רפואת שיניים לילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדה במרפאת שיניים בחיל האוויר האמריקאי בשנת 2015

רפואת שיניים לילדים, או פדודונטיהיוונית: פדו= "ילד", דונטיה= "שיניים"), היא התמחות ברפואת שיניים העוסקת בטיפול בילדים, עד תקופת תום המשנן המעורב (בשפה עממית, עד נשירת כל ה"שיניים החלביות" בפה).

למפגש בין רופא השיניים לילד ישנן מספר מטרות, ביניהן הטיפול עצמו; מניעת עששת, הדרכה לצחצוח נכון, מעקב אחר התפתחות תקינה ועוד. מטרה נוספת היא הכנת המטופל לעתיד, הקניית גישה חיובית לטיפולי שיניים, יצירת שיתוף פעולה, הקטנת הפחד ככל הניתן וחינוך של ההורים, במקביל (או בעקיפין) לילד, להיגיינה דנטלית נכונה עבורם ועבור הילד.

ביקור ראשון אצל רופא שיניים מומלץ (על פי האגודה האמריקאית לרפואת שיניים לילדים - AAPD) מזמן בקיעת השן הראשונה ועד גיל שנה - הראשון מבין השניים[1] ולאחר מכן פעם בחצי שנה.

התמחות ברפואת שיניים לילדים מוכרת על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים ואורכת כשלוש וחצי שנים במשרה מלאה[2]. נכון לשנת 2015 היו בישראל 133 מומחים בפדודונטיה[3], אשר נלמדת במסגרת המוסדות הבאים: בית החולים ברזילי באשקלון, בית החולים רמב"ם בחיפה, אוניברסיטת תל אביב ובית החולים הדסה בירושלים.

משנן נשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנן נשיר, או בשפה העממית "שיניים חלביות" הוא סט השיניים הראשון בפיו של אדם. השן הראשונה שבוקעת היא בדרך כלל שן קדמית תחתונה ובקיעת השיניים ממשיכה עד גיל שנתיים וחצי בממוצע[4]. בפיו של ילד בוגר ישנן 20 שיניים, בכל לסת 4 חותכות, 2 ניבים ו-4 טוחנות.

שיניים זמן בקיעה בלסת עליונה זמן בקיעה בלסת תחתונה זמן נשירה שכיח
חותכות מרכזיות 8 - 12 חודשים 6 - 10 חודשים 6 - 7 שנים
חותכות צידיות 9 - 13 חודשים 10 - 16 חודשים 7 - 8 שנים
ניבים 16 - 22 חודשים 17 - 23 חודשים 10 - 12 שנים
טוחנת ראשונה 13 - 19 חודשים 14 - 18 חודשים 9 - 11 שנים
טוחנת שנייה 25 - 33 חודשים 23 - 31 חודשים 10 - 12 שנים

ישנם מספר גורמים המשפיעים על זמני בקיעת השיניים: משך ההיריון, בריאותה הכללית של האם, בעיות גנטיות הורמונליות ולידת פג[5].

טיפולי שיניים בשיניים נשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחזור אמלגם: שחזור שן (סתימה) על ידי סגסוגת מתכות.
  • שחזור מורכב: שחזור שן (סתימה) על ידי חומר מרוכב הנראה בצבע לבן.
  • קיטוע מוך: טיפול בשן עם עששת עמוקה שהגיעה לתוך מוך השן, אך עוד לא התפשטה לשורשי השן.
  • כתר טרומי: מבוצע לאחר הרס נרחב של השן, הכתר נושר יחד עם השן הנשירה ומכאן מגיע שמו[6].
  • עקירת שן נשירה: שן עששתית שלא ניתן לשמר באמצעות טיפול, לאחר חבלה, כאשר השן הקבועה בקעה ושן החלב לא נשרה, הפרעה תפקודית, כחלק מטיפול אורתודונטי.
  • איטום חרירים וחריצים: אטימת חריצים בטוחנות ומלתעות למניעת חדירת חיידקים או מזון, אשר יגרמו לעששת. (הערך "איטום חרירים וחריצים", באתר ויקירפואה)
  • שומר מקום: מונח במקומה של שן נשירה שנעקרה או נשרה לפני הזמן, על מנת "לשמור מקום" לשן הקבועה הבאה אחריה. עשוי ממתכת או פלסטיק בדרך כלל[7].
  • יישור שיניים: מבוצע בגילאים שלוש עד חמש וחצי ויהווה שלב ראשון בטיפול (כאשר השלב השני יהיה בגילאים מאוחרים יותר). זהו לא טיפול נפוץ במשנן הנשיר, הטיפול האורתודונטי בגילאים אלו יבוצע במקרה של בעיות אשר עלולות להסתבך בעתיד, כמו תפקודים לקויים[7].
  • הסרת אבנית
  • פלואורידציה

