רפאל נתן נטע רבינוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב נתן נטע רבינוביץ
חתימתו

רפאל נתן נטע רבינוביץ (בכתיב שנהג בזמנו: ראבינאָוויטץ; בכתב לטיני: Raphaelo Nathan Nata Rabbinovicz (תקצ"ה, 1835כ"ד בכסלו תרמ"ט, 28 בנובמבר 1888) היה רב, תלמיד חכם, פילולוג, חוקר כתבי היד של התלמוד ובעל "דקדוקי סופרים" הנודע (תרכ"ח-1867–תרנ"ז-1897).

חייו, עבודתו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל נתן נטע בן שלמה זלקינד רבינוביץ נולד בשנת תקצ"ה, בעיירה זאגר חדש (Novo-Zhagory), בפלך קובנה שברוסיה (ליטא), בן למשפחה מיוחסת[1] אך דלת אמצעים. בגיל 13 וחצי לערך עבר להתגורר בבית הרב יוסף בן ישראל איסר פאדווא, בווילקומיר שבליטא, והיה סמוך על שולחנו במשך שנתיים וחצי. לימים נישא לאחייניתו של רבו זה. בכל אותה תקופה היה תלמידו והושפע ממנו רבות. גם לאחר שסיים את לימודיו ועבר להתגורר בעיר אחרת, הקפיד לבקרו מדי שנה ולשאול לעצתו בעניינים שונים עד למותו של הרב בשנת תרכ"א.[2]

הוא המשיך את לימודיו בקיידאן שבזאמוט, ועד מהרה זכה שם לכינוי "העילוי מקיידאן". בקיידאן נשא לאשה את בת הרב אהרן בן ישראל איסר פאדווא[3], שדאג לפרנסתו ואִפשר לו להמשיך בלימודיו.[4] אחר כך עבר לעיירה קאפולה שבפלך מינסק, והתפרסם גם שם בשקדנותו ובקיאותו הרבה בתלמוד.[5] בשנת תרי"ד עבר להתגורר וללמוד תורה באיישישוק ובווילנה, והתיידד שם עם ראשי הקהל ותלמידיה החכמים, בהם יצחק אייזיק בן יעקב, בעל אוצר הספרים[6]. באחת מפגישותיהם, הציג רבינוביץ בפני בן יעקב את ספרו הראשון, ספר שפתי ישנים חלק ג', שחיבר בשנת תרי"א, בגיל 16 בלבד, כהמשך ועדכון לספרים שפתי ישנים חלק א' לשבתי בס[7] ושפתי ישנים חלק ב' לאורי צבי רובין שטיין[8]. משהבחין בן יעקב כי בספר מוזכרים ספרים שהוא לא ראה, ביקש את רשות רבינוביץ להכלילם בספרו הנ"ל. רבינוביץ, שאביו וחמו ייעדו אותו לתפקיד רב בבריסק, חשש מתגובתם אם ייודע להם שהתבטל מלימוד ש"ס ופוסקים ועסק במקום זאת בחיבור הביבליוגרפיה. לפיכך הסכים לבקשתו של בן יעקב בתנאי שלא תיחשף זהותו כמחבר הספר.[9]

בתקופת שהותו בווילנה הגיע לידי רבינוביץ כתב היד שאלות ותשובות המהר"ם מרוטנברג, ומאחר שהיה ישן ובמצב לא טוב, הוא טרח להעתיקו ולהכינו לדפוס, כל זאת תוך זמן קצר של שלושה חודשים בלבד.[10] לאחר שסיים מלאכתו, מסר את הספר לביקורת והסכמה לרב בצלאל הכהן מווילנה. לאחר שבועיים בלבד, נאלץ להפסיק את עבודתו של הרב[11], כי חייב היה לעזוב את העיר, ככל הנראה כדי להימנע מגיוס לצבא הרוסי. הוא עבר ללמברג[12], ולאחר שקיבל שם את הסכמותיהם של הרב יוסף שאול נתנזון וגיסו הרב מרדכי זאב איטינגא (בעלי מפרשי הים) על הספר, הדפיסוֹ שם, בשנת תר"כ.[13]

