רצח אבנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רצח אבנר הוא מאורע מקראי המופיע בספר שמואל ב', בו מסופר על רצח אבנר בן נר, שר צבאו של שאול, בידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד כנקמת דם על הריגת אבנר את עשהאל אחיו של יואב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה בגבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת דוד ואיש בושת

לאחר המלחמה בגלבוע, בה מת שאול, הומלך דוד למלך על שבט יהודה, בעוד איש בושת הומלך למלך על ישראל, על ידי אבנר.[1]

שני חלקי העם היו יריבים, ונלחמו זה בזה. פעם אחת נפגשו שני שרי הצבאות של הממלכות, אבנר ויואב, ליד בריכת גבעון. אבנר הציע ליואב, שיקומו נערים משני הצבאות וילחמו זה בזה: ”וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ.” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק י"ד). לאחר שנערים הרגו אחד את השני, פרצה המלחמה בין שני הצבאות ביתר עוז. במלחמה, צבאו של אבנר נחל הפסדים, והוא נמלט מהמערכה. עשהאל בן צרויה, אחיו של יואב, רדף אחר אבנר, ואף על פי שאבנר ביקש ממנו להפסיק לרדוף אחריו ולרדוף אחר אחד מן הלוחמים, ואז הזהירו שיהרגו, המשיך עשהאל לרודפו, ואבנר הרג אותו:

וַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר, וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר. וַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר: "הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל?", וַיֹּאמֶר: "אָנֹכִי". וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר: "נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ, וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ", וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו. וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל: "סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי, לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה? וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ?". וַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ, וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת (תחתו) תַּחְתָּיו, וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת, וַיַּעֲמֹדוּ.

לאחר מות עשהאל, אחיו, יואב ואבישי, רודפים אחר אבנר, שבורח למצודה, שם קורא ליואב להפסיק את המלחמה: ””הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם“” (ספר שמואל ב', פרק ב', פסוק כ"ו).

הסכסוך של אבנר עם איש בושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר פרש מהיות שר צבא ישראל, לאחר שאיש בושת, מלך ישראל, האשימו בלקיחת פילגש שאול, רצפה בת איה, מה שנחשב, ככל הנראה, כמרידה במלכות. עקב כך, אבנר מחליט להעביר את תמיכתו בדוד, להיות המלך.[2] כיוון שאבנר היה ממשפחה חשובה וקרוב משפחתו של שאול, לתמיכתו בדוד הייתה חשיבות פוליטית.[3][4]

דוד הסכים לשיתוף פעולה עם אבנר, אך התנה זאת בכך שאבנר יחזיר לו את אשתו, מיכל, בתו של שאול, שנלקחה ממנו על ידי שאול. אבנר הסכים והחזירה, ולאחר מכן ניסה לשכנע את אנשי בנימין וזקני העם התומכים בבית שאול לתמוך בדוד. אחר כך בא לחברון, אל דוד, שעשה לכבודו משתה.[5]

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שאבנר נפרד מדוד ויצא מחברון כדי לשכנע עוד אנשים לתמוך בדוד, הגיע יואב לחברון. מיד עם הגעתו, הוא עודכן על ידי צבאו על כך שאבנר הגיע לחברון, שם נעשה לכבודו משתה, ולאחר מכן שולח בשלום. יואב הלך אל דוד, ותמה על כך ששילחו בשלום, משום שיואב חשב שאבנר בא לרגל בחברון ולשכנע את דוד לתמוך בו.[6]

לאחר מכן, שלח יואב מלאכים אל אבנר, ששהה אז במקום הנקרא בור הסירה,[7] והם החזירו את אבנר לחברון, ללא ידיעת דוד. בחברון, יואב לקח את אבנר, מתוך נימוק שהוא רוצה לדבר אתו בארבע עיניים בשער העיר, שם הכה אותו, יחד עם אבישי אחיו, כנקמה על כך שהרג את עשהאל אחיו.[8][9]

בספרו "ויהי בימי שאול: בית שאול המלך", כותב אברהם לבנון שרק שאבנר הרג את עשהאל אינו מצדיק את הריגת אבנר, משום שעשהאל נפל במלחמה, ומקובל שאין גאילת דם על נופלים במלחמה, ולכן חיכה להזדמנות בה יוכל לתרץ את הריגת אבנר.[10]

לאחר רצח אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קללת דוד הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהרג יואב את אבנר, דוד אומר שלא הוא אשם במות אבנר, מקלל דוד את יואב: ”וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"טל').

איור של הלווית אבנר

קבורת אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הריגתו של אבנר, קורא דוד ליואב ולכל העם לספוד לאבנר, לקרוע את בגדיהם ולחגור שקים לאות אבל.[11]

אבנר נקבר בחברון, ולאחר קבורתו, החל דוד לבכות בקול רם, ואתו כל העם.[12]

קינת דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קינת דוד על אבנר

לאחר קבירתו, מקונן דוד על אבנר:

וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל-אַבְנֵר וַיֹּאמַר
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר.
יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ
כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ
וַיֹּסִפוּ כָל-הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.

בעקבות קינת דוד ועיצבונו על מות אבנר, מבין העם שלא הוא הורה להרוג את אבנר: ”וַיֵּדְעוּ כָל-הָעָם וְכָל-יִשְׂרָאֵל, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ, לְהָמִית אֶת-אַבְנֵר בֶּן-נֵר” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ז).

קללת דוד השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שקונן על אבנר, שוב קילל דוד את בני צרויה: ”וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי: יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה, כְּרָעָתוֹ.” (ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ט).

ציווי שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשדוד הזדקן, הוא מינה את שלמה בנו למלך תחתיו. לאחר המלכתו ולקראת פטירתו, הוא מצווה אותו מספר דברים, ביניהם להעניש את יואב על כך שהרג את אבנר, ואת עמשא בן יתר: ”וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל.” (ספר מלכים א', פרק ב', פסוקים ה'ו'). בניהו בן יהוידע מילא אחרי צו זה, והרג את יואב בן צרויה למרות שאחז בקרנות המזבח,

קבר אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קבר אבנר בן נר

קברו של אבנר ממוקם בחברון, ליד מערת המכפלה. הקבר ממוקם במבנה עם מספר חדרים, סביב חצר ושער הבנויים בסגנון ממלוכי.

בקבר נקבר גם ראשו של איש בושת, שנכרת על ידי רכב ובענה, לאחר רצח איש בושת.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים ד'ח'
  2. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ז'י"א
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ו'
  4. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק נ'
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים י"בכ'
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"אכ"ו
  7. ^ מיקום בור הסירה אינו ברור. לדעת חלק מן החוקרים, המקום הוא עין סארה, הממוקם כ-2 קילומטרים צפונית מחברון. לדעת אחרים, המקום הוא סירת אל-בלע, הממוקם כ-4 קילומטרים צפונית מחברון.(מקרא לישראל: שמואל ב / מקרא לישראל : פירוש מדעי למקרא, משה גרינברג ושמואל אחיטוב, עמוד 39)
  8. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק כ"ז
  9. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל'
  10. ^ ויהי בית שאול: בית שאול המלך, אברהם לבנון, עמוד 112
  11. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"א
  12. ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ל"ב