רצח תאיר ראדה
 | |
| לידה |
4 בינואר 1993 קצרין, ישראל |
|---|---|
| נרצח |
6 בדצמבר 2006 (בגיל 13) קצרין, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
רצח תאיר ראדה התרחש ב-6 בדצמבר 2006 בבית הספר התיכון "נופי גולן" שבקצרין, שבו נרצחה תלמידת כיתה ח' תאיר ראדה בתא השירותים. רומן זדורוב, אזרח אוקראינה שעבד בבית הספר כרצף, נעצר ב-9 בדצמבר 2006 והודה ברצח בפני מדובב משטרתי. הוא ציין כי המניע לרצח היה גידופים שהטיחה בו ראדה. זדורוב הודה בפני החוקרים ברצח ושחזר אותו, ובמסגרת זו מסר מספר פרטים שבערכאות השונות הוכרו כפרטים מוכמנים[1][2], אך לאחר מספר ימים חזר בו מהודאתו.
ב-14 בספטמבר 2010 הורשע זדורוב ברצח ונידון למאסר עולם. במסגרת ערעורים שהגיש, הציגה ההגנה חוות דעת של מומחה לגבי טביעת דם שנמצאה בתא השירותים, היא עקבה שאינה שייכת לזדורוב, ועשויה להצביע על הרוצח האמיתי. בעקבות זאת הורה השופט חנן מלצר על משפט חוזר, וזדורוב שוחרר למעצר בית[3]. המשפט החוזר נפתח בספטמבר 2021 בבית המשפט המחוזי בנצרת, וב-30 במרץ 2023 זוכה זדורוב ברוב של שניים מול אחת[4]. ב-14 במאי 2023 הודיעה פרקליטות המדינה שלא תערער על זיכויו[5]. הפרשה זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, עם סרטים, סדרות ותיאוריות קשר שונות סביב זהות הרוצח והחקירה[6]. בפברואר 2025 נפסק לזדורוב פיצוי של כ-17 מיליון ש"ח עבור 15 שנות המאסר אותן ריצה בעקבות הרשעתו[7][8].
הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
תאיר זוהרה ראדה נולדה ב-4 בינואר 1993 כבת זקונים לשמואל ואילנה ראדה (במקור ראדיה), מוותיקי קצרין, ולה שני אחים גדולים.
ב-6 בדצמבר 2006 ראדה נסעה עם אביה כמדי יום לבית הספר התיכון "נופי גולן", שם למדה בכיתה ח'. מעדויות תלמידים שלמדו באותו יום בבית הספר מתברר כי בהפסקה שבין שעת הלימוד השישית לשעה השביעית, שהחלה בשעה 12:50 שהתה ראדה עם חבריה בחצר בית הספר, ובתום ההפסקה בשעה 13:05 לערך החליטה ביוזמתה להיעדר משיעור תיאטרון ונותרה עם חברים אחדים בחצר. לאחר מכן סמוך לשעה 13:30 הודיעה לחבריה כי בכוונתה לשתות מים בברזייה שבתוך בית הספר, וכאשר נכנסה למבנה שני תלמידים העידו כי ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות בדרכה לכיוון שירותי הבנות שבהם התבצע הרצח[9]. עדותם היא העדות האחרונה שבה נראתה ראדה בחיים, והן סותרות האחת את השנייה, שכן כל ילד הצביע על גרם מדרגות אחר.
מציאת הגופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעות אחר הצהריים משבוששה לשוב לביתה, דיווחה אמה למשטרה על היעדרותה ובוצע איכון סלולרי.
מעדויות במשטרה, אדם בשם מאיר אמסלם (עובד מתנ"ס), יוסי לוי (שוטר) ושמואל ראדה (אבא של תאיר ראדה ז"ל) הגיעו לאולם הספורט בשטח בית הספר בעקבות האיכון הסלולרי של תאיר סמוך לשעה 17:00 אחר הצהריים ויוסי ביקש ממאיר ללכת לקובי סמברנו (אב הבית) להביא מפתח מתוך בית הספר לפתוח את אולם הספורט.
קובי סיפר למאיר כי מצאו את גופתה של תאיר בשירותי הבנות, מאיר רץ לשירותים ואמר בעדותו כי "אני הגעתי לשירותים ונכנסתי לשירותים וראיתי באחד התאים שהדלת הייתה פתוחה דם והצצתי פנימה לשנייה, ראיתי אותה וברחתי משם"[10].
מאיר רץ לשמואל ואמר לו שיש איכון של הטלפון של תאיר ב"פינת החי" בעיר ושהוא צריך ללכת לחפש שם את תאיר, בעדותו מאיר הודה כי המציא זאת כדי להרחיק את שמואל מהזירה.
מיד לאחר מכן מאיר הגיע בריצה אל יוסי שמעיד כי מאיר אמר לו "יוסי בוא מהר המצב לא טוב", יוסי ומאיר רצו לתוך בית הספר אל הקומה השנייה לעבר שירותי הבנות ומאיר אמר לו "יוסי זה פה בפנים"[10].
יוסי מספר כי הוא נכנס לשירותים, פתח את תא 1, לא ראה כלום, פתח את דלת תא 2 וראה את גופתה של תאיר שוכבת על האסלה בעדותו תיאר זאת ש"ראיתי את הילדה שוכבת על האסלה בין חצי יושבת וגופה נטוי הצידה לכיוון ימין שלה כשהיא יושבת עם הגב לקיר ומתחתיה הרבה דם".
מעדותו מתברר כי יוסי יצא מהשירותים וביקש להוציא החוצה את כל מי שבבית הספר, הוא חזר אל תוך השירותים ונעל את דלת התא בעצמו כדי לבודד את זירה לטענתו.
זמן קצר לאחר מכן, קבוצה של חבריו של שמואל, ביניהם גם חברו צבי חוטר, הגיעו כדי לחפש את תאיר בבית הספר, הם נכנסו לתוך המבנה ועברו בין כל החדרים, הם מצאו תחילה את התיק של תאיר באחת הכיתות ולאחר מכן כשהגיעו לשירותי הבנות ראו כי דלת תא 2 נעולה, חוטר התכופף וראה דם מבעד לדלת, חוטר החליט להציץ אל תוך תא 2 מלמעלה וגילה את גופתה של תאיר, הוא תיאר זאת ש"ראיתי שם את הילדה. לא ראיתי שזה תאיר, כי אי אפשר היה לראות את הפנים. הראש נטה ימינה, והשיער כיסה את הפנים. היא הייתה בחצי שכיבה כזה"[11].
חוטר פרץ את דלת תא 2 מבחוץ ומיד לאחר מכן הוזעקו מד"א והמשטרה לזירת הרצח ובסביבות השעה 19:00 ערוצי החדשות דיווחו רשמית על הרצח.
לאחר פריצת התא ובדיקת הגופה על ידי צוות מד"א נמצא כי גרונה של תאיר שוסף לפחות פעמיים, ונמצא חתך בשורש כף ידה. בבדיקה פתולוגית נמצא שסיבת מותה של ראדה היא איבוד דם כתוצאה מחתך בעורק תרדמני ובוריד הצוואר והחתכים בכפות ידיה נחשבו ל"פצעי הגנה", עובדות אלה הובילו למסקנה שראדה נרצחה.
חקירת המשטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימיה הראשונים של החקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חקירה ראשונית של המשטרה העלתה, כי ראדה לא חזרה לאחר ההפסקה לשיעור התיאטרון השני, וישבה בפרגולה בבית הספר יחד עם חברים אחדים בחצר. כמה דקות לאחר תום ההפסקה קמה לשתות מים בברזייה שבמבנה בית הספר, ולא שבה עוד. בסוף השיעור נותר תיקה של ראדה מונח על אחד הכיסאות בכיתה, ושאר התלמידים עזבו את הכיתה בסוף השיעור ולא הבחינו בו. בימים הראשונים לאחר התרחשות האירוע, העריכה המשטרה כי מדובר באלימות בין בני נוער שהובילה למעשה הרצח[12]. במהלך ימים אלה נגבו עדויות מעדים רבים[13], מבין כאלף איש ששהו בין כותלי בית הספר בשעת הרצח[14]. בין היתר, תושאלו עשרות מתלמידי בית הספר על ידי חוקרי נוער ושוטרים. למרות כל אלו, לא מצאה המשטרה חשוד רלוונטי. במקביל, החלה חקירה משטרתית מאומצת גם בכיוונים אחרים. באותו הערב נעצר בעזה חסר בית בן 57, שהכחיש כל קשר לרצח, ושוחרר כעבור חמישה ימים לאחר אימות האליבי שסיפק. לאחר שחרורו, נעצר גנן בית הספר למשך יומיים, אך שוחרר גם הוא לאחר שסיפק אליבי מאומת. המשטרה חשדה גם בבני סלע, עבריין מין סדרתי שברח ממעצר מספר ימים לפני הרצח. סלע נתפס יומיים לאחר הרצח ולא נמצאו ראיות שקשרו אותו. במהלך חקירת המשטרה נבדק גם הכיוון הלאומני, אך הוא נשלל בעקבות הערכות מודיעיניות, כי מדובר בכיוון חקירה בעל סיכוי קלוש.
