רקוויאם המלחמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רקוויאם המלחמה (War Requiem; אופ' 66), הוא יצירה שחיבר המלחין הבריטי בנג'מין בריטן על בסיס טקסט הרקוויאם הקתולי ושירים של וילפרד אוון. היצירה הולחנה לכבוד הקדשתה מחדש של קתדרלת קובנטרי, ב-30 במאי 1962, לאחר שהקתדרלה המקורית מן המאה הארבע עשרה נחרבה בהפצצות מן האוויר במלחמת העולם השנייה. רקויאם המלחמה נחשב לאחת היצירות הגדולות וקורעות הלב שנכתבו למקהלה ותזמורת במאה העשרים, ליצירתו החשובה ביותר של בריטן, ולאחת מהלחנות הרקוויאם החשובות ביותר שהולחנו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבור ובכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-14 בנובמבר 1940, נחרבה קתדרלת קובנטרי העתיקה בהפצצה מן האוויר במסגרת הבליץ. לאחר המלחמה הוחלט לבנות קתדרלה חדשה לצד הקתדרלה העתיקה, שהריסותיה נותרו כאנדרטה. הוועדה האחראית על טקס החנוכה של הקתדרלה הזמינה מבנג'מין בריטן יצירה לכבוד חנוכת הקתדרלה, והותירה לו חירות גמורה בכל הנוגע להלחנה.

בריטן, פציפיסט מובהק, בחר להלחין מיסת רקוויאם, אך בניגוד למקובל, לשלב את הטקסט הלטיני המקורי של הרקוויאם, עם תשעה שירי מלחמה של המשורר האנגלי וילפרד אוון. אוון, יליד 1893, שירת כמפקד פלוגת רובאים כשנהרג בחפירות בצרפת, בנובמבר 1918, רק שבוע לפני שביתת הנשק של סיום מלחמת העולם הראשונה. אף כי במותו היה משורר אלמוני, למעשה, הרי בשנים הבאות קנה לו מקום של כבוד והוקרה כאחד ממשוררי המלחמה הדגולים. בעזרת שילוב בין הטקסט הליטורגי של מיסת הרקוויאם והשירים האנטי מלחמתיים הצליח בריטן ליצור יצירה גדולה ובעלת מסר אנטי מלחמתי מובהק.

הבכורה של רקוויאם המלחמה התקיימה ב-30 במאי 1962 בקתדרלת קובנטרי המחודשת, במהלך החגיגות לרגל חנוכתה שהתקיימה חמישה ימים קודם לכן. היצירה בוצעה על ידי התזמורת הסימפונית של ברמינגהם, בניצוחו של מרדית' דייויס (בריטן עצמו היה אמור לנצח על הבכורה, אך נאלץ לוותר על התפקיד בשל כאבים בכתפו). הסולנים בבכורה היו אמורים להיות: גלינה וישנבסקאיה (רוסייה), פיטר פירס (בריטי) ודיטריך פישר-דיסקאו (גרמני), ובכך לסמל אחדות ושלום בין עמי אירופה. התכנית לא יצאה לפועל בשל התנגדות השלטונות הסובייטים ליציאתה של וישנבקאיה לקובנטרי (אף שמאוחר יותר התירו לה לצאת להקלטה של הרקוויאם), ההתנגדות הרוסית נודעה רק עשרה ימים לפני הבכורה ולכן קיבלה התר הרפר את תפקיד הסופרן בהתראה קצרה.

הבכורה הוכתרה כהצלחה גדולה וההתלהבות מן היצירה ניכרה מיד, אף שלבקשתו של בריטן לא היו מחיאות כפיים בסיום הביצוע. הבכורה סוקרה בהרחבה בעיתונים בבריטניה ובחו"ל שהכתירו את היצירה כיצירת מופת עכשווית. בריטן עצמו התייחס להצלחת היצירה לאחר הבכורה במכתב לאחותו במילים: "אני מקווה שגרמתי לאנשים לחשוב קצת". על דף השער של הפרטיטורה המודפסת של היצירה ציטט בריטן את וילפרד אוון: "הנושא שלי הוא מלחמה, והצער שבמלחמה/ השירה היא בצער.../ כל שיכול משורר לעשות היום הוא להזהיר."