בלמברג התגורר כשלוש שנים והתפרסם גם שם כעילוי בתורה. על אף שהיה צעיר, בשנות העשרים לחייו, נהג הרב יוסף שאול נתנזון לקום לכבודו כשהיה נכנס לבית הכנסת.[14] בשנת תרכ"ג, הוציא שם לאור את הספר גאון יעקב לערובין, ובסופו כלל חלק מכתבי רבו, רב אהרן איסר.[15] באותה שנה גם חזר לנדוד. תחילה עבר מלמברג לפרסבורג[16], והתיישב בה ללמוד תורה.[17] בהמשך הוא הדפיס שם את קונטרס עקרי העבודה, לרב אהרן איסר, ובו נתן תיאור קצר של קורותיו שלו ואת גדולת רבו.[18] בעת ביקור שערך בווינה פגש את אהרן ילינק ושמע ממנו על כתב יד מינכן (ראו להלן). או אז החליט לנסוע למינכן כדי לראותו, כפי שעולה ממכתבו, ששלח ממינכן לילינק, ביום ג' באב, תרכ"ג[19], ומדברי הרב יוסף שאול נתנזון, בהסכמתו לדק"ס על מסכת ברכות.[20] אין אנו יודעים האם התכוון לשוב מפרסבורג לארץ מולדתו ובביקורו בווינה שינה את תוכניותיו[21], או שמלכתחילה הייתה מינכן יעדו הסופי, ואילו וינה שימשה אך תחנת ביניים, בדרכו אליה.[22] מה שידוע הוא שלאחר ביקורו בווינה, ולאחר שבילה תקופה קצרה גם באייזענשטאט, הגיע למינכן, בסופה של אותה שנה.[22]

במינכן החל, ביום ג' באלול תרכ"ג, לעבוד על מפעל חייו, דקדוקי סופרים. על אף שזכה לתמיכה נדיבה של הבנקאי ואספן הספרים אברהם מרצבכר, הוצאותיו בשל כתיבת הדק"ס היו מרובות (שכן היה צריך לנסוע פעמים רבות לחו"ל כדי להעתיק כתבי יד או לשלם למעתיקים) והוא סבל מקשיי פרנסה ונאלץ לעבוד למחייתו כסוחר ספרים וכתבי יד.[23] באחת מנסיעותיו לצורכי פרנסתו, עבר דרך קייב, רוסיה, וחלה שם בדלקת ריאות. ביום 28 בנובמבר 1888, א' דחנוכה תרמ"ט, נפטר.

לאחר מותו פרסם הסופר ישעיהו ניסן הכהן גולדברג (יכנה"ז) ידיעה על מותו בעיתון "המליץ".[24] כעבור מספר חודשים כתב בעקבותיה סופר העיתון באמסטרדם, ישכר בר סוקולסקי, כי ימים אחדים לפני מותו ביקר רבינוביץ באמסטרדם לאסוף כסף עבור נסיעה לארץ ישראל, אך בקשתו נדחתה כי לא היה יליד המקום.[25] [26]

במותו הותיר אישה ובן יחיד.[27]

דקדוקי סופרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דקדוקי סופרים

דקדוקי סופרים (דק"ס) הוא כאמור הפרויקט לו הקדיש רבינוביץ כמחצית מחייו ולמעשה את מרבית חייו הבוגרים.[28] המדובר בסדרת ספרים שהוציא רבינוביץ, לאחר שהשווה בין כתב יד שבספרייה הממלכתית של מינכן, משנת 1342, והוא כתב היד השלם היחיד של כל התלמוד הבבלי ששרד ויד צנזורים נוצרים לא נגעה בו, ובין דפוסים ראשונים של משניות, גמרא, עין יעקב, וכתב יד נוסף של התלמוד, כתב יד פריז, ובהמשך גם כתבי יד נוספים של התלמוד, כגון כתב יד בודליאנה (אוקספורד), כתב יד המוזאון הבריטי (לונדון), כתב יד פארמה ועוד.[29]

