רצח מירי קנול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רצח מירי קנול
Banner Mireille Knoll in Rome.jpg
תאריך 23 במרץ 2018
מקום הרובע האחד עשר של פריז, פריז
מטרה אישה יהודיה
סוג רצח עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 1
פצועים 0 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום הרצח
(למפת פריז רגילה)
Paris department land cover location map.svg
 
מיקום הרצח
מיקום הרצח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מירי קנול הייתה יהודייה צרפתייה בת 85, ניצולת שואה, שנרצחה בדירתה בפריז ב-23 במרץ 2018.

קנול הייתה חולת פרקינסון והתגוררה בגפה בדירה ברובע האחד עשר של פריז.

בעלה של קנול כיהן כנשיא קק"ל בצרפת בשנות ה-90 ועסק בפעילות ציבורית למען מדינת ישראל. גם הוא היה ניצול שואה ששרד מחנה אושוויץ.[1] בני הזוג קנול היו מוכרים ופעילים בקרב אנשי הקהילה היהודית בצרפת.[2]

הרצח נקבע רשמית על ידי הרשויות בצרפת כפשע שנאה אנטישמי, התעללות בנכה וכרצח בכוונה תחילה. מבצעיו נשלחו למאסר עולם.

בשנת 2021 נקראה על שמה סמטה ברובע ה-11 בפריז שבו התגוררה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מירי קנול נולדה בפריז ב-1933. ביולי 1942, כשהייתה בת 9, הצליחה לברוח מפריז הכבושה בידי הנאצים עם אמה, לפני האיסוף ההמוני של יותר מ-13,000 יהודים על ידי המשטרה הצרפתית בשיתוף פעולה עם הנאצים בולודרום ד'איבר. קנול ואמה חצו את הגבול לפורטוגל באמצעות דרכון ברזילאי שקיבל אביה. החיילים במעבר הגבול הסתכלו על הדרכונים ולבסוף, לאחר התלבטות, החליטו להעביר אותן. מרבית האנשים שנאספו בפריז באותו קיץ נרצחו באושוויץ. לאחר המלחמה התחתנה קנול עם ניצול אושוויץ והם עברו להתגורר בקנדה לפני שחזרו לפריז.

הרֶצַח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני התוקפים היו יאסין מיהוב ואלכס קרימבקוס. יאסין מיהוב, היה שכנה בן ה-29 של קנול עוד מילדותו והם היו בקשר חברי. השני, אלכס קרימבקוס, מובטל בן 21. היכרותם של שני הרוצחים התרחשה בבית הכלא בעת שריצו את עונשם. שני החשודים נכנסו לדירתה של קנול ודקרו אותה אחת-עשרה פעמים לפני שהעלו את דירתה באש בניסיון לחפות על מעשיהם.[3][4][5] מיהוב סיפר לחוקרים כי קרימבקוס טען ש"היא יהודייה. בטח יש לה כסף." שני החשודים האשימו זה את זה בדקירה, אחד מהם טען שהשני צעק אללה אכבר בזמן שדקר אותה.[5]

החֲקִירָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד התובע בפריז אפיין את הרצח ב-23 במרץ כפשע שנאה, רצח שבוצע בגלל "השתייכות, אמיתית או לכאורה, של הקורבן לדת מסוימת". ה"ניו יורק טיימס" ציין "המהירות שבה הכירו השלטונות באופי פשע השנאה של הרצח של גב' קנול היא תוצאה של הזעם של יהודי צרפת על התגובה הרשמית לפשע מוקדם יותר, שלתובעים נדרשו חודשים עד לאפיונו כאנטישמי".[6] "הדבר הנורא הוא שאחד התוקפים אמר לשני: 'היא יהודייה, חייב להיות לה כסף'", אמר שר הפנים דאז ג'רארד קולומב לפרלמנט לאחר הרצח. "יש סטריאוטיפים שאנחנו צריכים להילחם בהם".