בעיות בהתפתחות השיניים והפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות לא תקינה של השיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוסר שיניים: חוסר מולד של מינימום שש שיניים (לא כולל שיני בינה), אך יכול להופיע גם כחוסר של שן בודדת[8]. הסיבות הן בעיקר תורשתיות, אך קשורות גם לסביבה, הורמונים, מחלות בתקופת ההיריון[9], שפה שסועה או חלק מסינדרום.
  • עודף שיניים: שיניים עודפות לרוב יופיעו באזור החותכות העליונות. הן עלולות להפריע לבקיעתן של השיניים הקבועות.
  • שיניים קטנות מידי או גדולות מידי: עלול לגרום להפרעות סגר. ייתכן גם מצב של חוסר סימטריה בגודל השיניים.
  • הפרעות בהסתיידות אמייל השן: עלול להתרחש מזיהום או חבלה בשיניים הנשירות, מהפרעה בתזונה, או ממחלה של האם בזמן ההיריון. ההפרעה מתבטאת בכתם לבן או צהוב, או הופעת חריצים, בעיקר בשיניים הקבועות[8].
  • פלואורוזיס: נגרם מחשיפה גבוהה לפלואור בזמן התפתחות השיניים. הסיבות לכך הן שתייה מרובה של מים עשירים בפלואור או בליעה ממשוכת של משחת שיניים עשירה בפלואור[10].
  • היפופלזיה: אמייל דק או מחורץ, נגרם עקב מחלה סיסטמית, חבלה, הקרנות ועוד בזמן היווצרות האמייל. שיניים נשירות בעלות היפופלזיה רגישות יותר להתפתחות עששת.

בקיעה ונשירת שיניים לקויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איחור בבקיעת שיניים: עלול להתרחש מגורמים גנטיים, הורמונליים או גורמים מקומיים כמו שן עודפת.
  • איחור בנשירת שיניים: עלול להפריע למסלול הבקיעה של השן הקבועה- היא עלולה לבקוע מחוץ לקשת השיניים או להישאר כלואה בלסת.
  • שינים הבוקעות לפני זמנן: שיניים המופיעות בפה התינוק בחודשים הראשונים לאחר הלידה, או בלידה עצמה. לעיתים מדובר בשן קבועה אשר בקעה לפני זמנה ולעיתים מדובר בשן עודפת[8]תינוקת בת 6 חודשים עם שפה שסועה.
    תינוקת בת 6 חודשים עם שפה שסועה

שפה שסועה וחיך שסוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שפה שסועה

שפה שסועה היא פיצול של השפה העליונה, שלעיתים מלווה בחיך שסוע, פיצול בחלל הפה. המום מופיע בעיקר בבנים[11], בשלב מוקדם של ההריון, ונובע מגנטיקה, צריכת תרופות בהריון וסינדרומים שונים[8]. הטיפול העיקרי הוא בניתוח קוסמטי מספר חודשים לאחר הלידה ומומלץ לא מאוחר משנה.

חבלות בשיניים נשירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב החבלות במשנן הנשיר מתרחשות בגילאי שנתיים עד ארבע שנים. כאשר 50% מהילדים יחוו חבלה דנטלית כלשהי עד גיל[12]14. קיימת הסכנה לנזק בלתי הפיך לשן הנשירה, או לשן הקבועה אשר אמורה לבקוע במקומה. על כן יש חשיבות רבה לטיפול אצל רופא השיניים בהקדם האפשרי לאחר שהתרחשה החבלה, על מנת לטפל בהתאם, כך שלא ייגרם נזק עתידי לשיניים הקבועות.

