רצח העם בבורונדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רצח העם בבורונדי היה רצח עם מכוון ושיטתי שהתבצע על ידי ממשל בורונדי (טוטסי) כנגד בני ההוטו בשנת 1972 ובו נהרגו כ- 200,000 - 300,000 בני אדם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורונדי היא מדינה קטנה באפריקה, ענייה וצפופה אשר רוב תושביה חיים בכפרים ועוסקים בחקלאות. בורונדי הייתה במשך מאות שנים ממלכה מאוחדת שבה חיו שלוש קבוצות אתניות עיקריות – ההוּטוּ (84%), הטוּטסִי (15%) והטוּוָה (1%). שלוש הקבוצות האתניות חלקו שפה שנקראת קִירוּנדי, תרבות ומנהגים משותפים, ואף התקיימו ביניהן לא מעט נישואי תערובת.[1]

התקופה הקדם קולוניאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת בורונדי נוסדה לקראת סוף המאה ה-17 ובתחילת המאה ה-18, והורכבה משלוש קבוצות אתניות ששכנו במרחב – ההטוּטסִי, ההוּטוּ והטוּוָה. הטוטסי נקראים גם וָטוּסִי – עם של נוודים, רועי בקר, גבוהים, החיים בשבטים לוחמים ושייכים כנראה לשבטים הנילוטיים שהגיעו מאזור אתיופיה בסביבות המאה השש-עשרה. ההוּטוּ נקראים גם בָהוּטוּ – עם של חקלאים, נמוכים, מצאצאי הבָנְטוּ, שהגיעו לאזור בין המאה השישית למאה השתים עשרה. מיסיונרים וחוקרים שעברו שם במסעותיהם תיארו את צורת הארגון של הממלכה הקטנה כדומה לאימפריה היוונית. הטוּטסִי ברובם היו רועי בקר והיוו את הרוב במעמד השליט בממלכה. עובדי האדמה (רובם הוּטוּ ומיעוט טוּטסִי) השתייכו למעמד נמוך יותר. הבעלות על הבקר, שהיוותה כאמור את "כרטיס הכניסה" למעמד השליט, נאסרה בחלק מהמקרים על בני ההוּטוּ. ההוּטוּ סיפקו את תוצרתם החקלאית לבעליהם הטוּטסִי ובתמורה קיבלו את הגנתם. כן היו נהוגות עבודות כפייה בממלכה שחלו על ההוּטוּ בלבד.[2]

עד היום חלוקים החוקרים באשר לדמותה האתנית של בורונדי הקדם קולוניאלית – האם ההוּטוּ, הטוּוָה והטוּטסִי היו בני שבטים שונים שהרכיבו יחד כל אחד מהקלנים והממלכות באזור, או שמא היו אלה שמות למעמדות כלכליים שונים בתוך הקלאנים ולא הייתה להם כל משמעות אתנית. בכל סברה שהיא, מוסכם כי הטוּטסִי היוו את המיעוט השליט שנהנה מזכויות יתר לעומת המוני העם, שהיו בעיקר מבני הוּטוּ וטוּוָה. בין כה וכה, החוקרים האירופאיים הראשונים שהגיעו לאזור בסוף המאה ה-19 מצאו חברה שבה בני שלוש הקבוצות מחזיקים בלשון ותרבות משותפת, משרתים בצבא משותף וחולקים אזורי מחיה משותפים. חרף החלוקה, בבורונדי הקדם-קולוניאלית התקיים גורם מאחד אחד והוא המלך, שמוצאו על פי האמונה הוא אלוהי, ועל סמכותו אין מערערים. כבר בתקופות קדומות אלה, רובם המוחלט של הצ'יפים (ראשי הקלאנים) הם מבני הטוּטסִי.[2]

