רפי פרץ (צייר)

רפי פרץ
	רפי פרץ, 2017
לידה	4 במרץ 1965 (בן 59); ירושלים, ישראל
שם לידה	רפאל פרץ
תחום יצירה	ציור

רפי פרץ (נולד ב-4 במרץ 1965) הוא צייר ישראלי, הידוע בייחוד בזכות יצירתו בתיאור ההוויה ההומו-לסבית וציורי נוף נאיבי של ערים בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפי פרץ נולד למשפחה מסורתית וגדל בירושלים. לרפי אח תאום, המעצב התעשייתי מיקי פרץ (הנשוי לאוצרת רויטל בן-אשר פרץ). בצה"ל שירת בחיל התותחנים. הוא עבד 15 שנה בחינוך במסגרות טיפוליות לילדים ולימד אמנות ותנועה.

פרץ בוגר המרכז לאומנות חזותית בבאר שבע, בה למד בשנים 1989–1992. הוא מצייר מאז שנת 1989 ומאז 1999 מתפרנס רק ממכירת אמנות. משנת 1995 מתגורר ופועל מהסטודיו שלו בתל אביב.

בגילאי 17–32 כתב כארבעים יומנים, ספרי סקיצות וספרי אמן בהם כתב מדי יום ותיאר את מחשבותיו, חוויותיו ורגשותיו ואת מאבקו בנטיותיו המיניות ההומוסקסואליות. לימים עיטר את היומנים באיורים וציורים. היומנים הוצגו בתערוכת יחיד בקמרה אובסקורה ובתערוכה קבוצתית בגלריה זומר.

בעבודותיו החל משנת 1995 עסק במערכות יחסים, בתחילה במערכות יחסים בין גברים לנשים, בהן ניתן לראות יחסים מורכבים בין הגבר לאישה. בנוסף לציורים מפורשים, יצר סדרות של ציורי פרחים, כמטפורה ליחסים בין גבר לאישה.

בגיל 32 יצא מהארון והחל לצייר מערכות יחסים בין גברים. בתחילה מבוטאים בציורים התלבטות וחוסר שלמות, כשפרץ אינו חושף את פני המצוירים. לאחר אהבתו הראשונה לגבר ב-1999 וההשלמה עם נטייתו המינית, הפכו הציורים לשלווים והוא הציג את היחסים ההומוסקסואליים בצורה אידיאלית. פרץ יצר סדרת ציורים נאיביים העוסקים ביחסים אוהבים בין גברים ופעולות יומיומיות משותפות בסביבה הביתית. לאורך השנים צייר את בני זוגו.

בשנת 2000 החל לצייר ציורי ענק המתארים את מקומות הבילוי של הקהילה הלהט"בית ובמקביל עסק ברישום. הוא תיאר את אהבתו החדשה והתכתב באמנותו עם דייוויד הוקני. בציורים אלה עסק בנישואים חד-מיניים ובאימוץ גאה, בעירוב של סגנון נאיבי וריאליסטי.

בשנת 2003 יצר סדרת ציורים ששמה "פורטרטים מן הקהילה" – בסגנון פוטוריאליסטי, בה עיצב שמונה עשרה דיוקנאות של חברי הקהילה הלהט"בית שפעלו למען שוויון זכויות בשנות השמונים והתשעים. הללו הוצגו בשנת 2009 בתערוכת יחיד במרכז הגאה בגן מאיר.

משנת 1997 פרץ מצייר נופים אורבניים בתל אביב בסגנון נאיבי, תוך התמקדות באתרים ארכיטקטוניים, גאוגרפיים והיסטוריים מוכרים ובמקומות בילוי ומסחר. הוא מתאר אותם מנקודת התבוננות גאה ומעטרם בדגלי גאווה. בעבודותיו מופיעות משפחות גאות צעירות וזוגות של גברים בחוף הים, ברחובות, בגינות, בבתים ובמרפסות. הוא מתאר באופן אידילי את הקהילה הלהט"בית ומציג אידיאל של זוגיות הומוסקסואלית שלווה והרמונית. הדמויות מצוירות בצורה דומה ובכך מתכתב פרץ עם יוחנן סימון, שתיאר את הקולקטיב הקיבוצי בו כולם שווים. במחווה לנחום גוטמן, פרץ מתאר את תל אביב באופן אוהב ובצבעוניות ושמחה ומקפיד לתאר את אופיים הארכיטקטוני של המבנים: סגנון הבאוהאוס מאיחד ומבנים מודרניים מאידך. כמו כן מצייר נופים ומבנים של ירושלים וחיפה. בציוריו נראים יחסים הרמוניים בין יהודים לערבים ובין נשים לגברים. מ-2009 ניתן לראות ביצירתו מוטיב של צייר שעומד ומצייר זוגות אוהבים של גבר ואישה.

