רצח ישראל נולמן

רצח ישראל נולמן היא פרשת רצח של נער בן 12 שארעה בחיפה ב-14 בספטמבר 1981. הרצח נודע בגלל האופי האכזרי של המעשה ובגלל טענתו של משה עזריה כי הודה ברצח רק בעקבות לחץ ואלימות שהפעילו עליו חוקריו. עזריה המוגבל בשכלו הורשע רק על סמך הודאתו ושום ממצאים פורנזים לא קשרו אותו לרצח. ראיות רבות שהתגלו לאחר הרשעתו, לא הצליחו להביא למשפט חוזר.

הרצח והחקירה

ישראל נולמן נולד ב-19 באוגוסט 1969. הוא היה תושב שכונת נווה שאנן בחיפה. ב-14 בספטמבר 1981 יצא לריצת ערב ומשלא שב לביתו החלה המשטרה בחיפושים נרחבים אחריו. אחרי יומיים, ב-16 בספטמבר 1981, נמצאה גופתו על ידי מתנדבים בוואדי בשכונת נווה שאנן. הגופה הייתה לבושה ועליה סימני מכות, חנק וחשד לתקיפה מינית. הוא היה בן 12 במותו. המשטרה מינתה צח"מ, צוות חקירה מיוחד, בראשות מפקח יהושוע מוצפי, כדי לפתור את המעשה. הציבור, העיתונות וגורמים מתוך המשטרה הפעילו לחץ על הצח"מ לפתור את תעלומת הרצח מהר ככל האפשר.

ב-26 בספטמבר 1981 נעצר משה עזריה, צעיר מוגבל בשכלו בן 21 מעכו, בחשד שניסה לתקוף נערה צעירה בקריית חיים. משה עזריה נלקח מתחנת זבולון לימ"ר חיפה, שם נחקר על ידי חוקרי הצח"מ והודה ברצח הנער ישראל נולמן. למחרת הכחיש עזריה כל קשר לרצח וטען כי הודה מפני שהוכה ומפני שחשש מהשוטרים. הודאתו הראשונה של עזריה הייתה קצרה, מבולבלת וסתרה ממצאים רבים מזירת הרצח ולא יכולה הייתה להוות בסיס לכתב אישום. עזריה נעצר למשך שישים יום. לקראת שחרורו נשלח עזריה לחקירה בתל אביב שם נחקר על ידי חמישה חוקרים במשך שלוש עשרה שעות ברציפות. בסיום החקירה הודה עזריה כי ראה את הרצח, ואף שחזר בשעת לילה מאוחרת את שראה. בעקבות שתי הודאותיו, פרטים מוכמנים שהופיעו בהודאותיו והשחזור שביצע, הוגש נגדו כתב אישום.

בכתב האישום שהוגש ב-1 בדצמבר 1981 נטען כי ישראל נולמן יצא לרוץ לכיוון בית אבא חושי, בדרך פגש אותו משה עזריה שרץ אחריו, תפס אותו בצווארו הטיל אותו על כתפו ונשא אותו לעבר הוואדי, בעוד שישראל מתנגד בכח לחטיפתו. כשהגיע עזריה למדרונות הוואדי, הטיל את ישראל על האדמה, נשכב מעליו וביצע בגופו מעשה מגונה בכוח, בעוד ישראל מתנגד ומנסה להחלץ. עזריה תפס בצווארו של ישראל וחנק אותו למוות. לאחר מכן, הרים עזריה את גופתו של ישראל ונשא אותו לעומק הוואדי, שם הטיל אותו בין העשבים וזרק עליו 3 סלעים גדולים.

המשפט

משה עזריה כפר בהאשמות נגדו, וטען שההודאה הוצאה ממנו באמצעות אלימות ולחץ פיזי וכי הובטח לו שישוחרר לביתו אם יודה. במשפט זוטא שנערך העידו כל שוטרי הצח"מ כי לא הופעלה כנגדו שום אלימות ולא הובטח לו דבר. השופטים קבעו כי עזריה הודה מרצונו החופשי ולא הופעל עליו כל לחץ פיזי או נפשי והרשיעו את עזריה על סמך שתי הודאותיו ועל סמך פרטים מוכמנים שהופיעו בהן.

באפריל 1982 הורשע משה עזריה ונמצא אשם ברצח בכוונה תחילה. הוא נידון למאסר עולם ונשלח לכלא איילון.

עזריה הגיש ערעור לבית המשפט העליון, הערעור נדחה באוקטובר 1984. השופטים קבעו כי הודאתו של עזריה תקפה וכי הפרטים המוכמנים עליהם ידע מעידים על אשמתו.