ניתן לחלק את החבלות בפה לשלושה תחומים עיקריים:

  1. חבלה בשן עצמה
  2. חבלה ברקמות התומכות של השן
  3. חבלה ברקמות הרכות (חניכיים וריריות): חתך של השפה, קריעה של הפרנולום, חתך בלשון או חתך בחיך הרך[12].

סיווג נוסף של החבלות הוא למקרים דחופים או שאינם דחופים (במקרים אשר מערבים חבלות משלושת התחומים או מחלקם).

מקרים דחופים (כדאי לפנות לרופא השיניים עד 24 שעות מרגע החבלה):

  1. נקיעה לטרלית: שינוי במיקום השן, כאשר הצד נוטה לצד. נגרם כתוצאה מפגיעה בשן וברקמות התומכות שלה. קיימת האפשרות שתהיה הפרעה בסגר.
  2. נקיעה פנימה: שינוי במיקום השן, כך שנכנסה פנימה אל תוך הלסת. קיימת האפשרות לפגיעה בשן הקבועה מתחת.
  3. נקיעה החוצה: יציאה חלקית של השן כלפי חוץ.
  4. שרוש: יציאה מוחלטת של השן מחלל הפה. קיימת האפשרות לפגיעה בשן הקבועה מתחת, בעיקר מתחת לגיל[12]3.
  5. שבר כותרת מורכב: שבר עמוק של השן אשר מערב את רקמת המוך. בחבלה כזו ניתן לראות דימום מתוך השן וכאבים חזקים.
  6. שבר המערב את שורש השן: מלווה בכאבים חזקים וניידות של השן.

מקרים שאינם דחופים:

  1. זעזוע: פגיעה ברקמות הרכות מסביב לשן, ללא ניידות בשן.
  2. תת נקיעה: פגיעה ברקמות התומכות של השן, קיימת ניידות של השן.
  3. שבר כותרת לא מורכב
  4. שינוי בגוון השן: נגרם בעקבות חבלה דנטלית שהתרחשה בעבר, שן לאחר טיפול שורש, שחיקת שיניים.

עששת הילדות המוקדמת ("עששת הבקבוק")[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסטר להעלאת המודעות ל"עששת הבקבוק"

עששת זו היא מחלה כרונית נפוצה בקרב ילדים עד גיל שש (בשכיחות של 40%-50% בישראל) ובמקרים חמורים מתחת לגיל שלוש (12%-15% בישראל). היא תוקפת את השיניים סמוך לבקיעתן ואופיינית למשטחים החלקים של השן[13].

גורמי העששת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האכלה ממושכת מבקבוק או מהנקה ממושכת בשעות הלילה, כאשר ריכוז הרוק בפה נמוך (מכאן מגיע שמה).
  • חוסר צחצוח שיניים או צחצוח לקוי.
  • המצאות חיידקים בפה בשילוב סוכרים המצטברים על השיניים.

תסמיני העששת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת הילדות המוקדמת ידועה בהרס נרחב של השיניים הקדמיות- החותכות העליונות ובהמשך של שאר השיניים בפה. השיניים הקדמיות התחתונות ייפגעו אחרונות מהעששת מכיוון שהן מוגנות על ידי הלשון וקרובות לפתחי בלוטות הרוק התת-לסתיות (אשר מונעות או מאיטות את התקדמות העששת)[13]. הסימנים הראשונים נראים לעין על גבי השן והם כתמים לבנים, בהתקדמות המחלה יופיעו תסמינים כגון רגישות לקור, חום, או מאכלים ממותקים ובהמשך כאבים עזים.

עששת לא מטופלת יכולה להוביל לסיבוכים כגון: נפיחות, ניידות השן והפרשת מוגלה. נבטי השיניים הקבועות הנמצאים בתוך הלסת, בסמוך לשורשי השיניים הנשירות עלולים להיפגע אף הם. זיהום שמתפשט לחללים נוספים באזור ראש וצוואר ובעייתי במיוחד בלסת העליונה עם נפיחות תת-עינית. עקב הבעיה האסתטית הביטחון העצמי של הילד עלול להיפגע, בנוסף נגרמות הפרעות אכילה, בעיות בהתפתחות, הפרעות בתפקוד היום יומי ובשינה[14].