הקולוניאליזם הגרמני 1899- 1916[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1899 הפכה בורונדי לחלק ממזרח אפריקה הגרמנית, אחת משלוש הקולוניות הגרמניות באפריקה, ושטחה העצום כלל את בורונדי, רואנדה, טנזניה ועוד. הכובש הגרמני היה ידוע באכזריותו כנגד ניסיונות מרד. הגרמנים גבו מיסים בעזרת המערכת המקומית של המלוכה וראשי השבטים. בתחילה התנגד המלך בבורונדי להשפעה האירופאית, ושלא כמו שכנו ברואנדה סירב לשלם מס וללבוש בגדים אירופאים. בתגובה הגרמנים השתמשו בכוח וארגנו מרד נגד המלך שבסופו של דבר קיבל על עצמו את השלטון הגרמני.[2]

הקולוניאליזם הבלגי 1962-1916[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה חולקה מזרח אפריקה הגרמנית בין האנגלים לבלגים. הטריטוריה, שנקראה רואנדה-אורונדי עברה לידי הבלגים. בשנות השלושים של המאה ה-20, הגדירו הכובשים הבלגיים קריטריונים גופניים להבחנה בין בני טוּטסִי לבני הוּטוּ תוך שימוש ב"אנתרופולוגיה פיזיולוגית" – שיטה בה נמדדו גולגולותיהם של האנשים והוחלט מי משתייך לאיזו קבוצה, בדומה לשיטות שרווחו בתקופה זו באירופה והיוו את המסד התיאורי "המדעי" לתורת הגזע של הנאצים. ההטוּטסִי זוהו כגבוהים יותר, יפים יותר, אינטליגנטים יותר, בעלי אף עדין יותר ומצח פחות רחב מזה של בני ההוּטוּ שהיוו את הרוב. הבלגים השתמשו בשונות זו כדי לאשרר את תפיסתם כי בני הטוטסי חכמים יותר ו"עליונים" על פני ההוּטוּ, וראו בהם גזע עליון. הבלגים התייחסו לטוּטסִי כשותפים מקומיים לשלטון למרות היותם מיעוט באוכלוסייה. הבלגים הנהיגו מדיניות של עבודות כפייה, בעיקר במטעי קפה, תחת פיקוח של בני טוּטסִי. בכך הוחרפה האיבה וחודדו ההבדלים בין הטוּטסִי להוּטוּ. כדי להשתייך לאליטה השלטונית היה צורך להשתייך לכנסייה. פעילות מיסיונרית הובילה להתנצרות המונית של האוכלוסייה האפריקאית בקולוניות. בשנת 1929 החליטו הבלגים על איחוד תפקידי הצ'יפים וצמצום במספרם ובהזדמנות זו פוטרו רוב הצ'יפים מבני ההוּטוּ, כך שבשנת 1945 לא נותרו צ'יפים מבני הוּטוּ. מהלך זה תרם לריכוזו של יותר ויותר כוח בידי פחות אנשים. בשנת 1948 הפך האזור למנדט בלגי בחסות האו"ם ובשנת 1962 קיבלה בורונדי עצמאות.[2]

עצמאות בורונדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות החמישים ובראשית שנות השישים עזבו הבלגים את האזור וברואנדה השכנה התרחשה מהפכת ההוּטוּ. המוני בני שבט ההוטו הדיחו את שלטון המלוכה של הטוּטסִי ובתמיכת הבלגים ערכו בחירות דמוקרטיות. בהוטו שנבחרו לשלוט ברואנדה טבחו בעשרות אלפי טוּטסִי. בתקופה זו שרר חוסר יציבות שלטוני בממלכת בורונדי. באוקטובר 1965 לאחר ניסיון הפיכה כושל של קציני הוטו, החלו פרעות בבני ההוטו בבורונדי. בתגובה חיילים בני ההוטו רצחו מאות אזרחים מבני בטוטסי. הטוּטסִי החליטו לעשות הכול כדי שגורלם לא יהיה דומה לגורלם של הטוּטסִי ברואנדה, על כן החלו להוציא להורג עשרות קצינים בני ההוּטוּ והשתלטו כליל על הצבא והמשטרה. בשנת 1966 התקיימה במדינה הפיכה צבאית כנגד המלוכה, בראשות קולונל מיקוֹמְבוּרוּ. המשטר הצבאי החדש והקשוח, שהונהג בידי קציני טוּטסִי, החל במדיניות של אפליה מחמירה כנגד ההוטו. כל ניסיון התקוממות של ההוּטוּ הוביל למעשי טבח נרחבים באזרחים בני הוּטוּ.