תחילה ביקש להוציא לאור את כתב היד. בשנת תרכ"ה, כשנתיים לאחר שניגש לראשונה למלאכה, סיים להעתיק את כתב היד ולהכינו לדפוס, אולם בעצת הרב נתנזון ורבנים אחרים החליט לדחות את הוצאתו לאור כדי להשוותו לכתבי יד ולנוסחים אחרים.[30] אלא שלא הסתפק רק במלאכת השוואת הנוסחים והוסיף הערות והסברים על כל שינוי חשוב בנוסח. לבסוף, בשנת ברכו"ת (תרכ"ח), הוציא לאור את הכרך הראשון של דק"ס לברכות (עם תוספות). עד שנת תרמ"ו הוציא לאור 15 כרכים של הדק"ס, אולם לא הספיק לסיים את מלאכת השוואת הנוסחים על כל מסכתות התלמוד. לאחר שנפטר, יצא לאור כרך 16 לחולין, שרבינוביץ כבר הכינו להדפסה, על ידי הרב חנוך עהרענטרייה (ארנטרוי).[31]

על אף שהיה ידוע כבר לפני כן כעילוי, הקנה לו פרסום הדק"ס שם עולמי, הן בעולם הישיבות והן במחקר האקדמי, ואף בקרב חוקרים לא יהודים.

מאמר על הדפסת התלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר על הדפסת תלמוד, המתאר ומפרט את תולדות הדפסת התלמוד על כל מהדורותיו, הוא ספר ידוע נוסף של רבינוביץ. תחילה חיברו רבינוביץ כהקדמה לפרויקט דק"ס, ולפיכך צורף לכרך הראשון של דקדוקי סופרים ברכות, משנת תרכ"ח, עמ' 41–73 (מיד לאחר תיאור כתב יד מינכן).[32] בשנת תרל"ז הופיעה מהדורה חדשה ומעודכנת מאת המחבר, שצורפה לדק"ס כרך שמיני. בשנת תשי"ב, הוציאוֹ פרופסור הברמן, בספר נפרד, במהדורה מתוקנת, מוערת ומעודכנת, ובשנת תשס"ו, יצאה מהדורת צילום למהדורת הברמן.

החיבור מתאר בפרוטרוט את סדר הדפסת התלמוד מראשית הדפסת מסכת ברכות עם פירוש רש"י, בעיר שונצין, במדינת לומבארדיאה, בשנת רמ"ד, ועד למהדורת למברג, שיצאה לאור בשנת תרל"ז.[33] בין יתר המידע המובא בספר ניתן למצוא את שמות המסכתות שהודפסו, מקום ההדפסה ושנת ההוצאה לאור, איכות ההדפסה, ההבדלים העקרונים בין הדפוסים השונים, שמות המפרשים למסכתות, שמות נותני ההסכמות וההסכמות, הצנזורה הנוצרית לחלק מהמסכתות, הצנזורה הפנימית של חלק מהמדפיסים (עוד בטרם הגישו את המהדורה לצנזורה הנוצרית), הגזירות שהוטלו על המסכתות, שמות המביאים לדפוס, שמות המגיהים, ההקדמות של המעורבים בתהליך ההדפסה וגורלם, והערות נוספות שרבינוביץ מצא לנכון להוסיף.

עם צאתו הוכרה חשיבותו הרבה, על ידי חוקרי תלמוד, ביבליוגרפים והיסטוריונים, וברור היה כי חרג מעבר למטרה שלשמה נכתב. רבינוביץ לא רק כתב הקדמה לדק"ס, על הדפסת התלמוד, אלא חיבר ספר יסוד של הביבליוגרפיה העברית, המהווה גם "מעין תולדות הדפוס העברי בזעיר אנפין".[34] ודוק, אין מדובר בביבליוגרפיה רגילה, אלא "חתך עמוק בנסיבות החיצוניות והפנימיות לשוני הנוסחאות בין דפוס לדפוס... יותר משהוא (רבינוביץ) מבקש לפרט ולתאר הוא בוחן ואף חורץ משפטו הטוב או הקשה על המהדורות השונות והמרובות של הש"סים במשך הדורות. עיון זה שהעמידו על הצורך בנוסח מתוקן ככל האפשר של התלמוד, הביא בסופו לספרו המפואר 'דקדוקי סופרים' ול'מאמר'. שניהם משלימים איש את רעהו. שעה ש'דקדוקי סופרים' מביאים לפי סדר הגמרות את כל השינויים, בעיקר לפי כתבי יד ודפוסים עתיקים, אין 'המאמר' אלא סיפור דראמאטי לקורותיהם של שינויים אלה ואף לנסיבותיהם".[26]

