רשות חסות הנוער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רשות חסות הנוער היא יחידה באגף לשירותי תקון במשרד הרווחה.

רשות חסות הנוער אחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי-כופה במתבגרים המצויים במצבים של עבריינות וסטייה חברתית. הרשות מטפלת בבני נוער המצויים בקצה הרצף הטיפולי-חינוכי במדינת ישראל, לאחר שכל ניסיונות הטיפול הקודמים נכשלו. מתבגרים אלו נמצאים במצבי סיכון, ומופנים לטיפול במעונות רשות חסות הנוער.

אופן הפעולה של רשות חסות הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות היא הגורם המרכזי בישראל, המפתח ומפעיל רשת מגוונת של מסגרות לחינוך, לשיקום ולטיפול חוץ-ביתי סמכותי, למתבגרים במצבי סיכון קיצוניים. בני הנוער המטופלים בידי הרשות מופנים על פי החוק או בצל החוק, בעיקר לאורם של שני חוקי הנוער:

לרשות מגוון פתרונות חינוכיים וטיפוליים המיועדים לתת מענה על מגוון צורכי האוכלוסייה המטופלת על ידה. המטרה היא לצייד את החניכים ביכולות ובמיומנויות להשתלבות נורמטיבית בקהילה. הרשות שואפת למצוא פתרונות מותאמים ויחודיים לבעיות ולאוכלוסיות שונות.

תפקידיה של רשות חסות הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. מתן פתרונות חוץ ביתיים סמכותיים למתבגרים במצבי סיכון.
  2. אבחון והתערבות קצרת טווח במצבי משבר וסכנה.
  3. הפעלת מסגרות הכוללות קורת גג לנוער שחי ברחוב.
  4. מתן מענה לאוכלוסיות תפר (כגון: חלופות מעצר ושילוב בריאות הנפש).
  5. פיתוח מיומנויות טיפול וחינוך למתבגרים השוהים במסגרות החסות.
  6. הפעלת תוכניות הוראה להשלמת השכלת יסוד במסגרת תוכנית היל"ה והכשרה מקצועית למתבגרים במעונות.
  7. פיקוח ובקרה על השירותים הניתנים במעונות.
  8. הכשרת כח-אדם למתן שירותים למתבגרים במעונות.
  9. מעקב אחר בוגרים.
  10. קיום מערכת יחסי גומלין שוטפת עם הקהילה.

מערך המוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך המוסדות לטיפול סמכותי כופה טיפול פנימייתי וכופה ניתן בישראל כאמור בידי רשות חסות הנוער שבמשרד הרווחה, והיא היחידה שמוסמכת על פי חוק לפעולה זו. הרשות מפעילה מערך של 57 מוסדות.

שיטות הפעולה של הרשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשות חסות הנוער ארבעה מרחבים תפיסתיים:
א. מרחב המגן (נעול),
ב. מרחב הקידום (סגור),
ג. מרחב השילוב (פתוח בקהילה)
ד. מרחב התערבות במשבר (טיפול קצר מועד והסתכלות)

הרשות פועלת כרשת המאפשרת ניוד בין המרחבים הטיפוליים השונים, בהתאם למצבו הנתון של המתבגר וצרכיו.

מרחב "המגן" (נעול)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המגן" – המרחב הנעול הוא המסגרת הקיצונית ביותר מבחינת ההרחקה מהחברה. זוהי יחידה טוטאלית שמאפשרת שליטה מרבית לחוסים ולצוות. הפעילות החינוכית-טיפולית אינטנסיבית מאוד, ומאפשרת התארגנות וסוציאליזציה. מטרה נוספת היא ליצור רגיעה, ולאפשר למתבגר להיחשף וללמוד דרכים חדשות. מרחב זה מנותק מהקהילה הסובבת את המעון. המתבגר יועבר למרחב הקידום, שהוא שלב מתקדם יותר, כאשר הוא בשל לחיים בקהילה פתוחה, הפנים גבולות וסיגל מנגנוני ריסון בסיסיים.

מרחב "הקידום" (סגור)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב "הקידום" מהווה קהילה טיפולית בה תנאי החיים אינם מבוססים על הסביבה הפתוחה, אך נגזרים ממנה ונמצאים בזיקה אליה. המתבגרים במסגרת זו זקוקים להתערבות אינטנסיבית, אך הם בעלי מוטיבציה בסיסית לשתף פעולה במהלך הטיפול. המרחב הפיזי אינו מוגן כמו ב"מגן" (חומות, נעילה, בידוד וכו'), אך כל צורכי המחייה וההעשרה מצויים בתוך המרחב כגון: בית ספר, הכשרה מקצועית ופעילות חברתית. הקשר עם הקהילה קיים, אך מבוקר ומותאם למתבגר/ת.

מרחב "השילוב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב "השילוב" הינו מסגרת פתוחה, שממוקמת בבית מגורים בקהילה הפתוחה. המתבגרים במרחב זה מסוגלים לנהל אורח חיים עצמאי יחסית, אם כי הם עדיין נמצאים בפיקוח לאורך כל היום. במהלך היום הם משולבים במערכות הקהילתיות – בית ספר, עבודה מתנ"ס וכו'. למרחב זה מגיעים מתבגרים ממרחבי "המגן" ו"הקידום" לאחר תהליך טיפול ממוקד, או ישירות מהקהילה.

מרחב "התערבות במשבר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב זה כולל מסגרות מסוגים שונים: נעולות סגורות וקהילתיות. המטרה העיקרית בו היא אבחון ואיתור הסיבות לתהליך ההידרדרות המואץ של המתבגרים, תוך שימוש בשיטת טיפול קצר מועד(עד שלושה חודשים). המתבגרים מגיעים למרחב זה בצו בית-משפט מיוחד – צו הסתכלות, ולעיתים בתום התערבות קצרה ניתן להחזירם לקהילה.

אופן הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעונות במרחבים השונים מהווים קהילה טיפולית ומשלבים תכנים לימודיים, חינוכיים ומקצועיים, לצד טיפול אישי וקבוצתי והתערבות משפחתית. תוכנית ההתערבות הסמכותית מאפשרת טיפול צמוד שמספק ביטחון ומאפשר פיתוח מנגנוני ריסון עצמי, חיזוק כוחות אגו, פיתוח בוחן מציאות ופריסת אלטרנטיבות לבחירה אישית. למרות שחלק מהמרחבים אינם קשורים לקהילה, וחלקם אינם קשורים לקהילת המקור של החניכים, מוקדשת במסגרות אלו תשומת לב רבה לחיזוק הקשרים של בני הנוער עם גורמים קהילתיים (מקומות עבודה, מסגרות חינוך, שירות התעסוקה ועוד). דגש מיוחד מושם גם על שיקום היחסים של בני הנוער עם משפחתם, ושיתוף בני המשפחה בתהליך הטיפולי ובהכרעות על המשך הדרך.

התפיסה החינוכית במוסדות שואפת ליצירת אווירה נורמטיבית. בשל המורכבות הרבה של בעיות מתבגרים שרבים מהם מצויים במצב של כאוס בהגיעם למוסד, נוצר הצורך בהצבת גבולות ברורים. בשל כך אנשי הצוות, ובעיקר המדריכים החינוכיים מעורבים במפגשי משמעת רבים. סגנון התנהגות המדריך החינוכי במפגשי משמעת קשור, על פי ההשערה המרכזית בעבודה זו, לתכונות המדריך, ליתר פירוט למרכיב הסמכותי באישיות המדריך, למידת האמונה שלו בעולם צודק, לתפיסת התפקיד ולתפיסת החניך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]