בספטמבר 1969 התבצע במדינה ניסיון הפיכה נוסף שנכשל. תגובתו של השלטון הייתה אכזרית במיוחד: כ-50,000 בני הוּטוּ, שזוהו עם הקבוצות הפוליטיות שניסו לבצע הפיכה, נטבחו בידי כוחות הביטחון; כל ההנהגה הפוליטית של ההוּטוּ הוצאה להורג.[3]

מרד ההוּטוּ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 החל פילוג בשלטון הצבאי של בורונדי, הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ טוּטסִי מקְלֶן הימבה, מינה לממשלתו ולתפקידים בכירים בצבא את בני הקלן שלו והדיח אנשי טוּטסִי מקלן בניארוגורו. ביולי 1971 אנשי בניארוגורו הואשמו בניסיון הפיכה כנגד ההימבה. בית דין צבאי הורה להוציא להורג תשעה קצינים בכירים ולכלוא למאסר עולם אחד עשר נוספים, כולם בני בניארוגורו. המשטר הצבאי היה חלש מתמיד והגביר את השימוש באלימות. ב-29 באפריל 1972 השתלטה קבוצת מורדים מבני ההוטו שנוסדה בטנזניה ורוב חבריה ילידי טנזניה, על העיר רוּמוׂנְג שבמערב בורונדי. עוד באותו היום הותירה הכנופיה לבני ההוטו באזור לרצוח ולבזוז את בני הטוּטסִי. מעשי טבח רבים דווחו על ידי עדים. בעיירה בּוּרוּרִי הסמוכה נרצחו כל האזרחים, החיילים ונציגי השלטונות הטוטסי. לאחר שהשתלטו המתקוממים על רצועה של 70 ק"מ על חוף אגם טנגניקה במערב בורונדי, מרוּמוׂנְג ועד אגם נְִיאַנְזָה שבדרום מערב, הצהירו כי יהרגו כל טוּטסִי וכל הוּטוּ שלא יצטרף אליהם. באזור זה הוכרזה עצמאות של "רפובליקת מָרְטיאַזוֹ" שנשלטה בידי מיליצית מורדי ההוטו הקיצונית. במרד השתתפו לכל היותר אלפים בודדים של בני הוּטוּ, רובם מטנזניה, ונהרגו כאלף בני טוּטסִי. ביוני 1972, בשיאו של רצח העם, עתידה ממשלת הטוטסי של בורונדי לטעון כי 25,000 הוּטוּ השתתפו במרד ו-50,000 טוּטסִי נרצחו.[3]

רצח העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיגים מקלן הִימְבַה ניצלו שעה זו, עת שרר כאוס פוליטי בשלטון בורונדי, לשינויים רדיקלים במבנה השלטון. שעות ספורות לפני פרוץ המרד, ב-29 באפריל, הורה הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ לפזר את ממשלתו והרחיב את סמכויותיו. בערבו של יום פרוץ המרד, ב-29 באפריל 1972, שב מלך בורונדי, נְטָרֶה החמישי, לראשונה מגלות של שש שנים באירופה, כי חשב שבשעה זו הוא יוכל להועיל. עוד באותו הלילה הוא הוצא להורג בארמונו בהוראת הנשיא. למחרת, ב-30 באפריל, קבוצה של קצינים בכירים ממוצא טוּטסִי-הִימְבַה, המקורבים לנשיא, התחילו לתכנן את ההשמדה של כל ההוּטוּ בבורונדי. לאחר פרוץ המרד הורה הנשיא להרחיב את סמכויותיו של שר החוץ סִימְבָנְייה והוא מונה להיות גם שר הפנים. ב-12 במאי נתן השר סִימְבָנְייה "יד חופשית" לתנועת הנוער הקיצונית של הטוּטסִי 'בריגדות הנוער המהפכניות' (JRR). כל בני ההוּטוּ בתנועת הנוער הושמדו עוד באותו היום. מנהיגי תנועת הנוער הונחו להגיש לצבא רשימות של כל ההוּטוּ הלומדים בבתי ספר ובאוניברסיטאות.[4]