עבודותיו של פרץ הוצגו במוזיאון תל אביב לאמנות בתערוכה קבוצתית באצירתה של טלי תמיר^[1]. תערוכות יחיד של עבודותיו הוצגו במוזיאון ינקו דאדא, ובבית האמנים ע"ש זריצקי. כמו כן השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות ביניהן בגלריות זמן לאמנות (באצירתה של תמי כץ-פרימן), בגלריה "הקצה"^[2] בבית הפתוח בירושלים, ובגלריות שונות.

הציורים והסטודיו של פרץ הופיעו ב"ילדים טובים", סרט הביכורים של יאיר הוכנר משנת 2005, בסרט הקולנוע "החשוד האחרון" של מתי הררי ואריק לובצקי משנת 2005, בשלושה סרטי סטודנטים ושני סרטי גמר. ציוריו ואיוריו הופיעו על גבי עשרות עטיפות ספרים ולוחות שנה והופיעו בין השאר בכתבי העת: הקשת, 42 מעלות, פנדורה, עכבר העיר, זמן תל אביב, Time Out תל אביב.

במשך חמש שנים היה בעל מדור קבוע במגזין "הזמן הורוד", בו הציג מדי חודש ציור.

בשנת 2011 ייצג את ישראל במסע פרסום של משרד התיירות באנגליה. במסגרת הקמפיין נבחרו שמונה אנשים משמונה תחומים שונים (פרץ הוא היחידי מתחום הציור). הציורים הנאיבים של תל אביב שיצר פרץ הופיעו על גבי שישים שלטי חוצות במטרו של לונדון, על תחנות אוטובוס, על שלטי חוצות בקניונים, בעיתונים יומיים באנגליה ובמגזיני נישה רבים, חולקו 30.000 ארנקים לכרטיסי חופשי חודשי עם ציור של תל אביב. במסגרת הקמפיין לקח חלק בתערוכה קבוצתית שנדדה לארבעה אתרים שונים בערים לונדון ומנצ'סטר.

בשנים 2020–2021 יצר בשיתוף פעולה עם המשוררת סמדר שרת שלושה ספרים המשלבים ציורים ושירים: "זאת עיר", "סבא יהודה" ו"אוחזת בחיים בתאווה"^[3].

בשנת 2021 תרם עשרה הדפסים גדולים לפרויקט אומנות במרחב הציבורי בתל אביב, שכולל למעלה מ-400 יצירות של 150 אומנים^[4]. ההדפסים הוצבו לאורך שדרות ירושלים (יפו), בנתיב הקו האדום של הרכבת הקלה.

בשנת 2021 יזם פרויקט שיר-ציור דיגיטלי עם שנים-עשר משוררים, ביניהם ניקולא יוזגוף-אורבך ודניאל באומגרטן^[5].

משנת 2013 בזוגיות עם אסף הניגסברג.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1997 – פנקסים ויומנים, המחלקה לאוצרות בקמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות, אוצרת: אליס מחליס, אוצרת ראשית: רֵלי אברהמי
1998 – פלמנגו מסעדה גלריה
2000 – קפה תיאו
2001 – הבית הפתוח ירושלים
2002 – גאים בגליל, קריית שמונה
2002 – הפורום החיפאי
2004 – פוטוגן
2004 – מסעדה - בר - גלריה שיראז
2006 – "אישה עם זנב – תערוכת רישומים לפני חתונה", בית האמנים תל אביב, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
2008 – "הנשיקה", בית האמנים תל אביב, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
2008 – "פנורמה תל אביבית" (תערוכה זוגית עם שלום פלש), מכון המים הגלריה העירונית גבעתיים, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
2009 – "צבא של אוהבים", מוזיאון ינקו דאדא עין-הוד, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
2009 – "דיוקנה של קהילה: ציורים ריאליסטים של פעילים מרכזיים מקהילת להט"ב", המרכז העירוני לקהילה הגאה, אוצר: אבי סופר
2010 – "הבית הפתוח לגאווה וסובלנות", ירושלים, אוצרת: אורטל פל
2016 – "פנטסיה ים-תיכונית", מרכז הקונגרסים הבינ"ל בנייני האומה ירושלים, אוצר: ערן ליטוין
2017 – מפעל אינטל קריית גת
2017 – במסגרת הכנס השנתי של איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות בישראל, גני התערוכה.
2023 - “שכרון צבעים” במוזיאון qu art museum, סוג'ואו, סין