מעצרו של רומן זדורוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומן זדורוב נולד באוקראינה ב־1978. בנובמבר 2002 הגיע לישראל עם אשרת תייר, שאותה האריך מספר פעמים. בפברואר 2005 נישא לאולגה, אזרחית ישראלית[15], והשניים עברו להתגורר בבית הוריה בקצרין. באוקטובר 2006, כחודשיים לפני הרצח, נולד בנם הבכור. זדורוב, שאינו יהודי ואינו זכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות, פנה למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות, הליך שצפוי היה להימשך כארבע שנים. בתקופה זו עבד כפועל בניין בחברה קבלנית, ובמסגרת אחת העבודות ריצף את מקלט בית הספר. הרצח התרחש ביום עבודתו האחרון במקום.
ב-10 בדצמבר 2006 נחקר לראשונה שלא באזהרה. הוא מסר דגימות דנ"א וטביעות אצבע והסכים לבדיקת פוליגרף[16]. למחרת, זדורוב נחקר באזהרה ובסיום החקירה שוחרר בתנאים מגבילים. ב-12 בדצמבר 2006 ביצע בדיקת פוליגרף, בה יצא דובר אמת בשאלה "האם רצחת את המנוחה?", אך יצא דובר שקר בשאלה "האם היית מעורב ברצח?"[17]. זדורוב הכחיש קשר לרצח, אך בליל 18–19 בדצמבר סיפר למדובב המשטרתי כי רצח את ראדה[1], הדגים את שיסוף צווארה שטען שלמד ברשת, ואף פירט זדורוב את שמות העורקים שיש לקרוע בצוואר – במטרה לגרום למוות מהיר. זדורוב מסר פרטים מוכמנים, כמו תיאור התואם לכיוון שיסוף גרונה של ראדה, מבלי שהייתה לו לכאורה דרך לדעת על כך אלא אם היה בזירה, ידע שהמנוחה נעלה נעלי ספורט, וצדק בשניים מארבעת צבעי הנעל[18]. בנוסף, הוא ציין שהמנוחה לא נאנסה, פרט שנחשב למוכמן מפני שלא היה ידוע לציבור[19]. בשעות הערב שיחזר את הרצח בפני חוקרי המשטרה, תוך פירוט פרטים נוספים שנחשבו מוכמנים, כמו מיקום התא בו נרצחה מתוך ארבעת תאי השירותים, נעילת התא מבפנים, תסרוקת הצמה של ראדה, המקומות שבהם דקר אותה, לרבות החתכים שביצע במרפקי ידיה לאחר מותה. זדורוב חשף את המניע לרצח, גידופים ועלבונות שהטיחה בו ראדה, בעקבות סירובו לבקשתה לתת לה סיגריה, והוסיף: "הרגשתי קצת שנאה. רציתי שתרגיש כאב, אבל לא רציתי לרצוח אותה". זדורוב הודה גם בהתפרצויות זעם קודמות כלפי אחיו ברוסיה וכלפי שיכורים, אך הכחיש שהרג מישהו וציין שייתכן שהפך אותם לנכים. מנגד, משפחת ראדה וחבריה טענו כי לא עישנה ולא קיללה, ולכן המניע שתיאר אינו סביר.
למחרת פרסום המניע חזר בו מהודאתו בטענה ללחץ מצד השוטרים, אך כעבור יומיים הודה שוב, הפעם עם הסבר פסיכולוגי, בו ציין קבוצת בנות שהתעללה בו בילדותו. לטענתו אחת מהן דמתה לראדה, הכתה אותו באשכיו ודחפה מקל לגופו. לכן, כאשר ראה את הנערה, החליט לפגוע בה באופן מיני ופיזי[2]. מניע זה לא נכלל בכתב האישום, לאחר שסירב לחתום עליו. המשטרה טענה שמצאה חיזוקים נוספים: חיפושים באינטרנט אחר סרטי "סנאף" ודרכי שיסוף צוואר, והתעניינות בטקטיקות הגנה במשפטי רצח[20], טענות שההגנה ערערה עליהן[21].
מאידך בזמן השחזור זדורוב גם מסר גרסאות סותרות לממצאים. על פי הודאתו עקב אחר ראדה בדרכה לשירותי הבנות, אך שני תלמידי בית הספר העידו כי ראו את ראדה עולה לבדה במדרגות[א]. אולם עדויות שני התלמידים סותרות האחת את השנייה[22]. גם בני משפחת ראדה העידו כי תאיר לא עישנה סיגריות ואף סלדה מעשן סיגריות. כמו כן, חבריה טענו שתיאור הקללות אינו הולם את התנהגותה, וכי הם לא שמעו אותה מקללת.[דרוש מקור]
בבית המשפט המחוזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 בינואר 2007 הוגש כתב אישום נגד רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת, בגין רצח ושיבוש מהלכי משפט. לפי כתב האישום, זדורוב הבחין בתאיר ראדה כשעלתה לשירותים בקומה השנייה ונכנס בעקבותיה[23], דקר אותה מספר פעמים ופצע אותה עד שהתמוטטה, נעל את הדלת מבפנים, טיפס על גופה וקפץ מחוץ לתא[24]. לאחר מכן, ירד לשירותי הבנים בקומה הראשונה, שטף את הסכין היפנית וניקה את דמה של ראדה, וחזר לעבודות הריצוף עד השעה 17:30. לאחר מכן, החליף את להב הסכין, והעלים את הלהב הקודם ואת מכנסיו.
מז"פ לא איתרו ממצאים דמיים בשירותי הבנים, אך המנקה בבית הספר העיד על טיפות דם שנראו בשירותי הבנים ביום הרצח. גם על בגדיו ועל כלי עבודתו של זדורוב לא אותר ממצא דמי כלשהו. כמו כן, במהלך חיפושים באתר האשפה "תאנים" נמצאו מספר זוגות מכנסים שנחזו לתיאור מכנסיו. גם עליהם לא נמצא ממצא דמי כלשהו, והמשטרה השמידה אותם. שלושה שבועות לאחר הרצח, מצא חוקר הסיבים של המשטרה טביעת נעל על מכנסי הג'ינס של ראדה, שלפי התביעה התאימה לחלוטין לנעל של זדורוב[25].
המשפט החל ב-8 בפברואר 2007, וב-7 ביולי נחשפה הודאתו של זדורוב בפני המדובב, וצילומי וידאו שבהם משחזר את הרצח, תוך שהוא מספק פרטים מוכמנים על צבע הנעלים של ראדה, מכנס הג'ינס שלבשה ושיערה הקלוע לצמה. עורך דינו טען כי ההודאה ניתנה תחת לחץ והשפעה נפשית[26]. ב-22 באפריל 2007 הגישה משפחת ראדה עתירה לבג"ץ בדרישה לחידוש החקירה, בטענה שהמשטרה והפרקליטות מיהרו להגיש כתב אישום ללא בדיקת כיווני חקירה נוספים. לעתירה צורפו ראיות מזירת הרצח שסתרו את גרסת המשטרה, אך היא נדחתה על הסף ב-20 במאי 2007[27][28].
