לדלג לתוכן

רציונליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רציונליות או תְּבוּנִיּוּת (באנגלית: Rationality) היא מושג רב-ממדי המתאר סגנון התנהגות או מצב הכרתי התואם את השגתם של יעדים מסוימים, במסגרת מגבלות ותנאים נתונים.[1] בתחום הפילוסופיה, הפסיכולוגיה והכלכלה, הרציונליות נחלקת לרוב לשני ענפים עיקריים: רציונליות תאורטית (אפיסטמית), העוסקת בצידוקן של אמונות ובחתירה לאמת, ורציונליות מעשית, העוסקת בטעמים לפעולה ובבחירה בין חלופות.[2]

הגדרות ומושגי יסוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במובנה הרחב ביותר, רציונליות היא מושג המכוון למטרה (Goal-oriented). שאלות הנוגעות לרציונליות של אדם הן שאלות הנוגעות למידת האפקטיביות שבה הוא רודף אחר מטרותיו.[3] פילוסופים מבחינים בין "רציונליות במובן החלש", המתייחסת לעצם היכולת להיות רציונלי או אי-רציונלי (בניגוד לעצמים "א-רציונליים" כמו אבנים), לבין "רציונליות במובן המלא", העומדת בניגוד לאי-רציונליות.[3]

ניתן להבחין בין שני סוגי רציונליות בהתאם למוקד ההערכה:

  • רציונליות מהותית (Substantive Rationality): מתייחסת להתנהגות המתאימה להשגת יעדים נתונים בתוך גבולות המוטלים על ידי התנאים החיצוניים. בגישה זו, הרציונליות נקבעת על ידי מאפייני הסביבה והיעדים, ולא על ידי התהליך המחשבתי.[4]
  • רציונליות תהליכית (Procedural Rationality): מתייחסת לרציונליות כתוצר של התחשבנות הולמת או תהליך מחשבתי תקין. בפסיכולוגיה, המושג מתייחס לרוב לתהליכים קוגניטיביים או אינטלקטואליים של הסקת מסקנות.[5]

רציונליות תאורטית (אפיסטמית)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רציונליות תאורטית עוסקת במבנה ובצידוק של מערכת האמונות של האדם. אמונות רציונליות הן אמונות המבוססות היטב (Well-grounded) על חוויות התורמות לצידוקן.[6]

מקורות הצידוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיטקטורה של התבונה התאורטית מבוססת על יסודות (Foundations) ומבני-על (Superstructure). האמונות היסודיות נשענות ישירות על חוויה חושית, אינטרוספקציה, זיכרון או הבנה אינטואיטיבית, ללא תיווך של אמונות אחרות.[7] הצידוק של אמונות אלו הוא "פרימה פאציה" (על פניו) וניתן להפרכה (Defeasible) על ידי ראיות סותרות.[8]

רציונליות בייסיאנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הבייסיאנית לרציונליות מדעית משתמשת בחשבון ההסתברות כהכללה של הלוגיקה הקלאסית עבור חשיבה בתנאי אי-ודאות.[9] רציונליות בייסיאנית דורשת עקביות (Consistency) של דרגות האמונה (Credences), כך שיתאימו לאקסיומות ההסתברות. אדם רציונלי מעדכן את אמונותיו בהתאם למידע חדש לפי "חוק בייס".[10]

רציונליות מעשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רציונליות מעשית עוסקת בטעמים (Reasons) לפעולה וברציונליות של רצונות וכוונות. המבנה שלה מקביל למבנה הרציונליות התאורטית: קיימים רצונות יסודיים (Intrinsic desires) ומבני-על של רצונות אינסטרומנטליים (המכוונים להשגת מטרות אחרות).[11]

טעמים אובייקטיביים מול סובייקטיביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תיאוריות סובייקטיביות: טוענות כי כל הטעמים לפעולה נובעים מרצונותיו של האדם. לפי גישה זו, פעולה היא רציונלית אם היא מקדמת את מילוי רצונותיו של הסוכן לאחר דליברציה מושכלת.[12]
  • תיאוריות אובייקטיביות: טוענות כי ישנם טעמים המבוססים על ערך אובייקטיבי של המטרות עצמן (כמו הימנעות מכאב או חתירה לידע), ללא קשר לרצונותיו הנוכחיים של האדם.[13]

