רקוויאם (ברליוז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרקוויאם של ברליוז (Grande Messe des morts) אופ' 5, היא יצירה מאת המלחין הצרפתי הקטור ברליוז לטקסט הרקוויאם הקתולי. היצירה הולחנה בשנת 1837, אך נרשמה ברשימת יצירותיו של ברליוז מוקדם יותר (אופ' 5) מאשר הסימפוניה הפנטסטית (אופ' 14) שהולחנה שבע שנים לפניה. היצירה היא אחת היצירות המוכרות ביותר של ברליוז, ואחת ההלחנות הידועות ביותר למיסת הרקוויאם (ביחד עם הרקוויאם של ורדי ושל מוצרט). היצירה ידועה בתיזמורה הגרנדיוזי ובעצמתה המוזיקלית.

חיבור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1837 ביקש שר הפנים הצרפתי אדריאן דה גאספרין מברליוז להלחין רקוויאם לזכר חללי מהפכת יולי 1830. ברליוז נענה להצעה ברצון שכן כבר לפני כן חשב להלחין יצירה תזמורתית גדולה. העבודה על היצירה התעכבה בשל קשיים בירוקרטיים, בין השאר בשל התנגדותו של לואיג'י כרוביני, אך בסופו של דבר הושלמה היצירה. ביצוע הבכורה הוקדש לזכרו של גנרל שארל מארי דניס דה דאמרמונט שנפל באוקטובר אותה שנה בקרב לכיבוש קונסטנטין.

ביצוע הבכורה נערך לבסוף ב-5 בדצמבר 1837 בניצוחו של פרנסואה האבנק, אחד מגדולי המנצחים הצרפתים של התקופה. ברליוז סיפר בזיכרונותיו שבאחד הקטעים המורכבים ביצירה (בטובה מירום) הוא נאלץ לתפוס את מקום המנצח לזמן קצר, שכן הנ"ל הניח את שרביטו כדי להריח טבק וכמעט החריב את היצירה. ביצוע הבכורה נחשב להצלחה וברליוז תוגמל כספית על ידי ממשלת צרפת.

ברליוז המשיך לתקן את הרקוויאם במהלך חייו, התיקון האחרון שלו ליצירה הוא משנת 1867, שנתיים לפני מותו.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב הנדרש כדי לבצע את הרקוויאם הוא עצום (יותר מ-400 איש) והוא כולל:

  • אחת הכוללת: 4 קורניתות, 4 טרומבונים ו-2 טובות.
  • שנייה הכוללת: 4 חצוצרות ו-4 טרומבונים.
  • שלישית הכוללת: 4 חצוצרות ו-4 טרומבונים.
  • רביעית הכוללת: 4 חצוצרות, 4 טרומבונים ו-4 אופיקלדות (מוחלפות כיום בדרך כלל בטובות).

ברליוז ציין שזהו הרכב בסיסי ושמומלץ להכפיל ואף לשלש את המקהלה ואת התזמורת על פי אותו יחס בדיאס אירה, טובה מירום ובלקרימוסה, ובכך להגיע ל-700, 800 קולות (במקהלה בלבד).

מבנה ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה, כמו תפילות רקוויאם אחרות דרמטית ונוגה, והיא יועדה לאולמות קונצרטים יותר מאשר לכנסיות. אורך היצירה בביצוע ממוצע נע בן 75–90 דקות. קטעים מפורסמים במיוחד הם הדיאס אירה המתחיל שקט ונוגה והופך לסוער ודרמטי רק בהדרגה, זאת בניגוד למרבית המלחינים שהלחינו רקוויאם (מוצרט וורדי לדוגמה) שפתחו מזמור זה בפתיחה דרמטית; הלקרימוסה בעלת המשקל הא-סימטרי (9/8); והסנקטוס, הקטע היחיד בו יש קול סולו.

סדר הפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Requiem, Kyrie
  • Dies Irae
  • Quid sum miser
  • Rex tremendae
  • Quaerens me
  • Lacrimosa
  • Offertorium
  • Hostias
  • Sanctus
  • Agnus Dei

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


.