טענות בדבר חפותו של עזריה

סניגורו של עזריה עורך דין שנדור ברגר פנה לעזרא גולדברג, קצין משטרה לשעבר, שנודע בזכות פעילותו הנמרצת בפרשת רחל הלר, פעילות שהובילה בסופו של דבר לזיכויו של הנאשם ברצח, עמוס ברנס.

עזרא גולדברג שוכנע שמשה עזריה הורשע בטעות, זאת על סמך הסתירות בין שתי הודאותיו לבין הממצאים בפועל בזירת הרצח. הוא סבר שההודאות "בושלו" על ידי החוקרים, הוא קבע שהשחזור שנעשה היה רצוף קטיעות מה שמטיל צל כבד על אמינותו וכי השוטרים הנחו את עזריה בזמן השחזור וניצלו את עייפותו ותמימותו של עזריה המוגבל בשכלו.

גולדברג גייס את הפתולוג מוריס רגב, מנהל המכון הפתולוגי לשעבר ואת הפסיכיאטר דוקטור סקלי, ראש השרות הפסיכיאטרי לשעבר, ובסיוע חוות דעתם קבע כי לאחר מאסרו של עזריה, בוצעו לפחות שני מעשי רצח בעלי מאפיינים פתולוגיים ופסיכיאטרים דומים: רצח דני כץ, ורצח הנער הפלסטיני סלים נוסייר. שני המומחים סברו, כי שלושת מעשי הרצח בוצעו על ידי רוצח סדרתי אחד, סוטה מין, בעל מאפיינים סדיסטים. עזרא גולדברג הגיש דו"ח מפורט ובו טען שעזריה הוא חף מפשע ואף הצליח להשיג את תמיכתם של אמנון רובינשטיין ופרופסור מרדכי קרמניצר. בעקבות הדו"ח פורסמו כתבות בעיתונים ידיעות אחרונות וחדשות, שהטילו ספק בצדקת הרשעתו של עזריה.

צוות מטעם הפרקליטות, בראשות הפרקליט מיכאל שקד, מונה לבדוק את טענותיו של גולדברג. באוקטובר 1988 פרסם הצוות את מסקנותיו. הצוות קבע כי משה עזריה הורשע בדין וכי טענותיו של גולדברג מעידות על חוסר הבנתו בחקירה. באותה תקופה חלה הידרדרות קשה במצבו של משה עזריה והוא אושפז במחלקה הפסיכיאטרית בכלא איילון.

בשנת 1995 הגיש פרקליטו של משה עזריה, עו"ד בועז סנג'רו, בקשה למשפט חוזר הבקשה הסתמכה על ממצאיו של גולדברג וגם על ממצאים חדשים שלטענת סנג'רו הוסתרו על ידי המשטרה והפרקליטות, הממצאים החדשים היו:

ראשית, תצהיר של קצין המשטרה פיטר קרבולי. פיטר קרבולי היה קצין בודק מטעם המשטרה שמונה כדי לחקור את תלונתו של עזריה כי הוכה לפני הודאתו על ידי השוטר רפי לוזון. בעקבות חקירה ובדיקת פוליגרף בה נמצא עזריה דובר אמת ובעקבות סירובו המוחלט של רפי לוזון להיבדק בפוליגרף, שוכנע קרבולי כי עזריה אכן הוכה על ידי לוזון ואף כתב על כך דו"ח משטרתי פנימי. יום לפני עדותו במשפט הזוטא, נקרא קרבולי למשרד סגנית פרקליטת המחוז לילי בורישנסקי שם פגש את מפקד הצח"מ מוצפי ואת קצין החחקירות המרחבי סגן ניצב יוסי לוי, שלושתם תקפו אותו והגדירו את חקירתו כרשלנית ואף כעבירת משמעת, והופעל עליו לחץ כבד לשנות את הדו"ח שכתב. פיטר הסכים לשנות את הדו"ח, ולכתוב כי לא השלים את חקירתו בנושא. בעדותו במשפט הזוטא לא מסר את מסקנותיו כי משה עזריה הוכה ולכן הודה.

שנית, סניגוריו של עזריה ניסו החל משנת 1989 להשיג את מכנסיו של המנוח עליהם היו שאריות זרע של הרוצח, בדיקת ד.נ.א של הזרע (בדיקה שלא הייתה קיימת בשנות השמונים) יכלה להביא לזיכויו המוחלט של עזריה. המשטרה והפרקליטות טענו כי המכנסיים בידיהם אך התמהמהו ולא העבירו אותם לידי סניגוריו של עזריה למרות לחץ רב שהופעל עליהם בנושא. בשנת 1993 הודיעה המשטרה לסניגוריו של עזריה כי המכנסיים הושמדו וזאת בניגוד להודעת הפרקליטות כי המכנסיים בידיה ובניגוד לדיני הראיות האוסרות השמדה של ראיות במשפט רצח.

