רצח אורון ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רצח אורון ירדן הוא פרשת רצח של ילד שנחטף למטרות כופר נפש ולאחר-מכן נרצח על ידי החוטף, צבי גור.

החטיפה והרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורון ירדן, ילד בן שמונה, נחטף מסביבת בית הוריו שבסביון ב-8 ביוני 1980. הוא נראה עולה למכונית נהוגה בידי אלמוני לבוש מדים ולאחר מכן הגיעו הודעות טלפוניות אנונימיות לבית הוריו ובהן דרישת כופר תמורת שחרורו.

דבר חטיפת ילד, לראשונה בישראל, גרם לזעזוע בציבור, עד כי ראש הממשלה מנחם בגין מצא לנכון לפנות לחוטף בפניה דרמטית ברדיו בקולו הוא, לשחרר את הילד.

לאחר שלא עלה בידי המשטרה לאתר את הילד החטוף ואת חוטפו, ואף השמעת קולו של החוטף ברדיו, כפי שהוקלט בשיחות הכופר, לא הביאה לתוצאות, הוחלט להיענות לדרישת החוטף ולשלם לו את דמי הכופר בסך שני מיליון לירות בשטרות של 50 שקל ישן (בפברואר 1980 החליף השקל הישן את הלירה הישראלית. שקל ישן אחד היה שווה 10 לירות).

בהוראת צוות המשא ומתן המשטרתי הניח אביו של אורון ירדן את הכסף בשקיות פלסטיק בשעת לילה בחבית שהחוטף סימן בסיד לבן. בתוך שקית הכסף הושתל משדר לצורך מעקב אחר החוטף. כמו כן, מספריהם הסידוריים של השטרות נרשמו מראש והועברו לכל הבנקים בישראל. חבילות השטרות אף סומנו באבקה זוהרת. על החבית שבה הונח הכופר נערכה תצפית באמצעות אמצעי ראיית לילה.

באישון לילה הגיח החוטף לעבר החבית, נטל בחטף את דמי הכופר ונעלם בחשיכה. השוטרים בעמדת התצפית פתחו במרדף אחרי החוטף אך איבדו אותו לאחר מספר דקות. ככל הנראה, החוטף גילה את המשדר ונטרל אותו על ידי קבירת שקית הכופר באדמה. על אף תשלום הכופר, אורון לא שוחרר. חיפושים מבית לבית שערכה המשטרה בשכונה לא העלו דבר.

ב-27 ביוני אותרו מספר שטרות שהופקדו בסניף בנק הפועלים ברחובות. המשטרה הגיעה באמצעותם לאדם שפתח תשעה ימים קודם לכן את החשבון בשמו המלא והאמיתי. היה זה תושב נתניה בן 33 בשם צבי גור, שעסק בציור, אך לא היה מוכר כצייר בחוגי האמנות. גור נעצר ב-30 ביוני 1980. בחקירתו הודה בחטיפה והוביל את החוקרים אל גופת הילד שנקברה על ידו בשדה בור ליד בית גולדמינץ בנתניה. לטענתו, הוא הסתובב ברחבי הארץ עם הילד במכוניתו וניהל את שיחות הכופר מטלפונים ציבוריים במקומות שונים. הילד מת, לדבריו, כתוצאה מחנק, כשהשאיר אותו בתא המטען במכוניתו, כשיצא לנהל את שיחות הכופר. בחקירתו נתברר גם כיצד הצליח לטול את דמי הכופר מבלי להיתפס; התברר כי לגור הייתה בת זוג, שבית הוריה היה בשכונת נוה נאמן. גור הסתתר בלילה מתחת למסד של הבית, זחל בחשיכה אל החבית ונעלם כלעומת שבא אל מתחת לבית, מבלי שבני הבית הבחינו בכך.

החקירה והמשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור מסר מספר גרסאות שונות לגבי מותו של הילד. באחת מהן הוא טען שאורון הוחזק על ידי הילה מררי, אישה הקשורה לארגון פשע שסחט את גור, וכי הוא, גור, אולץ להשתתף בחטיפה תחת איומים, לאחר שאיבד לדבריו מסגרות עץ לציורים שבתוכן ניסו מררי וחבריה להבריח יהלומים לבלגיה. כמו כן טען כי מררי היא שחנקה את אורון למוות לאחר שהלה השתולל וניסה לברוח. משהתברר לה כי הילד ללא רוח חיים, הניחה לטענתו את גופת הילד עטופה בשמיכה במכונית של גור. בעדות שמסרה תושבת בת ים למשטרה אכן דווח כי ילד הדומה במראהו לאורון ירדן נראה ביום החטיפה בחברת אישה הדומה לתיאור של מררי סמוך לבית הקולנוע "תל אביב", וכי האישה קראה לילד בשם אורון. העדה אף ציינה כי הילד הזכיר את סביון כמקום מגוריו.

