רפאל שכטר
 | |
| לידה |
27 במאי 1905 בראילה, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
ינואר 1945 (בגיל 39) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| כלי נגינה |
פסנתר |
  | |
רפאל שֶכטֶר (Rafael Schächter; 25 במאי 1905, בראילה, רומניה – 1945, במצעד המוות מאושוויץ) היה מלחין, פסנתרן ומנצח יהודי-צ'כוסלובקי, מראשי ארגון חיי התרבות במחנה טרזין.[1]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שכטר נולד ב-1905 בבראילה שברומניה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה, בהיותו נער, עבר לברנו שבצ'כוסלובקיה. שם למד פסנתר אצל וילם קורץ (Vilém Kurz). בהמשך עבר עם קורץ לפראג והמשיך את לימודי הנגינה אצל קארל הופמייסטר. במקביל למד הלחנה וניצוח בקונסרבטוריון של פראג. עם סיום לימודיו, בשנת 1934, התקבל לעבודה בתיאטרון האוונגארד דקו (Déčko). בשנת 1937 ייסד אנסמבל משלו – "קומורני אופרה", שביצע מוזיקה קאמרית בלתי מוכרת וכן מוזיקה מתקופת הבארוק.
ב-30 בנובמבר 1941 נשלח למחנה הריכוז טרזין, כאסיר מס' 128, במשלוח H. בטרזין הציב במרתף מגורי הגברים פסנתר, שהוברח למחנה. הודות לרפיון מסוים בהשגחה מצד החיילים הנאצים במחנה, עלה בידו לארגן מקהלת גברים, שסייעה לשמירת המורל בקרב האסירים. הוא הצליח גם לחמוק מבעד לשערים הנעולים של אגף הגברים אל קסרקטין הנשים, והקים גם שם מקהלה. בהמשך התמזגו שתי המקהלות, ושכטר קיבל היתר ממנהל המחנה להופיע עם המקהלה המאוחדת. בשיאה מנתה המקהלה כ-200 חברים, ושכטר הצליח להפיק, לא פעם מפרטיטורה יחידה, קונצרטים של אופרות מפורסמות ויצירות קלאסיות אחרות.
האופרה הראשונה שבוצעה בטרזין הייתה "הכלה המכורה" של סמֶטָנָה. החזרות על האופרה נעשו עם פסנתר בלבד ובתפקידי מקהלה וסולנים מאולתרים, אך ההצלחה הייתה רבה. ההופעה הראשונה התקיימה ב-25 בנובמבר 1942, ללא היתר ממנהלת פעילויות הפנאי (Freizeitgestaltung ), אבל הביצוע הקונצרטנטי של האופרה עלה יפה כל כך, שמנהלת פעילויות הפנאי אישרה אותו להופעת בכורה רשמית ב-29 בנובמבר 1942 ולעוד הופעות רבות בהמשך.
שכטר נתפס לרעיון של ביצוע הרקוויאם של ורדי כמיסה, שכן דינם של הנאצים, כך האמין, ייגזר לחובה ביום הדין האחרון. בספטמבר 1943 הורו שלטונות המחנה לשכטר להכין את הרקוויאם של ורדי לביצוע.[2] בעזרת פרטיטורה יחידה שינן עם הזמרים את הטקסט הלטיני, לימד אותם את תרגום המילים ולימד אותם את תפקידיהם. בתקופת ההכנה חידשו הנאצים את משלוחי האסירים לאושוויץ ושכטר, ששורות המקהלה שלו הצטמצמו והלכו עם כל משלוח, נאלץ לגייס זמרים חדשים. לאחר ביצוע הבכורה המוצלח. בוצע הרקוויאם בחודשים הבאים עוד 15 פעמים, על אף הצטמקותה המתמדת של המקהלה. לבסוף, כשרק 60 זמרים נותרו במקהלה, הפסיק שכטר את ביצוע היצירה. באוקטובר 1944 הצטווה שכטר לבצע שוב את הרקוויאם לפני נציגים של הצלב האדום הבינלאומי וחברי האס.אס. שכטר, שלא יכול היה לעמוד בפני ההזדמנות לבצע את היצירה המסוימת הזאת לפני הנאצים, קיבץ שוב את שרידי מקהלתו לביצוע אחד אחרון.[3][2]
שבועות ספורים לאחר הביצוע האחרון של רקוויאם ההתרסה, ב-16 באוקטובר 1944, הועלה שכטר, אסיר מס' [41]943, אל קרון בקר במשלוח Er, יחד עם עוד כ-1,000 אסירים אחרים, ונלקח, במסע בן שלושה ימים, אל מחנה הריכוז אושוויץ שבפולין. גורלו הסופי אינו ידוע בבירור. לא ידוע אם נשלח לתאי הגזים ולמשרפות או שמצא את מותו בצעדת המוות של אסירי אושוויץ בעת פינוי המחנה, זמן קצר לפני שחרורו בידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945.
בשנת 2005 יזם מאריי סידלין הפקה בשם "רקוויאם ההתרסה: ורדי בטרזין" לזכר פועלו של רפאל שכטר. בקונצרט נכחו ניצולי טרזיינשטט אדגר קראסה, מריאנקה זדינקוב-מאי ואוה רוצק, ששרה במקהלה של שכטר.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יון פדר, 'רקוויאם של התרסה': ניצחון מוזיקלי על הנאצים, באתר ynet, 1 ביוני 2012
- חגי חיטרון, לפעמים נדרש נגן חדש, באתר הארץ, 19 במרץ 2012
- מאיר עוזיאל, סיפור תזמורת יהודית בטלוויזיה הפולנית, מעריב, 12 בדצמבר 1985
- רפאל שכטר באתר בית טרזין
- התיאטרון היהודי (באנגלית)
- רפאל שכטר באתר "מוזיקה והשואה" (באנגלית)