רפי פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רפי פרץ
HaRav Rafi Peretz.JPG
תת אלוף הרב רפי פרץ (אוגוסט 2010)
לידה 7 בינואר 1956 (בן 62)
כ"ג בטבת תשט"ז
ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1975 -2016
דרגה תת אלוף (אוויר) תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
תפקידים אזרחיים
ראש מכינה קדם-צבאית עצם
הרב פרץ ערב פינוי המכינה בראשותו בעצמונה במסגרת תוכנית ההתנתקות

הרב רפי פרץ (נולד ב-7 בינואר 1956) הוא קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף שכיהן כרב הצבאי הראשי, קודם לכן שימש ראש המכינה הקדם-צבאית עצם והיה טייס מסוקים בחיל האוויר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים ליוסף ומרגלית, יוצאי מרוקו. גדל בשכונת קריית היובל. למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ב"כיתת האלופים" שממנה יצאו 3 אלופים בצה"ל (אלעזר שטרן, יאיר נוה וישי בר). שירת כטייס מסוקים בחיל האוויר והשתחרר בדרגת רב סרן. במסגרת שירות מילואים, שירת בהכשרת טייסים בבית הספר לטיסה.

למד בישיבת מרכז הרב, והוסמך לרבנות בישיבת הכותל. בשנת 1992 הקים את המכינה הקדם-צבאית "עוצם" ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. המכינה פעלה במשכנה זה 12 שנים, עד לביצוע תוכנית ההתנתקות, שבעקבותיה עברה המכינה ליישוב יתד שבנגב המערבי ובשנת 2011 עברה אל יישוב הקבע נווה השוכן בחולות חלוצה. על השתלבותו ביתד אמר: "אחרי הגירוש מגוש קטיף אנו רואים בניסיון שלנו אמירה פנימית ואמירה ישראלית. אנו ממשיכים בכל מה שהאמנו בו קודם: ממשיכים בבנייה, ממשיכים ביישוב, ממשיכים לשמוח וממשיכים להפריח את המקומות שצריך".

ב-10 באוגוסט 1992 הטיס מסוק יסעור, ממנו נפלו ונספו שני לוחמים של יחידה 669 באסון הכבל. פרץ הנחית את המסוק וחובשים שהיו בו יצאו לטפל בלוחמים שנפלו, ללא הצלחה. ועדה שחקרה את התאונה המליצה למפקד חיל האוויר להעיר לפרץ על כך שלא שלח את נווט המסוק לתמוך בחובשים.[1]

בתגובה להודעה על מינויו עתרו בני המשפחות של חללי אסון הכבל לבג"ץ, בטענה כי אינו ראוי למינוי באשמת מעורבותו בתאונה. העתירה לא מנעה את כניסתו לתפקיד, והיא נדחתה במרץ 2011.[2] על השיקולים למינוי של פרץ העידו הרמטכ"ל ושר הביטחון:

"מועמדותו של הרב פרץ נשקלה ביסודיות על ידי כלל הדרגים המקצועיים והפיקודיים בצה"ל ונמצא, כי הוא ראוי למלא תפקיד זה. זאת, לאור כישוריו, תרומתו לביטחון המדינה ולחברה, ועברו הצבאי המקצועי והערכי, הן במסגרת שירותו הצבאי והן במסגרת האזרחית, בה הוא משמש מזה שנים רבות כמנהל מכינה קדם צבאית".[2]

פרץ נשוי למיכל לבית היימן (אחותו הגדולה של תת-אלוף יוסי היימן), ואב ל-12 ילדים.[3] התגורר ביישוב עצמונה שבגוש קטיף, כיום מתגורר ביישוב נווה שבחבל שלום. אחד מבניו, רב סרן אלעד פרץ, שימש כסגן מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים והתפטר מתפקידו, בעידודו של אביו, בעקבות תקרית אש כוחותינו בגבול רצועת עזה שבה נהרג אחד מחייליו.[4]

תפיסותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שקדמה להתנתקות, על אף התנגדותו לתוכנית, הדגיש שהוא שולל נחרצות כל גילוי של התנגדות אלימה או סירוב פקודה. על מעורבות צה"ל בביצוע התוכנית אמר: "גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם. זה מאוד קשה לי שכל החברים שלי צריכים לבוא לפה היום. יש בזה ציניות שהממשלה העמידה אותנו בסיטואציה הזאת".[5] במהלך התוכנית, סייע לאלו מתלמידיו אשר ביקשו זאת להימנע מהשתתפות פעילה במבצע על ידי שיתוף פעולה עם גורמים צבאיים.

עם בחירתו לרב הצבאי הראשי הביע דעה נחרצת נגד כל גילוי של סירוב פקודה.[6]

כהונתו כרב ראשי לצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2010 החל לכהן כרב הצבאי הראשי במקומו של הרב אביחי רונצקי, הועלה לדרגת תת אלוף והוסמך לרבנות עיר מתוקף תפקידו הצבאי. במכתב לתלמידיו סיפר על פניית הרמטכ"ל ושר הביטחון אליו "להגיע ולסייע בחיבור קצוות ובהעמקת שורשי עמנו". הוא הוסיף כי תחושותיו בקשר למינוי מורכבות "אך לא יכולתי לעמוד מנגד".

לאחר אירוע בבה"ד 1, שבו יצאו צוערים דתיים מטקס בשל שירת חיילות, אימץ הרב פרץ את דעתו של רמ"ח הרבנות, אל"ם הרב אייל קרים, שלפיה במקום לעזוב, רשאים החיילים הנוכחים במקום להסתפק בהיסח הדעת או בהשפלת מבט. חוות דעת זו אומצה כפקודה גם על ידי הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, ונכנסה מאוחר יותר לפקודת "השירות המשותף". חוות דעת זו ספגה ביקורת מרבנים, אשר ראו בפסיקה זו כניעה ללחץ ראשי הצבא.

במהלך כהונתו נערך מבצע צוק איתן, שבו קבע, מתוקף תפקידו, את מותם של החיילים הנעדרים, אורון שאול והדר גולדין, ומסר את ההודעה למשפחותיהם.

באוקטובר 2015 ננזף על ידי הרמטכ"ל על שהמליץ לרבנות הראשית להכיר בקצינים ברבנות הצבאית כרבני ערים, הכרה שתגמול כספי בצידה, בניגוד לקריטריונים.[7]

בנובמבר 2016 החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט להוציא מידי הרבנות הצבאית את ענף תודעה יהודית, ולהעבירה לאגף כח האדם, זאת בניגוד לדעתו של הרב פרץ.

ביולי 2016 החליט לפרוש מתפקידו. בתקשורת הדתית פורסם בשם מקורביו כי הוא עשה זאת במחאה על פגיעת ראשי הצבא ברבנות הצבאית ובפרט על העברת ענף תודעה יהודית מן הרבנות לאכ"א.[8] בדצמבר 2016 פרש מצה"ל והוחלף על ידי תא"ל הרב אייל קרים, ושב לעמוד בראש מכינת "עוצם" שהקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רפי פרץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]