עקרון האנקרסיה (Enkrasia)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון האנקרסיה (מיוונית: שליטה עצמית) הוא מרכיב מרכזי ברציונליות מעשית הוא הדרישה לאי-כפירה בעצמי. עיקרון זה קובע כי הרציונליות דורשת מאדם להתכוון לעשות את מה שהוא מאמין שעליו (Ought) לעשות.[14] אדם הלוקה ב"אקראסיה" (חולשת רצון) פועל בניגוד לשיפוטו הרציונלי, ובכך מפגין כשל במבנה הפנימי של תבונתו.[15]

רציונליות חסומה (Bounded Rationality)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "רציונליות חסומה", שטבע הכלכלן הרברט סיימון, מהווה קריאת תיגר על המודל הכלכלי הקלאסי של "האדם הכלכלי" שמבצע אופטימיזציות.[16] סיימון טען כי בני אדם אינם מסוגלים לבצע את החישובים המורכבים הנדרשים לאופטימיזציה גלובלית בשל מגבלות קוגניטיביות וזמן מוגבל לביצוע חישובים.[17][18]

סיפוק (Satisficing) מול אופטימיזציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום לחפש את הפתרון הטוב ביותר האפשרי, סוכנים רציונליים-חסומים משתמשים באסטרטגיית "סיפוק": חיפוש אחר חלופה שעומדת ברף מינימלי של שאיפות (Aspiration level). ברגע שנמצאת חלופה כזו, החיפוש נפסק.[19]

תיבת הכלים האדפטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרד גיגרנזר פיתח את המושג "תיבת הכלים האדפטיבית" (Adaptive Toolbox), המתאר אוסף של יוריסטיקות פשוטות, מהירות וחסכוניות (Fast and frugal heuristics).[20] יוריסטיקות אלו, כמו "בחר את הטוב ביותר" (Take The Best), אינן נחותות בהכרח מאופטימיזציה; הן מפגינות "רציונליות אקולוגית" על ידי ניצול מבנה המידע בסביבה.[21]

הטיות קוגניטיביות ורציונליות אנושית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הטיה קוגניטיבית
דניאל כהנמן
דניאל כהנמן עבד יחס עם עמוס טברסקי על מיון ותאור של הטיות קוגניטיביות

הכלכלן ההתנהגותי דניאל כהנמן והפסיכולוג עמוס טברסקי תיעדו שורה של שגיאות שיטתיות בחשיבה האנושית, הנובעות מהמבנה של מכונת הקוגניציה ולאו דווקא מהשפעת רגשות.[22] שגיעות אלה מכונות הטיה קוגניטיבית כהנמן מבחין בין שתי מערכות חשיבה:

  • מערכת 1: פועלת אוטומטית ובמהירות, עם מעט מאמץ וללא תחושת שליטה רצונית. היא מקור להטיות רבות.[23]{{דניאל כהנמן, לחשוב מהר, לחשוב לאט}}
  • מערכת 2: מקצה קשב לפעולות מנטליות מאומצות. היא אחראית על הבקרה והדליברציה, אך היא "עצלה" ונוטה לאמץ את ההתרשמויות של מערכת 1.[24]

הטיות מרכזיות כוללות את "שנאת הפסד" (Loss Aversion), לפיה הכאב מהפסד חזק יותר מהעונג מרווח זהה,[25] ו"אפקט המסגור" (Framing Effect), לפיו העדפות משתנות בהתאם לאופן שבו מוצגת הבעיה.[26]. כהנמן סיכם הטיות קוגיטביות מרכזיות בספרו לחשוב מהר, לחשוב לאט.

רציונליות מדעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאלה האם המדע מייצג מתודה רציונלית אבסולוטית עומדת במוקד הדיון בין הגישה הלוגית לגישה ההיסטוריציסטית.[27]

התפנית ההיסטורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס קון, בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות", טען כי המדע אינו מתקדם באופן מצטבר וליניארי. הוא תיאר מעברים בין "פרדיגמות" המערבים שינויים בערכים ובסטנדרטים, כך שלא ניתן להשוות ביניהן באופן רציונלי טהור ("חוסר שקילות", Incommensurability).[28] לעומתו, אימרה לקטוש הציע את "מתודולוגיית תוכניות המחקר המדעי", המנסה לשמר את הרציונליות המדעית על ידי הערכת התקדמותן של תוכניות לאורך זמן על בסיס ניבויים חדשים.[29]

