רציו חיפושי נפט (1992)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רציו חיפושי נפט (1992) - שותפות מוגבלת
סוג שותפות מוגבלת
מייסדים משפחות לנדאו ורוטלוי, צבי צפרירי, איתן אייזנברג
תאריך הקמה 1992
משרד ראשי תל אביב-יפו, ישראל
מוצרים עיקריים חיפושי נפט וגז
שווי שוק 1.568 מיליארד ש"ח (נכון ל-30.5.2021)
הכנסות 72 מיליון דולר (1-3/2021)[1]
רווח תפעולי 43 מיליון דולר (1-3/2021)[1]
רווח 25 מיליון דולר (1-3/2021)[1]
הון עצמי 200 מיליון דולר (ליום 31.3.2021)[1]
סך המאזן 1.121 מיליארד דולר (ליום 31.3.2021)[1]
מנכ"ל יגאל לנדאו
אנשי מפתח ליגד רוטלוי (יו"ר), יגאל לנדאו (מנכ"ל), איתן אייזנברג (גאולוג ראשי)
 
www.ratioil.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רציו חיפושי נפט (1992) - שותפות מוגבלת, המוכרת בשמה המקוצר רציו, היא שותפות מוגבלת הפועלת בתחום חיפושי הנפט והגז טבעי בישראל והפקתם.

רציו חיפושי נפט הוקמה על פי הסכם שותפות מוגבלת בין השותף הכללי "רציו חיפושי נפט בע"מ" לבין השותף המוגבל "רציו נאמנויות בע"מ". השותפות המוגבלת נרשמה למסחר ביום 20 בינואר 1993, ומאז ועד היום יחידות ההשתתפות ואופציות של השותפות נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב[2]. יחידות ההשתתפות של השותפות כלולות במדד תל אביב 125 החל מיום 1 ביולי 2010.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזמי שותפות רציו הם משפחות לנדאו ורוטלוי יחד עם מר צבי צפרירי ומר איתן איזנברג, אשר משמש כגאולוג הראשי של רציו מאז הקמתה בשנת 1992. עד שנת 2009 השתתפה השותפות ב-17 קידוחים שבהם השקיעה כ-100 מיליון שקל, אך עד למציאת מאגר הגז הטבעי "לוויתן" לא מצאה מאגר משמעותי[3]. בין הקידוחים שביצעה היו קידוח "רציו-3" ליד קריית שמונה שנמצא יבש[4] וקידוח "רציו -4" ליד גן יבנה שבו נמצא גז טבעי אך לא בכמות מסחרית[5].

בשנת 2007 הוענקו לרציו 100% מהזכויות בהיתר מוקדם ״רציו-ים״ אשר לימים הפך לרישיונות "עמית", "רחל", "ערן", "דוד" ו- "חנה" ואשר בשטחו נמצאה תגלית לוויתן, הממוקמת כ- 110-140 ק"מ מערבית לחופי ישראל.

בשנה לאחר מכן, נוכח המשאבים המימוניים והטכניים הנדרשים לביצוע קידוחי אקספלורציה במים עמוקים, העבירה רציו 85% מהזכויות ברישיונות "רציו-ים" לדלק קידוחים (המחזיקה ב-45.34% במאגר לוויתן) ולנובל אנרג'י (המחזיקה ב-39.66% במאגר לוויתן)[6]. כיום מחזיקה השותפות 15% במאגר לוויתן.

בשנת 2010, לאחר השלמת סקרים סיסמיים ופיענוחם, החליטה רציו יחד עם שותפותיה במאגר לבצע את קידוח "לוויתן-1" בשטח רישיון "עמית".

לקראת סוף שנת 2010 הוכרזה תגלית לווייתן, שהיא תגלית הגז הטבעי במים עמוקים הגדולה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21[7]. כמות הגז הטבעי בלוויתן הוערכה בכ- 453 מיליארד מטר מעוקב (BCM)[8]. תגלית לוויתן ממוקמת כ- 25 ק"מ דרום-מערבית לתגלית הגז "תמר" שהוכרזה בינואר 2009[9].

בחודש אפריל 2013 הוענקו לרציו שני רישיונות חיפוש, "נטע" ו-"רועי", חלף ההיתר המוקדם "גל"[10].

בפברואר 2017 הודיעה רציו יחד עם שותפותיה בלוויתן על החלטת השקעה סופית (FID) לפיתוח שלב 1א' של המאגר בתקציב כולל של כ- 3.75 מיליארד דולר, עם צפי לגז ראשון מהמאגר בסוף 2019 וזאת לאחר חתימה על הסכם עוגן עם חברת החשמל הירדנית (NEPCO) והסכמים עם לקוחות בשוק המקומי.

