רציתי לעוף כמו פרפר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | נעמי מורגנשטרן |
| איורים | אביחי כהן |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | ספר ביוגרפי |
| הוצאה | |
| הוצאה | יד ושם |
| תאריך הוצאה | תשנ"ה |
| מספר עמודים | 35 |
רציתי לעוף כמו פרפר הוא ספר ביוגרפי מאת נעמי מורגנשטרן, המביא את סיפורה של חנה גופרית בתקופת השואה, מתחילת מלחמת העולם השנייה, בכניסה לגטו ועד הבריחה מהגטו וההתחבאות מהנאצים. הספר מלווה בתמונות ואיורים הקשורים לחייה של חנה. הספר אוייר על ידי אביחי כהן.[1] הספר יצא לאור בהוצאת יד ושם ב-1995.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנה - גיבורת הסיפור, הסיפור עוקב אחר דרכה בזמן השואה
- הרשל - אבא של חנה
- זיסלה - אמא של חנה
- גברת מושלקובה - השכנה של חנה
- הזוג סקוברונק - המחביאים של חנה ואמה
- יוסף קופרשמיד - בעלה השני של זיסלה
- אברהם - אחיה החורג של חנה
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חנה גפרית נולדה בשנת 1935 בעיירה ביאלה ראווסקה שבפולין להוריה הרשל וזיסלה הרשקוביץ. עם הכיבוש הנאצי נאסר על חנה ללמוד בבית הספר בעיירה, ועל כן החלו הוריה ללמדה. בסוף 1941 הוקם גטו בעיירה, אך משפחתה של חנה הורשתה להתגורר מחוץ לגטו מכיוון שאמה עבדה כתופרת עבור כוחות הכיבוש הגרמניים. ההורים ביקשו להסתיר את חנה אצל משפחה פולנית עד תום המלחמה, אך חנה סירבה להיפרד מהוריה והגיעה אל מקום המסתור שלהם – בור תפוחי אדמה של משפחה פולנית.
בסוף 1942 גורשו יהודי העיירה למחנה השמדה בטרבלינקה. אביה של חנה ניסה להשיג תעודות מזויפות, אך שכנתם, גברת מושלקובה, הצליחה לגייס רק שתיים – לחנה ולאמה. האב נאלץ להיפרד מהן, ולא ידוע מה עלה בגורלו.
חנה ואמה הוסתרו במשך שנתיים בוורשה בדירתם של בני הזוג סקוברונק, חסידי אומות העולם. אמה של חנה סייעה בניקיון, בבישול, בתפירה ובהכנת שיעורים עם בנותיהם של בני הזוג סקוברונק.
במשך שנתיים ישבה חנה ליד הדלת כדי להקשיב לצעדים העולים מחדר המדרגות. נאסר עליה ועל אמה להציץ מבעד לחלון ולנעול נעליים כדי שלא יישמעו צעדיהן. בחג המולד, כשאירחה משפחת סקוברונק אנשים בביתה, הסתתרו חנה ואמה בתוך ארון. בחשכת הארון דמיינה חנה שהיא עפה למרחבים, חופשייה כפרפר.
בני הזוג סקוברונק הסכימו שחנה ואמה ימשיכו להסתתר בביתם בתנאי שאם יגיעו אנשי הגסטפו, ירדו לקומה החמישית ומשם יקפצו אל מותן. יום אחד טיפסו גרמנים במדרגות. חנה ואמה החלו לרדת אל הקומה החמישית. למזלן עלתה אחת מבנות המשפחה במדרגות ומיהרה להעלותן לעליית הגג וכך הצילה את חייהן.
לאחר שתעודותיהן נשרפו בהפצצת ורשה, התחזתה חנה לפולנייה אדוקה. חנה ואמה הובאו כאזרחיות פולניות לאומשלגפלץ ומשם נשלחו למחנה עבודה בזנפנברג ליד לייפציג ועבדו בבית חרושת של AEG.
כאשר התקרב הצבא האדום ללייפציג, ברחו חנה ואמה מהמחנה. הן שוחררו על גדת הנהר אלבה ובתום המלחמה שבו לעיירתן. הן גילו שמכל בני המשפחה שרדו רק הן ועזבו את העיירה למחרת הגעתן. הן הגיעו ללודז', ושם נישאה האם ליוסף קופרשמיד, ניצול שואה שאשתו ובתו נרצחו. לאחר שנה נולד אחיה של חנה, אברהם.
בינואר 1949 עלתה חנה לישראל, ומאז היא מתגוררת בתל אביב. היא למדה בבית ספר לסיעוד, עבדה כאחות בריאות הציבור בשכונת עג'מי וניהלה שם סניף של טיפת חלב. לאות הוקרה על עבודתה המסורה זכתה חנה בפרס עבודה על שם נמיר. היא עבדה כאחות ראשית באגף לרפואה ציבורית בעיריית תל אביב עד פרישתה לגמלאות.[2]
על המחברת, נעמי מורגנשטרן[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעמי מורגנשטרן היא כותבת, מפיקה ומוציאה לאור ספרים, תוכניות וסרטים על מורשת יהודית, מורשת משפחתית ומורשת של היחיד. בשנים האחרונות נעמי הפיקה תוכניות על השואה, שהוצאו לאור בהוצאת יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה בירושלים.
נעמי מעבירה הרצאות וסדנאות של השואה דרך עיניים יהודיות בפני הורים, מורים ותלמידים.[3]
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר הומלץ על ידי משרד החינוך[1] ועל ידי מוזיאון יד ושם כספר מתאים לתלמידי בתי ספר יסודיים, המאפשר דיונים בונים סביב סוגיות מרכזיות כמו התבגרות, התמודדות, עזרה הדדית וזהות יהודית.[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 רציתי לעוף כמו פרפר - סיפורה של חנה גופרית - ספר ומערך שיעורים, באתר משרד החינוך, הקטלוג החינוכי
- ^ נעמי מורגנשטרן, רציתי לעוף כמו פרפר, ירושלים: יד ושם, תשנ"ה, עמ' 35
- ^ נעמי מורגנשטרן, באתר סימניה
- ^ רציתי לעוף כמו פרפר – סיפורה של חנה גופרית, באתר יד ושם
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "רציתי לעוף כמו פרפר".