בית המשפט דחה על הסף גרסתו של גור מכמה טעמים ובהם:

  • במרשם האוכלוסין לא מופיעה תושבת ישראל בשם הילה מררי.
  • גור נטל לעצמו את כל כספי הכופר ולא מסרם למי שכביכול אילץ אותו לבצע את החטיפה.
  • עדויות של עוברי אורח שראו את גור משוחח מטלפונים ציבוריים חיזקו את ההנחה כי החוטף פעל לבדו.
  • מדובר ב"גרסה כבושה" כלומר גרסה שניתנה בשלב מאוחר במהלך החקירה ללא כל הסבר מניח את הדעת לעיכוב במסירתה. לדעת השופטים, גור בדה מלבו את הגרסה הכבושה כדי להפחית את חומרת האשמות נגדו. (ככלל, הפסיקה קובעת כי משקלה של גרסה כבושה וערכה הינם מועטים ביותר).

עוד קבע השופט כי אורון נרצח זמן קצר לאחר החטיפה, כנראה עוד לפני שגור אסף את כספי הכופר, מכיוון שלאחר איסוף הכופר הוא הסתתר במשך שעות ארוכות מתחת לבית של הורי בת זוגו בנווה נאמן, ללא אורון.

בין אם הילד מת מחנק בתא המטען ובין אם החוטף חנק אותו למוות במו ידיו, מבחינה משפטית היווה מעשהו רצח כהגדרתו בחוק העונשין, ובית המשפט דן את צבי גור למאסר עולם בגין מעשה הרצח וכן ל-36 שנות מאסר נוספות בגין החטיפה. עונשו נקצב ל-45 שנות מאסר בפועל. ב-20 בדצמבר 1985, בעת שגור ריצה עונשו בכלא איילון, הוא הועסק בציורם של ציורי קיר על גבי חומות הכלא מבחוץ. גור ניצל זאת וברח מהכלא, אך נתפס לאחר שישה ימים. בעקבות זאת, נמנעו מגור חופשות למשך עשר שנים. בשנת 1995 הוא החל שוב לצאת לחופשות, אולם במרץ 2005 נשללו ממנו שוב החופשות בעקבות מידע מודיעיני על התנהגותו ובמאי 2005 הוא הועבר מכלא מעשיהו לכלא באר שבע[1]. ב-20 ביולי 2010 יצא לחופשה ראשונה של כ-8 שעות.

הרקע הבעייתי של צבי גור נחשף במהלך חקירתו. התברר כי ב-28 ביולי 1976 הוא נידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ועוד 18 חודשים על תנאי בגין ביצוע פריצות לבתי עסק והפצת המחאות ללא כיסוי. גור ישב אז כשנה בכלא לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה. כמו כן, ב-24 באפריל 1980, חודש וחצי לפני חטיפתו של אורון ירדן, ביצע גור ניסיון חטיפה כושל של הילד נ' שקד מכפר שמריהו. גור פיתה את נ' להיכנס לרכבו בתואנה כלשהי והחל להתרחק מהיישוב. נ' נבהל והחל לבכות. גור נאלץ להחזיר את נ' סמוך למקום שממנו אסף אותו. באותו ערב התקשר גור לאמו של נ', התנצל בפניה ואמר כי מדובר באי הבנה כביכול. למחרת התפרסמה בעיתון ידיעה על נסיון לחטוף ילד מכפר שמריהו.

בשנת 1990 יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ספר מאת ברוך לשם, בשם "נורמלי!" המתאר את הפרשה.

מאיר כרמון, שהיה פקד במשטרת ישראל ואחד האחראים לחקירת החטיפה והרצח, כתב רומן היסטורי בשם השמונה ביוני, המבוסס במידה רבה על הפרשה. הספר יצא ב-8 ביוני 2013 בהוצאת "מסדה"‏[2].

בעיר נתניה נקרא גן ציבורי על שמו של אורון ירדן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עע"א (באר-שבע) 5801/07, פסק דין מ-23 בינואר 2008; רע"ב 1675/08, החלטה מיום 6 ביולי 2009
  2. ^ שרה לייבוביץ'-דר, הקיץ השחור: תיק החטיפה והרצח של אורון ירדן נפתח, באתר nrg מעריב, 7 ביוני 2013