רצח מדרגה ראשונה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רצח מדרגה ראשונה
Murder In The First.jpg
שם במקור: Murder In The First
בימוי: מארק רוקו
הפקה:

מארק פרידמן

מארק וולפר
תסריט: דן גורדון
עריכה: ראסל ליווינגסטון
שחקנים ראשיים:

קווין בייקון
כריסטיאן סלייטר
גארי אולדמן
אמבת' דייויץ
בראד דוריף
ויליאם ה. מייסי

ר.לי ארמי
מוזיקה: כריסטופר יאנג
צילום: פרד מרפי
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 20 בינואר 1995
משך הקרנה: 122 דקות
שפת הסרט: אנגלית

רצח מדרגה ראשונהאנגלית: Murder In The First) הוא דרמת מתח בבימויו של מארק רוקו המבוססת על פרשה שהתרחשה בארצות הברית של שנות הארבעים אשר במהלכה הועמד לדין הנרי יאנג, אסיר בכלא אלקטרז, באשמת רצח מדרגה ראשונה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו בן 17, יתום מהוריו ואחראי על אחותו הקטנה רוזטה, הנרי יאנג גונב חמישה דולרים מהמכולת השכונתית, אשר משמשת גם כמשרד דואר. הוא מואשם בפשע פדרלי ונשלח לרצות עונש מאסר במתקן הענישה לוונוורת' בקנזס. מאוחר יותר הוא מועבר לכלא אלקטרז, שם הוא משתתף בניסיון בריחה עם עוד שלושה אסירים אחרים.

ניסיון הבריחה נכשל, משום שאחד הבורחים, רופוס מקיין, למעשה "מכר" את שאר האסירים לסוהרי הכלא וכך זכה לתנאים טובים יותר. במהלך הבריחה, שניים מהאסירים נהרגים, מה שמותיר את יאנג ומקיין בחיים, ובכלא. כאמור, מקיין זוכה ליחס טוב יותר ותנאים משופרים, בעוד יאנג נשלח לתא הבידוד למשך תקופה בלתי מוגדרת, אשר לבסוף נמשכת שלוש שנים וחודשיים. מאוחר יותר, במשפט, יצוין כי השהות המקסימלית המותרת לאסיר בתא הבידוד לא תעלה על 19 ימים.

במהלך תקופת בידודו של יאנג, הוא עובר מסכת התעללויות, פיזיות ונפשיות, מצד סוהרי בית הכלא ובראשם מנהלו, מילטון גלן (גארי אולדמן). הוא שורד בחיים את שלוש השנים הללו, ומוחזר לתא רגיל. במהלך ארוחת הצהריים הראשונה של יאנג מחוץ לתא הבידוד, לוחש לו אחד האסירים כי רופוס מקיין, היושב קרוב אליו, הוא האשם בסבלו. מתוך דחף וטירוף רגעי, יאנג רוצח את מקיין בעזרת כף, מה שגורם להעמדתו למשפט.

עורך הדין שמקבל את הטיפול בתיקו של הנרי יאנג, הוא ג'יימס סטמפהיל (כריסטיאן סלייטר) הצעיר והבלתי מנוסה בעליל. התיק מועבר לידיו של סטמפהיל מפאת סיכוייו האפסיים לזכות, שהרי כ-200 עדים ראו את מעשה הרצח שביצע יאנג. כאשר הוא מגלה את העובדות שמתחת לפני השטח ומבין את מצבו של יאנג, יוצא סטמפהיל כנגד כל הסיכויים למלחמה על שמו של הנרי יאנג, וחושף שחיתות בצמרת המשטרה, מנהלת בתי הסוהר ומשרד התובע הכללי. הוא הופך את משפטו של יאנג מזניח למתוקשר, וחושף לעיניה של אמריקה את פרצופם האמיתי של אוכפי החוק הנחשבים ביותר אז, ובראשם בית הסוהר עטור השבחים - אלקטרז. סטמפהיל מצליח להוריד את האישום מרצח מדרגה ראשונה להריגה ללא כוונת זדון, ואת העונש ממוות למאסר של שלוש שנים. למרות ההקלה הרבה בעונשו, הנרי יאנג בוחר להתאבד בתאו, לאחר שיצא מנצח, וכך סוגר את המעגל האומלל של חייו. בעקבות המשפט והגילויים המסעירים בנוגע לפשעים שבוצעו כנגד האסירים בכלא אלקטרז, מורשע מנהל הכלא, מילטון גלן, ובית הכלא נסגר ואינו מורשה עוד לשמש כמתקן ענישה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת ליצור אווירה אותנטית ולשדר אמינות לצופים, שלושת השחקנים הראשיים, בייקון, סלייטר ואולדמן, בילו תקופת זמן מסוימת בבתי כלא כאסירים. בייקון אף הוריד ממשקלו כ-10 קילוגרמים על מנת לגלם את דמותו של הנרי יאנג.

קשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מסתיים, כאמור, בחזרתו של הנרי יאנג הפיקטיבי לצינוק הכלא ומותו שם, בסוף שנות הארבעים, אך במציאות, אז הצינוקים כבר היו סגורים ובלתי חוקיים. הנרי יאנג האמיתי מעולם לא הורשע על גניבת חמישה דולרים. הוא היה שודד בנק שלקח בן ערובה לפחות פעם אחת, והוא אף ביצע רצח בשנת 1933. לפני שנכלא באלקטרז בשנת 1936, יאנג ריצה עונשי מאסר בבתי כלא פדרליים במונטנה ובוושינגטון.

יאנג נשאר בכלא אלקטרז במשך 12 שנים, עד שהועבר ב-1948 למרכז לטיפול רפואי בפושעים פדרליים בספרינגפילד, מיזורי. כאשר סיים את ריצוי עונשו בכלא הפדרלי ב-1954, הוא הועבר למתקן ענישה מדיני בוושינגטון, שם ריצה מאסר עולם בגין הרצח שביצע בשנת 1933. כמו כן הרצח של רופוס מקיין עליו מדבר הסרט, לא בוצע באמצעות כף, אלא באמצעות שני סכינים שהוכנו מבעוד מועד בכלא.

בשנת 1972 הנרי יאנג השתחרר מהכלא בעזרת חנינה. מאז לא ידוע על מקום הימצאו או על מעשיו, וייתכן שהוא עוד בחיים, אם כי הוא אמור להיות בסביבות גיל התשעים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]