רשימת ספריו וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וחיבורים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונטרס עלים למבחן מספר "דקדוקי ספרים", נוסח הגמרא, נוסח הכ"י, צילום ליטוגראפיה מכתב יד המחבר, מינכען, חמו"ל, כ"ג מנחם אב, תרכ"ד.
  • ספר דקדוקי סופרים כולל נוסחאות וגרסאות הנמצאות בתלמוד כתב יד משנת ק"ג לאלף הששי, המונח בעיר מינכען בעקד הספרים אשר לממלכת בייערן, השונות מנוסחאות התלמוד המצוי בידינו בדפוס, עם הגהות נקראות דברי סופרים, כוללים נוסחאות שונות מגמרא, כתב יד הנמצא בעקד ספרי הקיסר בפריז ומדפוסים הראשונים מגמרא משניות ועין יעקב, והערות לברר את הנוסחא הישרה על פי דברי הראשונים וע"פ שקול הדעת הישר, 16 כרכים, כרך א', מינכען: דפוס היינריך רעסל ק. האף-בוכדרוקער, תרכ"ח; כרך ב', דפוס היינריך רעזל (ע. הובער) ק האף-בוכדרוקער, תרכ"ט; כרכים ג'–ח', מינכן: דפוס ע. הובער ק. האף-בוכדרוקער, תר"ל–תרל"ז; כרך ט', מגנצא, דפוס יואל בריל, תרל"ח; כרכים י'–ט"ו: מינכען: דפוס ע. הובער האף-בוכדרוקער, תרל"ו–תרמ"ו; כרך ט"ז, פרעמישלא: תרנ"ז (מהדורת צילום, 15 כרכים [גם: 12 כרכים], ניו יורק: דפוס גראס אונד ווייס, תש"ך; מהדורה צילום של מינכן, עם הוספות חדשות, 2 כרכים, ניו יורק: מ"פ פרעס אינק, תשל"ז-1976; מהדורת צילום ממוזערת, 16 חלקים, ירושלים: אגוד מחברים, תשמ"ט; מהדורת צילום, 12 חלקים, ירושלים: אור החכמה, תשס"ב).
  • קונטרס מורה המורה, להשיב על דברי הקונטרס מורה דרך מהרב החריף ובקי מו"ה דוב בער צאמבער נ"י, מינכען: ע’ הובער, תרל"א (מהדורת צילום, נכרך עם יום טוב ליפמן צונץ, תולדות רש"י, ירושלים: מקור, תשל"א).
  • הערות ותקונים, לספר עיר הצדק, תולדות רבני עיר קראקא (ליחיאל מתתיהו צונץ), ליק: 1875.
  • מאמר על הדפסת התלמוד, אן נדפס ומתי וכמה פעמים וכיצד נדפס ואיך נשתלשל מדפוס לדפוס משנת רמ"ד שהוחל הדפסתו עד שנת תרל"ז שאנו עומדים בה היום, מינכען: דפוס ע. הובער, תרל"ז (נוסח ראשון של המאמר הודפס בשנת תרכ"ח, כהקדמה לכרך א' של ספר דקדוקי סופרים, מינכען: דפוס ע. הובער ק. האף-בוכדרועקר, תרכ"ח, עמ' 41–73; מהדורה מלאה של המאמר הודפסה גם בספר דקדוקי סופרים, כרך ח', מינכען: תרל"ז; מהדורה חדשה, הובאה לבית הדפוס עם תיקונים, השלמות ומפתחות של א. מ. הברמן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ב; מהדורת צילום של מהדורת הברמן יצאה לאור בירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ו).