ביצועים והקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר הביצוע הראשון של הרקוויאם, הקליט אותו בריטן בביצוע התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו ובהשתתפות הסולנים המיועדים לבכורה, וישנייבסקיה, פישר-דיסקאו ופירס. התקליט, שיצא בשנת 1963 נמכר תוך זמן קצר ב-200,000 עותקים, בשעתו מספר ללא תקדים כשמדובר ביצירה של מוזיקה קלאסית. עוד הקלטה, בביצוע אליזבת זודרשטרום, רוברט טיר ותומאס אלן, עם התזמורת הסימפונית של ברמינגהם בניצוח סיימון ראטל, מצויה למכירה. עוד הקליטו את היצירה קורט מאזור, קרלו מריה ג'וליני, ריצ'רד היקוקס, מרטין בראבינס, ג'ון אליוט גרדינר, רוברט שו ומנצחים נוספים.

בשנת 1989 יצא סרט בבימויו של דרק ג'רמן העוסק ברקוויאם המלחמה.

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקויאם המלחמה נכתב לזמרי סופרן, טנור ובריטון, מקהלה, מקהלת נערים, עוגב ושתי תזמורות (תזמורת סימפונית מלאה ותזמורת קאמרית). מערך הכוחות המוזיקלי הזה מתחלק לשלוש קבוצות, המתחלפות ומשתלבות זו בזו לאורך כל היצירה. זמרת הסופרן והמקהלה שרות בלווי התזמורת המלאה ואת מהלת הנערים מלווה העוגב. שתי המקהלות והסופרן מבצעות ביניהן את הטקסט הלטיני של הרקוויאם. בין קטעי הטקסט משובצים שיריו של אוון בביצוע הטנור והבריטון, בליווי התזמורת הקאמרית.

הסמיכות המרשימה ביותר, אולי, מופיעה ב"אופרטוריום", כאשר המקהלה מספרת בשירתה על הבטחת אלוהים לאברהם בפוגה קופצנית במקצב 7/4, (quam olim abrahae promisisti, et semini eius) - אשר הבטחת לאברהם ולזרעו) , כמסגרת לשורות של אוון, המספרות בנוסח חדש את מעשה עקדת יצחק: המלאך אומר לאברהם "להקריב את האיל תחתיו, אך האיש הזקן אינו עושה כדבריו, אלא שוחט את בנו ואת חצי זרעה של אירופה, אחד אחד."

מוטיב חוזר ונשנה הוא הטריטון של דו ופה#. שלושה מששת הפרקים מסתיימים בפסוק כוראלי קצר, הפותר דיסוננס זה.

יש אמנם אי-אילו הזדמנויות שבהן נגנים מתזמורת אחת מצטרפים לשנייה, אבל מלוא הכוחות אינם מופיעים בצוותא עד החלק האחרון של הפרק המסיים, כאשר הטנור והבריטון שרים את השורה המסיימת את שירו של אוון, "פגישה מוזרה" (ועכשיו הבה נישן..."), כשהסופרן והמקהלות שרות "Libera me" ("שחררני...")

הרושם הכללי קודר ובריטן מציג את המלחמה כהרסנית וחסרת-תוחלת גם יחד.

זמן ביצוע ממוצע של היצירה הוא כשעה וחצי.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור התזמור של הרקוויאם הוא לשלושה סולנים, מקהלה מעורבת, מקהלת נערים, עוגב, תזמורת קאמרית ותזמורת מלאה. ההרכב הזה מתחלק לשלוש קבוצות:

סדר הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטעים מן הטקסט הליטורגי מופיעים בכתב נטוי, ושיריו של אוון מופיעים בכתב עומד.

  • Requiem aeternam
    • Requiem aeternam
    • What passing bells
    • Kyrie eleison
  • Dies irae
    • Dies irae
    • Bugles sang
    • Liber scriptus
    • Out there, we walked quite friendly up to death
    • Recordare
    • Confutatis
    • Be slowly lifted up
    • חזרה על הDies irae
    • Lacrimosa משולב עם Move him, move him
  • Offertorium
    • Domine Jesu Christe
    • Sed signifer sanctus
    • Quam olim
    • Isaac and Abram
    • Hostias
    • חזרה על Quam olim
  • Sanctus
    • Sanctus וBenedictus
    • After the blast of lightning
  • Agnus Dei
    • Agnus Dei משולב עם One ever hangs
  • Libera me
    • Libera me
    • Strange Meeting
    • In paradisum
    • Requiem Aeternam וRequiescant in Pace

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וילפרד אוון ובנג'מין בריטן, רקוויאם המלחמה: טקסטים ומכתבים, ערכה, תרגמה והוסיפה הקדמות והערות רנה ליטוין, הוצאת אבן חשן, 2009.
  • עדה ברודסקי (עורכת), ספר הליטורגיקה, (מילים לצלילים חלק ד'), ירושלים: הוצאת כרמל, תשע"ג, עמ' 230-247.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]