גם במהלך המשפט עלו עדויות שסתרו חלקית את גרסת המשטרה, כולל הנערות לי לחיאני ונופר בן דוד שהעידו שבעת הרצח שמעו קול גבוה מהתא שטען כי התא תפוס, ונערה שהעידה כי ראתה נערה בתלבושת אחידה סמוך לזירה אותה לא זיהתה. בנוסף, תלמידה מסרה עדות שמיעה בשנת 2009 כי חברתה יודעת מי הרוצחים, אך סירבה לנקוב בשמה, ולא הוזמנה למסור עדות שנייה. השופט יצחק כהן ביקר את המשטרה על הטיפול החלקי[29]. במרץ 2009, כשנתיים וחצי לאחר הרצח, מסרה תלמידה נוספת עדות, לפיה נכנסה לשירותים בשעה 14:05, מצאה את דלת תא 3 נעולה; התכופפה מבעד לחריץ דלת התא השלישי והבחינה בטיפות דם על הרצפה ובזוג רגליים נעולות נעלי אולסטאר – בחלקו הימני של התא.
הרשעתו של זדורוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בספטמבר 2010 הרשיע בית המשפט את רומן זדורוב פה אחד ברצח בכוונה תחילה ובשיבוש מהלכי חקירה. פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט ואב בית הדין, יצחק כהן, והשופטים חיים גלפז ואסתר הלמן, הופיע בכרך של 456 עמודים ונקרא על ידי השופט יצחק כהן במשך כשלושת רבעי שעה. ההרשעה התבססה על כך שזדורוב ידע פרטים מוכמנים שאיש אחר לא יכול היה לדעת, על הווידוי שלו בפני מדובב, ועל טביעת נעלו שנמצאה על מכנסיה של ראדה, תוך דחיית חוות דעתו של מומחה שהביאה ההגנה[30], ומאמץ את הסבריו של ראש תחום השוואת עקבות נעליים במעבדת המשטרה לסימנים וחומרים, רפ"ק ירון שור[31]. השופט הדגיש, כי דבר הווידוי אינו נובע מעדותו של המדובב, אלא מדבריו של זדורוב עצמו שהוקלטו. השופט כהן ציין כי עדותו של זדורוב מלאת שקרים, מניפולציות וחוסר עקביות. הוא הוסיף כי "הנאשם ללא היסוס שיקר בעדותו בבית המשפט, ככל שסבר שהדבר עשוי לשרת את האינטרסים שלו וגרסאותיו המתחלפות". בגין הרצח נגזר עליו עונש מאסר עולם. בגין שיבוש מהלכי משפט נגזר עליו עונש של שלוש שנות מאסר, שיחפוף למאסר על עבירת הרצח.
תביעת נזיקין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוריה של תאיר ראדה הגישו תביעת נזיקין אזרחית נגד בית הספר "נופי גולן" שבו נרצחה בתם, המועצה האזורית גולן, המועצה המקומית קצרין ומשרד החינוך. טענת התביעה הייתה שהרשויות התרשלו בהגנה על חיי תאיר[32]. ב-1 בפברואר 2012 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שלפיו תפוצה משפחת ראדה בסך מיליון וחצי שקלים. בין החייבים בתשלום נמצאה גם חברת האבטחה "רשת ביטחון", שהעניקה שירותי שמירה בבית הספר, וכן המורה לתיאטרון, שבמהלך שיעורו אירע הרצח – מאחר שלא בדק מדוע ראדה לא נכחה בשיעור[33].
בבית משפט העליון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערעור הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]זדורוב ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, ובערעור הציג חוות דעת של מומחים, שלטענת סנגוריו סותרות חלקים מהותיים מהראיות ששימשו להרשעתו, בין היתר בעניין זיהוי טביעת הנעל. בנוסף, האזינו השופטים להקלטות, שלטענת המשטרה הודה זדורוב במהלכן ברצח. ב-17 במרץ 2013 בצעד נדיר, הורה בית המשפט העליון למחוזי לעיין בראיות ולשקול מחדש את משמעותן. ב-24 בפברואר 2014 דחו שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת את טענות ההגנה – ובכך הרשיעו את זדורוב ברצח בפעם השנייה.
שופטי בית המשפט המחוזי מתחו ביקורת על העדים מטעם ההגנה, בין היתר על חיים סדובסקי, שהפיץ רבות מההאשמות בדבר חקירה מוטה מצד המשטרה, הפרקליטות, המכון לרפואה משפטית והשופטים עצמם. במהלך אחד הדיונים, נשאל סדובסקי מדוע הוא מכנה את עצמו "דוקטור" – בשעה שהוא למעשה נטורופת, תואר שאינו מוכר רשמית בישראל. בשומעו את השאלה איבד סדובסקי את עשתונותיו, נטש את דוכן העדים וחזר לטעון את טענותיו בתקשורת. עדותו בבית המשפט נמחקה[34]. השופטים קבעו שדברי ד"ר מאיה פורמן, הרופאה הפתולוגית מטעם ההגנה, אינם מקצועיים ורשלניים[35].
הערעור השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2014 ערער זדורוב בשנית על פסק הדין לבית המשפט העליון. במהלך הערעור טענו סניגוריו, אביגדור פלדמן ואלקנה לייסט, שבתא השירותים נמצאו עקבות נעליים המרמזות על אדם נוסף שיצא מהתא, שחקירתו של זדורוב הובילה אותו להודאה באמצעים פסולים כגון תדרוך ופיתוי, שהמשטרה שילמה תשלום מופרז למדובב, ושבית המשפט המחוזי לקה בחוסר בקיאות וחוסר ריסון שיפוטי. ב-23 בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון ברוב של שני שופטים נגד אחד את הערעור, והותיר את פסק הדין המרשיע על כנו. השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל פסקו שזדורוב אשם, ואילו ראש ההרכב, השופט יורם דנציגר, סבר בדעת מיעוט שכפי הנראה זדורוב הוא אכן הרוצח, אך יש לזכותו מחמת הספק[36]. באשר למאיה פורמן, קבעו השופטים כי חוות הדעת שלה הייתה מקצועית, ועדיפה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המדינה[35]. סנגוריו של זדורוב הגישו בקשה לדיון נוסף[37], אולם זו נדחתה[38][39].
ההחלטה על משפט חוזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עורך דינו של זדורוב, ירום הלוי, פנה למכון לרפואה משפטית, בנוגע לממצא דמי של המנוחה, שנתגלה גם בתא הסמוך לזה שבו בוצע הרצח. בעקבות פנייתו, הודתה פרקליטות המדינה כחודש לאחר מכן, ב-20 בינואר 2019 כי אכן נפלה טעות בקטלוג המוצגים, וכי אכן נפלה טעות בחקירה[40]. ב-23 באוקטובר 2019 הגיש בקשה למשפט חוזר. ב-11 במאי 2021 פסק המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, כי ייערך לזדורוב משפט חוזר. מלצר נימק זאת בעיקר בדם שזלג על אחת העקבות שמתוות מסלול יציאה מתא 2 אל תא מס 3, לאחר שהוסכם שאינן של זדורוב. בהחלטתו הזכיר מלצר שתי חוות דעת נוגדות, האחת של מומחה ההגנה כריסטופר מרק מילרוי, שכתב שלא ייתכן שדם זלג על העקבה חמש שעות אחרי הרצח, והשנייה של מומחה התביעה מרקוס רוטשילד, שכתב שייתכן שדם שנקווה במעילה של ראדה נזל על העקבה בשעה שהפרמדיקים בדקו את הגופה. עוד ציין מלצר כתם דם שהתגלה בתא השירותים השלישי, שאינו עולה בקנה אחד עם גרסת התביעה שלפיה כתם הדם נמצא בתא השני, שדרכו נמלט זדורוב על פי גרסתה. עם זאת, השופט קבע כי טענות ההגנה המרכזיות, טענת אשמתה האפשרית של אולה קרבצ'נקו בידי בן זוגה לשעבר אדיר חבני (א"ח), וראיית ה-גנום המיטוכונדריאלי מהשערה שנמצאה בזירה, אינן מצדיקות משפט חוזר. הוא הוסיף כי גם הטענות למחדלי חקירה לא היו מובילות לבדן למשפט חוזר[41]. ביולי 2021 פורסם כי שמו של א"ח הוא אדיר חבני, בן 37 מהשפלה[42].
