רשות הפיתוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רשות הפיתוח (ר"פ) היא גוף ממשלתי שהוקם בשנת 1951 על-פי חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950, שחוקק ב-31 באוגוסט 1950. הרשות יועדה לנהל את האדמות שהופקדו בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לאחר מלחמת העצמאות, ואת הקרקעות שהופקעו על-פי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) תשי"ג-1953. המושג נכסי נפקדים מתייחס לנכסים אשר נעזבו במהלך מלחמת העצמאות על ידי ערבים תושבי ארץ-ישראל המנדטורית. על פי הצעת החוק המקורית, רשות הפיתוח הייתה אמורה להיות מנוהלת על ידי אדם אחד, נציג משרד האוצר. אולם במהלך הדיון בכנסת שונה החוק והוא התייחס לחבר בני אדם. חבר זה כלל נציגים של משרד האוצר, משרד החקלאות, משרד התעשייה ומשרד העבודה, ונציגים של הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל. החוק אישר לרשות הפיתוח פעילות רחבה ביותר בנכסים שהופקדו בידיו. לראשונה נדונה אפשרות מכירת קרקעות לגורמים פרטיים. לאחר פולמוס נרחב בנושא, הוחלט שהמכירה לפרטיים תוגבל לקרקע עירונית בלבד, בגבול של עד 100,000 דונם.[1] קרקעות לא עירוניות הותר לרשות הפיתוח למכור למוסדות ממשלתיים, לקרן הקיימת, לרשויות מקומיות או למוסדות מוכרים ליישוב ערבים מחוסרי קרקע.[2]

רשות הפיתוח בחרה למכור את הקרקעות במחירים מסובסדים למוסדות ציבוריים ועל כך ניטש בציבור ויכוח. היו שטענו שהיה על רשות הפיתוח למכור את הקרקעות במחירי השוק כדי לגייס כסף למדינה. אחרים התלוננו על אפליה במכירת הקרקעות המסובסדים[3]. מכירת הנכסים התנהלה בעצלתיים וההכנסות היו נמוכות בהרבה מהציפיות[4]. בתחילת 1954 שונתה המדיניות והוחלט להוציא למכירה כמות גדולה של נכסים, בין השאר כדי לממן פיצויים לנפקדים נוכחים[5].

אחת הפעילויות המרכזיות של רשות הפיתוח הייתה השכרת מבנים לדיירים. עם הזמן הועבר הטיפול במבנים מושכרים ברחבי הארץ לידי חברת עמידר ורשות הפיתוח ניהלה את הדירות בשלוש הערים הגדולות. לאחר הקמת מינהל מקרקעי ישראל, בקש יוסף וייץ שהועמד בראש המנהל שכל הטיפול במבנים המושכרים יעשה על ידי עמידר והמנהל יטפל רק בקרקעות[6].

כיום נחשבות האדמות בבעלות הרשות לפיתוח כחלק מהאדמות בבעלות המדינה והן מנוהלות על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

שיעור נכסי רשות הפיתוח מכלל מקרקעי ישראל נכון לסוף 2011 הם כ-10%, ומכלל נכסי המינהל הם כ-12%[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכל אורן-נורדהיים, והארץ לא תימכר לצמיתות?, מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל, ט"ז, תשס"ג, 180-146.
  2. ^ הוקם הטראסט העשיר ביותר במדינה, מעריב, 1 באוגוסט 1950
  3. ^ משה זקבראשית היתה המפלגה, מעריב, 20 ביולי 1951
  4. ^ י. זילבר, מסים מיוחדים אינם כדאיים, מעריב, 15 בנובמבר 1953
  5. ^ א. בן דוד, רשות הפיתוח מציעה למכירה מגרשים ודירות, מעריב, 16 בפברואר 1954
  6. ^ א. ויינשטיין, י. וייץ מסרב ליטול לפיקוחו את רבבות הדירות של רשות הפיקוח, מעריב, 16 בנובמבר 1960
  7. ^ דו"ח על פעולות מינהל מקרקעי ישראל לשנת התקציב 2011
Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.