מניעה וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עששת הילדות המוקדמת יכולה להימנע על ידי מודעות ומניעה: יש להימנע מהרדמות הילד עם בקבוק או מהנקה ממשוכת, להקפיד על צחצוח שיניים נכון פעמיים ביום, להשתמש במברשת שיניים המכילה פלואוריד, להמעיט בחשיפה לסוכרים. דרך מניעה נוספת היא להקפיד להיבדק אצל רופא השיניים ולטפל בעששת בעת הצורך. 

רפורמת טיפולי שיניים לילדים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות דאז ושר הבריאות כיום, הוציא לפועל את רפורמת טיפולי השיניים לילדים עד גיל 8 בקופות החולים. הטיפולים כללו בדיקות שגרתיות, הסרת אבנית, איטום חרירים וחריצים ועוד בחינם ועוד טיפולים משמרים (סתימות, טיפולי שורש וכו') במחירים סמליים. במהלך השנים הרפורמה הורחבה לגילאים נוספים, הורחבה לטיפולים נוספים, הוקפאה וחזרה. כיום טיפולי השיניים ניתנים בחינם עד גיל 15[15]. ממחקרים שבוצעו במהלך השנים היה ניתן לראות עלייה בטיפולי השיניים במסגרת הרפורמה, במרפאות השיניים בקופות החולים[16].

הטיפולים המוצעים כיום במסגרת הרפורמה:

טיפולים ללא השתתפות עצמית טיפולים בעלות של 23 ש"ח לטיפול
בדיקה שגרתית על ידי רופא פעם בשנה עזרה ראשונה
בדיקות שגרה ומעקב כחלק מטיפול רפואי שחזורים ("סתימות") מאמלגם ומחומרים מרוכבים 
ייעוץ והכנת תוכניות טיפול - פעם בשנה טיפול מוך השן (כולל טיפול שורש) 
צילומי רנטגן במהלך טיפול מבנים (יצוקים ומידיים)
זוג צילומי נשך - במסגרת בדיקה תקופתית כתרים טרומיים בשיניים אחוריות וקדמיות
הדרכה בהיגיינה אורלית - עד פעמיים בשנה עקירות 
הסרת אבנית - פעם בשנה, בני 14–15 זכאים לפעמיים בשנה שומר מקום לאחר עקירה
טיפול מניעה באפליקציה מקומית שימוש בסדציה/גז צחוק 
איטום חריצים וחרירים טיפולי שיניים בהרדמה כללית לילדים עד גיל 5 הסובלים מעששת ילדות מוקדמת

חרדה דנטלית בילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פחד מרופאי שיניים, "דנטופוביה", נובע פעמים רבות מגורמים אשר באים לידי ביטוי בילדות; חוויה שלילית עם רופא שיניים כילד (הן מכאבים שהילד חווה במהלך הטיפול והן מתקשורת לקויה בין הרופא לילד), משפחה או סביבה אשר "מפחידה" את הילד לקראת הביקור- לדוגמה, הורים אשר בעצמם מפחדים מטיפולי שיניים, רעש או ריח הגורמים לרתיעה[17] ועוד. שכיחות הפוביה הדנטלית באוכלוסייה הבוגרת היא 5%-10%[18] ופוביה זו עלולה לגרום למטופל להימנע מביקורים אצל רופא השיניים, לעיתים אף למספר שנים, אשר גוררים הזנחה במצב השיניים ובריאות הפה. יש חשיבות לגישה נכונה כלפי המטופל (באופן ספציפי כאשר מדובר בילד) על מנת למנוע את החרדה, או להקטין אותה ככל הניתן.

ישנן כל מיני גישות כלפי הטיפול בילדים חרדתיים, בין היתר- מפגש ראשוני אצל רופא ללא טיפול. ישנם גם אמצעים רפואיים לטיפול- גז צחוק, טשטוש, היפנוזה ועוד.

