רציף ואלונגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רציף ואלונגו
Cais do Valongo
Cais do Valongo e da Imperatriz.jpg
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2017, לפי קריטריונים 6
מידע כללי
סוג רציף ימי, חורבות, אתר ארכאולוגי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ריו דה ז'ניירו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברזילברזיל  ברזיל
מידות
שטח 0.3895 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 22°53′50″S 43°11′15″W / 22.897111°S 43.187394°W / -22.897111; -43.187394
(למפת ריו דה ז'ניירו רגילה)
Rio de Janeiro (cidade) - Leste.png
 
רציף ואלונגו
רציף ואלונגו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רציף ואלונגופורטוגזית: Cais do Valongo) הוא רציף ישן הממוקם באזור הנמל של ריו דה ז'ניירו, בין הרחובות Coelho e Castro הנוכחיים ו-Sacadura Cabral.[1]

הרציף נבנה בשנת 1811, והיה מקום הנחיתה והמסחר של אפריקאים משועבדים עד 1831, עם המצור של אפריקה, שאסר את סחר העבדים בברזיל (אם כי הסחר החשאי נמשך עד 1888).[2] במהלך עשרים שנות פעילותו, נחתו בואלונגו בין 500 אלף למיליון עבדים. ברזיל קיבלה כ-4.9 מיליון עבדים דרך הסחר האטלנטי.[3]

בשנת 1843 שופץ הרציף לנחיתה של הנסיכה תרזה כריסטינה, שהייתה אמורה להינשא לפדרו השני, קיסר ברזיל. הרציף נקרא אז Cais da Imperatriz (רציף הקיסרית).[4]

בין השנים 1850 עד 1920, האזור סביב המזח הישן הפך למקום שנכבש על ידי עבדים שחורים מכמה מדינות - אזור שהמלחין הייטור דוס פרזרס כינה "Pequena África" (אפריקה הקטנה).[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20, עבדים ירדו באזור פראיה דו פייקס (כיום נקראת פראסה 15), ונסחרו ברואה דירייטה (כיום Rua 1º de Março), במרכז ריו דה ז'ניירו. בשנת 1774 נחקק כי שוק זה יעבור לאזור ואלונגו, ביוזמתו של המרקיז השני של לברדיו, דום לואיס דה אלמיידה פורטוגל סוארס דה אלארקו ד'אה א-מלו סילבה מסקרנאס, המשנה למלך ברזיל, שהוטרד מ"השחורים יורדים מהנמל בחוף אפריקה, ונכנסים לעיר דרך הצירים הראשיים, כאשר לא רק שעמוסים באינספור מחלות, אלא גם עירומים".[5]

השוק הועבר, אך הרציף עדיין לא נבנה, והחלופה הייתה להוריד את העבדים במכס ולשלוח אותם מיד בסירה לואלונגו, ממנה הם יגיעו ישירות לחוף הים. בשנת 1779 עבר שוק העבדים לאזור ולונגו, שם הגיע לשיאו בשנת 1808 עם בוא משפחת המלוכה הפורטוגזית, ובשנת 1831, כאשר סחר העבדים בברזיל נאסר, והוא נעשה בחשאי.[5]

משנת 1808 התנועה כמעט והכפילה עצמה, בעקבות צמיחתה של העיר, שלאחר העברת בית המשפט הפורטוגזי לברזיל, וגדלה מ-15 אלף ל-30 אלף תושבים. עם זאת, רק בשנת 1811 נבנה הרציף, והעגינה נעשתה ישירות על ואלונגו.[5] בין השנים 1811–1831, ירדו שם בין 500,000 למיליון עבדים.[1] בסוף שנות ה-20 של המאה ה-18, סחר העבדים בברזיל הגיע לשיאו. ריו דה ז'ניירו הייתה אז תחנת סחר עבדים מסחרית חשובה, ו-ואלונגו היה שער הכניסה הראשי לעבדים מאנגולה, מזרח ומרכז אפריקה המערבית.

בשנת 1831 נאסר סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, ובלחץ מצד אנגליה, רציף ואלונגו נסגר. עם זאת, הסוחרים המשיכו לעגון בנמלים חשאיים.

בשנת 1843 שופץ רציף ונבנה מעגן חדש, שנועד לקבל את הנסיכה תרזה כריסטינה, אשתו לעתיד של פדרו השני, קיסר ברזיל. שמו של הרציף שונה ל-'Cais da Imperatriz' (קייס דה אימפרטיס - רציף הקיסרית), אך בסופו של דבר גם רציף זה נסגר בשנת 1911, במהלך הרפורמה העירונית שביצע ראש העיר פריירה פאסוס.[4][5]

גילוי מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011, במהלך החפירות שבוצעו במסגרת עבודות ההתחדשות באזור נמל ריו דה ז'ניירו, התגלו שני הרציפים - ואלונגו ואימפרטריז - זה על גבי זה, ויחד איתם, מספר רב של קמיעות וחפצי פולחן מקונגו, אנגולה ומוזמביק.[5][6] המכון הלאומי למורשת היסטורית ואמנותית והעיר ריו דה ז'ניירו רשמו את האתר הארכאולוגי של הרציף לאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[4][7][8] הרציף הוגדר רשמית כאתר מורשת עולמית בשנת 2017.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רציף ואלונגו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Cais do Valongo: a história da escravidão no porto do Rio de Janeiro". Globo.com Educação. Globo.com. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2015. 
  2. ^ Carneiro, Julia. "Brazil's hidden slavery past uncovered at Valongo Wharf - BBC News". Bbc.co.uk. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2017. 
  3. ^ Romero, Simon (8 במרץ 2014). "Rio's Race to Future Intersects Slave Past". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2017. 
  4. ^ 1 2 3 "Cais do Valongo é candidato a Patrimônio da Humanidade". Ministério da Cultura do Brasil. 30 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2015. 
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2016. 
  6. ^ Daflon, Rogério (1 במרץ 2011). "Escavações de obra de drenagem da Zona Portuária encontram restos dos cais da Imperatriz e do Valongo.". O Globo Rio. O Globo. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2015. 
  7. ^ "Valongo Wharf Archaeological Site". World Heritage Convention. Unesco. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2015. 
  8. ^ "Cais de Zona Portuária pode virar patrimônio da humanidade - TV UOL". Tvuol.uol.com.br. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2017. 
  9. ^ "Three new sites and two extensions added to UNESCO's World Heritage List". World Heritage Convention. Unesco. בדיקה אחרונה ב-10 ביולי 2017.