בחודש מרץ 2017 פרסמה רציו כי הגיעה להסכם עם קונסורציום בנקים ישראלים וזרים לקבלת הלוואת גישור בסך של כ- 250 מיליון דולר למימון חלקה בפיתוח מאגר לוויתן, שהורחבה בחודש יולי 2018 לסך של כ- 450 מיליון דולר.

בסוף חודש אוקטובר 2019 הוענקו לרציו במסגרת הליך תחרותי שיזם משרד האנרגיה יחד עם שתי חברות אנרגיה בינלאומיות Cairn Energy ו- Pharos Energy, שני מקבצי רישיונות חיפוש חדשים במים הכלכליים של ישראל, כאשר בכל מקבץ 4 רישיונות[11] ושטחם הכולל של שני המקבצים עומד על כ- 3,200 קמ"ר[12]. חלקה של רציו ברישיונות החיפוש עומד על 33.33%.

ביום 31 בדצמבר 2019 החלה הזרמת הגז ממאגר לוויתן ואספקתו ללקוחות המאגר ולראשונה בתולדותיה החלה השותפות לרשום הכנסות ממכירת גז עם תחילת הזרמת הגז ממאגר לוויתן.

בחודש אוגוסט 2020 הודיעה השותפות על השלמתו המוצלחת של מהלך מימון מחדש בהיקף של עד כ- 650 מיליון דולר[13] עם קונסורציום בנקים ישראלים וזרים ועל פירעון מלא של הלוואת הגישור[14].

תחומי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט לוויתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום 3 ביוני 2010 דיווחה נובל אנרג'י, השותפה יחד עם שותפות רציו חיפושי נפט ודלק קידוחים - שותפות מוגבלת ברישיונות "רציו-ים", כי יש סיכוי של 50% למציאת גז בשטח הרישיונות בהיקף של כ-453BCM[15]. לאור זאת, נובל אנרג'י המליצה לשותפים ברישיונות "רציו-ים" לקדוח את קידוח האקספלורציה "לוויתן-1".

קידוח "לוויתן-1", הממוקם כ- 135 קילומטר מערבית לחיפה, במים עמוקים בעומק של כ-1,634 מטר הוא הקידוח העמוק ביותר שנקדח אי פעם באזור זה בים התיכון. הקידוח, שהחל ביולי 2010, נמשך כחמישה חודשים בתקציב כולל של כ- 150 מיליון דולר (כולל עלויות השינוע של אסדת הקידוח)[16].

בדצמבר 2010 הוכרז לוויתן כתגלית[17] הגז הטבעי הגדולה ביותר במימי הים התיכון ותגלית הגז הטבעי הגדולה ביותר בעולם במים עמוקים בעשור הראשון של המאה ה-21. ההערכה הראשונית לכמות הגז הטבעי במאגר עמדה על כ- 453 BCM[18]. הערכות באשר לגודל המאגר המשיכו לגדול ככל שבוצעו קידוחים נוספים. העתודות והמשאבים המותנים במאגר לוויתן, על-פי דוח עתודות בלתי תלוי של NSAI, הוערכו ביוני 2020, על-פי האומדן הטוב ביותר (2P2C), בכ- 646 BCM (22.8 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי וכ-41 מיליון חביות קונדנסט)[19].

במהלך חודש פברואר 2016 הגישו[20] השותפות במאגר לוויתן תוכנית פיתוח ראשונית לממונה על הנפט במשרד האנרגיה הכוללת הקמת אסדת הפקה במרחק של עשרה קילומטרים מהחוף אשר תוכל להפיק בקצב שנתי של כ-12 BCM בשלב הראשון של הפיתוח (שלב 1א') עם יכולת הרחבה עתידית ליכולת הפקה שנתית של כ-21 BCM (שלב 1ב').

בחודש דצמבר 2016 אישרו השותפים בלוויתן תוכנית פיתוח סופית לשלב הראשון[21] הכולל 4 בארות הפקה בנוסף לפלטפורמה ימית הממוקמת כ- 10 ק"מ מהחוף ובעלת יכולת הפקה שנתית של כ-12 BCM אשר תתחבר אל מערכת ההולכה הארצית בחוף.

בפברואר 2017 הודיעו השותפות[22] במאגר על החלטת השקעה סופית (FID) לפיתוח שלב 1א' של המאגר בתקציב כולל של כ- 3.75 מיליארד דולר, עם צפי לגז ראשון מהמאגר בסוף 2019 וזאת לאחר חתימה על הסכם עוגן עם חברת החשמל הירדנית (NEPCO) והסכמים עם לקוחות בשוק המקומי.

