רצפה בת איה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Merge-arrows-3.svg
מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך סיפור רצפה בת איה עם ערך זה.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
רצפה בת איה מגנה על גוויות בניה, בציור של ג'ורג' בקר

רִצְפָּה בַת-אַיָּה היא דמות מקראית, שהייתה פילגשו של שאול המלך.

על פי המסופר בספר שמואל ב', בימי המלחמה בין בית שאול לבית דוד, לאחר מותו של שאול, פנה איש בושת בן שאול אל אבנר בן נר וכעס עליו על כך שקיים יחסי אישות עם רצפה, ככל הנראה בשל עובדה שמעשה זה היה הצהרה על לקיחת המלוכה (ראו גם מרד אבשלום):

וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ, וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת-אַיָּה; וַיֹּאמֶר אֶל-אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי.

רצפה מוזכרת פעם נוספת מאוחר יותר. על פי הסיפור, עקב רעב בארץ שנגרם בשל הפרת הברית עם הגבעונים בידי שאול, נדרש דוד למסור לגבעונים שבעה מבני שאול. הוא העביר אליהם בין היתר את שני בניה של רצפה - אַרְמֹנִי ומְפִבֹשֶׁת. הגבעונים תלו את הבנים, ורצפה ישבה לצד גוויות בניה והגנה עליהן מפני בעלי החיים:

וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת-אַיָּה אֶת-הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל-הַצּוּר, מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ-מַיִם עֲלֵיהֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְלֹא-נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם, וְאֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה לָיְלָה.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם רצפה, על פי הכתוב בספר ישעיה, הוא, ככל הנראה, גחל בוער ("וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ." (ספר ישעיהו, פרק ו', פסוק ו').

במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו משנת 1967 טוען מנחם בן ישר כי רצפה בת איה מנעה את קבורתם של שבעת בני שאול, מפני שהיו נקיי כפיים ובכך ביקשה לגרום לנקמה שמיימית. התוצאה של פעולתה זו הייתה המטר המשחית, שבר ענן מקומי שירד בראשית הקציר. מטר זה מסמל פורענות, באשר השחית את היבול המועט שניתן בשנת הבצורת. פורענות דומה ניתן למצוא במטר הזעם בימי שמואל להרתיע את העם "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל יְהוָה וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה..." (שמואל א יב יז). כמו בימי שמואל, גם כאן המטר המשחית הוא עונש לעם.[1].

רוני מגידוב טוענת כי במעשיה, הצליחה רצפה בת איה לשנות את התנהגותו של דוד המלך. לטענתה, נחישותה הובילה את דוד לשנות את התייחסותו לגופות בני שאול. נחישותה הובילה לכך שדוד הכיר בטעותו והביא את גופות שאול ויהונתן לקבר ישראל, ובנוסף הביא דוד את גופות המוקיעים לקבר ישראל.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצפה בת איה היא דמות מרכזית במחזהו של אהרן אשמן, "מיכל בת שאול", שהועלה בתיאטרון "הבימה", בשנת 1941.[2]

רצפה בת איה נמצאת במרכזו של הרומן ההיסטורי "בת איה" מאת אריה קוצר, שיצא לאור בשנת תש"ך.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנינה גלפז-פלר, וַיּוֹלֶד: יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, ירושלים: כרמל, תשס"ו 2006, עמ' 180-174.
  • עליזה שנהר, אהובות ושנואות: נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה, חיפה, פרדס, 2011, עמ' 179-155.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיון בפרשת רצפה בת איה / מ. בן ישר, www.daat.ac.il
  2. ^ מסתכל, "מיכל בת שאול", הצופה, 8 בינואר 1941
    צופה ומאזין, "מיכל בת שאול", המשקיף, 20 בפברואר 1941
  3. ^ ז. סתוי, שני רומנים תנ"כיים, הצופה, 18 בספטמבר 1959
    כ. אדיר, "בת איה - רומן היסטורי מאת אריה קוצר", מאזנים, נובמבר 1960. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)