מרד ההוּטוּ הוכרע תוך ימים ספורים בראשית מאי. מרגע שהוכרע המרד החלה ההשמדה המאורגנת של האזרחים בני ההוטו בבורונדי. תחילה הורו למפקדי הצבא והמשטרה להרוג את כל הפקודים שלהם בני הוטו, ו-750 חיילים וכ-300 שוטרים נרצחו. הבאים ברשימה היו המורים והתלמידים בבתי הספר התיכוניים והמקצועיים. משאיות ורכבים צבאיים הגיעו לבתי הספר וחיילים ציוו על תלמידים ומורים בני ההוטו לעלות למשאיות, שהובילו אותם לבורות הריגה, לבתי כלא ולמתקנים צבאיים בהם הוצאו להורג. חברי תנועת הנוער (JRR) השתתפו גם הם בהוצאות להורג ובמעשי הטבח ושימשו ככוח איכותי לזיהוי הקורבנות. גם לבתי הספר היסודיים הגיעו חיילים, תחילה אספו את המורים בלבד ולאחר מכן גם את התלמידים. בחודש יוני דווח כי לא נותרו מורים בני הוטו בבתי הספר התיכוניים ובבתי הספר היסודיים נותרו רק 45% מהם. אלפי תלמידים נחטפו מבתי הספר התיכוניים ומהאוניברסיטאות והוצאו להורג. בעיר בוג'ומבורה לבדה, 4,000 תלמידים הועלו על משאיות והובלו לבורות הריגה.[3] אלפי עובדי מדינה וכמרים בני הוּטוּ הוצאו להורג. ברדיו הממלכתי שודרה תעמולה מוסווית הקוראת להרג הוטו, "לצוד את הפיתון שבדשא". במקרים רבים הגיעו החיילים עם רשימות קורבנות שהוכנו מראש. בני טוּטסִי מתונים נרצחו גם הם. עד סוף אוגוסט דווח כי יותר מ-200,000 נרצחו ומאות אלפים נמלטו למדינות שכנות, וכי לא נותרו בבורונדי בני הוּטוּ מלומדים.[5]

סכסוך ההוטו והטוטסי לאחר רצח העם[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח העם הוביל לעשרים שנות שלטון של הטוטסי בבורונדי. בשנת 1976 קולונל ז'אן-בפטיסט בגאזה הדיח את הנשיא מיקוֹמְבוּרוּ מכיסאו וביצע רפורמות רבות בשלטון. שלטונו של בגאזה היה מתון יותר מקודמו. בשנת 1987 הדיח פיאר בוּיוֹיָה את בגאזה בהפיכה צבאית נוספת. לאחר שעלה לשלטון גברו שוב המתחים בין הרוב ההוּטוּ במדינה למיעוט הטוטסי השליט. האלימות הציפה שוב את הרחובות ועשרות אלפים נהרגו במה שהפך למלחמת אזרחים של ממש. בשנת 1991, בלחץ המערב, בוצעה רפורמה דמוקרטית ראשונה במדינה ונקבע מועד לבחירות. ביולי 1993 נבחר הנשיא ההוטו הראשון בבורונדי.[6]