מעצרים והליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני החשודים נלקחו מיד לאחר הרצח למאסר. החשוד יאסין מיהוב, בן 28, בנו של שכנה של קנול, היה מוכר בעבר לרשויות מכיוון שתקף מינית את בתה בת ה-12 של מי שהייתה העוזרת של קנול. מיהוב ריצה כמה חודשים בכלא ושוחרר בספטמבר 2017.[7][8] החשוד אלכס קרימבקוס, בן 21, הכיר את מיהוב בכלא שם ריצה את עונשו בגין גניבות. נאסר עליו להסתובב ברובע ה-11 אך המעקב המשטרתי אחר פעולותיו לא היה הדוק דיו.[8]

הַלוָיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסע ההלוויה, שנערך ב-28 במרץ, משך אליו אלפי אבלים שהלכו בשקט ברחובות פריז.[9] הם הלכו ברגל מפלאס דה לה ניישן לבניין הדירות של קנול ברובע ה-11. קנול נקברה ב-Cimetière parisien de Bagneux. עמנואל מקרון נשיא צרפת השתתף בלוויה באופן לא רשמי, על מנת שיוכל להביע את תנחומיו למשפחתה ללא סיקור בתקשורת.[10][11] מוקדם יותר אמר כי "רצחו אישה תמימה ופגיעה בגלל שהיא יהודייה". בלוויה השתתפה ראש עיריית פריז אן אידלגו ופוליטיקאים נוספים. גם חברי מפלגת החזית הלאומית הימנית קיצונית ובראשם מארין לה פן וז'אן לוק מלנשון השתתפו בלוויה על אף שנתבקשו על ידי ארגוניים יהודיים שלא להגיע. צעדות נוספות נערכו במקביל במרסיי, ליון, טור, דיז'ון, שטרסבורג, מץ ונאנט. אחרות התקיימו באורליאן ובליל.[9]

הֶקשֵׁר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי "אטלנטיק", רצח זה סימן שינוי בגישה של ממשלת צרפת. בניגוד לרציחות האנטישמיות הדומות של אילן חלימי (2006) ושרה חלימי (2017), הרשויות בצרפת הגדירו את הרצח הזה באופן מידי כמעשה של שנאת יהודים.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רצח מירי קנול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חקירת רצח מיריי קנול בפריז: הדוקר זעק "אללה אכבר", www.maariv.co.il
  2. ^ בעקבות רצח מירי קנול, יו"ר קק"ל הורה לתגבר אבטחת מוסדות קק"ל בצרפת: "הרוצח ניסה להעביר מסר", 0404, ‏2018-03-27
  3. ^ Weiss, Bari (30 במרץ 2018). "Jews Are Being Murdered in Paris. Again.". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2018. 
  4. ^ Peltier, Elian; Breeden, Aurelien (28 במרץ 2018). "Mireille Knoll, Murdered Holocaust Survivor, Is Honored in Paris". New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2018. 
  5. ^ 1 2 Bremmer, Charles (28 במרץ 2018). "Two charged with killing 85-year-old Holocaust survivor Mireille Knoll". The Times (of London). בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2018. 
  6. ^ Nossiter, Adam (26 במרץ 2018). "She Survived the Holocaust, to Die in a 2018 Hate Crime". New York Times. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2018. 
  7. ^ "Mort de Mireille Knoll : ses meurtriers présumés sortaient de prison". Le Monde.fr (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2018. 
  8. ^ 1 2 BFMTV. "Meurtre de Mireille Knoll: ce que révèle le PV des enquêteurs". BFMTV (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-6 באפריל 2018. 
  9. ^ 1 2 "News Funeral march for murdered Holocaust survivor Mireille Knoll draws thousands". DW News. 28 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2018. 
  10. ^ "Emmanuel Macron a assisté "à titre personnel" aux obsèques de Mireille Knoll". Le Huffington Post (בצרפתית). 28 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2018. 
  11. ^ McAuley, James (27 בנובמבר 2018). "How the murders of two elderly Jewish women shook France". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2021. 
  12. ^ Donadio, Rachel (29 במרץ 2018). "The Meaning of France's March Against Anti-Semitism". The Atlantic. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2018.