רקוויאם מס' 1 (כרוביני)

רקוויאם מס' 1 בדו מינור הוא יצירה פרי עטו של המלחין האיטלקי שפעל בצרפת לואיג'י כרוביני, לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה היא הראשונה מבין שתי מיסות הרקוויאם שהלחין כרוביני, השנייה היא הרקוויאם מס' 2 ברה מינור. היצירה היא אחת הידועות ביצירותיו של כרובני, נחשבת לטובה מבין שני הרקוויאמים, ועודנה מבוצעת היום. לודוויג ואן בטהובן, יוהנס ברהמס ורוברט שומאן העריכו מאוד יצירה זו והושפעו ממנה.

חיבור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נפילתו של נפוליאון בונפרטה התמנה לואי ה-18 למלך צרפת. הוא עסק בשיקום מעמדו של בית המלוכה ובתור שכך, ה-21 בינואר, יום עריפת ראשו של המלך לואי ה-16 היה ליום אבל לאומי בצרפת. כרוביני נתבקש בשנת 1815 לכתוב רקוויאם ליום השנה ה-23 למותו של לואי ה-16, וכתב כך את הרקוויאם הראשון שלו בדו מינור. הרקוויאם בוצע לראשונה ב-21 בינואר 1817. ארבע שנים מאוחר יותר בוצע הרקוויאם בהלווייתו של צ'ארלס פרדיננד, הדוכס מברי שנרצח ב-14 בפברואר 1820, כרוביני כתב להלוויה זו גם מארש לוויות ומוטט נוסף.

בשנת 1834 אסר הארכיבישוף הראשי של פריז על השמעת הרקוויאם, זאת בשל העובדה שהוא כלל גם קולות נשיים במקהלה. הדבר הביא לדרישה מכרוביני לכתוב רקוויאם נוסף, והוא, שכבר היה מבוגר, כתב את הרקוויאם השני שלו, שכלל רק קולות גבריים. עם זאת, הרקוויאם הראשון נחשב לטוב מבין שני הרקוויאמים של כרוביני והוא מושמע רבות גם היום, בניגוד לרקוויאם השני, הנשכח יותר. מלחינים ידועי שם שמעו רקוויאם זה והעריכו אותו, ביניהם בטהובן, ברהמס ושומאן שביקרו אותו לטובה. היצירה השפיעה גם על מלחיני רקוויאמים מאוחרים יותר כמו הקטור ברליוז (למרות זאת, מעניינת העובדה שכרוביני עיכב את הזמנת הרקוויאם שלו).

מוזיקה וביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקוויאם עשוי בסגנון פוליפוני שמרני, זאת על אף שהרקוויאם של מוצרט והרקוויאם של מיכאל היידן, החדשניים יותר היו ידועים כבר בזמן כתיבתו. עם זאת, התזמור של הרקוויאם ייחודי, אין ברקוויאם סולנים, בניגוד למרבית הרקוויאמים, אין חלילים בתזמור וקטעי התזמורת בפתיחה נעדרים צלילים גבוהים. בנוסף, נעשה ביצירה שימוש בגונג, כלי ייחודי יחסית לזמנו.

ביצוע ממוצע של היצירה לוקח כ-50 דקות.