"קריוס ובקטוס"

היגיינה דנטלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צחצוח השיניים מומלץ החל מבקיעת השן הראשונה בפה ולהורים, או לאפוטרופוס, יש תפקיד חשוב בהקניית הרגלי צחצוח נכונים כבר מגיל צעיר. כיום יש שיטות שונות- משחקים, דפי צביעה, טבלת צחצוח, מברשות שיניים צבעוניות[19] ועוד. דוגמה אישית היא אחת השיטות הבולטות בתחום, כאשר ההורה (או האפוטרופוס) נהנה לצחצח את שיניו ומקפיד על כך פעמיים ביום. קיימת היום הנטייה לכך שהילד מצחצח את שיניו לבד וההורים רק משגיחים שהוא צחצח כראוי ובמידת הצורך משלימים אותו, כך שהילד יתרגל לתנועות ולתחושה. בנוסף, יש להפקיד על הצחצוח של הילד מכיוון שהיכולות הפיזיות של הילדים מעוטות בגיל צעיר[20].

בארץ נפוצות הדמויות "קריוס ובקטוס" המלמדות את הילדים על בריאות הפה וצחצוח השיניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרופ' מ. שוחט, פרופ' ש. אשכנזי. רפואת ילדים. מהד' שמינית. 2010 ,הוצאת דיונון
  • Eaton, J. J., McTigue, D. J., Fields, H. W., & Beck, F. M. (2005). Attitudes of contemporary parents toward behavior management techniques used in pediatric dentistry. Pediatric dentistry, 27(2), 107-113. באנגלית, על הגישות של ההורים ברפואת שיניים לילדים
  • American Academy of Pediatric Dentistry. (2012). Dental care for your baby. AAPD Journals and Publications. באנגלית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקור ראשון אצל רופא שיניים, האיגוד הישראלי לרפואת שיניים לילדים
  2. ^ בית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר, אוניברסיטת תל אביב
  3. ^ ד"ר שלמה זוסמן ועמית שריר, מתמחים ברפואת שיניים בשנים הקרובות, משרד הבריאות- מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי, ‏יוני 2016
  4. ^ רות ברוך, תינוק עם שיניים, קופת חולים כללית
  5. ^ ד"ר גיא וולפין, ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א, בקיעת שיניים אצל תינוקות וילדים: מידע ועצות, ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל
  6. ^ ד"ר שושנה שפירר, כתר שיניים לילדים, ד"ר שושנה שפירר - רופאת שיניים מומחית לילדים
  7. ^ 1 2 ד"ר רפי רומנו, שומר מקום/באיזה גיל מומלץ לבצע טיפול אורתודונטי?, ד"ר רפי רומנו - מומחה ליישור שיניים ולסתות (ארכיון)
  8. ^ 1 2 3 4 ד"ר מלכה אשכנזי, תקציר על מחלות הפה והשיניים, ד"ר מלכה אשכנזי - מומחית ברפואת שיניים לילדים
  9. ^ ד"ר סיוון קארס וד"ר מנדי גרוס, חוסר שיניים מולד: איך זה קורה ומה הטיפול, YNET, ‏02.07.2014
  10. ^ פלואורוזיס - FLUOROZIS, medart - מרפאת מומחים ברפואת שיניים
  11. ^ פרופ' אדי ויסבוך, שפה שסועה וחך שסוע, קופת חולים כללית
  12. ^ 1 2 3 חבלות של חלל הפה והשיניים, משרד הבריאות
  13. ^ 1 2 דר' אלינור הלפרסון, מומחית ברפואת שיניים לילדי, עששת מפתיעה, מרכז רפואי הדסה
  14. ^ ד"ר רולי ברקוביץ, מומחית ברפואת שיניים לילדים, אחראית תחום רפואת השיניים לילדים כללית סמייל, עששת הילדות המוקדמת, כללית סמייל
  15. ^ רפורמת טיפולי שיניים לילדים, משרד הבריאות
  16. ^ רותם אליזרע, מהיום: טיפולי שיניים בחינם - עד גיל 15, YNET, ‏08.01.17
  17. ^ התמודדות עם חרדה דנטלית, מרפאת שיניים - ד"ר ג'רי כהן
  18. ^ חרדה דנטלית, פסיכיאטריה- מרכז מומחים לקידום בריאות הנפש
  19. ^ ד"ר גיא וולפין - ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א, צחצוח שיניים לילדים ולתינוקות, ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל
  20. ^ ד"ר רונן בורדובסקי, איך עושה אריה? כך תגרמו לילד לצחצח שיניים, nrg, ‏8/2/2012

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.