המשפט החוזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2021 הורה פרקליט המדינה עמית איסמן על הגשת כתב אישום חדש נגד רומן זדורוב ועל קיום משפט חוזר בבית המשפט המחוזי בנצרת. זדורוב שוחרר למעצר בית אצל חמותו, לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעור הפרקליטות על כך. שלב ההוכחות נפתח באוקטובר 2021 בפני הרכב בראשות סגן הנשיא אשר קולה ולצדו השופטים דני צרפתי ותמר נסים שי. במהלך המשפט נשמעה ביקורת מצד הפרקליטות על הטיה של בית המשפט לטובת זדורוב. התביעה העירה פעם אחר פעם לשופטים כי הם עונים במקום זדורוב ושמים מילים בפיו[43]. השופטים טענו מנגד כי מצבה של התביעה קשה[44]. בשיא המתיחות צעק עורך הדין קבלאוי מהפרקליטות על הטיה לטובת זדורוב. השופט אשר קולה השיב לו כי הוא חצוף וכי "עו"ד קבלאוי איבד את כבודו בעיני בית המשפט"[45]. ב-30 במרץ 2023 זדורוב זוכה ברוב של השופטים קולה וצרפתי, מול דעת המיעוט של השופטת תמר נסים שי[46][47].
הסיקור התקשורתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמצעי התקשורת בישראל דיווחו בהרחבה על הרצח וחקירתו[6]. במהלך השבעה ביקרו בבית ראדה צוותי שידור ועיתונאים, והעבירו דיווחים על הביקורת שהטיחו ההורים במשטרה, במערכת החינוך ובראש המועצה, ואף פרסמו שמועות והשערות שונות על זהות הרוצח. ב-2007 שידר ערוץ 2 שיחת טלפון בין אמה של ראדה ובין אשתו של זדורוב, שהורשע ברצח. מאוחר יותר טענה אמה של ראדה כי האירוע בוים על ידי כתב ערוץ 2 מנחם הורוביץ, אך הוא הכחיש כי יזם את האירוע[48]. הוריה של ראדה התארחו בתוכניתו של דודו טופז, מה שזכה לביקורות נוקבות, כיוון שנחשב לניצול סערת הרגשות שלהם[48].
בדצמבר 2006 פורסם כי נער כתב בפורום קבוצתי של בית הספר שהוא מכיר את הרוצח, וטען כי מדובר בבן 17 שאינו תושב האזור, אך הנער הודה כי בדה את דבריו ופרסם התנצלות[49]. ב-2 בינואר 2007 לבקשת המשטרה התקבל צו איסור פרסום גורף מבית משפט השלום בעכו, אך כבר באותו היום אתר החדשות ynet הגיש בקשה להסרת הצו[50], אשר בוטל לאחר שבועיים בעקבות לחצים ציבוריים.
בתחילת יוני 2008 פרסם שרון גל בערוץ 10 את הסרט התיעודי "רק תאיר יודעת", שכלל סקירה חוזרת של חומרים מתחקירו של דורון בלדינגר וצילומים מקצרין אחרי הרצח. במהלך הסרט התראיינו שלוש מחברותיה של תאיר, והסכימו לחשוף את שמותיהן המלאים: לי לחיאני, נופר בן דוד ושיראל ביטון[51]. בעקבות פרסום הסרט תבעה המדינה את ערוץ 10 על פרסום חומרים חסויים מן החקירה.
ב-1 בינואר 2016 בתוכנית "שישי" הוצגו תאוריות קונספירציה והיקף אי האמון של הציבור במערכות הרשמיות, והופרך סיפורו של נהג מונית שטען שאסף שלושה נערים מקצרין לאחר זמן הרצח של תאיר, ופיזר אותם בצפון הארץ[52]. נמסר גם כי קבוצת הפייסבוק "מי רצח את תאיר ראדה" מנתה מעל 120,000 חברים[52]. בפברואר 2017, לאחר בקשת האם להשבת הטלפון הנייד של תאיר ומחשב המשפחה שנלקחו לחקירה[53], התברר שהטלפון אבד[54]. בקבוצה הציבורית שבה היו תומכי חפותו של זדורוב הושמעו טענות על שיבוש החקירה, אך באוגוסט 2017, לאחר פנייה לבית המשפט, הטלפון נמצא[55].
ב-19 בפברואר 2020 דווח בחדשות 13 על ידי העיתונאים מיה איידן ורוני שצ'וצ'ינסקי כי נמצאו כתמי דם על הקורה שבין תא 3 ותא 4, דבר שסתר את השחזור של זדורוב. דגימות הדם לא נבדקו מעולם. תמונות התקריב הועברו לאחר שנים לצוות ההגנה של זדורוב. יממה קודם לכן פרסמו השניים את עדותה של ל׳, תלמידת בית ספר "נופי גולן", שאמרה כי היא זו שהציקה לזדורוב וטענה כי אותו תיאר זדורוב בהודאתו למדובב בחדרי החקירות, ולא את תאיר, שכן זדורוב תיאר במהלך שהותו עם המדובב בחורה בלונדינית. בסיום הודאתו של זדורוב בפני המדובב המשיך לטעון כי הנערה ככל הנראה צבעה את שיערה, דבר שלא התיישב עם תיאורה של תאיר.
בלדינגר וסדובסקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימים הראשונים לאחר מעצרו של רומן זדורוב, פנה חיים סדובסקי למשפחת תאיר ראדה והציג עצמו כ"תחקירן מומחה", טען כי זדורוב חף מפשע, שהרצח בוצע על ידי יותר מרוצח אחד, תוך מעורבות חברותיה של תאיר. מאוחר יותר הסתמך על חקירתו של דורון בלדינגר[56]. לאחר הרשעתו בינואר 2011, שודרה כתבה בערוץ הראשון בשם "מי רצח את תאיר ראדה?"[57], שבה הוצגו עדויות בלדינגר לפיהן זדורוב חף מפשע, הנסמכת על סדרת הסרטים "לתפור חף מפשע" שהוצגה ביוטיוב ובפייסבוק"[58][59]. במקביל, במרץ 2011, שודרה כתבת תחקיר בערוץ 10 שהציגה את זדורוב כאשם, וביקרה את מגיניו, בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל. ב-2013 פרסמה אשרת קוטלר כתבה שכללה ראיונות עם חברותיה של תאיר, שסבלו מהאשמות ברשת על כך שהן הרוצחות, ונחשפו לפרסום קבוצות פייסבוק. בלדינגר הבהיר שהוא אינו חוקר פרטי ולא האשים את הבנות, אלא ביקש שהן יסכימו להיחקר, והדגיש שהנזק העיקרי נגרם משידור סרטו של שרון גל בערוץ 10[60][61]. בספטמבר 2020 פסק בית משפט השלום בראשון לציון שסדובסקי יפצה את לי לחיאני ב-36,000 שקלים על הפצת טענות שווא וקידום הקונספירציה לפיה לחיאני היא "הרוצחת"[62][63].
צל של אמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צל של אמת
במרץ 2016 שודרה בערוץ 8 סדרת הדוקו "צל של אמת", שעסקה ברצח תאיר ראדה, העלתה ספקות לגבי הרשעת זדורוב וביקרה את מערכת המשפט[64][65]. בפרק הרביעי הוצגה כחשודה אפשרית אולה קרבצ'נקו (א"ק), בוגרת בית הספר נופי גולן בעלת עבר נפשי קשה. בן זוגה לשעבר, אדיר חבני, העיד כי התקשרה אליו סמוך לאחר הרצח ורמזה על "בלאגן גדול" שעומד להתרחש. לחובתה נרשמו מקרים של אחזקת סכין וניסיונות תקיפה, והיא אף אושפזה בכפייה. בראיונות ועדויות מאוחרות נטען כי התוודתה בפני אחרים על נטיות אלימות ואף על הרצח. עם זאת, נמצאו סתירות בעדותו של חבני, והועלו טענות שניסה להפלילה. קרבצ'נקו עצמה הכחישה כל קשר לרצח וטענה שחבני בדה את הדברים. השיח הציבורי בעקבות הסדרה והעדויות יצר סערה ודיון נרחב סביב אמינות החשדות. באוקטובר 2018 פורסם כי נערה נוספת העידה שקרבצ'נקו הודתה בפניה ברצח.