ספרים שההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר שאלות ותשובות, מהר"ם בר ברוך מהנשר הגדול מאור הגולה רבן של ישראל מרנא ורבנא רבינו מאיר מרוטנבורג... מכ"י ישן ונשן הוגה מאת רפאל נתן המכונה נטע... ונלוה אליו הערות וחי' מהגאון האמיתי... מוהר"ר יוסף שאול הלוי נאטנזהאן, לעמברג: דפוס זלמן ליב פלעקיר, תר"כ (מהדורת צילום, ירושלים: תשכ"ח; מהדורה נוספת, כרך ב' כחלק ממספר כרכים של תשובות המהר"ם, מהדורת צילום של לעמברג, ירושלים: תשמ"ו).
  • ספר גאון יעקב, חידושי מסכת עירובין לרב יעקב כהנא, לעמברג: דפוס זלמן ליב פלעקיר, תרכ"ג (בסופו קונטרס זיכרון יוסף, ביאור שיטת בין השמשות, לר' יוסף ב"ר ישראל איסר מווילקאמיר). (מהדורת צילום מתשל"ג הופיעה ללא קונטרס זיכרון יוסף).
  • יוסף בן ישראל איסר, קונטרס עקרי העבודה, סדר עבודת הקרבנות הזבחים והמנחות, פרעסבורג: תרכ"ג (מהדורה שנייה בשם: ספר עיקרי הקרבנות, ווילנא: תר"ע).
  • יהודה בן קלונימוס משפירה, יחוסי תנאים ואמוראים, לאחד מגדולי רביני אשכנז הקדמונים בן דורו וקרובו של רבינו יהודה בעל ספר החסידים, ספר נפלא ובקיאות עצום על כל שמות התנאים והאמוראים המובאים בתלמוד בבלי וירושלמי ספרי ספרא מכילתא תוספתא ומדרשים עליהן ועל סדר זמנם וישיבתם מעניין לעניין מפרש הלכות חמודות ועמומות בכל מקצועות שבתורה, ליק: הוצאת מקיצי נרדמים, 1874 (מהדורת צילום, בתוך: סדר הדורות השלם עם הוספות, ירושלים: אורייתא, תשמ"ה).