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

2003 – "ברשות הרבים – מחווה לגנן העיר תל אביב אברהם קרוון", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב, תל אביב, אוצרת: טלי תמיר
2003 – גלריה אופיר
2004 – "זמן לאהבה: דימויים של אמנות רומנטית באמנות ישראלית עכשווית", זמן לאמנות, תל אביב, אוצרת: תמי כץ פרימן
2004 – מרכז "קסטרא" לאמנות חיפה
2004 – גלריה רימון - 3 אמנים
2004 – גלריה אלטרנטיב - חצרות יפו
2004 – מרכז הבאוהאוס -תל אביב
2005 – "בצבעים האמיתיים: שנינו ביחד וכל אחד לחוד", מרכז ענב לתרבות, תל אביב, אוצר: דניאל כהנא-לוינזון
2005 – גלריה פרסקו
2006 – "ניסוי כלים", מרכז ביכורי העיתים, תל אביב, אוצרת: מורן שוב
2006 – "תערוכה בעילום שם", אוניברסיטת חיפה, הגלריה לאמנות, הפקולטה למדעי הרוח, חיפה
2007 – "פורנוגרפיה אהובתי", בית האמנים תל אביב, אוצר: יובל קדר
2007 – "דמיון - תערוכת אמנות ישראלית, 2007", בניין ההנהלה, בנק הפועלים, תל אביב
2007 – חמש תערוכות קבוצתיות במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו אוצרים פרדי ואתי פביאן
2008 – "תערוכה מקרית", גלריה משרד, תל אביב, אוצרת: רחל סוקמן
2008 – "מנהרת הזמן: תערוכת דיוקנאות עצמיים", מכון המים, הגלריה העירונית ע"ש יוסף וייסמן, גבעתיים
2009 – "אורבני", גלריה שטרן, תל אביב, אוצרת: דבי לוזיה
2009 – "זבל לבן", חלל בתל אביב, תל אביב, אוצרות: אמנדה מל, shameless וענבלימור
2009 – "כוסאומופוביה", גלריה גרוס, תל אביב, אוצר: זיו תדהר
2010 – "ספרי אמן", זומר אמנות עכשווית, תל אביב
2010 – "גברים ונשים עושים יופי", גלריה גרוס, תל אביב, אוצרת: נעמי שלו
2010 – "נהריה מארחת את העיר הגדולה", מרכז הקצה, נהריה, אוצרת: לי רמון
2011 – "ונילה סקס", בית העיצוב רוז'ין, תל אביב, אוצרים: אסתר שלמה ופרדי פביאן
2011 – "מחאה", הגלריה המרכזית, תל אביב אוצרת:, אורית גלילי
2011 – "מבט גאה", גלריה גבו, תל אביב, אוצר: יוחנן הרסון
2012 – "בלי כסף", גלריה גרוס, תל אביב, אוצר: איתי זלאיט
2012 – "פרצופה של המדינה", הגלריה המרכזית, תל אביב, אוצרת: אורית גלילי
2014 – "העץ הנדיב - סיפורו של עץ הזית", הגלריה לאמנות אום אל-פחם, אום אל-פחם
2014 - האנגר 2, נמל יפו
2017 - "אותו דבר אבל אחרת", גלריה מינוס אחד, אוצרת: אפרת ליבני
2017 – "שיעור מולדת", גלריית הסדנה לאמנות, יבנה
2017 – "אמנות נאיבית ישראלית", גלריה ג'ינה
2018 –"70 לישראל אמנות כחול לבן: תערוכת אמנות בחניונים הציבוריים של תל אביב-יפו" (אריה אזן, ברוך אלרון, נחום גוטמן, נפתלי בזם, קדישמן, רפי פרץ, זואי סבר, עודד פיינגרש), אוצרים: איריס אלחנני, דורון פולק.