בעקבות תלונתו של אדיר חבני נחקרה אולה קרבצ'נקו במשטרה, שם טענה להתעללות נפשית מצידו והעידה על כך שנאנסה על ידו. בעקבות זאת השניים הושמו במעצר בית, וחבני נעצר למספר ימים בחשד לאונס. בתקופה זו הדרדר מצבה הנפשי וניסתה לתקוף את בן זוגה החדש עם שבר בקבוק. לדבריו, חוקרי המשטרה ניסו לשכנעו לחזור בו מהאשמותיו. בינתיים קרבצ'נקו אושפזה בכפייה. כשלוש שנים לאחר מכן התאבדה שותפתה לחדר, מאי פלג. לאחר מכן, בת הזוג של פלג מסרה לצוות "צל של אמת" כי קרבצ'נקו התוודתה בפני פלג על נטיות אלימות, רצון לשתות דם ואף על הרצח של ראדה[66][67]. לאחר שידור הפרק, התראיינה קרבצ'נקו אצל אילה חסון ב-8 במרץ 2016. בראיון הודתה בקיום יחסי מין אלימים עם חבני, אך הוסיפה שהוא בדה את סיפור הרצח. הראיון שולב בתוכנית שעסקה ב"בית דין השדה" הציבורי שנוצר[68]. בהמשך פורסם מסמך "טיוטה" מעדותו של חבני, שכלל פרטים שהשתנו בהמשך, מה שחיזק את הטענה שחבני ניסה להפליל את קרבצ'נקו[69]. בפסק הדין במשפט החוזר ציין השופט אשר קולה כי למרות 23 "חיזוקים" שהציגה ההגנה לעדות חבני, יש רק מספר עובדות מטרידות המחייבות בדיקה נוספת.
באוקטובר 2018 פורסם שנערה העידה כי קרבצ'נקו התוודתה בפניה שרצחה את תאיר[70].
צל כבד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צל כבד (סרט)
בשנת 2021 יצא סרט התעודה "צל כבד" של עידו הר, שסיפר את סיפורה של אולה קרבצ'נקו. הר האשים את יוצרי הסדרה "צל של אמת" בחוסר יושרה ובחוסר אחריות, בטענה שהציגו את גרסת בן זוגה לשעבר, חבני, כאמינה, תוך טשטוש העובדה שהתעלל בה רגשית, ואף הודה בכך בחקירתו. בעקבות הסדרה חוותה קרבצ'נקו הטרדות ואיומים, עזבה את ישראל, ומצבה הנפשי הידרדר עד לאיומי התאבדות[71][72]. באוקטובר 2018 פורסם כי שערה מזירת הרצח תאמה לפרופיל המיטוכונדריאלי של חבני, שלפי טענתו בחקירה קרבצ'נקו לבשה את בגדיו בעת הרצח[73]. אולם סיכום דו"ח הבדיקה העלה שהשערה תואמת לאלפי אנשים נוספים בישראל[74]. בעקבות זאת 50–75 שערות נוספות מהזירה נשלחו לבדיקת DNA במימון משרד המשפטים[75][76]. בנוסף פורסם כי בסמוך למקום הרצח נמצאה פאה נוכרית בקרבת מקום, לכאורה בהתאם לגרסת חבני[77], אך הוא עצמו טען שקרבצ'נקו השתמשה בפאה צבעונית[31]. לאחר צאת הסרט "צל כבד" פרסמה אילנה ראדה סרט ומסמך שלדעתה מתקן עובדות קריטיות[78][79]. בפרק בתוכנית "עובדה" (20 בדצמבר 2018) הכחישה קרבצ'נקו את טענות חבני כי הודתה בפניו ברצח, וטענה שניסה להפלילה רק לאחר שהודיעה לו כי היא נפרדת ממנו. כתבה מ־2022 חשפה כי חבני סיפק חמש גרסאות שונות לאורך השנים – שתיים נמצאו בטיוטות במחשבו, ועוד גרסאות בחקירה, בבית המשפט ובהמשך אף הציג גרסה נוספת[80][81].
ביקורת על התקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתונאי עוזי בנזימן מתח ביקורת על אמצעי התקשורת בפרשה, בטענה שבלבלו את הציבור בכך שלא הבחינו בין דיווח ענייני לסיקור מוטה ולא שמרו על היררכיה בין שופטים לבין פרקליטים בעלי עניין[82]. גם שופטי בית המשפט ביקרו את הסיקור: השופט כהן כתב כי היו בתקשורת שחטאו בפרסומים "מגמתיים ומשתלחים", והשופט גלפז ציין שימוש פסול בתקשורת עם פרסום דברים שלא שיקפו את המצב, מה שגרם לנזק ציבורי. בנוסף גינה השופט כהן את "רודפי הפרסום" שניצלו את טרגדיית משפחת ראדה לתאוות פרסום, בהם שרלטנים, "מומחים בעיני עצמם" וחוזים בכוכבים. אביה של תאיר, שמואל ראדה, יצא גם הוא נגד גורמים שניצלו את מצוקת ההורים והוליכו אותם שולל.
הפולמוס בדבר אשמתו של זדורוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]טענות בדבר אשמתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2011 פרסמו מיקי רוזנטל ורביב דרוקר כתבת תחקיר בערוץ 10, שבה הוטחה ביקורת רבה נגד הטוענים לחפותו של רומן זדורוב: בלדינגר, סדובסקי ועורך הדין שפיגל. הכתבה הצביעה על כך שסדובסקי החליט לטעון לחפותו של זדורוב ולאי הסכמתו לאופן התנהלות החקירה, עוד לפני שידע את טיב העובדות ונכונותן. בנוסף, הועלו טענות כי סדובסקי אינו מחזיק בתואר דוקטור מוכר ואינו בלש חוקר מורשה, וכי חלק מהאשמותיו מופרכות או מטעות בכוונה תחילה, ולכן חלקן לא הועלו במשפט החוזר בידי ההגנה. בפרט, הכתבה הציגה את דברי חוקרי המשטרה, הפרקליטות, השופטים ואת דבריו של ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית[ב].
בין הממצאים שהוצגו בכתבה צוין כי זדורוב זרק את מכנסיו יומיים לאחר הרצח, וביום שישי בצהרים כיבס את בגדיו בעצמו, אף על פי שבדרך כלל גיסו היה מכבס עבורו. בנוסף, בשעה 21:23 ביום הרצח שוחח זדורוב בטלפון עם מעסיקו ראובן ג'נאח, שהודיע לו כי "נעלמה ילדה". אשתו של זדורוב, שנכחה בחדר, שאלה מה קרה והוא השיב כי "ילדה נפלה בשירותים", דבר שסתר את גרסתו המקורית של ג'נאח, שלא כללו את המילים "שירותים" ו"אסלה", כפי שאישר אף זדורוב עצמו[83]. לטענת ההגנה, ייתכן שזדורוב אמר זאת בעקבות צפייה במהדורת החדשות של ערוץ 10 שם דווח על מיקום הרצח[84], או לאחר ששמע זאת מאנשים אחרים שצפו בה. אף על פי שבחקירה סיפק הסברים אחרים, בבית המשפט רומן ואולגה זדורוב חזרו בהם מעדותם, וטענו שרומן לא הזכיר את המילים "שירותים" ו"אסלה"[85].
הכתבה הצביעה גם על בדיקת הפוליגרף, שלפי המשטרה הפלילה את זדורוב, שכן אחת מתשובותיו תמכה בהיותו הרוצח, אך הדבר הוצג בצורה מוטעית בסרטיו של סדובסקי. בנוסף, המלווה הרוסי ששימש כמתורגמן במהלך שחזור הרצח לא ידע דבר אודות החקירה, ולכן לא יכול היה להטעות את זדורוב במהלך השחזור. עוד נמצא כי זדורוב שחזר את הרצח בעצמו, ללא רמזים כלשהם, ושחזור הרצח נבדק על ידי השופטים והוגדר כאמין, בהסתמכם על סדר הזמנים של הסרטים. לאחר בחינה נוספת של הסרטים, הסיקו השופטים שזדורוב עצמו הוביל את המתורגמן למקום הרצח הנכון, בניגוד למצג של סדובסקי, לפיו זדורוב טעה לחשוב שהשירותים בהם בוצע הרצח היו בקומה אחרת. ד"ר קוגל ציין כי לא ניתן לדעת באופן החלטי אם כלי הרצח היה סכין משוננת, וכי דבריו לא נועדו להיות מוצגים כפי שהוצגו על ידי ההגנה.