מלחמת האזרחים בבורונדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה חודשים לאחר היבחרו נרצח הנשיא על ידי קצינים בני טוּטסִי. הרצח היה לטריגר למאורעות דמים נוספות, אלפי איכרים בני הוטו החלו להתמרד בבני הטוּטסִי שהיוו האליטה של המדינה ועדיין שלטו בה. הטוטסי וההוטו הרגו זה בזה בפורענות איומה, יותר מ-100,000 אזרחים נהרגו באותה שנה ויותר מחצי מיליון נמלטו למדינות שכנות. מלחמת האזרחים הרצחנית הזו הייתה גורם מכריע להתפרצותו של רצח העם ברואנדה באפריל 1994 בו רצחו בני הוטו קרוב למיליון בני טוּטסִי בשלושה חודשים. המלחמה נמשכה לאורך שנים רבות אך ככל שנמשכה פחתו מעשי הטבח כנגד אוכלוסייה אזרחית. כ-300,000 בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים עד ראשית שנות ה-2000.[7]

מתיחות אתנית במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח משותף של האו"ם ושל ממשלת ארצות הברית שפורסם ביוני 2002 נטען כי הפשעים בשנת 1993 היו פשעי רצח עם וכי יש לחקור את ההתרחשויות בשנת 1972 שכן ניכר כי התבצע שם רצח עם שיטתי ומאורגן ויש לתת על כך את הדין.[8] בקיץ 2005 נבחרה הממשלה המעורבת הראשונה בבורונדי שלאחר מלחמת האזרחים, אך זו לא הצליחה להחזיק למשך זמן רב. בשנת 2010 הידרדרה המדינה שוב לאלימות פוליטית ברוטלית בין הוטו לטוּטסִי. באוקטובר 2011 הקימה ממשלת בורונדי, בלחץ המערב, וועדת אמת ופיוס אשר אמורה הייתה להגיש דו"ח לפרלמנט עד דצמבר 2012 בנוגע למלחמת האזרחים. הוועדה לא הגישה דו"ח וכנראה גם לא פעלה. דוח של Human rights Watch משנת 2012 מתאר מספר מעשי טבח שהתבצעו בבורונדי בשנים האחרונות וקובע כי עשרות מנהיגים ופעילים פוליטיים נרצחו בידי הממשלה מאז 2010. הדו"ח מזהיר מפני תנועת נוער המחומשות ומאומנות על ידי הממשלה. בינואר 2012 דווח כי ממשלת הטוטסי השחיתה באמצעות דחפורים בורות הריגה, בהם נרצחו יותר מ-430 בני הוטו בשנת 1995. נראה כי במצב הנוכחי קיימת סכנה כי רצח עם נוסף יפרוץ בבורונדי וכן כי כל הראיות לרצח העם שהתרחש בשנת 1972 יושמדו, עד כי רצח עם זה לא יוכר לעולם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Numbers from 1929-1967 are actual number of leadership positions held; subsequent numbers are percentages of the total. Ngaruko & Nkurunziza, 41
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 East Africa Living Encyclopedia
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Lemarchand, René (2009). The Dynamics of Violence in Central Africa. Philadelphia: University of Pennsylvania Press. ISBN 978-0-8122-4120-4
  4. ^ רנה למרשנד, ההרג בבורונדי בשנת 1972, 2008
  5. ^ Totten, Samuel; Parsons, William S. Charny Israel W. (2004) Century of Genocide: Critical Essays and Eyewitness Accounts Routledge, ISBN 0-415-94430-9, ISBN 978-0-415-94430-4
  6. ^ רנה למרשנד, ההרג בבורונדי בשנת 1972, 2008
  7. ^ International Commission of Inquiry for Burundi: Final Report by the United States Institute of Peace, United Nations S/1996/682; received from Ambassador Thomas Ndikumana, Burundi Ambassador to the United States, 7 June 2002
  8. ^ International Commission of Inquiry for Burundi (2002). Paragraph 496.