רפובליקת פלוישט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רפובליקת פלוישט הוא שמו של ניסיון הפיכה שלא צלח, שנערך בעיר פלוישט, ברומניה, ב-10 באוגוסט 1870.

אלכסנדרו קנדיאנו-פופסקו בסביבות שנת 1866

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 5 בינואר 1859 נבחר אלכסנדרו יואן קוזה להיות הדומניטור של נסיכות מולדובה וכעבור 19 ימים, ב-24 בינואר, באותה שנה, בחרו אותו גם תושבי נסיכות ולאכיה להיות שליטם ובכך יצרו ישות מדינית חדשה, הנסיכויות הרומניות המאוחדות או בשם הרשמי הנסיכויות המאוחדות של ולאכיה ומולדובה. קוזה היה הנסיך האחרון של הנסיכויות ולאכיה ומולדובה, בינואר 1862 שינה את שם הנסיכויות המאוחדות לרומניה וקבע את בוקרשט כבירתו היחידה. לקראת סוף תקופת שלטונו ניסה ליזום מספר רפורמות בנושאי קרקעות, אך לא צלח בכך וב-1866 אולץ לחתום על כתב ויתור על כיסאו. לאחר הדחת קוזה שלטה ברומניה עוצרות שחיפשה ולבסוף הביאה לרומניה את מי שעתיד היה להיות קרול הראשון, מלך רומניה. קרול, שהיה מועמד יחיד נבחר להיות השליט והכל שמחו, אך לא לאורך זמן. כשקרול ניסה, כמו קוזה בזמנו, לפעול ולקדם רפורמות, התחילו לקום לו מתנגדים. הליברלים, שכונו "אדומים", מחו נגד רבות מפעולותיו והתעוררו קולות שקראו להדחת המלך והכרזת רפובליקה[1]. ביולי התחילה מלחמת צרפת פרוסיה, שהשפיעה מאוד על דעת הקהל הרומנית. הדומניטור היה פרוסי והעם הרומני היה פרנקופילי וככל שהתקדמה המלחמה וצרפת הושפלה, כך גברו הקולות נגד השליט הפרוסי.

האירועים בפלוישט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יון ברטיאנו, ממנהיגי הקשר

ב-8 באוגוסט לפנות בוקר, בשעה 03,00, בפלוישט, כינס הקפיטן אלכסנדרו קנדיאנו-פופסקו קבוצה של חסידי הרפובליקה שכללה עיתונאים, כמרים, מורים ופוליטיקאים וביניהם גם ראש העירייה. הקבוצה כבשה את מנהלת המחוז, משרד הטלגרף והמשרדים האדמיניסטרטיביים השונים, תוך איום בנשק. אלכסנדרו קונדיאנו-פופסקו הכריז על עצמו פרפקט (מין מנהל מחוז וממונה על המשטרה) והתחיל לחלק צווים בשם מועצת העוצרות של ניקולאה גולסקו ויון ברטיאנו. קבוצת חסידי הרפובליקה הלכה וגדלה, כשהצטרפו אליהם גם מכבי האש והמשמר הלאומי. יחידות הצבא הסדירות היו נבוכות וכשהרפובליקנים איימו עליהם איימו בחזרה.

במרכז העיר התאספו כ-300 רפובליקנים, לאחר שצלצלו בפעמוני הכנסיות וקנדיאנו-פופסקו הקריא לקהל מברק, שלטענתו התקבל מיון ברטיאנו, מבוקרשט ובו בישר ברטיאנו על הצלחת ההפיכה והכרזת הרפובליקה בכל רחבי רומניה והסמיך את קנדיאנו-פופסקו לקבל שבועת נאמנות לעוצרות החדשה בצירוף איום שסירוב לתת שבועה כזאת ייחשב לבגידה. הקהל נענה בקלות, אך לא היחידות הצבאיות. מפקד היחידה המוצבת בפרדיאל היה זהיר ויצר קשר עם המפקדה בבוקרשט ומשם נודע לו המצב לאשורו. הוא איים על הרפובליקנים בפעולות צבאיות לדיכוי המרד ובו זמנית הגיע שליח מבוקרשט שהפעיל את כל הכוחות הצבאיים ואסר את ראשי המורדים.