לפי רוזנטל ודרוקר, ההגנה הציגה במהלך המשפט טענות הזויות, ביניהן: הצגת סכין, שאינה משוננת, שנמצאה על פי הוראותיה של "מתקשרת עם רוחות"[86][87]. או העלאת השערה שהרצח כלל לא התרחש בתא השירותים בהתבסס על "ניסוי" מצולם שנערך עם כמות גדולה של מיץ פטל, במקום דם, שנשפך על רצפת התא ונזל למסדרון[88]. בנוסף הוצגו טענות בדבר אשמתן של חברותיה של תאיר, או על ידי אולה קרבצ'נקו, שהיו עלילות שווא ולא התבססו על מידע אמין. הטענות נגד קרבצ'נקו התבססו על עדותו של בן זוגה לשעבר, אדיר חבני, שנהג להתעלל בה מינית ונפשית, ועל כך אף הודה בחקירתו ומול העיתונות. לאור זאת נדחתה עדותו, שנחשבה להמשך מסע נקמה אישי על כך שנפרדה ממנו. בנוסף התביעה הצביע על הימצאות סרטי סנאף ותכנים פדופילים במחשב האישי של זדורוב, ועל כך שקרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם, ואף התעניין בטקטיקות הגנה במשפטי רצח[89]. עם זאת דו"ח שהגישה ההגנה מטעם חברת "טיק טק" הצביע על כך שרומן לא חיפש תכנים אלו[90].
טענות בדבר זכאותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, צפה בסדרה "צל של אמת" וחקר את פרשת הרצח באופן עצמאי. הוא סבר כי את הרצח ביצעה קרבצ'נקו[91][92]. לדבריו, חלק מהפרטים המוכמנים נמסרו לזדורוב על ידי החוקרים, והסרטים המתעדים את החקירה נערכו באופן מגמתי. בשנת 2018 נפגש אילן עם צמרת הפרקליטות כדי להציג את ממצאיו[93].
סדרת סרטים נוספת בשם "לתפור חף מפשע", בעריכתו של בלדינגר ופורסמה על ידי חיים סדובסקי ביוטיוב, העלתה את טענותיהם בדבר זכאותו של זדורוב והביעה ביקורת על אופן הטיפול של מערכת המשפט והמשטרה בפרשה ובזדורוב. בין הטענות המרכזיות שהועלו בסדרה: אי מציאת דנ"א או ממצא זיהוי פלילי אחר של זדורוב בזירה; הטלת ספקות לגבי זהות עקבות הנעליים – לטענתם, עקבות נעליו של זדורוב שנתגלו לכאורה על מכנסיה של הנרצחת הן למעשה תבליט של הטלפון הסלולרי שהיה בכיסה; מציאת שערות של שתי נערות נוספות בתוך שלוליות הדם; וכן עקבות נעלי נערה מגואלות בדם שנמצאו בראש הקיר שהפריד בין תאי השירותים, שממנו ייתכן שהרוצח קפץ לתא השירותים הסמוך – עקבות אלה נמצאו רק לאחר שחזור הרצח.
הסדרה הצביעה גם על כך שכל המידע המוכמן ניתן לזדורוב ברמזים במהלך החקירה, ולעיתים אף שונה עם התפתחותה בהתאם לצורך. בנוסף, הוצג כי האליבי של זדורוב נדחה: נאמר לו כי שעת ביצוע הרצח שונתה, כי נמצא דם של הנרצחת על בגדיו וכי הפוליגרף הוכיח את אשמתו, דבר שלדבריהם גרם לזדורוב להאמין שהוא האחראי לרצח, אף שלא זכר פרטים בנושא. מספר תלמידים בבית הספר טענו שהם יודעים מי הרוצח, וסדובסקי הצביע על הנערות לי לחיאני ונופר בן דוד כמעורבות ברצח, או כמי שיש להן מידע על הרוצח. בנוסף, הוצגו עדויות תלמידים לגבי תנועותיה של תאיר במדרגות, המנוגדות לגרסתו של זדורוב, אך גם סותרות האחת את השנייה. תלמיד אחד העיד שהוא ראה את תאיר עולה במדרגות ולא ראה מישהו אחר עוקב אחריה, ואחר שראה אותה עולה דווקא בגרם מדרגות אחר, אך גם הוא לא הבחין במישהו שעוקב אחריה[94].
פעילות ברשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הרשעת זדורוב בבית המשפט העליון, פעילות ענפה ברשתות החברתיות התפתחה בקריאה ל"צדק לזדורוב"[95], כולל העלאת חומרי חקירה לאתר "האמת היום"[96] ותמלול סרטוני החקירה, בהובלת פרידל (אדיק) פאיינשטיין. התרגום שימש את צוות ההגנה, הפרקליטות והשופטים במהלך המשפט החוזר[97][98][99][100][101]. פעילות זו אפשרה לציבור גישה לחומרי חקירה מקוריים ולגיבוש דעה עצמאית. היו לכך השפעות שונות. מצד אחד, אנשים מהציבור עברו על חומרי החקירה, הצליבו מידע ויצרו ידע חדש, שחלקו היה מרכזי בהחלטת השופט חנן מלצר לאשר את הבקשה למשפט חוזר. בכך הפעילות ברשתות החברתיות סייעה לתהליך המשפטי הפורמלי. אולם, אחרים התבססו על שמועות ומידע שגוי ברשת, מה שהוביל אפילו להשמצות והטרדות של אנשים שאינם חשודים בדבר[102][103].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 בינואר 2016 נערך בקצרין טקס חנוכת בית כנסת על שמה של תאיר[104] הנקרא "תאיר שבת אחים". אביה של ראדה הובא לטקס מבית החולים פוריה, ולמחרת נפטר ממחלת הסרטן[105].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים סדובסקי, לתפור חף מפשע, הוצאת שדה
- שרון רופא אופיר, תאיר: המסע של אילנה ראדה, ידיעות ספרים, 2018
- אולגה זדורוב, האיש שלא היה שם, הוצאת איפאבליש, 2018
- דורון מנשה ואיל גרונר, אולי נפלה טעות - התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב, נבו הוצאה לאור, 2021
- אזי לב-און, רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב, ידיעות ספרים, 2023
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתב האישום נגד רומן זדורוב
- כתב האישום המתוקן נגד רומן זדורוב
- פסק הדין המלא במשפט הראשון (תפ"ח[ג] (נצרת) 502/07)
- חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב
- החלטה בדבר הוספת ראיות (ע"פ 7939/10)
סרטים תיעודיים
- סרטו של שרון גל, "רק תאיר יודעת" (שודר בערוץ 10, 2008)
- הסרט "לתפור חף מפשע". הסרט השלם, באורך מלא (ללא קיצורים, כפי ששודר בתוכנית "מבט שני") – הועלה ליוטיוב עבור אתר "ישראלי פטריוטי", באישור המפיקים – מז"פ אזרחי 2010
- סרטים וסדרות בנושא רצח תאיר ראדה באתר אידיבי
כתבות וידאו
רצח תאיר ראדה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט.- מבט שני: "מי רצח את תאיר ראדה?", ערוץ 1.
- מיקי רוזנטל, תחקיר המקור – למה התקשורת מזכה את רומן זדורוב?, באתר nana10.