רשימות ספרים שחיבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר שפתי ישנים, חלק ג', תרי"א (הספר הראשון שחיבר רבינוביץ, והוא ספר המשך לשפתי ישנים ח"א לרבי שבתי בס ושפתי ישנים ח"ב לרובין שטיין).
  • רשימת ספרים ישנים, הנמצאים לקנות בבית מסחר הספרים של רפאל נתן נטע ראבינאוויטץ, מינכען: ראבינאוויטץ, 14 חוברות, תרמ"ב (חוברת 3)–תרמ"ז.
  • אהל אברהם, רשימת הספרים אשר אסף וקבץ הרב המופלג הגביר הישר באדם מו"ה אברהם מערצבאכער ז"ל, מינכען: דפוס ע. הובער ק. האף-בוכדרוקער, תרמ"ח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל דאווידזאן, "לקט מכתבים מחכמי ישראל לשחז"ה", יד ושם, לזכר אברהם זלמן פריידוס, קבוצת מאמרים וחקירות בספרות ישראל, מאת ידידיו מוקיריו וחבריו למדע, ניו יורק: תר"צ-1929, עמ' א–ז.
  • משה שור, מחקרים לזיכרון ר' עמרם קאהוט (עורכים: שלום בארון ואלכסנדר מרקס), ניו יורק: המוסד לזיכרון אלכסנדר קאהוט, תרצ"ו-1935, עמ' 538–541.
  • אברהם שישא הלוי, "עלים למבחן מספר 'דקדוקי ספרים'", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי ג', ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' 376–391.
  • יצחק רפאל, "שתי איגרות ר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטץ לח"י גורלאנד", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי ג', ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' 392–394.
  • אברהם מאיר הברמן, "רפאל נתן נטע רבינוביץ", אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים: ר' מס, תשל"ד-1974, עמ' 114–121 (פורסם תחילה בתוך: רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת תלמוד–תולדות הדפסת התלמוד (הובא לבית הדפוס עם תיקונים השלמות ומפתחות על ידי א. מ. הברמן), ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ב, עמ' רנ"ט–רס"ז).
  • יעקב ש' שפיגל, "ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ וספרו דקדוקי סופרים", בתוך: עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, מהדורה שנייה, תשס"ה-2005, עמ' 478–531.
  • יהודה אהרן הלוי הורוויץ, עם גרטנר, צבי: מדור נטעי סופרים" "קוים לתולדות חייו ופעלו של הג"ר רפאל נתן נטע רבינוביץ זצ"ל, בעל "דקדוקי סופרים". ישורון: מאסף תורני, ירושלים כג (תשע) הוספות של ברודט, אליעזר: קעט-שעו; כד (תשעא) שכו-תז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת הספרים "דקדוקי סופרים"
מהדורה בשני חלקים של הדק"ס
  • ספר דק"ס, כרך א', כולל את ברכות, זרעים, שבת, עירובין, פסחים, ראש השנה, יומא, סוכה, שקלים, ביצה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה ועוד תוספות מאמרים, ניו יורק: 1976, באתר HebrewBooks.
  • ספר דק"ס, כרך ב', כולל את בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עבודה זרה, הוריות, עדיות, זבחים, מנחות, חולין, ועוד תוספות מאמרים, ניו יורק: 1976, באתר HebrewBooks.
ספריו האחרים
מאמרים על אודותיו

