רצח הלנה ראפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטה להלנה ראפ במקום הירצחה ברח' בן-גוריון בבת ים

רצח הלנה ראפ הוא פיגוע דקירה שבו נרצחה הנערה הלנה ראפ בידי מחבל פלסטיני בטיילת העיר בת ים ב-24 במאי 1992. האירוע היה לאחד מהבולטים מרצף אירועי הדקירה ששטפו את מדינת ישראל בראשית שנות ה-90, והשפיע על ההידרדרות בתחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה ועל המערכת הפוליטית.

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לשעה 07:30 בבוקר רצח פואד עבד אל האני אל עומרין את הנערה הלנה ראפ, בת 15 וחצי, בדקירות סכין בצומת הרחובות בן-גוריון וז'בוטינסקי בבת ים, בזמן שהייתה בדרכה לתחנת האוטובוס לבית ספרה.

הרוצח נעצר ונדון למאסר עולם, אך שוחרר מהכלא על ידי ממשלת ישראל באוקטובר 2011, במסגרת ההסכם לשחרור גלעד שליט. בית משפחתו של הרוצח בעזה נהרס לאחר שעתירה לבג"ץ נגד ההריסה נדחתה ברוב דעות.‏[1] מאחורי הרצח עמד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והרצח היה לאחת הסיבות לחיסולו של פתחי שקאקי ב-1995.‏[2]

השלכות הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה להלנה ראפ בבת ים
לוח הנצחה להלנה ראפ בגן על שמה בבת ים

בעקבות הפיגוע התפרעו אלפים מתושבי בת ים ברחובות העיר במשך חמישה ימים, גרמו נזק כבד לרכוש ובזזו אותו [דרוש מקור], ותקפו בעלי חזות ערבית. בין מארגני ההתפרעויות היה גם ברוך מרזל, שמאוחר יותר נשפט לשמונה חודשי מאסר על תנאי בגין חלקו באירוע.‏[3]. לאחר חמישה ימים בהם עודד את המהומות, נענה זאב ראפ לבקשת המשטרה וביקש מהמתפרעים להתפזר והמהומות שככו. בוועדת אור ביקר אסף חפץ את טיפול המשטרה במהומות וטען שהיה צריך לפזר אותן יותר מוקדם.‏[4]

זכרה של הלנה ראפ הונצח בדרכים רבות, בהן אמבולנס שנתרם על שמה, אנדרטה במקום הרצח, חניון ביער בן שמן וקריאת חצר בית ספרה על שמה. ב-18 במרץ 2009 נחנך בבת ים גן הנצחה לזכר הלנה ראפ וחללי פעולות האיבה בני בת ים.‏‏‏[5]

בכניסה לגן מרחוב אנה פרנק יש לוח שיש ועליו שיר מאת הלנה ראפ:

"רציתי לקטוף פרח קטן

אמא אמרה לי אסור, הוא מוגן

בכל העולם יש חוקים-

אסור לקטוף פרחים מוגנים

אז מה אם אני סתם ילדה קטנה

שלא יודעת ולא מבינה

אבל אני חושבת שזה מוזר

שפרחים אסור

וילדים מותר"

בחלק האחורי של לוח השיש חקוקים שמותיהם של 48 תושבי בת ים, חללי פעולות האיבה.

זאב ראפ, אביה של הנרצחת, הקדיש לאחר האירוע את חייו להנצחתה ולפעילות ציבורית כיושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה.

הרצח אירע במהלך מערכת הבחירות לכנסת השלוש עשרה ופוליטיקאים רבים הגיעו לבת ים או התבטאו בנושא הרצח. רוני מילוא, שר המשטרה, הגיע להלוויה וכן הגיע רחבעם זאבי ממולדת. דובר של מרצ אמר, במקביל לגינוי הרצח, שמדיניות הליכוד של שליטה בשטחים משחקת לידי הטרוריסטים והרוצחים.‏[6] שמעון פרס הגיע לסיור בבת ים ולמרות החששות התקבל בשמחה על ידי התושבים. הוא ביטל סיורים אחרים שתוכננו ויצא לסיור של שש שעות ברחבי בת ים כדי לפגוש את תושבי העיר. יגאל סרנה כתב שבאותה תקופה יצחק שמיר היה יותר שנוא בבת ים משמעון פרס, שכן שמיר היה האחראי להיעדר הביטחון בעיר,‏[7] בהתאם להרגשה הרווחת בבת ים שהממשלה אשמה בכול.‏[8] תמונות מהמהומות בבת ים הוקרנו בתעמולת הבחירות של מפלגת העבודה תוך האשמת הממשלה של הליכוד במצב המדרדר של הביטחון. מיכל שמיר ואשר אריאן כתבו בספרם על מערכת הבחירות שבניגוד לבחירות קודמות בהן נתפסו התקפות מחבלים באופן כללי כמסייעות לימין, הטרגדיה בבת ים נוצלה על ידי מפלגת העבודה והשמאל ולא ברור מי יצא מורווח בקלפי מהאירוע.‏[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Yoram Dinstein, Israel Yearbook on Human Rights, Volume 25; Volume 1995, page 337
  2. ^ Ronen Bergman, The secret war with Iran, page 215
  3. ^ הארץ, 8 ביולי 1996
  4. ^ אסף חפץ/לשעבר מפכ"ל משטרת ישראל
  5. ^ רון סגל, 17 שנות מאבק וגן הנצחה אחד באתר mynet‏
  6. ^ Mira M. Sucharov, The International Self, page 148
  7. ^ יגאל סרנה, עד מדינה, עמודים 109-110
  8. ^ Daniel Judah Elazar, Shmuel Sandler, Israel at the polls, 1992, page 48
  9. ^ Asher Arian, Michal Shamir, The elections in Israel, 1992, page 7