רציונליות כפתרון בעיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארי לאודן הציע גישה פרגמטית לפיה רציונליות מוגדרת במונחים של התקדמות בפתרון בעיות (אמפיריות ומושגיות), ולאו דווקא בקירוב לאמת מטפיזית בלתי ניתנת להשגה.[30]

רציונליות קבוצתית וסוכנות קולקטיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן ליסט ופיליפ פטיט דנים בשאלה האם קבוצות יכולות להיות סוכנים רציונליים המאוחדים מעבר לחברים האינדיבידואלים שלהן. לטענתם קבולות מסוגולות לבצע דבר כזה.[31]

פרדוקס האגרגציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה רציונלית חייבת לספק דרישות עקביות מינימליות. "הדילמה הדיסקורסיבית" (Discursive Dilemma) מראה שהצבעת רוב על טענות המקושרות לוגית עלולה להוביל לתוצאות בלתי עקביות ברמת הקבוצה, גם אם כל חבר בקבוצה הוא עקבי לחלוטין.[32] כדי לשמור על רציונליות, על הקבוצה לאמץ מבנה ארגוני שאינו פונקציית רוב פשוטה, ובכך היא מפתחת "תודעה משלה" האוטונומית מהחברים בה.[33]

דרישות הרציונליות והנורמטיביות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלה יסודית היא האם העובדה שהרציונליות דורשת מאדם דבר מה מהווה טעם (Reason) עבורו לבצע זאת. ניקו קולודני טוען כי אין טעמים כלליים לציית לדרישות הרציונליות; הרציונליות היא נורמטיבית רק למראית עין, וה"לחץ" שאנו חשים נובע מהאמונות שלנו לגבי טעמים חיצוניים.[34]

דרישות סנכרוניות ודיאכרוניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דרישות סנכרוניות: חלות על המצבים המנטליים בזמן נתון (כמו עקביות בין כוונה לאמצעים).[35]
  • דרישות דיאכרוניות: מקשרות בין מצבים מנטליים בזמנים שונים, כמו הדרישה להתמדה בכוונות (Persistence of Intention) אלא אם התרחש אירוע המבטל אותן.[36]

רציונליות גלובלית והאדם הרציונלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם נחשב לרציונלי באופן גלובלי כאשר חלק ניכר מאמונותיו, רצונותיו ופעולותיו הם רציונליים ומשולבים זה בזה באופן משמעותי.[37] רציונליות זו אינה מחייבת אופטימיזציה מתמדת, אלא תגובתיות הולמת לטעמים וקרקוע הולם של מצבים מנטליים בחוויה.[38]