) (ידיעה על מותו ותיאור קצר של פועלו מאת ידיד נעוריו)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדברי רבינוביץ, בסוף ספר שאלות ותשובות מהר"ם בר ברוך, לעמברג: תר"כ, הוא חלק משלשלת תלמידים חכמים, רבנים גדולים, אב"ד בקהילות יהודיות רבות, המגיעה עד למהר"ל מפראג. אביו, רבי שלמה זלקינד, הוא בן הרב שאול, שהיה אב"ד זאסלא. אבי סבו היה רבי אריה לייב, היה אב"ד אניקסט ואח אבי סבו, רבי דוד טבל היה רבה של ליסא. אביהם היה רבי נתן נטע אב"ד ברודי, בן רבי זכריה מנדל אב"ד דק"ק הורדנה, בן רבי אריה לייב אב"ד הורדנה, בן רבי נתן נטע, בן רבי זכריה אב"ד בלז והמדינה, בן רבי אריה ליב אב"ד קראקא (אח רבי צבי הירש אב"ד לבוב), בן רבי זכריה מנדל אב"ד לבוב, בן רבי יהודה ליווא בן רבי בצלאל (המהר"ל מפראג). על פי אברהם מאיר הברמן, "רפאל נתן נטע רבינוביץ", אנשי ספר ואנשי מעשה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ד-1974, עמ' 114–121 (להלן: "הברמן, רבינוביץ"), עמ' 114.
  2. ^ קונטרס עקרי העבודה, פרעסבורג, תרכ"ג. לפי הברמן, רבינוביץ, עמ' 114–115.
  3. ^ חמיו, אהרן פאדווא היה אחיו של רבו ר' יוסף פאדווא מווילקומיר.
  4. ^ הברמן, רבינוביץ, עמ' 115; לזוג נולד בן יחיד, ראו אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 121.
  5. ^ שמואל יצחק בן שלמה נחמיה ריווען, רוססלאנד | קיוב, המגיד, 13 בדצמבר 1888.
  6. ^ יצחק איזיק בן יעקב, אוצר הספרים, ספר ערוך לידיעת ספרי ישראל נדפסים וכתבי יד עד שנת התרכ"ג, ווילנא: ראם, תר"ם.
  7. ^ שבתי משורר בס, ספר שפתי ישינים, אמשטרדם: דפוס ד. תארתאס, ת"ם.
  8. ^ שבתי משורר בס, ספר שפתי ישינים, חלק א-ב, זאלקווי: דפוס מ. ראבין שטיין, תקס"ו. החלק השני נאסף על ידי ר’ אורי צבי רבינשטין.
  9. ^ על פי מכתבו של רבינוביץ לבנו של בן יעקב, מיום ראש חודש מרחשוון תרל"ח, 25 בספטמבר 1877. המכתב הובא אצל אברהם שישא הלוי, "עלים למבחן מספר 'דקדוקי ספרים'", ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי ג', ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' 376–391 (להלן: הלוי, עלים"), עמ' 376–377. ואכן בלוח ראשי התיבות בתחילת ספר אוצר הספרים, תחת האות ש', מופיעים שלושה ספרים בשם שפתי ישנים: "שי"א- שפתי ישנים (הראשון)", והכוונה היא כאמור לספרו של הביבליוגרף שבתי בס; "שי"ב- שפתי ישנים ח"ב (של רובין שטיין)"; וכן "שי"ג- שפתי ישנים ח"ג (נמסר להמחבר(!) מחכם א' מה שמצא במקומו וערי סביבותיו להוסיף על ש"י א' וב')", והכוונה כאן היא לספרו של רבינוביץ.
  10. ^ הלוי, עלים, עמ' 377.
  11. ^ רבינוביץ ב"חתימת המעתיק", בספר שאלות ותשובות מהר"מ בר ברוך. לפי הלוי, עלים, עמ' 377, ה"ש 7. הרב בצלאל הכהן הספיק לכתוב הסכמה לספר, ביום כ"ה בכסלו תר"כ.
  12. ^ סיבת מעברו מווילנה ללמברג, היא לפי השערתו של הברמן, רבינוביץ, עמ' 116. הברמן מעלה אפשרות נוספת למעבר ללמברג, לפיה התכוון לעבור לגרמניה, ולמברג שימשה לו כתחנת מעבר. הלוי, עלים, עמ' 377, ה"ש 5, חולק על דעתו של הברמן וטוען כי רבינוביץ נסע ללמברג כדי להדפיס את ספר שאלות ותשובות למהר"מ, והתכוון לשוב לווילנה.
  13. ^ הלוי, עלים, עמ' 377. בין יתר ההסכמות שקיבל לספר הייתה גם הסכמה מר"ח מצאנז, שבניגוד לאחרים שהיללו אותו כתב שאיננו מכירו. ראו אצל יעקב שמואל שפיגל, "ר' רפאל נתן נטע רבינוביץ וספרו דקדוקי סופרים", עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, מהדורה שנייה, תשס"ה-2005, עמ' 478–531 (להלן: "שפיגל, עמודים"); עמ' 478, ה"ש 27.