מאמרים וכתבות
רויטל חובל, שופט העליון דנציגר על משפט זדורוב: היו תהיות שלא נתנו לי לישון בשקט, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2017- גילי דרוב-היישטיין, לא מצליבים, כן צולבים, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2007
- קובי בן-שמחון, נופים חרוכים: חמש שנים אחרי רצח תאיר זאדה, בקצרין עדיין לא חוזרים לשגרה, באתר הארץ, 15 במאי 2011
- רויטל חובל, דרמה נוספת בתיק זדורוב: סנגוריו מבקשים להגיש עוד ראיות חדשות, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2014
- רויטל חובל, פרופ' מרדכי קרמניצר: "ההתנהלות של הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2014
- שרון פולבר, אילו שאלות נותרו פתוחות בתיק הרצח של תאיר ראדה?, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015
- שרון פולבר, שאלת הסכין: שופטי העליון צידדו במומחית שהעידה לטובת זדורוב, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015
- דורון מנשה, ראיית ה"ד.נ.א" המפלילה של זדורוב, באתר ערוץ 7, 4 בפברואר 2016
- יהודה נוריאל, ועדת חקירה, באתר ynet, 15 באפריל 2016
- בועז סנג'רו, על הודאה ועל "junk science" כטביעת נעל - הרשעת זדורוב כמקרה מבחן, הסניגור - גיליון 165, עמ' 4–11, 2010. (להסבר אודות המושג "junk science", ראו: מדע זבל)
- בועז סנג'רו, המשפט הפלילי הישראלי בראי הרשעת זדורוב, הסניגור - גיליון 236, עמ' 4, 2016
- יערה ברק, תיק זדורוב, משפט חוזר? - מאמר אינטראקטיבי, באתר הארץ, 6 באפריל 2020
- דורון מנשה, לסגור את תיק זדורוב, באתר ישראל היום, 12 ביולי 2021
אולה קרבצ'נקו (א"ק) על ההאשמות ברצח תאיר ראדה ז"ל, ההתעללויות והאונס שביצע בה אדיר חבני (א"ח), סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 34:21)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 שרון רופא-אופיר, המדובב של זדורוב: הוא סיפר לי שחתך אותה, באתר ynet, 27 במרץ 2008
- ^ 1 2 יובל לידור ואושרת נגר, זדורוב הודה ברצח תאיר בפעם השנייה, באתר nrg, 26 בפברואר 2007
- ^ גלעד מורג, ליאור אל-חי, בית המשפט העליון הכריע: רומן זדורוב ישוחרר מהכלא למעצר בית, באתר ynet, 26 באוגוסט 2021
- ^ דרמה בבית המשפט: רומן זדורוב זוכה מרצח תאיר ראדה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2023
- ^ חיים גולדברג, בפרקליטות החליטו: לא נערער על זיכויו של רומן זדורוב, באתר כיכר השבת, 14 במאי 2023
- ^ 1 2 רותי זוארץ, "אז כמה רייטינג שווה השכול?", באתר גלובס, 25 בדצמבר 2006
- ^ ליאור אוחנה, אחרי הזיכוי: הפיצוי העצום שצפוי רומן זדורוב לקבל מהמדינה, באתר ynet, 2 בפברואר 2025
- ^ ניצן שפיר, 17 מיליון שקל: מאחורי הפיצוי החריג לרומן זדורוב, והאם יחויב במס, באתר גלובס, 3 בפברואר 2025
- ^ שי פלג חוקר משטרתי - צילום עדויות דני זולין ועגור אלון
- ^ 1 2 העדות שנמנעה מהשופטים במשפט החוזר של זדורוב - חלק ב', סרטון בערוץ "Doron Baldinger - dorontv", באתר יוטיוב (אורך: 01:25:24)
- ^ אחיה ראב"ד, האיש שמצא את תאיר ראדה בתא העיד: "היה בלגן אטומי, השוטרים לא ידעו מה לעשות", באתר ynet, 3 בנובמבר 2021
- ^ ג'קי חורי, בת 13 נרצחה בקצרין; החשד: אלימות נוער, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2006
- ^ חגי עינב ואחיה ראב"ד, המשטרה: פועל השיפוצים הודה ברצח תאיר, באתר ynet, 19 בדצמבר 2006
- ^ על פי פרסום מאוחר יותר של המשטרה
- ^ יאנה פבזנרנבשן, החסידים של זדורוב, באתר מאקו, 30 בדצמבר 2015
- ^ פסק הדין של השופט אשר קולה, סעיף 271
- ^ פסק הדין של השופט אשר קולה, עמוד 255
- ^ אלעד שמחיוף, "אחד ביום": המשפט החוזר של זדורוב, באתר מאקו, 11 ביולי 2021
- ^ חוות דעת פתלוגית זייצב ת/11, באתר האמת היום
- ^ פרקליטות המדינה, חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב, 26 ביולי 2016
- ^ מבדיקת מחשבו של זדורוב עולה: "לא חיפש סנאף או מאמרים אלימים", באתר חדשות 13, 29 במרץ 2019
- ^ כל תלמיד הצביע על גרם מדרגות אחר
- ^ שרון רופא-אופיר, האישום: זדורוב שיסף את גרונה של תאיר, באתר ynet, 18 בינואר 2007
- ^ עמדה בתא השירותים, כשפניה אל הדופן הימני של התא, וניסתה לסגור אותו. אלא שאז, הנאשם מנע זאת בעדה, שלף סכין, הניף אותה ושיסף את גרונה. לאחר מכן, דקר אותה פעם נוספת בצווארה, פצע אותה בחזה, בפניה ובידיה – והיא התמוטטה. לאחר מכן, נעל את הדלת מבפנים, טיפס על גופתה בשתי רגליו, וכשהוא נאחז בדפנות התא – קפץ החוצה.
- ^ מיכאל טוכפלד, החוקר שזיהה את עקבותיו של זדורוב מדבר לראשונה, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
- ^ אחיה ראב"ד וחגי עינב, "החשוד ברצח תאיר היה מודה ברצח ארלוזורוב", באתר ynet, 20 בדצמבר 2006
- ^ תשובת המדינה לעתירה משפחת ראדה בבית המשפט העליון – בג"צ 3041/07, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, 17 במאי 2007
- ^ אלי אשכנזי, בג"ץ דחה עתירת משפחת ראדה לפתוח מחדש את החקירה, באתר הארץ, 21 במאי 2007
- ^ שרון רופא-אופיר, רצח תאיר ראדה: השופט ביקר את המשטרה, באתר ynet, 16 בספטמבר 2007
- ^ אלי אשכנזי, מומחה בריטי: הטביעות על מכנסי תאיר ראדה אינן של נעלי זדורוב, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2009
- ^ 1 2 מיכאל טוכפלד, החוקר שזיהה את עקבותיו של זדורוב מדבר לראשונה, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
- ^ הוריה של תאיר ראדה הגישו תביעת פיצויים אזרחית, באתר ynet, 27 במאי 2008
- ^ מאור בוכניק, 1.5 מיליון ש' להורי תאיר ראדה, גם המורה ישלם, באתר ynet, 1 בפברואר 2012
- ^ טלי חרותי-סובר, ה"דוקטורית" להפרעות קשב, ה"דוקטור" לדמיון מודרך, והעד במשפט תאיר ראדה, באתר הארץ, 12 בינואר 2017
- ^ 1 2 רויטל חובל, כך כמעט חיסלה לי הפרקליטות את הקריירה, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
- ^ ע"פ 7939/10 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־23 בדצמבר 2015
תקציר פסק הדין, באתר ynet (ארכיון) - ^ גלעד שלמור, רומן זדורוב הגיש בקשה לדיון נוסף בפרשת רצח תאיר ראדה, באתר מאקו, 17 בפברואר 2016
- ^ דנ"פ 1329/16 רומן זדורוב נ' מדינת ישראל, ניתן ב־5 ביולי 2016
- ^ גלי גינת, התיק נסגר סופית: העליון לא יקיים דיון נוסף על הרשעת זדורוב, באתר וואלה, 5 ביולי 2016
- ^ אלמז מנגיסטו, רצח תאיר ראדה: המדינה הודתה - נפלה טעות קריטית בחקירה, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 20 בינואר 2019
- ^ גלעד מורג, משפט חוזר לרומן זדורוב: סימני הנעל והדם שזלג - קביעות המומחים שהובילו להכרעה, באתר ynet, 12 במאי 2021
- ^ גיא פלג, פרשת תאיר ראדה | הותר לפרסום: אדיר חבני הוא א"ח, באתר מאקו, 29 ביולי 2021
- ^ ברוך קרא, מה קורה כששופט עונה במקום הנאשם: הסיפור המוזר על המשפט החוזר של זדורוב, באתר וואלה, 10 במרץ 2022
- ^ אחיה ראב, השופטים של זדורוב: התביעה במצב קשה, באתר ynet, 8 במרץ 2022
- ^ אחיה ראב, "אתה חוצפן!", "אדוני לא יצעק עלינו": עימות בין השופט לתובע במשפט זדורוב, באתר ynet, 12 באפריל 2022
- ^ תפח (נצרת) 502/07 מדינת ישראל נ' רומן זדורוב, ניתן ב-30 במרץ 2023;
דרמה בבית המשפט: רומן זדורוב זוכה מרצח תאיר ראדה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2023 - ^ תמצית הכרעת הדין שהוקראה באולם, 30 במרץ 2023
- ^ 1 2 גילי דרוב-היישטיין, לא מצליבים, כן צולבים, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2007
- ^ "משפחת ראדה, באמת שלא התכוונתי לפגוע", באתר nrg, 19 בדצמבר 2006
- ^ הרצח בקצרין: ynet עתר להסרת צו איסור הפרסום, באתר ynet, 2 בינואר 2007
- ^ "רק תאיר יודעת" סרטו של שרון גל ששודר בערוץ 10 ביוני 2008.
- ^ 1 2 תאוריית הקונספירציה על חפותו של רומן זדורוב, תוכנית "שישי", 1 בינואר 2016, באתר יוטיוב.