בסופו של דבר, הרציונליות היא הישג אנושי המאפשר ניווט בעולם מורכב ובלתי ודאי. היא אינה מגיעה בחלל ריק, אלא צומחת מתוך האינטראקציה המתמדת בין המבנה הפנימי של המיינד לבין הסביבה והחוויה.[39]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Herbert A. Simon, Models of Bounded Rationality (1982, 1997), MIT Press.
  • Daniel Kahneman, Thinking, Fast and Slow (2011), Farrar, Straus and Giroux.
  • Robert Audi, The Architecture of Reason (2001), Oxford University Press.
  • Derek Parfit, On What Matters (2011, 2017), Oxford University Press.
  • Gerd Gigerenzer & Reinhard Selten, Bounded Rationality: The Adaptive Toolbox (2001), MIT Press.
  • John Broome, Rationality Through Reasoning (2013), Wiley Blackwell.
  • Christian List & Philip Pettit, Group Agency (2011), Oxford University Press.
  • Jonah N. Schupbach, Bayesianism and Scientific Reasoning (2022), Cambridge University Press.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Simon, Herbert A. (1964). "Rationality," in J. Gould and W.L. Kolb (eds.), A Dictionary of the Social Sciences. The Free Press, pp. 573-574.
  2. ↑ Audi, Robert (2001). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, pp. 5-6.
  3. 1 2 Foley, Richard (1992). "Working Without a Net". Oxford University Press, p. 3.
  4. ↑ Simon, Herbert A. (1976). "From Substantive to Procedural Rationality," in S. Latsis (ed.), Method and Appraisal in Economics. Cambridge University Press, pp. 130-131.
  5. ↑ Simon, Herbert A. (1976). "From Substantive to Procedural Rationality," in S. Latsis (ed.), Method and Appraisal in Economics. Cambridge University Press, p. 131.
  6. ↑ Audi, Robert (2001). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, p. 171.
  7. ↑ Audi, Robert (2001). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, pp. 13-16, 228.
  8. ↑ Audi, Robert (2001). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, p. 20.
  9. ↑ Schupbach, Jonah N. (2022). "Bayesianism and Scientific Reasoning". Cambridge University Press, p. 1.
  10. ↑ Schupbach, Jonah N. (2022). "Bayesianism and Scientific Reasoning". Cambridge University Press, pp. 10-11, 39.
  11. ↑ Audi, Robert (2001). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, pp. 63-65.
  12. ↑ Parfit, Derek (2011). "On What Matters, Volume 1". Oxford University Press, pp. 58, 110.
  13. ↑ Parfit, Derek (2011). "On What Matters, Volume 1". Oxford University Press, pp. 43-45.
  14. ↑ Broome, John (2013). "Rationality Through Reasoning". Wiley Blackwell, pp. 22, 170.
  15. ↑ Broome, John (2013). "Rationality Through Reasoning". Wiley Blackwell, p. 171.
  16. ↑ Simon, Herbert A. (1955). "A Behavioral Model of Rational Choice," Quarterly Journal of Economics 69, pp. 99-118.
  17. ↑ Simon, Herbert A. (1976). "From Substantive to Procedural Rationality," in S. Latsis (ed.), Method and Appraisal in Economics. Cambridge University Press, p. 133.
  18. ↑ ראו גם סיבוכיות של חישובים
  19. ↑ Selten, Reinhard (2001). "What Is Bounded Rationality?", in G. Gigerenzer and R. Selten (eds.), Bounded Rationality: The Adaptive Toolbox. MIT Press, pp. 14-16.
  20. ↑ Gigerenzer, Gerd (2001). "The Adaptive Toolbox," in G. Gigerenzer and R. Selten (eds.), Bounded Rationality: The Adaptive Toolbox. MIT Press, pp. 37-39.
  21. ↑ Gigerenzer, Gerd (2001). "The Adaptive Toolbox," in G. Gigerenzer and R. Selten (eds.), Bounded Rationality: The Adaptive Toolbox. MIT Press, p. 46.
  22. ↑ Kahneman, Daniel (2011). "Thinking, Fast and Slow". Farrar, Straus and Giroux, p. 8.
  23. ↑ Kahneman, Daniel (2011). "Thinking, Fast and Slow". Farrar, Straus and Giroux, p. 20.
  24. ↑ Kahneman, Daniel (2011). "Thinking, Fast and Slow". Farrar, Straus and Giroux, pp. 21-24.
  25. ↑ Kahneman, Daniel (2011). "Thinking, Fast and Slow". Farrar, Straus and Giroux, p. 282.
  26. ↑ Kahneman, Daniel (2011). "Thinking, Fast and Slow". Farrar, Straus and Giroux, p. 363.
  27. ↑ Nickles, Thomas (2017). "Historicist Theories of Scientific Rationality," Stanford Encyclopedia of Philosophy.
  28. ↑ Nickles, Thomas (2017). "Historicist Theories of Scientific Rationality," Stanford Encyclopedia of Philosophy (quoting Kuhn 1962/1970).
  29. ↑ Nickles, Thomas (2017). "Historicist Theories of Scientific Rationality," Stanford Encyclopedia of Philosophy (discussing Lakatos 1970).
  30. ↑ Nickles, Thomas (2017). "Historicist Theories of Scientific Rationality," Stanford Encyclopedia of Philosophy (discussing Laudan 1977).
  31. ↑ List, Christian & Pettit, Philip (2011). "Group Agency". Oxford University Press, p. 1.
  32. ↑ List, Christian & Pettit, Philip (2011). "Group Agency". Oxford University Press, pp. 43-45.
  33. ↑ List, Christian & Pettit, Philip (2011). "Group Agency". Oxford University Press, pp. 76-78.
  34. ↑ Kolodny, Niko (2005). "Why Be Rational?", Mind 114, pp. 509-510, 513.
  35. ↑ Broome, John (2013). "Rationality Through Reasoning". Wiley Blackwell, p. 149.
  36. ↑ Broome, John (2013). "Rationality Through Reasoning". Wiley Blackwell, pp. 177-178.
  37. ↑ Audi, Robert (2002). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, pp. 225-226.
  38. ↑ Audi, Robert (2002). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, p. 232.
  39. ↑ Audi, Robert (2002). "The Architecture of Reason". Oxford University Press, pp. 227-228.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רציונליות&oldid=42655393"