  14. ^ לפי עדות ראיה שנמסרה לחוקר הברמן, על ידי רבי יצחק ראובן אורנשטיין, בעל חרוזי פנינים, קראקא, תרנ"ז. ראו אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 116–117.
  15. ^ הכוונה לקונטרס זיכרון יוסף, שהדפיס בסוף הספר גאון יעקב לערובין, לעמברג, תרכ"ג (לפי הברמן, רבינוביץ, עמ' 115–116).
  16. ^ בפרסבורג ביקר שוב בשנת תרכ"ו. ראו אצל הלוי, עלים, עמ' 377, ה"ש 10.
  17. ^ לדעת הלוי, עלים, עמ' 377–378, מטרת הגעתו לפרסבורג הייתה מכירת ספריו.
  18. ^ ראו ב"הקדמת התלמיד" בקונטרס עקרי העבודה הנ"ל. רבינוביץ צירף לקונטרס גם מכתב מהרב בצלאל הכהן, המדבר בשבחו של רבו. ראו גם הברמן, רבינוביץ, עמ' 114–115.
  19. ^ אברהם דוב דובזעוויץ, מכתב להזכיר, המגיד, 18 ביוני 1891.
  20. ^ ראו גם הלוי, עלים, עמ' 378, המצטט את דברי הרב נתנזון.
  21. ^ כפי שטוען הלוי, עלים, עמ' 378.
  22. ^ 22.0 22.1 הברמן, רבינוביץ, עמ' 117.
  23. ^ ראו דבריו בהקדמות לכרכים השונים של הדק"ס. ראו גם אצל הברמן, רבינוביץ, עמ' 120.
  24. ^ ינ"ג [ישעיהו ניסן הכהן גולדברג], מעשים בכל יום | בארצנו | קיוב, המליץ, טורים 1–2, 5 בדצמבר 1888.
  25. ^ ישכר בער סאקאלסקי, חוץ לארצנו | אמשטרדם, המליץ, טורים 1–2, 25 באפריל 1889.
  26. ^ 26.0 26.1 ג. קרסלעל מאמר אחד ופרסים שנים, דבר, 27 בפברואר 1953.
  27. ^ חדשות לבית ישראל, חבצלת, טור 2, 30 בדצמבר 1888.
  28. ^ הוא הקדיש לפרויקט 25 שנים לערך, מסוף שנת תרכ"ג ועד ליום מותו, בשנת תרמ"ט.
  29. ^ כפי שמופיע על גבי שערי הדק"ס, וכן לפי שפיגל, עמודים, עמ' 480–481.
  30. ^ רבינוביץ בהקדמה לדק"ס ברכות, עמ' 18. ראו גם ציטוט של דברי הרב נתנזון בהערה באותו עמוד. לפי הלוי, עלים, עמ' 378.
  31. ^ הברמן, רבינוביץ, עמ' 117 ו- 121.
  32. ^ תוכן העניינים של הכרך הראשון של דק"ס (ברכות וזרעים) הוא כדלקמן: בפתח הספר שלושה שערים שונים, אחריהם באים דברי תודה למממן הפרוייט, אברהם מערצבאכער, הסכמות לדק"ס ברכות (עמ' 9–14), הקדמה כללית מאת המחבר (עמ' 15–25), שוב דברי תודה למערצבאכער (עמ' 26) ותאור כתב יד מינכן (עמ' 27–40). אחר כך בא המאמר על הדפסת התלמוד (כאמור בעמ' 41–73), ואחריו מופיע תיאור ארבעה ספרים שהיו בידי רבינוביץ, ושימשו ככלי עזר בעבודתו: משניות דפוס ראשון, ספר אגדות התלמוד, ספר עין יעקב, דפוס ראשון וספר בית נתן (עמ' 74–79). אחר כך מופיע פרוט של מקורות נוספים עליהם נסמך רבינוביץ (עמ' 80–81), לוח ראשי התיבות (עמ' 82–84) ורק אז מופיעה מסכת ברכות (עמ' 85–375). אחרי מסכת ברכות מופיעות תוספות לפי כתב יד פריז, שהגיע באיחור לידי המחבר (עמ' 376–392). אחרי התוספות מופיעה השוואה לפי משניות דפוס נאפולי (עמ' 393–394). אחר כך מופיע ספר נוסף: בתחילתו יש שני שערים ואחריהם דק"ס סדר זרעים (עמ' 1–61) ולבסוף לוח טעויות למסכת ברכות (ללא מספר עמוד).
  33. ^ הברמן במהדורתו לספר עדכן את החיבור משנת תר"מ עד לשנת הוצאת הספר. כמו כן הוסיף פרוט על מסכתות בודדות ופרק נוסף על התלמוד הירושלמי. בסוף הספר צרף הברמן הערות והשלמות, מאמר על תולדות רבינוביץ (הודפס שנית אצל הברמן, רבינוביץ), מפתחות ותוכן עניינים. כמו כן דאג לשערב חלק מלשון המחבר בתוך הספר. ראו אצל רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, הובא לבית הדפוס עם תיקונים, השלמות ומפתחות של א. מ. הברמן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ב (להלן "מהדורת הברמן"), עמ' קנ"ז ואילך.
  34. ^ מהדורת הברמן, עמ' רס"ט–ר"ע. ראו גם בכריכה הפנימית.