המעצרים והחקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדרו קנדיאנו-פופסקו נעצר בבוזאו, לשם נמלט כדי למצוא מחבוא. הוא הובא לפלוישט, שם התנהלה חקירתו וחקירתם של יתר ראשי המורדים וביניהם יון ברטיאנו, ניקולאה גולסקו, בוגדן פטריצ'ייקו חאשדאו, ניקולאה קרצולסקו, מיכאיל קוגלניצ'אנו ובסך הכל 36 אישים.

חלק מהעצורים התלוננו על כך שהוכו במהלך החקירה. על רקע מלחמת צרפת פרוסיה והרגשות האנטי-פרוסיים, העצורים זכו לפופולריות רבה. העיתונות, שבראשה היו ליברלים רבים, יצאה להגנת העצורים. יותר משלושים עורכי דין, מהבולטים ביותר ברומניה באותה תקופה, הציעו את עצמם, כדי להגן בחינם על העצורים.

למנגנון שעסק בחקירה נשכר גם לבלר צעיר בשם יון לוקה קאראג'יאלה, בנו של משפטן שעבד שם. קאראג'יאלה עתיד היה להשתמש בהתרשמויותיו ביצירות סטיריות שכתב לאחר מכן.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטונות החליטו ללמד לקח את ראשי ההפיכה הכושלת, כדי שיהיו לדוגמה ולמשל ואחרים לא ינסו ללכת בדרכם. כדי להבטיח את הרשעתם במשפט, הועברו - באמתלה של צורכי ביטחון, מפלוישט לטרגובישטה, הבירה הקדומה של ולאכיה. ההעברה בוצעה מתוך ידיעה שאזור טרגובישטה היה בסיס איתן של החוגים השמרניים יותר והפרפקט המקומי הבטיח את הרשעת הנאשמים. לתובע התמנה התובע הראשי של המדינה, אחיו של שר המשפטים.

ב-10 באוקטובר, בעת שהדומניטור ערך ביקור פיוס בפלוישט, נפתח בטרגובישטה המשפט. לפני פתיחת המשפט נערכו תפילות, צלצלו בפעמוני הכנסיות וקהל רב התאסף בפתח האולם של בית המלון המקומי, "ינקו פיליפ", שם נערך המשפט לפני 14 מושבעים עם אבטחה של ז'נדרמים מסביב לאולם ולבית המלון. כל הנאשמים קמו, עם הקראת שמם, והשיבו להאשמות בצורה מכובדת, פרט לאחד, דומיטרו רדולסקו, שהתחיל לרעוד, הסתחרר, נפל ודימם.

המשפט נערך במהלך שבעה ימים ובסיומו התובע שלח מברק לבוקרשט בו הודיע שצפויה הרשעת כל הנאשמים, פרט לאחד (רדולסקו שהכרתו לא שבה אליו), שלגביו ביקש זיכוי. הנבואה לא צלחה והמושבעים זיכו פה אחד את כל הנאשמים. לקול מצהלות הקהל ונגינת הלאוטות עלו הנאשמים, שזוכו, לכרכרות והזדרזו לשוב לפלוישט, כולם פרט לרדולסקו, שעצר את הכרכרה באמצע הדרך, ירד ממנה והתחיל לקפץ, על מנת לחלץ את עצמותיו, אחרי כל הימים בהם העמיד פני חסר הכרה.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדומניטור קיבל את בשורת זיכוי הנאשמים בתחושה קשה והתחיל להכין את הצהרת הפרישה מתפקידו, הצהרה שבסופו של דבר לא הגיש אף פעם. תהפוכות הפוליטיקה הרומנית הביאו לכך שמנהיגי הקשר שינו עמדות במהלך הזמן, פעלו בשירות המלך והגיעו למשרות גבוהות ביותר. אוג'ניו קאראדה היה למייסד ומנהל הבנק המרכזי, יון ברטיאנו היה לראש ממשלה ואפילו אלכסנדרו קנדיאנו-פופסקו, ששב לצבא הרומני כמתנדב במלחמת העצמאות, הגיע לדרגת גנרל ושימש כשליש של המלך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Enciclopedia României כרך מס' 1, פרק מס' 12, החלק השלישי - החיים הפוליטיים ברומניה תחת קרול הראשון. (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Enciclopedia României כרך מס' 1, פרק מס' 12, החלק השלישי - החיים הפוליטיים ברומניה תחת קרול הראשון ע' 865