נכון לחודש ספטמבר 2020 נחתמו בין שותפי לוויתן ללקוחות בשוק המקומי ובשוקי הייצוא הסכמים בהיקף כולל[23] של כ-145 BCM, ביניהם שני הסכמים לייצוא גז טבעי לחברת החשמל הירדנית (NEPCO) ולחברת Blue Ocean המצרית.

בסוף חודש דצמבר 2019, לאחר פחות משלוש שנים מקבלת החלטת ההשקעה על ידי השותפות בפרויקט לוויתן בהתאם ללוחות הזמנים ובהשקעה של כ- 3.5 מיליארד דולר, החלה ההפקה[24] ממאגר לוויתן ללקוחות במשק הישראלי ובינואר 2020 החל ייצוא ממאגר לוויתן לירדן ולמצרים[25].

רציו מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רציו חיפושי נפט (מימון) בע"מ היא חברה פרטית המוחזקת בבעלות מלאה על ידי השותפות המוגבלת רציו חיפושי נפט (שותפות ציבורית). תחום פעילותה של רציו מימון הוא גיוס מקורות כספיים עבור השותפות המוגבלת אשר מטרתן לשמש את השותפות לצורך מימון חלקה בהוצאות בקשר עם חזקות לוויתן, לרבות באמצעות הנפקות של איגרות חוב.

במהלך השנים פעלה החברה על מנת לגייס חוב לטובת מימון פיתוח מאגר לוויתן:

בחודש ספטמבר 2014 גייסה רציו מימון כ- 371 מיליון שקל באמצעות הנפקת סדרת אג"ח א'[26].

בחודש נובמבר 2016 גייסה רציו מימון כ- 630 מיליון שקל ברוטו באמצעות הנפקת סדרת אג"ח ב'[27].

בחודש דצמבר 2017 גייסה רציו מימון כ- 643 מיליון שקל ברוטו באמצעות הנפקת סדרת אג"ח ג', ששימשה בין היתר לפירעון מוקדם של סדרה א'[28].

רציו פטרוליום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 יזמו איתן אייזנברג (הגאולוג הראשי של שותפות רציו) ומשפחות לנדאו ורוטלוי, מיזמי שותפות רציו חיפושי נפט, פעילות חיפושי נפט בינלאומית. לצורך כך הוקמה שותפות חדשה, "רציו פטרוליום אנרגיה - שותפות מוגבלת". בחודש ינואר 2017 הונפקה השותפות לציבור[29] ויחידות ההשתתפות וכתבי האופציה שלה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. עם המחזיקים הגדולים ביחידות ההשתתפות של רציו פטרוליום נמנים גם שותפות רציו חיפושי נפט (מחזיקה כ-20% מרציו פטרוליום) וקבוצת דלק  (מחזיקה כ-6%). לרציו פטרוליום זיכיונות לחיפושי נפט בגיאנה, סורינאם והפיליפינים.