שלישית, גילוי קלטת המתעדת את חקירתו האחרונה של עזריה בתל אביב. מתברר שהודאתו של עזריה "בושלה", החוקרים הוסיפו להודאתו דברים שלא אמר, כולל חלק מהפרטים המוכמנים שהביאו להרשעתו, השמיטו ממנה דברים שאמר, איימו על עזריה והבטיחו לו הבטחות שונות כדי שיודה וזאת בניגוד מוחלט לעדותם בבית המשפט. בנוסף בהקלטות היו מחיקות רבות שלדעת מומחה הקלטות אין ספק שנעשו בכוונה.

רביעית, דו"ח משטרתי פנימי של רב פקד מונדי מגן, שטען כי יש סתירות רבות בעדותו של עזריה, כי הפרופיל שלו אינו מתאים לרוצח וכי הסיכוי שביצע את הרצח הוא אפס.

חמישית, דו"ח של בדיקת פוליגרף בשיטת הפח"מ שקבעה כי עזריה לא ידע פרטים מוכמנים לגבי שיטת הרצח.

זאת לצד ראיות חדשות נוספות וטענות כי הודאותיו של עזריה סותרות זו את זו ואת הממצאים בזירת הרצח וכי השחזור שביצע אינו תקין.

ב-1997 דחה השופט אהרון ברק את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי "לא הוצגו בפני ראיות או עובדות המצדיקות משפט חוזר. לא שוכנעתי כי קיים חשש של ממש כי בהרשעתו נגרם למבקש עיוות דין. הנני סבור, כי ההרשעה - בדין יסודה, ואין כל צידוק להורות על משפט חוזר."

בתגובה כתבו מרדכי קרמניצר ובועז סנג'רו את המאמר "המשפט החוזר - מציאות או חלום". במאמר טענו קרמניצר וסנג'רו כי הסיכוי להשיג משפט חוזר בישראל הוא אפסי, כי בפסק הדין של ברק נפלו לא רק טעויות משפטיות אלא גם טעויות עובדתיות, כי ברק העדיף ללא שיקול דעת את גרסת התביעה, וכי עמדתו בנושא השמדת ראיות במשפט תביא להשמדת ראיות נוספות במשפטי רצח. הם טענו שברק העדיף את כלל סופיות הדין על פני הצדק ובכך פגם בתפקידו החשוב ביותר של בית המשפט.

אחריתו של משה עזריה

בשנת 1988 איבד משה עזריה את שפיותו בבית הסוהר, אושפז במחלקה הפסיכיאטרית ואובחן כחולה סכיזופרניה. אחרי קבלת חנינה בשנת 1998 הוא הועבר למוסד לחולי נפש וכעבור כמה שנים לדיור מוגן, אך הרשעתו נותרה עד היום על כנה. לדברי אחיו, ויקטור עזריה, משפחתו ניסתה לשמור עליו ככל יכולתה כדי שיחזיק וישרוד, למרות היעדר סיכוי שהוא אי פעם יחזור לעצמו. לדברי האח, הפרשה הרסה את המשפחה: ההורים התגרשו, האב התחיל לשתות ואחר כך נפטר, ואחריו האם, אך הוא ממשיך לקוות שאחיו ינוקה מאשמה.

בשנת 2010 משה עזריה הוכרז כנעדר. בהודעה שפורסמה נכתב כי "משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר משה עזריה, תושב עכו, שנראה לאחרונה ביום חמישי האחרון ה-25 במרץ ברחוב ביל"ו בעכו ומאז נעלמו עקבותיו. הוא מטופל בתרופות ויש חשש לחייו". לדברי אחיו ויקטור, חלפו שבועות רבים עד שעזריה אותר. "יום אחד הוא קיבל ג'ננה והתחיל ללכת לכיוון תל אביב", הוא נזכר. "הוא הגיע לתל אביב ברגל, והוא גם חזר משם ברגל. כששאלנו אותו לאן הוא נעלם, הוא אמר שהוא זכה בלוטו והלך לפדות את הכרטיס". לאחר מכן עזריה התגורר בהוסטל לפגועי נפש בנהריה.

קישורים חיצוניים

• מי יעזור לעזריה? מאת עורך דין יוסי דר News1 מחלקה ראשונה, 12 במאי 2004
• שמעון איפרגן., ‏צל של ספק: האם האנשים הלא נכונים יושבים על רצח?, באתר ‏מאקו‏, 9 ביוני 2016