2]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אות הגבורה של הונגריה

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נאבקנו למען החיים: ממיבצעי המחתרת החלוצית בבודאפשט בשנת 1944' הוצאת מורשת ו"ספריית הפועלים", מהדורה שנייה 2001

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Uri Bialer, Between East and West:Israel's foreign policy orientation 1948-1956, Cambridge University Press 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים סרטון - ראיון עם רפאל בנשלום - ערוך על ידי דני בנשלום, בנו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפניו פעלו נציגים במעמד ציר בלבד
  2. ^ באתר ארגון המרקידים והכוראוגרפים