רצח נערי לח"י ברעננה

ב-12 בנובמבר 1947 (כ"ט בחשוון תש"ח) תקפו חיילים בריטים בית ברעננה בו נערך קורס לימוד נשק לצעירים, מטעם לח"י. בהתקפה נרצחו ארבעה חניכים בני 16–18 ומדריכם בן ה-19.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעננה הייתה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 מושבה אשר מנתה כ-2,000 תושבים. רובם הזדהו עם מוסדות "היישוב המאורגן" וההגנה.

לאחר רצח אברהם שטרן על ידי הבריטים המשיך איש הלח"י יהושע כהן את פעולותיה כשהוא מסתתר בפרדסי המושבה, שהיוו מקום נוח למסתור ולאימונים בקבוצות קטנות. כאשר נמלט יצחק שמיר ב-1943 ממחנה המעצר מזרעה הוא נפגש עם כהן בפרדסים אלה ויחד הם תכננו את המשך הפעילות.

בפרדס בגבול רעננה-הרצליה (ליד שכונת שביב (יד התשעה) כיום) עמד בית בודד שאותו שכרו אנשי לח"י לשם אימון צעירים בנשק. בנובמבר 1947 התחיל שם קורס שנודע לימים כ"קורס ילדי רעננה". הצעירים למדו לפרק ולהרכיב כלי נשק שונים. במקום היו 9 צעירים בני 16–18 ומפקדם בן ה-19.

ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 12 בנובמבר 1947 הבחין הצופה בעשרות חיילים בריטים מתקרבים לבית וצעק: "גויים", "כלניות"^[1]. הצעירים קבלו פקודה לברוח דרך החלונות אך החיילים פתחו בירי אש כבדה. מן האש נהרגו הצעירות שרה בלסקי, לאה גינצלר, ויהודית כהן (שנפטרה לאחר כמה ימים), חברם שלום מחרובסקי, ומפקדם יצחק מוסקוביץ'. ארבעה נתפסו, הובלו למעצר^[2], ולאחר מכן נידונו למאסר עולם.

הנקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמי לח"י יצאו לנקום את נקמת הנערים. ב-12 בנובמבר בוצע בחיפה ניסיון התנקשות בסרג'נט קילי. למחרת, נורו ברחוב ארבעה פקידים בריטים בחיפה והותקפו ריכוזי שוטרים בירושלים. כמו כן, בירושלים השליכו רימונים לקפה "ריץ" מקום מושבם של חיילים סקוטים (כיום - "מרכז הפעמון"). שניים נהרגו ועשרות נפצעו. ב-4 בדצמבר נורו ארבעה חיילים בתל אביב.

הנקמה העיקרית הייתה נגד ערבים. אנשי מחלקת המודיעין של הלח"י גילו כי לבריטים נודע על מקום הקורס מהלשנה של אנשי שבט אל-שובאקי שהיו לא רחוק משם. אנשי לח"י מחופשים לשוטרים בריטים, הגיעו למקום השבט הפרידו בין הגברים והנשים, הוציאו שישה גברים שלגביהם היה מידע שהם המלשינים, העמידו אותם בשורה וירו בהם.

לח"י הוציא כרוז בערבית "אל אחינו הערבים":

"הבריטים השנואים עלינו ועליכם עומדים לעזוב את הארץ בבושת פנים אף על פי כן לא חדלו חלק מהיהודים והערבים לשרת אותם. עם המשרתים האלה נמצאת משפחת שובאקי הגרה בין רעננה והרצליה. אנשיה הביאו את הבולשת הבריטית לבית שבו התאמנו לוחמינו בנשק. הם שמשו מורי דרך לצבא הבריטי אשר הרג חמישה מחברינו בתוכם ארבע בנות צעירות...הננו קוראים לאחינו הערבים שירחיקו מקרבם את הבוגדים השכירים המבקשים לעורר שנאה בינינו ובניכם למען ימצאו הבריטים תירוץ להשאר בארצנו בתור שומרי שלום. הו ערבים! הזהרו מבוגדים! מוות לאוייב הבריטי! מוות לשכיריו - יהודים וערבים - הבוגדים בעמם."

"הילדה השלישית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאחת מהנערות, יהודית כהן-מגורי, נפטרה מפצעיה בבית החולים, פרסם נתן אלתרמן ב-14 בנובמבר 1947 בטור השביעי שיר בשם "הילדה השלישית"^[3]:

...מַה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת מוּל מַחְתֶּרֶת רוֹדָה, שֶׁטָּוְתָה מִסְּבִיבָה רְשָׁתוֹת בַּמַּחְשָׁךְ? ...
מַה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת מוּל שׁוּרוֹת קַלָּעִים, עֵת הֵטִיחָה בָּהּ אֵשׁ הַפְּלוּגָה הַשְּׁלֵמָה? ...
מַה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת מוּל יִשּׁוּב רַב דֵּעוֹת, מוּל כֻּלָּנוּ, מוּל כָּל הַקָּהָל הָרָגִיל – שֶׁקָּרָא לָהּ 'פּוֹרֶשֶׁת', 'בּוֹגֶדֶת' וְעוֹד, אַךְ הֵעִיר: שֶׁמָּא אַף-עַל-פִּי-כֵן הִיא תּוֹעִיל?
מַה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת בְּלִי עוֹזֵר וּמִשְׁעָן, מוּל אוֹיְבִים מִבַּחוּץ וְאוֹיְבִים מִבְּנֵי בְּרִית?
וְלָכֵן, חֲבֵרִים, בַּסָּדִין הַלָּבָן, הִיא שׁוֹכֶבֶת עַכְשָׁו חֲרִישִׁית.

בשיר כולל אלתרמן ביקורת הן כלפי הבריטים בהיותם "פלוגה שלמה" רצחו קומץ נערים, הן כלפי היישוב בכלל והנהגתו בפרט על שאינם מכירים בלח"י ומנדים את אנשיו, והן כלפי מנהיגי הלח"י שגייסו לשורותיהם נערה כה צעירה^[4].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 נחנכה בדרום רעננה "כיכר ילדי רעננה" הנמצאת לא רחוק ממקום האירוע ובה לוח זיכרון לחמשת נערי הלח"י. הכיכר ממוקמת בצומת הרחובות משה דיין, הפרחים ופרדס משותף.

בשנת 2021 קיבלה העמותה להנצחת מורשת לח״י אישור מעיריית רעננה להקמת אנדרטה לזכרם של חמשת הנערים, הקמת האנדרטה התאפשרה באמצעות תרומות ובחודש יוני 2021 הקימה העמותה קמפיין גיוס המונים באתר giveback מקבוצת הדסטארט לגיוס 75,000 שח הנדרשים לסיום ההקמה.