- ^ ביהמ"ש העליון: חפציה האישיים של תאיר ראדה ז"ל לא יוחזרו לאמה אילנה, 9 באפריל 2018
- ^ בוקי נאה, האם המדינה העלימה את הטלפון הסלולרי של תאיר ראדה? ערוץ 10, 16 בפברואר 2017.
- ^ נמצא הטלפון של תאיר ראדה, באתר ynet, 7 באפריל 2017
- ^ רצח תאיר ראדה - הראיות והעדויות המלאות, באתר של מיקי רוזנטל.
- ^ מי רצח את תאיר ראדה?, התוכנית: "מבט שני" בערוץ הראשון.(הקישור אינו פעיל, 13.1.2019)
- ^ עם פתיחת הדיון המחודש סביב הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה, קובע החוקר ד"ר חיים סדובסקי, כי הרצח בוצע על ידי אחד התלמידים., באתר ערוץ 7, 5814 ביוני 2013
- ^ מנהלי קבוצת פייסבוק, שתומכת ברומן זדורוב, מבטיחים בווידאו צ'אט דברים שלא פורסמו מעולם, באתר רוטר.נט, 28 אוקטובר 2011.
- ^ השוואת המקור והסרט הערוך של קוטלר, באתר "מי רצח את תאיר ראדה".
- ^ דוד אברהם, אושרת קוטלר מציגה: וידויים מרצפת חדר העריכה, באתר וואלה, 25 בדצמבר 2013
- ^ אבי כהן, עד ההגנה יפצה את חברתה של תאיר ראדה, באתר ישראל היום, 10 בספטמבר 2020
- ^ שופט מוטי פירר, ת"א 17-01-56502 לחיאני ואח' נ' סדובסקי ואח', בית משפט השלום, 10 ספטמבר 2020
- ^ הרן פיינשטיין, שופט על "צל של אמת": מעניינת, יסודית, מעלה ספק, באתר ynet, 5 באפריל 2016
- ^ מירב אלוש לברון, למה "צל של אמת" כל כך חשובה, באתר הארץ, 6 באפריל 2016
- ^ רן בוקר, בלעדי: העדות הדרמטית בפרשת תאיר ראדה נחשפת, באתר ynet, 26 במרץ 2016
- ^ חן זיו וענבר קונטס, הסרט הדוקומנטרי שחושף האופן המעוות בו מוצגים חולי הנפש בישראל, באתר מעריב אונליין, 3 באפריל 2016
- ^ שישי עם אילה חסון, באתר nana10, 8 במרץ 2016.
- ^ גלי גינת, המסמך שחושף: האם העד המפתיע בפרשת תאיר ראדה "בישל" את גרסתו?, באתר וואלה, 27 במרץ 2016
- ^ נעם ברקן, העדות החדשה בפרשת רצח תאיר ראדה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
- ^ נדב מנוחין, "צל כבד" חושף את העוול כלפי א"ק. הגיע הזמן שנחשוב על ז'אנר הפשע האמיתי מחדש, באתר וואלה, 21 במרץ 2021
- ^ אריאנה מלמד, "צל כבד" מראה כיצד טלוויזיה הופכת אישה פגועה נפשית לחומר גלם, באתר הארץ, 20 במרץ 2021
- ^ אלי סניור ורותם אליזרע, דרמה בתיק רצח תאיר ראדה: שערה שאינה שייכת לזדורוב נמצאה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
- ^ אלה לוי-וינריב, מכה לזדורוב? "השערה יכולה להתאים לעשרות אלפי אנשים", באתר גלובס, 31 באוקטובר 2018
- ^ דיווח: "חמישים שערות שנמצאו על גופתה של תאיר ראדה ייבדקו", באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2018
- ^ טובה צימוקי, שקד: "נממן את בדיקות ה-DNA בפרשת ראדה", באתר ynet, 1 בנובמבר 2018
- ^ "נחשף: איך הגיעה פאה נוכרית לזירת הרצח של תאיר ראדה, ומה זה אומר בעצם?". נבדק ב-2018-11-01.
- ^ רצח תאיר (2021-04-10), תגובה לסרט "צל כבד" ולכתבות על א"ק | תבחרי גרסה ! "שקרים, סילופים ומה שביניהם" :: רצח תאיר, נבדק ב-2024-11-15
- ^ מסמך תגובה.docx, באתר Google Docs
- ^ ברוך קרא, "לא מסוגלת להחלים": א"ק מספרת על הקשר עם א"ח – והסתירות הרבות בעדותו, באתר חדשות 13, 1 באוגוסט 2022
- ^ ברוך קרא, ההאשמות ברצח, ההתעללות – והאונס: א"ק כפי שלא נשמעה מעולם, באתר חדשות 13, 31 ביולי 2022
- ^ עוזי בנזימן, יחצנים עם גלימה, באתר העין השביעית, 25 בפברואר 2014
- ^ יורם דנציגר, יצחק עמית, צבי זילברטל, פסק דין ע"פ 10/7939 (עמ' 109), בית המשפט העליון, 23 בדצמבר 2015
- ^ רובי המרשלג, הדיווח הראשוני של רובי המרשלג על רצח הנערה תאיר ראדה, חדשות 10, 6 בדצמבר 2016
- ^ יורם דנציגר, יצחק עמית, צבי זילברטל, פסק דין ע"פ 10/7939 (עמ' 109), בית המשפט העליון, 23 בדצמבר 2015
- ^ אלי לוי, החלק המיסטי בפענוח רצח תאיר, באתר nrg, 20 בדצמבר 2006
- ^ ריקי בפגישתה החודשית עם אילנה ראדה, סרטון בערוץ "Ziv Kitaro", באתר יוטיוב (אורך: 03:01)
- ^ רביב דרוקר, "צל של אמת" מטעה ומסלפת: רביב דרוקר עם העובדות והעיוותים, פרק אחרי פרק, באתר הארץ, 13 באפריל 2016
- ^ פרקליטות המדינה, חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב, 26 ביולי 2016
- ^ מבדיקת מחשבו של זדורוב עולה: "לא חיפש סנאף או מאמרים אלימים"
- ^ סגן ראש השב"כ לשעבר: "א.ק. רצחה את תאיר ראדה, חד-משמעית", באתר מעריב אונליין, 4 בספטמבר 2020
- ^ דנה ספקטור, א"ק נחשפת בפנים גלויות: "הציגו את הנפש שלי לראווה. כאילו לקחו אותי עירומה והצעידו אותי מול העם", באתר ynet, 12 במרץ 2021
- ^ רויטל חובל, סגן ראש השב"כ לשעבר: "שם את הקריירה שלי על זה שזדורוב לא רצח", באתר הארץ, 5 באפריל 2019
- ^ השוואת עדויות בין שני התלמידים: עגור אלון ודני זולין.
- ^ כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל
- ^ האמת היום
- ^ מאיה בואנוס, ספר חדש חושף את האזרחים מאחורי זיכויו של רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה, באתר מעריב אונליין, 13 במאי 2023
- ^ ניצחון התקשורת החדשה, באתר אגודת העיתונאים בתל אביב
- ^ Azi Lev-On, רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב: ממסד, צדק, אזרחים ורשתות חברתיות, 2023-01-01
- ^ סיכומי ההגנה במשפט רומן זדורוב על ידי עו"ד ירום הלוי
- ^ משפט זדורוב, באתר xn--eebdhbar.xn----8hcborozt8bdd.xn--9dbq2a
- ^ אזי לב-און, מספר הערות אודות המאפיינים והתוצאות של הדמוקרטיזציה של השיח הציבורי על משפט וצדק: הפעילות למען צדק לרומן זדורוב כמקרה בוחן, המשפט 25, 2020, עמ' 224-187
- ^ נרית גרוסמן ואזי לב-און, מושבעי הרשתות החברתיות: פעילות מבוססת מדיה חברתית ומעורבות בפרשיות משפטיות, שערי משפט 10, 2022, עמ' 128-95
- ^ גיא ורון, נחנך בית הכנסת להנצחת תאיר ראדה: "אין הנצחה ראויה יותר לתאיר", באתר מאקו, 14 בינואר 2016
- ^ אחיה ראב"ד, לאחר שהגשים חלומו: נפטר אביה של תאיר ראדה, באתר ynet, 15 בינואר 2016