רצף (עיר מקראית)

רצף
الرصافة / Resapha / Sergiopolis / ܪܨܦܐ
מידות
גובה מעל פני הים	300 מ'
היסטוריה
סוג	עיר עתיקה
אתר ארכאולוגי
חפירות	המאה ה-20 ואילך
מצב	חורבות
מיקום
מדינה	סוריה
מיקום	דרום-מערב לא-רקה, סוריה
קואורדינטות	35°37′40″N 38°45′23″E / 35.627777777778°N 38.756388888889°E
	(למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה רצף

רֶצֶף (בערבית: الرصافة, ביוונית: Ρησάφα, בלטינית: Resapha או Sergiopolis, ובסורית: ܪܨܦܐ) היא עיר עתיקה בצפון-מזרח סוריה, כ־30 ק"מ דרומית-מערבית לא-רקה ונהר הפרת, בשולי המדבר הסורי. העיר שימשה כתחנה מרכזית על דרכי הסחר בין מזרח למערב, מרכז צבאי חשוב בתקופה הרומית, ובהמשך מוקד עלייה לרגל נוצרי בתקופה הביזנטית. כיום האתר מוכר כאתר ארכאולוגי בעל חשיבות היסטורית ודתית.

מיקום וחשיבות

רצף שוכנת בנקודת מפגש אסטרטגית בין אזורי ספר, סמוך לנהר הפרת, במסלול שבו עברו שיירות בין מסופוטמיה, סוריה והארץ המובטחת. היא שימשה תחנת מסחר, מנוחה, ומאגר מים במדבר הודות למערכות אגירה תת-קרקעיות. בתקופה הרומית הפכה גם לעיר מבצר קדמית, והייתה חלק מקו ההגנה המזרחי של האימפריה הרומית.

היסטוריה

האתר מתוארך למאה ה-9 לפני הספירה, אז הוקם במקום מחנה צבאי על ידי האשורים.^[1]

התקופה הרומית

בימי הרומאים, רצף מוזכרת במסמכים רשמיים של האימפריה הרומית בשם Resapha. היא הופיעה ברשימת היחידות הצבאיות בנוטיטיה דיגניטטום ושימשה כעמדת מוצב מדברית מבוצרת להגנה מפני האימפריה הסאסאנית, וכן כתחנה על דרך המלך. העיר שגשגה בשל מיקומה האידיאלי על דרכי השיירות שקישרו בין חלב, דורה אירופוס ותדמור. ברצף לא היה מעיין או מקור מים זורמים, ולכן היא הסתמכה על מאגרי מים גדולים שנועדו לאגור את מי הגשמים של החורף והאביב.

התקופה הביזנטית

במאה ה-4 לספירה, זוהתה העיר כאתר קבורתו של סרגיוס הקדוש, קצין רומי שהתנצר והוצא להורג בשל אמונתו. בתקופה זו החלה צמיחה ניכרת, והיא הפכה, לאחר ירושלים, ל"מרכז העלייה לרגל החשוב ביותר במזרח הביזנטי בתקופה הפרוטו-ביזנטית", במיוחד בקרב חיילים נוצרים. בתקופת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון (527–565), שוקמה רצף באופן מקיף, נבנו בה חומות באורך כ־3 ק"מ, כנסיות מפוארות, ובזיליקה מרכזית שנקראה על שם הקדוש. העיר קיבלה את השם סרגיופוליס (Sergiopolis) והפכה למקום מושבו של בישוף.

התקופה האסלאמית

העיר אבדה מידי הביזנטים במאה ה-7, כאשר הערבים הביסו אותם ניצחון סופי בקרב הירמוך בשנת 636. במאה ה-8, הפך הח'ליף האומיי הישאם אבן עבד אל-מלכ (שלט בשנים 724–743) את רספה למקום מגוריו המועדף. העיר ננטשה סופית במאה ה-13, בעקבות פלישת המונגולים לאזור.

מלחמת האזרחים בסוריה, 2011–2017

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, העיר נכבשה על ידי ארגון דאעש. ב-19 ביוני 2017, שוחררה על ידי כוחות המשטר הסורי.^[2]

זיהוי מקראי

רצף מזוהה על ידי חוקרים רבים עם העיר המקראית רֶצֶף. היא נזכרת במקרא:

בדברי שליחי סנחריב, מלך אשור, המופיעים בספר ישעיהו:

הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי – אֶת-גּוֹזָן, וְאֶת-חָרָן, וְרֶצֶף, וּבְנֵי-עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר?

— ישעיהו, ל"ז, י"ב

אזכורים אלה מחזקים את ההנחה כי רצף הייתה יישוב חשוב עוד בתקופת המקרא.

אתרים עיקריים

חומת העיר – שריד מרשים מתקופתו של יוסטיניאנוס, בנויה באבן מסותתת ומוקפת מגדלים.
הבזיליקה של סרגיוס – מבנה כנסייתי ביזנטי מהגדולים במזרח.
בורות מים תת-קרקעיים – מערכת אגירה מתוחכמת.
שערים, מגדלים ומבני מנהל – חלקם נשמרו במצב טוב יחסית.

מצב נוכחי

האתר נחפר בחלקו על ידי משלחות ארכאולוגיות גרמניות במאה ה-20. שרידיו כוללים מבני אבן מרשימים, חומות, בורות מים ושרידי בזיליקה. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נגרם לאתר נזק מסוים, אך רבות מהחומות והמגדלים שרדו. נכון להיום, האתר סגור לציבור אך מהווה מוקד מחקר.

חשיבות דתית

רצף הייתה אחד האתרים המרכזיים במזרח שבו התפתח פולחן קדושים נוצרי מוקדם. סרגיוס הקדוש, שנחשב למגן של חיילים נוצרים, הפך לדמות נערצת, והעיר הייתה אתר עלייה לרגל גם עבור עולי רגל מהמזרח ומהמערב. הכנסייה המרכזית בעיר שימשה כאחד המוקדים המרכזיים של הפולחן.