רפאל דל רייגו
 | |||
| לידה |
7 באפריל 1784 סנטה מריה דה טוניאס , אסטוריאס, ממלכת ספרד  | ||
|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
7 בנובמבר 1823 (בגיל 39) מדריד, ספרד | ||
| מדינה |
ספרד | ||
| השכלה |
אוניברסיטת אוביידו | ||
| בן או בת זוג |
תרסה דל רייגו | ||
| |||
  | |||
רפאל דל רייגו אי נונייס (בספרדית: Rafael del Riego y Nuñez; 9 באפריל 1784 - 7 בנובמבר 1823) גנרל ספרדי ופוליטיקאי ליברלי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דל רייגו נולד ב-9 באפריל 1784 (מקורות אחרים טוענים 24 בנובמבר 1785) בסנטה מריה דה טוניאס (Santa María de Tuñas) שבאסטוריה. אחרי שהשלים לימודיו באוניברסיטת אוביידו ב-1807, הוא עבר להתגורר במדריד, ושם הצטרף לצבא. ב-1808 במהלך מלחמת העצמאות הספרדית הוא נשבה על ידי הצרפתים ונכלא באל אסקוריאל משם הצליח להימלט.
ב-10 בנובמבר השתתף בקרב "אספינוסה דה לוס מונטרוס", שבו שוב נפל בשבי. שלושה ימים אחר כך נשלח לצרפת ובסופו של דבר שוחרר משביו. הוא נדד באנגליה ובנסיכויות גרמניה וב-1814 חזר לספרד והצטרף שוב לצבא בדרגת לויטננט קולונל.
במהלך שש השנים האבסולוטיות הוא הצטרף לבונים החופשיים ולליברלים בקשר כנגד המלך פרננדו השביעי. ב-1819 הקים המלך 10 גדודים על מנת להילחם בתנועות השחרור של דרום אמריקה. רייגו מונה למפקדו של הגדוד האסטורי. אך ב-1 בינואר 1820, במקום בשם קבסס דה סן חואן לא רחוק מהעיר קדיס החל במרידה יחד עם קצינים נוספים, ודרש את החזרת החוקה של 1812. עימות זה היה הפתיחה לתקופה ההיסטורית שנקראה בשם שלוש השנים החוקתיות 1820–1823 ובו הוחזר המשטר הליברלי שבוטל על ידי מלך ספרד פרננדו השביעי בשנת 1814. כוחותיו של רייגו צעדו דרך ערי אנדלוסיה בתקווה להתחיל התקוממות אנטי מלכותית, אבל האוכלוסייה המקומית הייתה אדישה ברובה.
עם זאת, בגליסיה החלה התקוממות אשר התפשטה במהרה בכל ספרד. ב-7 במרץ 1820 הוקף ארמון המלוכה במדריד בחיילים בפיקודו של הגנרל באייסטרוס, וב-10 במרץ הסכים המלך להשיב את החוקה על כנה, ויוחסה לו האימרה "נצעד ביחד, ואני הראשון בשביל החוקתי".
הממשלה החדשה ה"פרוגרסיסטית" שהוקמה קידמה את רייגו לדרגת פילדמרשל ומינתה אותו ל"קפטן חנרל" של גליסיה. ב-8 בינואר 1821 נטל פיקוד על אראגון ועבר לסרגוסה. ב-18 ביוני של אותה שנה נשא לאישה את בת דודתו "מריה טרסה דל ריגו אי בוסטיוס". ב-4 בספטמבר 1821 נכלא באשמת שווא של תמיכה ברפובליקניזם, עקב מרידה רפובליקנית כושלת. למרות זאת, הפופולריות שלו התגברה ובמדריד פרצו הפגנות בדרישה לשחררו. במרץ 1822 נבחר לקורטס (בית הנבחרים הספרדי) ובסופו של דבר שוחרר מהכלא.
בקונגרס ורונה שהתקיים בדצמבר 1822, החליטו מדינות הברית הקדושה כי ספרד ליברלית תהווה איום על מאזן הכוחות באירופה, מאחר שכמה מרידות ליברליות שנערכו באירופה בראשית שנות העשרים של המאה התשע-עשרה נעשו בהשראתה. צרפת נבחרה איפוא להחזיר את המלוכה האבסולוטית לספרד. ב-7 באפריל 1823 חצה הצבא הצרפתי את גבול ספרד, בפלישה של חיילים צרפתיים אשר נודעה בשם מאה אלף בני לואי הקדוש (cien mil hijos de San Luis, בפועל פלשו כ-60,000). רייגו פיקד על הארמייה הספרדית השלישית שנלחמה בפולשים ובקבוצות שתמכו במלוכה. אך עקב בגידה הוא נשבה ב-15 בספטמבר בכפר ארקיוס באזור חאאן ונלקח למדריד. אף שהוכרזה חנינה מוחלטת, חצר המלוכה הכריז על רייגו כבוגד, כיוון שהיה אחד מחברי הפרלמנט שהצביעו בעד נטילת סמכויות מהמלך. רייגו נתלה בככר "לה סבאדה" שבמדריד ב-7 בנובמבר 1823
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המנונה של הרפובליקה הספרדית השנייה (1931 – 1939) "אימנו דה רייגו" (Himno de Riego) נכתב לכבודו של רייגו.
- כיום מתנוסס דיוקנו בבניין הקורטס.
