רפאל מאיר פאניז'ל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רפאל מאיר פאניז'יל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Raphael Meir Panigel.jpg
קבר הרב רפאל מאיר פאניז'ל, הראשון לציון, בהר הזיתים

הרב רפאל מאיר פַּאניזֶ'למרפ"א) (ה'תקס"ד, 1804- י"ד בטבת ה'תרנ"ג, 2 בינואר 1893) היה הראשון לציון משנת 1880 ועד פטירתו ב-1893.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפאזארדז'יק שבבולגריה (אז בשליטת האימפריה העות'מאנית), בן יחיד לרב יהודה ושרה. כבן שלוש, בשנת ה'תקס"ז (1807) עלה לארץ ישראל עם הוריו. למד תורה בירושלים בחדרים ובישיבות. בהיותו בן 15, בשנת ה'תקע"ט (1819), אביו נפטר והוא נשאר יתום, עזוב, עני וחסר לחם[1].

בשנת ה'תקפ"א (1821) נישא לווינזיאנה, בת הרב אשר הלוי, מגדולי רבני ירושלים. בגיל 27 נסע בשליחות רבני ירושלים לתוניס, מרוקו, לוב ואלג'יר לטובת עניי ירושלים. בשנים ה'תקפ"ח-ה'תק"ץ (1828-1830) היה שוב בשליחות מירושלים במרוקו. ב-1831 בתוניס. בשנת 1840 נסע לערי איטליה בשליחות ישיבת חברון, השלים בין שני חלקי קהילת רומא, שהיו מסוכסכים, ונקרא בשל כך אל האפיפיור לשיחה וסיור בגנזי הוותיקן, כולל שרידי כלי המקדש.[2] בה'תר"ה (1845) היה בשליחות חברון לאיטליה. בה'תרכ"ג (1863) יצא שוב בשליחות ירושלים למרוקו. שם נתפרסם כבעל מופת.

בט"ו באב ה'תר"ם (14 באוגוסט 1880), נתמנה למשרת הראשון לציון, לאחר שמחותנו, הרב יעקב שאול אלישר (שכונה "היש"א ברכה"), ויתר לו על המשרה, בשל גילו.

הרב פאניז'ל נפטר לאחר מחלה בת מספר שבועות, בי"ד בטבת ה'תרנ"ג. מחותנו 'היש"א ברכה' התמנה לראשון לציון תחתיו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו וידה נישאה לרב חיים משה אלישר, ונכדו היה הרב יוסף שאול אלישר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1887 הדפיס את ספרו החשוב, ספר לב מרפ"א: מערכות בהלכה, לפי א-ב, שו"ת, חידושים ודרושים.

שו"ת - לשון מרפ"א.

כן כתב הערות וציונים על הרמב"ם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים תש"ס [תרצ"ח 1938].
  • עודד אבישר (עורך), ספר חברון: עיר האבות ויישובה בראי הדורות,‫ ירושלים: כתר, תש"ל 1970.
  • אברהם אלמאליח, הראשונים לציון: תולדותיהם ופעולתם, ירושלים: ר' מס, תש"ל 1970 (‬כתבי אברהם אלמליח, א), עמ' 267–282.
  • גיורא פוזיילוב, חכמיהן של ארבע ערי הקודש,‫ ירושלים: מחלקת הפרסומים – מינהל החינוך הדתי – משרד החינוך, תשס"ב 2001,‫ כרך ב: חכמי ירושלם, עמ' 500–524.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, ירושלים תש"ס, כרך ב, עמ' 533.
  2. ^ אברהם אלמאליח, הראשונים לציון: תולדותיהם ופעולתם, ירושלים: ר' מס, תש"ל 1970, עמ' 268.