טענות על קשרי החברה עם העולם התחתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, שלמה שוקרון מבעלי חברת הבנייה "גלובוס אינטרנשיונל השקעות בניין ופיתוח" העלה טענות על קשרי החברה עם העולם התחתון. שוקרון החל להשקיע באמצעות חברת "גלובוס" ביחידות ההשתתפות של רציו בשנת 2000 ובתוך זמן קצר הגיע להחזקה של 26% בחברה, עד שכל גיוס הון דרש את אישורו. לאחר שרציו ביקשה לגייס הון בשנת 2005 ושוקרון התנגד ניסו הצדדים להגיע להסכמות כאשר במהלך 2008 החלה בוררות ביניהם. אולם עם גילויי הגז בשדה לווייתן בספטמבר 2010, פנה שוקרון לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הבוררות, בנימוק שהבורר התמנה בידי אנשי העולם התחתון[30]. באוגוסט 2011, הגיעו הצדדים לפשרה שבמסגרתה הודיעה "גלובוס" כי היא "מצרה על טענות שפורסמו בעניין הליך הבוררות לפיהן הצדדים יזמו פניה לגורמים בעולם התחתון כדי ליישב את הסכסוך שנתגלע בין שתי החברות. הצדדים רצו ליישב את הסכסוך בדרכים המקובלות בעולם העסקים, ולא הייתה להם כוונה לערב בסכסוך גורמים מהעולם התחתון". עוד הוסכם ששוקרון יקבל 15% מהשותף הכללי, שיוחזקו בנאמנות, וששוקרון יפעל למכירת חלקו בתוך כמה שנים[31].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 רציו חיפושי נפט (1992) - שותפות מוגבלת: [https://mayafiles.tase.co.il/rpdf/1373001-1374000/P1373415-00.pdf נתונים כספיים באתר מאיה
  2. ^ TASE, דף הבית - מאיה – מערכת אינטרנט להודעות | הבורסה לניירות ערך, מאיה
  3. ^ זנו, ליאור (5 ביוני 2010). "נסיכי הגז החדשים: משפחות לנדאו ורוטלוי". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  4. ^ "אכזבה לרציו: קידוח רציו 3 ליד קרית שמונה נמצא יבש". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  5. ^ "שותפות רציו גילתה גז בעומק הקידוח "רציו 4" בגן יבנה; יחידת ההשתתפות מזנקת ב-40% בתל אביב". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  6. ^ שטיינבלט, רון (2 ביוני 2010). "אחרי שזינקה 1,750% מאז התגלית ב"תמר" - רציו נפלה ב-21%". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  7. ^ Noble Energy Announces Significant Discovery at Leviathan Offshore Israel, Offshore Energy, ‏2010-12-29 (בAmerican English)
  8. ^ סיון איזסקו וליאור גוטמן, עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2010-12-29
  9. ^ TASE, דף הבית - מאיה – מערכת אינטרנט להודעות | הבורסה לניירות ערך, מאיה
  10. ^ ברקת, עמירם (16 באפריל 2013). "רישיונות "נטע" ו"רועי" הוענקו לשותפות רציו". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  11. ^ ליאור גוטמן, משרד האנרגיה העניק 12 רישיונות חיפוש ימיים חדשים לגז ונפט, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2019-10-28
  12. ^ ברקת, עמירם (15 ביולי 2019). "אכזבה: רק 2 חברות זרות חדשות במכרז על רשיונות הגז הימיים". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  13. ^ ישעיהו, קובי (10 באוגוסט 2020). "שותפות רציו השלימה מהלך למימון מחדש של חובותיה". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  14. ^ השלמת הסכם מימון מחדש בקשר עם שותפות לוויתן, מאיה
  15. ^ דוח מיידי בדבר תוצאות ראשוניות מעיבוד ופענוח של הסקר הסייסמי התלת מימדי (3D) ברישיונות "רציו ים", מאיה
  16. ^ קידוח לוויתן 1, מאיה
  17. ^ Noble Energy Announces Significant Discovery at Leviathan Offshore Israel, Offshore Energy, ‏2010-12-29 (בAmerican English)
  18. ^ סיון איזסקו וליאור גוטמן, עכשיו זה רשמי: במאגר לוויתן יש 453 מיליארד מ"ק גז טבעי, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2010-12-29
  19. ^ דו"ח עתודות, משאבים מותנים ונתוני תזרים מהוון בחזקות לוויתן, מאיה
  20. ^ כהן, הדי (25 בפברואר 2016). "שותפות לוויתן הגישה תכנית פיתוח: גז מהמאגר כבר ב-2019". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  21. ^ ליאור גוטמן, אבנר, דלק קידוחים ורציו אישרו את תכנית הפיתוח של מאגר לוויתן, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2016-12-12
  22. ^ "שבע שנים לאחר התגלית, פיתוח מאגר לווייתן יוצא לדרך: השותפות הודיעו על החלטת השקעה סופית". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  23. ^ דו"ח תקופתי לשנת 2019, מאיה
  24. ^ ברקת, עמירם (31 בדצמבר 2019). "החלה הזרמת הגז ממאגר "לוויתן" למערכת ההולכה בישראל". Globes. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  25. ^ ליאור גוטמן, היסטוריה: שותפות לווייתן החלה בהזרמה של גז למצרים, כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2020-01-15
  26. ^ תוצאות הנפקה מיום 30.9.2014, מאיה
  27. ^ תוצאות מכרז לקבלת התחייבות מוקדמת ממשקיעים מסווגים, מאיה
  28. ^ הודעה על פדיון מוקדם מותנה של אגרות החוב (סדרה א'), מאיה
  29. ^ "רציו פטרוליום השלימה ההנפקה: גייסה 117 מיליון שקל לפעילות חיפושים מעבר לים". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  30. ^ "המעורבות של העולם התחתון בחיפושי הנפט והגז: מה עשה הבעלים של רציו בווילה של אברג'יל?". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021. 
  31. ^ "פשרה בין שותפות רציו לשלומי שוקרון: 15% ממניות רציו יימכרו לצד שלישי - והתמורה תועבר לגלובוס". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2021.