רצח דני כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנער דני כץ
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רצח דני כץ הוא פרשת רצח על רקע לאומני של נער ישראלי שנרצח בשנת 1983. פרשת הרצח זכתה להד רב במדינה לא רק בגלל אופיו האכזרי של הרצח, אלא גם בגלל משפטם של חמשת הרוצחים, שטענו כי ההודאות נגבו מהם בצורה לא חוקית, תוך שימוש באמצעי חקירה פסולים.

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני כץ, נער כבן 15 (נולד ב-6 בינואר 1969) תושב שכונת דניה בחיפה, יצא מביתו לבקר חבר בתאריך ה-8 בדצמבר 1983. חמישה ערבים ישראלים תושבי סכנין והאזור הבחינו בנער כשהוא צועד לבדו וחטפו אותו ברכבם אל אתר בניה שומם. במהלך הנסיעה ובאתר הבניה הכו אותו החמישה מכות מוות וארבעה מהם אנסו אותו. לאחר מכן השליכו את גופתו בשטח פתוח ליד אוניברסיטת חיפה. מאוחר יותר בערב העבירו החמישה את הגופה למערה באזור סכנין. אחרי שלושה ימים של חיפושים נמצאה גופתו ועליה סימני חנק ותקיפה מינית.

מכתב שנמצא בערמת זבל סמוך למערה, עליו נרשם השם סמיר גנאמה, הוביל את החוקרים אל סמיר גנאמה, תושב סכנין. בתחילה, הכחיש גנאמה את החשדות, אך בהמשך הודה במעשה והפליל גם את ארבעת שותפיו למעשה - אחמד קוזלי, פתחי ג'נאמה, עלי גנאיים ועאטף סביחי. כל החמישה הודו במיוחס להם. בבית המשפט הם נמצאו אשמים ברצח בכוונה תחילה, חטיפה לשם רצח, וקשירת קשר לביצוע פשע, וכולם נידונו למאסר עולם. שניים מהרוצחים, אחמד קוזלי ועאטף סביחי, הודו לאחר מכן גם בחטיפתה, אינוסה ורציחתה של דפנה כרמון, ונגזר עליהם עונש של מאסר עולם ועוד עשרים שנות מאסר לריצוי בחופף.

הביקורת והמשפט החוזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקליטם של הרוצחים, עו"ד אביגדור פלדמן, טען כי חקירת האירוע הייתה פסולה וזאת מכיוון שלדבריו, הודאות הנאשמים שונו שלוש פעמים תוך כדי החקירה כדי להתאימן להתקדמותה, כמו גם חוסר בראיות מוצקות נגד הנאשמים, אלא שימוש בהודאות בלבד, שעל פי טענת הנאשמים נגבו מהם תוך שימוש באלימות קשה. בית המשפט העליון קבע ב-1991 כי טענות הנאשמים לאחר החקירה אינן אמינות בעיניו, וכי הרשעתם על סמך הודאתם במשטרה וראיות נוספות הייתה מוצדקת.

לאחר לחץ ציבורי שנמשך זמן רב, הורה שר המשפטים, דוד ליבאי, לעו"ד יהודית קרפ להכין דו"ח בקשר לפרשה.

בעקבות הדו"ח, הוגשה בקשה למשפט חוזר לנשיא בית המשפט העליון. לבקשה הצטרפה הסניגוריה הציבורית כידיד בית המשפט והביעה את תמיכתה בעריכת משפט חוזר למורשעים. הפרקליטות התנגדה לבקשה. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, פסק בפברואר 1999 כי יש לערוך לנאשמים משפט חוזר.‏[1]

בשנת 2000 נערך לחמשת הרוצחים משפט חוזר, הליך נדיר ביותר במערכת המשפט הישראלית, במהלך המשפט החוזר שנמשך כשנתיים, שוחררו בערבות שלושה מן הנאשמים. גם במשפט החוזר שנערך, השתכנעו השופטים (דבורה ברלינר, זאב המר ויהודית שטופמן) שהודאות הנאשמים קבילות, והשאירו את פסק הדין על כנו. סניגורם, עו"ד אביגדור פלדמן, ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון (אליהו מצא, אילה פרוקצ'יה ואשר גרוניס) דחו את הערעור פה אחד, בפסק הדין קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה "בית המשפט המחוזי, בפסק דין הבנוי לתלפיות, ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות, ולא הותיר אבן שלא הפכה, ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר. הוא ניתח את הראיות במבט משפטי-מקצועי חודר והעמידן במבחן ההגיון, השכל הישר, מושכלות חיים ותבונת חיים. הוא שקל את הראיות בראייה פרטנית ובתפיסה כוללת בעת ובעונה אחת" באשר לשימוש באמצעים פסולים בחקירה כתב השופט מצא: "אין לשלול את האפשרות שבחקירת המערערים עשתה המשטרה שימוש באמצעים פסולים; אך כמותו אף אני התרשמתי, כי אם אמנם נקטו החוקרים כלפי המערערים אמצעים פסולים, לא היו אלה האמצעים הקשים והחמורים שתוארו בטענות הפסול של הסניגורים ובעדויות המערערים", בית המשפט מתח ביקורת על שלב בחקירתו של סמיר גנאמה, בו הפעילה עליו המשטרה לחץ על ידי שימוש במעצר אשתו. כמו כן קבע בית המשפט כי המניע לרצח היה על רקע לאומני.

משפט זה גרר את הקמתו של ארגון בשם "חזקת חפות", הפועל נגד הרשעה של נאשם על בסיס הודאתו בלבד.

קציבת עונשם של הרוצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2007 חתם שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, על בקשת קציבת עונשם של המורשעים לתקופות שבין 30 ל-45 שנים‏[2]. שלושה מהרוצחים, שכבר ריצו 23 שנות מאסר, הגישו בקשה לניכוי שליש ממאסרם. ביולי 2008 דחתה ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר את הבקשה‏‏, בנימוק שהם עדיין מסוכנים‏[3]. בנובמבר 2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת את עתירת שלושת הרוצחים לבטל את החלטת הוועדה, אך קבע כי אותרו כשלים בהתנהלותה והורה לכנס ועדת שחרורים בהרכב חדש. שני הרוצחים הנוספים, שהורשעו גם בביצוע הרצח של דפנה כרמון, צפויים להשתחרר לאחר 2020.

בתאריך 05.04.2016 דחה בית המשפט המחוזי מרכז את עתירתו של פתחי ג'נאמה לשחרור מוקדם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]